להקת הנחל: 75 שנות ספורט בירקון
הירקון המושמץ חגג 75 שנות חתירה. מהפרופסורים היקים שנסו על נפשם מברלין עם 40 סירות לרחוב אוסישקין, ועד אקסל מילר, המאמן הגרמני החדש של נבחרת ישראל. מהתאונות של גשר המכביה ויסמין פיינגולד ועד התקווה האולימפית החדשה, פרידמן-גונורובסקי. אנשי המים מסנגרים על הנחל, מספרים על שועלים וצבים בלב ת"א, פותחים תערוכה, ורק שהגשם לא יטנף הכל. "בכדור אחר" זורם ונשפך
מנהל רשות נחל הירקון, דוד פרגמנט, לא מתבייש לספר לנו על כך, ייאמר לזכותו, אבל הוא גם מרגיע: "במקרים כאלה יש פרקי זמן בהם אנחנו מודיעים כי איכות המים לא מתאימה לשייט. כך זה בנחל עירוני בכל מקום בעולם. בינתיים, הנחל מלא בחותרי סירות ויש להניח כי לא מדובר באנשים הזויים אלא באנשים ששטים על הירקון כבר הרבה שנים. התדמית של הירקון לא נכונה".
החתירה הספורטיבית, מקצוע אולימפי ותיק, פעילה בחלק התל-אביבי והמלוח של הנהר, הקרוב לים, וחגגו לה בשבוע שעבר 75 שנה עם תערוכת צילומים המתעדת את כל ההיסטוריה. העליה היקית הביאה את הסירות הראשונות מברלין ב-1935, ואחרי הרעת מצב היהודים בגרמניה, הביא פרופסור מרטין הניג כעבור שלוש שנים עוד 40 סירות אל המקום בו ניצב מועדון השייטים ת"א כיום, במפגש בין הנחל ורחוב אוסישקין.
תנאי הקבלה הנוקשים יצרו לו תדמית סנובית, ונשפים שהתקיימו בו נחשבו מהיוקרתיים בת"א ומשכו את הסלבריטיז של ימי השחור-לבן. אולי היעדר הישגים ספורטיביים של ממש ואי העפלה למשחקים האולימפיים, קיבעו בתודעה שלנו את הירקון רק עם אסון גשר המכביה והטביעה של יסמין פיינגולד, שניצלה בנס ע"י אבי טויבין, עובר אורח אצילי.
אז האמת היא שגשר המכביה זה בכלל בקטע אחר של הירקון, ליד איצטדיון ר"ג, שם המים מוגדרים כמתוקים אבל מזוהמים יותר, ושם לא חותרים ולא דגים כמעט, אם כי גם הקטע הזה נקי יותר כיום. ופיינגולד, היא פשוט הסתבכה עם סירתה וסבלה מבליעת מים, בלי קשר לאיכותם. ועדיין, חותרי הנהר נאבקים בתדמית, שאולי מנעה מאנשים אחרים לקפוץ אל המים ולחלץ את פיינגולד.
פרגמנט: "אני לא קונה את התרוץ של פחד להיכנס למים, כשרואים כל הזמן סירות ופעילות במים. זה בדיוק כמו שתקפו לאחרונה הומלס בירושלים ואיש לא ניגש לעזור לו, או אותו אחד שנדרס בצומת ומצלמות התנועה קלטו שאף אחד לא מתקרב אליו. זה נראה כמו סממנים אמריקאיים של אי הגשת עזרה ברחוב למותקפים".
אולי דני פרידמן ממועדון טבריה ואולג גונורובסקי מהפועל דניאל ת"א, שחברו לזוגית, ישנו את התמונה. השניים רשמו השנה בבלארוס את הישג השיא של הענף באליפות העולם עד גיל 23, מקום 12, וכן דורגו 15 באליפות אירופה לבוגרים. ללונדון 2012 עדיין יהיה קשה להם להתברג, אבל ריו 2016 זה יעד סביר יותר בשביל ייצוג ישראלי ראשון באולימפיאדה אי פעם. בינתיים, גונורובסקי מזמין אותנו לראות פלאות על הירקון ולסלק דעות קדומות.
"עובדה
אולג בן ה-19, תושב חולון, התגלגל אל הירקון במקרה לפני שנתיים, כשמאמן החתירה, אלכס סקובלו, גם במקרה, קלט את מימדיו הענקיים ושאל אותו אם הוא משחק כדורסל. למרות שאולג שיחק אז בנערי מכבי ת"א, הוא ענה שלא, הגיע, נדלק ונשאר.
"לא הלך לי בכדורסל. נזכרתי מאוחר מדי שאני גבוה ושאני יכול לשחק כדורסל, אז נראיתי לא טוב ליד החבר'ה הותיקים יותר בתיכון אליאנס. עד אז אפילו לא שמעתי על ספורט החתירה ולא על עוד ענפים שלא ידעתי שקיימים בארץ, כמו שייט או פוטבול אמריקאי. מהר מאוד התחלתי לעקוף כאלה שהתאמנו שנים לפני, אז כנראה שעשיתי בחירה טובה. גם עכשיו, הרבה לא מבינים בכלל מה אני עושה. חלק חושבים שאני שוחה בירקון, חלק אומרים שאני חותר בקיאק ברוורס, ואני רוצה לשנות את המצב הזה בארץ".
למה קיאק ברוורס? מכיוון שבניגוד לקיאק האולימפי עליו זכה מיכאל קולגנוב במדליית ארד אולימפית בסידני 2000, ספורטאי הסירות האולימפיות חותרים לאחור. אולג מתפקד כמחזיק הקצב, ופרידמן, שותפו, אחראי על כיוון הסירה ומסתכל כל הזמן לאחור. המקצועות האולימפיים הם חתירה ל-2000 מטר בסירות יחיד, זוגות, רביעיות ושמיניות.
לאחרונה חזרה יסמין פיינגולד לחתור וזכתה באליפות ישראל לרביעיות, בין היתר עם אחת ממארגנות התערוכה, אסנת קצואר, פעילה דומיננטית במועדון וכן אלופת הזוגות עם רינה יהודה. קצואר והתערוכה סוגרים לנו את קצוות סיפור הירקון יחד עם מאמן העל של נבחרת ישראל, אקסל מילר, גרמני המתגורר בספרד.
75 שנה אחרי שהיהודים ברחו מגרמניה והביאו לארץ ישראל את החתירה, הגרמני מילר נשלח מטעם ההתאחדות העולמית כדי להעלות את ישראל על המפה, לבקשת יו"ר ההתאחדות הישראלית, רם גולומבק. בסוף השבוע הוא יגיע לארץ לצורך תחרויות מבחן, וזאת לאחר שכבר הכין תכניות לחותרי הנבחרת, המתאמנים בבית דניאל הסמוך. מדובר באיש מקצוע רציני, חבר בועדת הנוער של פיס"א - ההתאחדות העולמית, שתרם לכך שישראל אירחה כנס בינלאומי למאמני נוער לפני כחודש. מן הסתם, הוא יהיה אורח של כבוד בתערוכה.
האלופה קצואר התרגשה לגלות את אוצר תמונות חלוצי החתירה מברלין: "הלוואי היו מביאים איתם גם אנשים שנשארו שם. המדהים הוא שעם כל המשבר אז בגרמניה, האנשים האלה לא באו בלי 40 הסירות שלהם. הם היו אנשים נחושים במיוחד, יקים סנובים, שבטח מתהפכים בקברם אם הם יודעים שאני, ה"פרענקית", מארגנת תערוכה עם התמונות שלהם".
צבי גוטליב בן ה-78 חותר כל יום עד היום ("אם טוב פעם אחת, אז למה לא עוד פעם?"), מכיר הכי טוב את ההיסטוריה ואת המים: "החתירה לא השתנתה מאז. אולי רק החומרים של הסירות, אבל העיקרון דומה. נכון שהירקון היה פעם נקי יותר אבל איך אתה רוצה שהוא יישאר נקי כשהאוכלוסיה עולה ממיליון ומשהו אנשים ל-7 מיליון במדינה? איפה אתה רוצה שיעשו את הצרכים שלהם? אבל בסך הכל המצב משתפר. אנשים יבינו שעיר עם נתיב מים באמצע, זה יפה, וישמרו עליו".
ולמה הענף לא תפס פופולאריות?
"בכדורגל אתה רואה 22 רצים על המגרש ולפעמים 70,000 איש מסתכלים עליהם ועוד מיליונים בטלוויזיה. בחתירה אתה יכול לראות 3000 אנשים על המים ואולי 200 בחוף מביטים בהם, להוציא אולי את התחרויות המפורסמות באנגליה בין אוקספורד לקיימברידג'. ככה זה, אבל ההתאחדות העולמית היא העתיקה בעולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם