מחוף לחוף: סיכום השבוע ב-NBA
ג'ורג' קארל בדרך לאלף ניצחונות, הניקס מקווים לתת הצהרת כוונות, ישראלי אחד שחוזר לעניינים ובמיאמי גם הביקורות מפרגנות. וגם: נאש לא עוצר, וול לא מתרומם והעתיד המפחיד של ההורנטס. סיכום השבוע שהיה בליגה הטובה בעולם
זהו מספר הניצחונות שג'ורג' קארל הגיע אליו השבוע, לאחר שדנבר נאגטס גברה על ממפיס 107:108 ביום ראשון בלילה. לארי בראון, אחד משישה חברים של כבוד במועדון ה-1,000, מנע מקארל לחגוג על חשבונו, ומול הסלטיקס, בגארדן בלי כרמלו, זה כבר היה בלתי אפשרי – למרות החששות של דוק ריברס, שלא טרח לעדכן את השחקנים שלו בדבר העדרותו של אנתוני עד סמוך לשריקת הפתיחה.
הניצחון האלף יגיע כנראה בשבוע הקרוב, אולי אפילו הלילה (שישי) בטורונטו, ולקארל מגיע מזל טוב גדול. המאמן שהחסיר את סיום העונה שעברה והפלייאוף בגלל מחלת הסרטן, זוכה לכבוד שלא הרבה מאמנים (לאו דווקא לפי הסדר: נלסון, ווילקנס, ג'קסון, ריילי, סלואן ובראון) זוכים לו. ספק גדול אם בתחילת הקריירה היו כאלה שניבאו שקארל יגיע למעמד הזה.
את קריירת האימון שלו התחיל, כמה סמלי, בנאגטס. אבל לא בדנבר כי אם במונטנה גולדן נאגטס ששיחקה ב-CBA. לאחר שזכה פעמיים בתואר
לאחר שתי עונות לא רצופות עם המועדון, הוא קיבל את הסופרסוניקס, עם פייטון וקמפ, מה שהזניק את הקריירה שלו. שבע שנים הוא אימן שם, והוביל את הקבוצה לגמר NBA אחד ב-1996. ב-1998 הוא עבר לאמן את מילווקי, איתה נשאר עד 2003, והחל מ-2004 הוא על הקווים בדנבר.
השאלה העיקרית שעולה עם ההישג הזה, היא מה המשמעות שלו. איפה בדיוק שמים מאמנים כמו דון נלסון, שיאן הניצחונות, לני ווילקינס, מי שהחזיק בשיא לפניו, וג'ורג קארל, מאמנים עם הרבה נצחונות, אבל ללא אליפויות, מול קריירות מזהירות כמו אלו של פט ריילי, פיל ג'קסון, וגרג פופוביץ'? אפילו לארי בראון הגדול לא היה שקט עד שהשיג את הטבעת שלו עם דטרויט ב-2004, למרות שהוכר כאחד הגדולים, ושהיה בעל תואר במכללות.
במקרה של קארל השאלה אף מתחדדת, בשל כמה נקודות שחורות בקריירה. סיאטל שלו היתה המדורגת 1 הראשונה בתולדות ה-NBA שעפה בסיבוב הראשון של הפלייאוף (מול דנבר כמובן, ב-1994); ואת נבחרת ארה"ב הוא הוביל למקום השישי המחפיר באליפות העולם שהתקיימה ב-2002, ועוד אצלם בבית, בבירת הכדורסל אינדיאנאפוליס.
גם ההישגים הסתיימו ב"כמעטים". את סיאטל הוא הוביל לגמר ה-NBA ב-1996, כדי להפסיד לאחד וליחיד משיקאגו, אבל תמיד תישאר השאלה אם לא היה יכול לעשות יותר בשנים אחרות. בסיאטל הייתה קבוצה סופר מוכשרת, כשמלבד קמפ ופייטון, שיחקו בה דטלף שרמפף הגרמני המצוין, סם פרקינס, נייט מקמילן, קנדל גיל ועוד כמה שמות שכבר נשכחו. מלבד ההפסד המביך לדנבר, הם נפלו מול הלייקרס של ניק ואן אקסל וסדריק סבאלוס, שמות שגם אוהדי הלייקרס מעדיפים להדחיק.
במילווקי הוא אמנם הגיע עד גמר המזרח, והפסיד 4:3 לאייברסון ופילדלפיה, אבל מדובר באחת השנים החלשות ביותר של המזרח, ובעונה שלאחר מכן הם אפילו לא הגיעו לפלייאוף. בדנבר, הוא לא הצליח לקחת כשרונות כמו כרמלו אנתוני, מרכוס קמבי, ננה ואלן אייברסון אל מעבר לסיבוב הראשון, עד הגעתו של צ'ונסי בילאפס. גם עם הרכז הווינר, הנאגטס נעצרו בגמר המערב מול הלייקרס.
האם היכולת לשרוד מספיקה ב-NBA כדי להגיע למספרים האלה? תעלומה שהפתרון שלה הוא כנראה המאמן, שהוא בעיקר מנהל עבודה ופוליטיקאי, ופחות טקטיקן. כנראה שלכן קארל הוא אחד המאמנים המוערכים ב-NBA כיום. בינתיים, נאחל לג'ורג' המון בריאות, ומזל טוב. תחגוג את האלפייה. מגיע לך.
כשהקבוצה מנצחת, הכל טוב ורגוע יותר. מאז אסיפת השחקנים שנערכה בתום ההפסד לדאלאס, ואחרי שעברו את המוקש בקליבלנד, שרר שקט, ורק פרגון נשמע מחוץ לחדר ההלבשה של מיאמי.
החשוב מבין הניצחונות היה בלילה שבין רביעי לחמישי על יוטה בחוץ, נקמה קטנה על ההפסד המביך במיאמי, ובניגוד לשאר הניצחונות האחרונים, הוא הגיע מול קבוצה טובה, באולם קשה, ועם בריחה ממצב של משחק צמוד ברבע הרביעי.
אם לאחרונה עמרי שיחק שבוע לא-שבוע כן, לשמחתנו השבוע הגיע התור של ה"כן". מול הלייקרס ווסטפול זרק את כל הספסל לפרקט בתחילת הרבע השלישי, שכן המשחק כבר היה גמור, ועמרי קיבל 20 דקות, אבל לא הצליח להתעלות מעל הבינוניות הכללית. מול דאלאס המשחק היה צמוד, ושוב ברח לסקרמנטו בשניות הסיום, ועמרי שותף רק 13 דקות.
מול הקליפרס הגיע המשחק לו חיכו בישראל (וכנראה גם בסקרמנטו). 21 נקודות, 8 מ-11 מהשדה, 10 ריבאונדים, עמרי החזיר את הקינגס מפיגור ליתרון, אבל הקינגס שוב נתנו למשחק לברוח מהם בסיום. מול וושינגטון הם סוף סוף השיגו את הניצחון, ועמרי היה שותף עם 12 נקודות, 6 ריבאונדים, ו-6 חטיפות. נקווה שגם בשבוע הבא נישאר בסימן ה"כן".
הרבה שנים סבלו האוהדים בניו יורק, ונראה שעכשיו מתבשל שם משהו טוב. ריימונד פלטון, ואמארי סטודמאייר השתלטו על חדר ההלבשה, והרימו את הקבוצה למעלה. אמארי בכושר מדהים, ובששת המשחקים האחרונים קולע 34 נקודות למשחק, עם 12 ריבאונדים, ב-60 אחוז שדה, ו-90 אחוז מהקו.
פלטון מנהיג ולוקח אחריות, כמו בסל הניצחון המזליקי מול טורונטו השבוע. אליהם מצטרפים גלינארי, הרוקי המפתיע פילדס וגם ווילסון צ'נדלר, כשהבעיה העיקרית של הקבוצה זו הרוטציה הקצרה – דבר שהיה טיפוסי, אגב, גם לקבוצות הגדולות של דאנטוני בפניקס.
בשבוע הבא מגיע לגארדן כרמלו אנתוני, עדיין במדי דנבר, ויהיה מעניין לראות את קבלת הפנים של אוהדי הניקס. בנוסף, הניקס ישחקו מול בוסטון ומיאמי, ויתנו איתות אם הם הולכים להיות כוח עולה במזרח כבר השנה. עם מאזן 9:14 ומקום חמישי במזרח כרגע, בכל מקרה, יש המון מקום לאופטימיות.
סטיב נאש יהיה בן 37 בפברואר, וכולם מחכים לנפילה ביכולת, רק שזו מסרבת להגיע. הגאון הקנדי ממשיך להחיות קריירות מתות, כשהשנה מי שצריך לשלוח לו פרחים הוא האקים ווריק. השבוע חנך נאש את ג'ון וול, בפגישתם הראשונה בליגה, עם 20 נקודות במאה אחוז מכל הטווחים, ואליהם הוסיף 17 אסיסטים, מול 2 איבודים בלבד.
מול פורטלנד הוא קלע "רק" 24 ומסר "רק" 15 אסיסטים, ואפילו החטיא שש פעמים. רק האיבודים שלו ברבע האחרון, והעובדה שהסאנס לא קלעו 100 נקודות בשני משחקים רצופים, מעידה שהוא אולי בכל זאת אנושי.
כל היודע דבר על מקום הימצאו של ג'ון וול, מתבקש ליצור קשר עם הכותב. בלייק גריפין אמנם נרגע קצת השבוע (16.7 נק', 12.3 ריבאונדים, 41 אחוז שדה), אבל וול מתקשה להיכנס לקצב, ועד שכבר נתן משחק טוב מול הלייקרס, החסיר את המשחק שאחריו בארקו ארינה.
זה התחיל בנקע ב-13.11, ומאז וול מחסיר משחקים בקצב מדאיג. חוזר לפרקט לשניים-שלושה משחקים, ולאחריהם שוב נעלם. הרגל כואבת, ונקווה שיחזור לאיתנו בקרוב. אולי יום אחד הוויזארדס אפילו יצליחו להשיג ניצחון חוץ ראשון העונה.
מחוץ לשני הגדולים, דמרכוס קאזנס מתחיל להתייצב מאז שקיבל את עמדת הסנטר הפותח; ואריק בלדסו, שקיבל שוב את המפתחות בקליפרס בגלל פציעתו של בארון דייויס, עבר בכבוד את הדרבי הראשון עם 11 נקודות ו-7 אסיסטים.
זה עוד לא קרה ב-NBA. הבעלים של ההורנטס לא יכול להמשיך להחזיק את הקבוצה, ומכיוון שכרגע אין קונה באופק, ועסקת המכירה לגארי צ'אווסט נפלה, הנהלת ה-NBA תקנה מידיו את הקבוצה. ההורנטס נראים לא טוב לאחר פתיחת עונה טובה, וכעת גם העתיד לוט בערפל. יש שמועות על העברת הקבוצה לקנזס סיטי, אבל לפי ג'ק ספרלינג, מי שינהל את הקבוצה מטעם ה-NBA, המטרה היא להשאיר את הקבוצה בניו אורלינס.
"ידעתי שאני משקר להם. אבל בפעם הקודמת זה לא עבד, אז ניסינו משהו שונה"
דוק ריברס, מאמן בוסטון, מסביר למה לא יידע את שחקניו שכרמלו אנתוני נעדר, מכיוון שבמשחק הקודם נגד קבוצה ללא כוכב, הם הפסידו לאוקלהומה סיטי נטולת דוראנט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם