מחוף לחוף: השבוע שהיה ב-NBA
מי לא הצליחה להחטיא, מי לא יכול להבריא, מי מרחפת מתחת לרדאר, מי לא פיספס ריבאונד, ומי לא מסוגלים להישאר במערכת יחסים זוגית. סיכום השבוע בליגת הכדורסל הטובה בעולם
קבוצות שלשות, באופן מסורתי, לא מצליחות בפלייאוף. זה קשור בעיקר לעובדה שמה שעובד היטב במשחק בודד, אין שום ערובה שיעבוד בסדרה ארוכה ומתישה של שבעה משחקים. ההכנה של קבוצות לסדרת פלייאוף שונה לחלוטין מההכנה (או חוסר ההכנה) למשחק עונה רגילה.
וזה הסיפור של פניקס סאנס בשנים האחרונות. עונה רגילה פנטסטית, ופלייאוף שבו הם פשוט לא מצליחים לעבור קבוצות "מסורתיות", שמתבססות על משחק פנים איטי והגנה חזקה. השבוע הם הגיעו ללוס אנג'לס, לשחק מול הלייקרס הגבוהים.
כמו שנאש הסביר: ”אנחנו לא יכולים לשחק לאט מול האורך שלהם. אתה רואה את פאו מולנו, וזה נראה כאילו הוא משחק עם חישוק שתלוי על דלת חדר השינה. אז אנחנו חייבים להתבסס על התקפת מעבר, לרווח את ההתקפה, ולהפוך את זה למשחק של מהירות וכשרון ולא של גודל".
אז הסאנס רצו עם הנשק שלהם, וסיימו יום נדיר של 22 שלשות, מ-40 נסיונות, כשמטווח שתי הנקודות הם קולעים רק 21 פעם מתוך 44 נסיונות. הם החמיצו בשלשה אחת את שיא הליגה לקבוצה, ויחד עם תשע השלשות של הלייקרס, שתי הקבוצות התקרבו גם לשיא הליגה למשחק שעומד על 32, ונקבע על ידי פניקס וסיאטל בהארכה כפולה ב-2006.
מבול השלשות הגיע בעיקר בריצות של הסאנס. כבר בפתיחה הם הצהירו על כוונותיהם, עם שלוש שלשות רצופות. ברבע השני הגיעה ריצת 2:16, עם ארבע שלשות בשתי דקות. ברבע השלישי הם קלעו חמש שלשות ב-2:40 דקות, במהלך ריצת 8:17, גם את הרבע הרביעי הם התחילו בשלשה, והשלשה האחרונה של הידו טורקוגלו סגרה עניין, 34 שניות לסיום.
מכאן והלאה הלייקרס
ואם כבר מזכירים את המשחק, קשה להתעלם מעניין הטכניות שהזכרנו בשבוע שעבר בפינת חוליגאן השבוע. במצב של 107:111 לסאנס, 53 שניות לסיום, למאר אודום קלע ליי-אפ וצמצם את היתרון של הסאנס ל-2 בלבד. אודום צעק "AND 1", כשהכוונה שמגיע לו גם פאול, והניף את הזרוע, אולם במקום שיישלח לקו, השופטים נתנו לו טכנית. נאש קלע מהקו, ושלשה שהוסיף טורקגולו סגרה את המשחק.
אודום לא פנה לשופט ספציפי, והקריאה בהחלט היתה חלק מהמשחק. מה שמפתיע הוא שמי ששרק את הטכנית היה בכלל השופט הרחוק מהמהלך, ולא זה שמתחת לסל. אודום דיבר עם השופט טוני בראון, בנסיון לברר את מהות השריקה, אולם מסרב לומר מה היתה תגובתו של השופט, ואמר שחוק הוא חוק. לא נותר לנו אלא להצטער שמשחקים מוכרעים על שריקות כאלה.
שבוע קליל לשלישיה עם שני משחקי בית בלבד. בשבת פגש כריס בוש את האקסית טורונטו, והבהיר להם למה רצה לשחק עם ווייד וג'יימס – או, יותר נכון לומר, ג'יימס ודוויין הבהירו להם למה בוש העדיף אותם על פני מעמד הכוכב שהיה לו בטורונטו.
ווייד קלע 31 נקודות ולקח 8 ריבאונדים, וג'יימס קלע 23 נקודות ומסר 11 אסיסטים. בוש הסתפק בתפקידו ככינור שלישי עם 12 נקודות ו-6 ריבאונדים. בפעם הראשונה העונה עלה ביג זי בחמישיה במקום ג'ואל אנתוני, ותרם 12 נקודות בהתקפה ב-6 מ-7. זי הוא שיפור גדול בהתקפה לעומת אנתוני.
מול הסאנס, לעומת זאת, ביג זי לא מצא את מקומו מול כל הגמדים שסביבו, אבל ההיט לא היו זקוקים לו, כי היה להם שחקן פנים אחר. בוש פשוט התעלל ברכות של הסאנס בפנים, ובשלושה רבעים הגיע ל-35 נק' ב-12 מ-17 מהשדה, ו-11 מ-11 מהקו. לברון ג'יימס שיחק רק 23 דקות שהספיקו ל-20 נק', 9 אס' ו-8 ריב', ווייד הסתפק ב-17, 6 ו-6, וההיט יכולים להצטער שהם פוגשים את השמשות רק פעמיים בשנה.
סקרמנטו מפסידה ומפסידה, ווסטפול מנסה לשנות את הרוטציה, ועמרי משלם את המחיר. הקינגס סובלים מהמשחק האנוכי של טייריק אבאנס, אבל נראה שבו אסור לגעת, וגם דמרכוס קאזנס, שמשחק בחוסר אכפתיות, מקבל לעתים קרדיט מוגזם.
מבחינת כספי, השבוע התחיל סביר עם 35 דקות מול פיניקס, בהן נתן 11 נק' ו-7 ריב'. מול דטרויט הדקות ירדו ל-24 בלבד, עם 7 נקודות ב-2 מ-8 מהשדה. מול הניקס הגיעה המכה: ג'ייסון תומפסון, שלפתע חזר לרוטציה, הועדף על פניו בחמישייה, ודונטה גרין קיבל יותר דקות מהספסל, בדרכו למקום קבוע בחמישייה בזמן הקרוב.
עמרי נאלץ להסתפק בשתי נקודות ושני ריבאונדים ב-13:40 דקות, נקווה שהמגמה – קבוצתית ואישית – תתהפך כאן.
בשקט בשקט, בלי שנשים לב, סן אנטוניו עומדת על 1:9, ומובילה את הליגה בשיתוף עם ההורנטס. טים דאנקן רושם את הממוצעים הגרועים בקריירה (רחמים, רק 14 נקודות, 10 ריב' ושתי חסימות לערב), אבל הקו האחורי פורח.
מאנו נראה צעיר בחמש שנים, פארקר פתח את השנה בכושר נפלא, וג'פרסון מזכיר את ימיו הטובים בניו ג'רזי. סביבם, דוואן בלייר לוקח אחריות על הריבאונדים, וגם על הספסל יש שחקנים משמעותיים. אנטוניו מקדייס עושה את שלו בריבאונד, ג'ורג' היל מספק מנוחה לפרקר ומאנו, ומאט בונר, גארי ניל וג'יימס אנדרסון (עד שנפצע לחודשיים) מפגיזים שלשות. טיאגו ספליטר, בינתיים, מתאקלם לאט.
קווין לאב אפילו לא היה בתכנון כשמוזס מאלון רשם את משחק ה-30-30 האחרון ב-NBA. מאלון קלע 38 נקודות ולקח 32 ריבאונדים במדי הרוקטס מול סיאטל, ב-1982. צ'ארלס בארקלי היה האחרון לקחת יותר מ-30 ריבאונדים, עם 33 קרשים ב-1996. לאב שבר את שני המחסומים בשישי שעבר מול הניקס, עם 31 בנקודות וריבאונדים.
הניקס עלו בלי ביג מן אמיתי, עם אמארי כסנטר, וצ'נדלר וגלינארי פורוורדים. לאב לא ספר אותם, ועם יתרון גובה ורוחב ניכר שאב ושאב ושאב. את הרבע השלישי שבו מינסוטה חזרו מפיגור 21 הוא סיים עם 15 ריבאונדים.
אי אפשר להגיד שלא היו רמזים – מול הלייקרס היו לו 23 נק' ו-24 ריב' – ואם יישאר בריא, לאב יהיה אחד משחקני הפנים הטובים בליגה.
שני רוקיז חדשים פורצים לתודעה וראויים להכרה. מהניקס מגיע אלינו לנדרי פילדס, מקום 39 בדראפט האחרון, שתפס מקום קבוע בחמישייה של מייק דאנטוני. מתחילת השנה הגארד הגבוה נותן 10.8 נק' ו-6.7 ריב', והשבוע התפוצץ בהפסד לדנבר עם 21 נקודות ו-17 ריב', כשהוא כנראה מנסה לרמוז לכרמלו שיש על מי לסמוך בניו יורק.
אריק בלדסו נעלם בעונת המכללות שלו, בעיקר כי שיחק עם ג'ון וול. בלדסו הרכז נאלץ לעבור לעמדה 2, אבל כעת מקבל את תפקיד הרכז הפותח בקליפרס הודות לפציעות של בארון דייויס ורנדי פוי. בלדסו עומד על 9.9 נק' ו-5.2 אסיסטים, ובמשחקים בהם פתח, 12.4 נק' ו-6.5 אסיסטים. לא רע בכלל עבור רוקי. לדמרכוס קאזנס תכף נגיע, אבל הוא לפחות חיבר 15 נקודות ו-10 ריב' מול הניקס חסרי הבשר.
ג'ון וול הרשים מול שארלוט עם 13 נק' ו11 אס', והיה טוב גם נגד רוז ושיקאגו עם 16 ו-6, אבל עיקם את הקרסול במהלך המשחק, והחסיר את המשך השבוע.
בלייק גריפין ממשיך להרשים מבחינה אישית, אבל בעיקר להפסיד ולגלות חוסר יציבות. 18 נק' ו-18 ריב' מול דטרויט, 11 נק' ורק 3 ריב' מול ניו ג'רזי, 26 נק' ו-17 ריב' מול מינסוטה, ו-12 ו-8 מול אינדיאנה. למרות חוסר היציבות, הממוצעים שלו – שנעים סביב ה-16-17 נקודות ו-10 ריב' לערב – עדיין מרשימים.
זהו סיפור עצוב עבור אוהדיו המסורים של אלן אייברסון. אין ספק לגבי הכישורים שלו, גם בגילו, ועדיין אף קבוצת NBA לא חשקה בשירותיו.
השבוע אייברסון ערך הופעת בכורה בבשיקטאש הטורקית, ביורוקאפ מול ורשאץ'. הוא סיים עם 15 נקודות ב-24 דקות, אבל החמיץ שלשה חשובה והפסד. צעד ראשון בפרויקט שהרבה אוהדים, בטורקיה, בארה"ב ובשאר העולם, יסתכלו עליו מקרוב.
סטיב נאש חגג את הולדת בנו, ולמחרת כבר הודיע על גירושיו. טוני פארקר, על פי השמועות, סתם חגג, ואווה לונגריה הגישה השבוע בקשה לפירוק החבילה. הספרס לא רגילים לקבל יותר מדי תשומת לב בהקשרים רכילותיים, ומעניין יהיה לראות איך הסיפור ישפיע על חדר ההלבשה המלוכד בדרך כלל של הספרס. על פי השמועות טוני היה בקשר, שטיבו עדיין לא ברור, עם אשתו של שחקן אחר מקבוצתו.
גרג אודן הולך שוב לניתוח, עד כמה שהסנטר המסכן מסוגל ללכת בכוחות עצמו. אודן, שעדיין מתאושש משבר בפיקת הברך, צריך לעבור ניתוח מיקרו-שבר בברך שמאל, וסיים את העונה לפני שהתחיל אותה. מה שמדהים בסיפור הזה הוא שאודן לא ממחזר פציעות, וכל פעם מדובר בסיפור חדש.
מאז עונת המכללות שלו הבחור הספיק לשבור את פרק כף היד, לעבור ניתוח מיקרו-שבר בברך ימין, לנקוע את הרגל, לשבור את פיקת הברך, לקרוע את גיד הפיקה, ועכשיו מיקרו שבר בברך שמאל. אוי.
לאף אחד לא היה ספק בקשר לגבי כישוריו של דמרכוס קאזנס, ועדיין הוא הידרדר עד הבחירה החמישית, אחרי שחקנים בעלי אופי סולידי יותר ופוטנציאל נמוך יותר. החששות העיקריים היו בנוגע לאופי של השחקן, והשבוע מתברר שהשחקן נקנס ב-5,000 דולר עקב ויכוח עם מאמן הכושר דניאל שפירו, והגיע לחילופי צעקות עם עוזר המאמן שאחראי עליו, טראק רובינסון.
קבוצות כבר מתקשרות לברר על אופציות לטרייד, אבל סקרמנטו לא ממהרת לוותר, ולא מאשרת אף אחד מהסיפורים, למעט הקנס.
לפי כתבים שמסקרים את הקינגס, בקבוצה שוררת אווירה לא נעימה עם ההפסדים כשהשחקנים מרגישים שטייריק מקבל יותר מדי חופש, ולא מספיק ביקורת. מה נכון ומה לא, כנראה לא נדע לעולם, אבל ברור שמשהו בקינגס לא עובד. צריך לזכור שמדובר בקבוצה צעירה מאוד שמחפשת את הזהות, כך שלפחות לא הכל עבוד.
"ישבנו שם וזה היה כאילו בעטו לנו בבטן. זה הרגיש כמו לשמוע שמישהו קרוב מת" - ג'יי ינסן, מאמן הכושר בפורטלנד, מתאר את התחושה לאחר שנודע גרג אודן יחמיץ עוד עונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם