מלכודת דבש: הישראלים שנעלמים במכבי ת"א
אלישי כדיר, אחת התקוות הגדולות של הכדורסל הישראלי, העדיף עוד כמה גרושים במכבי ת"א על פני דקות משחק במלחה, והוא לא הראשון שמתחרט על זה. מה מושך שחקנים ישראלים בכירים לנוקיה, למרות הידיעה הברורה שהם הולכים לייבש את הספסל הצהוב?
נכון, אפשר בקלות להגיד על אוהדי הפועל ירושלים שהם נגועים בפרנויה, בייחוד כזו הקשורה ליריבה היושבת בשכונת יד אליהו. אלא שמדי פעם צץ לו מקרה כזה או אחר שהופך את מה שנראה לפני רגע כדברי הבל מהולים באנטי מכביזם טהור, למשהו שאינו רחוק כל כך מהמציאות.
כך קרה בשנה שעברה עם פרשת מוני פנאן, שהפכה בין רגע את טענות הקיפוח הבלתי פוסקות והקטנוניות כמעט של האדומים, לזעקה של כל הענף באשר לחוסר שיוויון שזועק לשמיים. כך קורה גם עם סיפורים כמו אלה של אלישי כדיר, שצצים פעם בכמה עונות ומזכירים לכולם שיש בוס אחד בכדורסל הישראלי: מכבי אלקטרה ת"א.
כשהבוס רוצה למנוע מהיריבה שלו לשים את ידה על שחקן מסוים, הוא יעשה הכל, כולל פיתוי שחקנים ישראלים בכירים בסכומי כסף שאי אפשר לסרב להם, רק כדי לייבש אותם על הספסל. העיקר לא לאפשר ליורשת הפוטנציאלית (שבשנים האחרונות היא הפועל ירושלים) להתחזק. כן, הכדורסל הישראלי הוא ג'ונגל, ומכבי היא ללא ספק המלך הבלתי מעורער שלו. ירושלים? היא כמו קופיף קטן שמסתפק בשאריות.
אז נכון, יהיו את אלה שיצעקו מיד כי המעבר בין נוקיה למלחה אינו חסום לחלוטין, ושמכבי משחררת לעתים לבירה שחקן שכוחו עוד במותניו, ולא קונסטנטין פופה שכזה. תשאלו את מוטי דניאל, דורון שפר או אפילו שרון ששון, שחקנים מצוינים שהמירו צהוב באדום ואפילו הביאו תואר לבירה.
אבל למרות זאת נראה כי הצהובים טרם נגמלו מהרצון להשאיר קרוב אליהם שחקנים שעלולים אחרת להזיק להם בדרך לעוד תואר מקומי. על פני השטח, הנימוק למהלך תמיד יהיה זהה ויכלול את המילים "סגל רחב" ו-"הוא הוכיח שהוא ראוי להיות חלק ממכבי". אבל בפועל, כמו בסיפורו של כדיר, יונחתו על העמדה שלו כמה שחקנים בכירים יותר, שחקנים עם חוזים מנופחים יותר, והוא לא יראה את הפרקט יותר.
אחד המקרים הקלאסיים של שחקן ישראלי מצוין שנקבר על הספסל הצהוב הוא תומר שטיינהאור. אחרי שנים נהדרות במכבי חיפה, הפועל ת"א והפועל חולון, שמיקמו אותו כאחד הגבוהים הישראלים הגדולים שצמחו כאן, הגיעה האיתות, והצעה כספית מפתה, מכיוון יד אליהו.
"כשאתה מגיע לעמדה של שחקן מוביל, אתה תמיד רוצה להתקדם לרמות הכי גבוהות", שחזר השבוע שטיינהאור את ההחלטה שלו להצטרף למכבי בקיץ 1995. "האמנתי לרלף קליין, שהיה אז המאמן ורצה אותי אחרי שהיו לי שנים יפות איתו בהפועל ת"א ובחולון. בגללו באתי. המעבר למכבי לא היה פשוט לי, כי לא הייתי ידוע אז בתור
אלא שקליין לא נשאר הרבה זמן במכבי. במקומו הגיע צביקה שרף, ושטיינהאור ראה איך דקות המשחק שלו הולכות ומתמעטות, כשאת הקרדיט מהמאמן קיבלו ראדיסאב צ'ורצ'יץ' וטום צ'יימברס.
"זו הייתה תקופה קשה", אומר שטיינהאור. "אין ספק שהשנה הזו הייתה טראומתית עבורי, בייחוד אחרי שהגעתי בתור שחקן מוביל ונדחקתי לשולי הספסל. זה פגע במוטיבציה שלי, במצב רוח וכמובן שגם בביטחון. אתה יודע מה הדבר שאתה הכי אוהב לעשות, אבל לא יכול לעשות אותו. אני לא מכיר כאלה שאוהבים רק להתאמן ולא לשחק".
מהר מאד גילה שטיינהאור שלמרות השנים הנפלאות שלו בליגת הישראלית, במכבי ת"א לא כל כך ספרו אותו. "צ'ורה זה צ'ורה, שאהב מאד להיות על המגרש, וצ'יימברס היה כוכב NBA, שהובא במיוחד, ועל אף שהוא היה כישלון לא מיהרו להוריד אותו לספסל", הוא מסביר את הרוטציה הצהובה באותה עונה. "גם באימונים אתה לא מצפה שיורידו אחד מהם מהחמישייה. המאמנים נרתעו מהם. הבנתי שבמצב הנוכחי אני לא אקבל את דקות המשחק שציפיתי להן".
בניגוד לכדיר, שטיינהאור סיים את השנה במכבי, אך ברח מיד אליהו מיד עם הבאזר האחרון של העונה. ההצלחה המידית שלו בתחנה הבאה בקריירה הוכיחה שהוא לא שכח כדורסל, וחיזקה את הטענה שעבור מכבי הוא היה רק כלי משחק. "הבנתי שטוב לא יצא מהישארות שם. הייתי אז שחקן מוביל בנבחרת, ואמרתי לעצמי שאני עדיין בשיא. עברתי לרעננה ונבחרתי לשחקן העונה. מינפתי את הרעב למשחק שנוצר לי על הספסל במכבי, והגעתי לעונה הבאה עם הרבה רצון להוכיח".
אתה מסכים לטענה שמכבי קנתה אותך רק כדי שלא תהיה בקבוצה אחרת?
"אז לא ראיתי את זה ככה. אבל אני חושב שזה נכון לגבי שחקנים אחרים. ירושלים רצו את כדיר, אבל מכבי לא נתנו לו ללכת לאן שהוא רוצה. גם בתקופתי שחקנים במכבי, שרצו לעזוב באמצע העונה, הוגבלו לקבוצות מסוימות. המעבר שלי לרעננה עבר בצורה חלקה, כי רעננה הייתה אז בקשר טוב עם מכבי".
היום, שנים אחרי האפיזודה במכבי, שטיינהאור מבין יותר את דרך החשיבה של הצהובים. "מכבי חושבת קודם כל על עצמה, וזה בסדר", הוא אומר. "הרבה פעמים זה פוגע בעקיפין בירושלים, כמו עם כדיר, אבל מכבי לא עושים את זה כדי לפגוע בהם. התקציב של מכבי הוא בערך כמו של כל קבוצות הליגה יחד. זה המצב בארץ במשך שנים, ויש להם את היכולת הכלכלית להציע כספים למי שהם רוצים. מחוקקים פה גם מספיק חוקים שנועדו לפגוע במכבי, כך שאפשר להסתכל על זה גם כך. מבחינה כלכלית, עדיין לא הצליחו לאזן את התקציבים. אנחנו לא נהיה פה כמו ב-NBA".
ומה בנוגע להיבט של השחקנים עצמם? שטיינהאור לא מבין את ההחלטה של חלקם להישאר במכבי, על אף העובדה שהם לא זוכים לדקות משחק רבות. "מי שיושב על הספסל שידע שהוא לא ישחק גם בשנה אחרי זה", הוא טוען. "אני לא רוצה להיכנס לכיס של שחקנים אחרים. יש כאלה שהנושא הכלכלי הוא מהותי בשבילם והם מעדיפים להעביר קריירה בלי לשחק. גם אחרי גיל 40 אני לא יכול לשבת על הספסל. זה לא שווה את זה".
כמו לכל דבר בחיים גם למטבע הזה יש צד שני, הסבור שהמהלכים של מכבי ת"א הם לגיטימיים לחלוטין. מי שאשם כאן, אם בכלל, הם השחקנים עצמם. "מכבי לא מצמידה לאף אחד אקדח לרקה כדי שיחתום", מבהיר יואב ספר, שחווה מקרוב את הספסל של הצהובים בתחילת העשור, אך גילה סבלנות ופילס בסופו של דבר את דרכו אל עמדה בכירה בסגל, עד שנפצע וסיים את הקריירה מוקדם מהצפוי. "כל אחד עושה מה שטוב לו. היו כאלה שלא לקחו את כל השיקולים בחשבון וזאת בעיה שלהם, אם בכלל, כי הם השתכרו יותר ממה שהיו מרווחים במקום אחר. זה לא בעיה של מכבי".
ספר, המתגורר כיום בארה"ב ועובד בחטיבת המיזוגים והרכישות של חברת "גזית גלוב" במיאמי, ממשיך: "אני לא חושב שזה קשור אל מכבי ת"א בכלל. כל שחקן שחושב לעבור למועדון הזה צריך לעשות חושבים ולדעת שעלולה להיות אופציה שהוא ישב על הספסל. זה עסק, לא חנות מכולת ולא ביטוח לאומי. בונים סגל לעונה ואף אחד לא חושב להחתים שחקן ב-300 אלף דולר רק בשביל שהוא לא ישחק בירושלים. לתת צ'אנס לשחקן? מה זה צ'אנס? מי ייתן צ'אנס לדייויד בלאט אם הוא לא יצליח? ברמות הגבוהות אין סבלנות להתפתחות של שחקן כזה או אחר. מכבי צריכה להביא את אליפות אירופה בסוף השנה".
כשאתה הגעת למכבי לקחת בחשבון ישיבה ארוכה על הספסל?
"ברור, מה חשבתי שאגיע וכולם ירדו מהמגרש כדי שאני אשחק? כל יום שם זה מלחמה על עוד דקת משחק. זה מלחמה וכולם טובים. מאוד טובים. זה גם בסדר ללכת אם לא מסתדר".
אבל אתה לא הלכת.
"האתגר שלי היה להצליח ברמות הגבוהות באירופה עם קבוצה כמו מכבי. לפני שהגעתי אליה כבר זכיתי בכל תואר אישי, כולל שחקן השנה. כשחקן מקצוען, אתה בוחר את הקבוצה לפי האתגר, לא לפי מה נוח".
עוד לפני שהגיע למכבי, ניהל ספר פעמיים מו"מ על מעבר להפועל ירושלים ואפילו הגיע איתה לסיכום. אלא שכרטיס השחקן שלו היה שייך לצהובים, שלא הסכימו שהוא יעבור למלחה. בסופו של דבר הוא מצא את עצמו ברעננה. "באותו הזמן כעסתי על ההחלטה, אבל היום אני מבין", הוא מספר.
מה השתנה בתפיסה שלך היום?
"תראה, אתה לא יכול לערב רגש בעסקים. כדורסל זה המון רגש. אני יודע. אבל לפדרמן וקליין זה עסקים וזה גם העסק שלי ושל שחקנים אחרים, ואת ההסכמים צריכים לכבד שני הצדדים".
יש משהו בדבריו של ספר, שמשווה את דרכי הפעולה של מכבי להתנהלות עסקית. בסופו של דבר כל עסק רוצה להצליח יותר מהמתחרה הגדול שלו, ואם אפשר גם להחליש אותו באותה הנשימה, אז למעשה למה לא?
אין חוק שאוסר על קבוצה להעביר לשורותיה שחקן כלשהו, אפילו רק כדי להרחיב את הסגל, וכל אחד, ובייחוד שמעון מזרחי, היה שמח לגלות שהשחקן ה-12 שלו הוא כישרון אדיר כמו כדיר. גם ההיסטוריה מוכיחה שאפילו לשחקנים האחרונים ברוטציה הצהובה היה שימוש, כמו למשל למארק בריסקר.
אלא שבסופו של יום, הכדורסל הישראלי מפסיד. הליגה שלנו פספסה, אפילו אם לזמן קצר, שחקנים כמו גל מקל, דרור חג'ג', או רביב לימונד, שעברו בקול תרועה רמה למכבי אבל לא הצליחו לבוא לידי ביטוי. אצל מקל, בדיוק כמו אצל כדיר, הצדדים התעוררו בזמן וזה נגמר בשחרור מוקדם ובאליפות לגלבוע/גליל. אצל חג'ג' ולימונד זה הסתיים בהיכרות מעמיקה של הספסל ותסכול גדול.
אז איפה זה משאיר אותנו? ככל הנראה עם כתבה דומה גם בעונה הבאה, ואולי גם בזו שאחריה. הרי יהיה עוד מקרה שבו ישראלי מבטיח יחליט ללכת למכבי, שם הוא ישב בקצה הספסל במקום לככב במקומות אחרים, וגם אם הוא בסופו של דבר הוא יחליט לעזוב זה כנראה לא יהיה למלחה. נראה שאת הנתון הזה אפילו המצאה "גאונית" כמו פיינל-פור לא תשנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם