מחוף לחוף: סיכום השבוע וחצי הראשונים ב-NBA
מדור שבועי חדש יסכם עבורכם את השבוע החולף (ובמקרה הנוכחי, גם כמה ימי אקסטרה) בליגת הכדורסל הטובה בעולם. מי הבריק ומי התפרע, מה המגמות במיאמי ובסקרמנטו, ואיזה רוקיז קופצים קדימה
לגבי המשחק המרכזי של השבוע וחצי הראשונים, אין בכלל שאלה. משחק הפתיחה של עונת ה-NBA הפגיש בין הכשרון מסאות' ביץ', לפיינליסטית מעיר השעועית. 7.4 מיליון אנשים צפו במה שהפך למשחק העונה הרגילה הנצפה ביותר מאז ומעולם.
הסלטיקס פתחו חזק והיו נחושים לצאת מהמשחק הזה עם אמירה. הם התמודדו בנפרד עם כל אחד מהשלושה בעבר, והצליחו להתמודד גם עם האיחוד של השלושה במיאמי. קווין גארנט, למרות הגיל, הוא עדיין אחד משומרי הפנים הטובים בליגה, ומסוגל לנטרל את האיום של בוש; פירס שומר חזק, ומכיר את לברון ממפגשי העבר הרבים; ואפילו ריי אלן, שידוע בעיקר בזכות הקליעה האבסולוטית, הוא שומר טוב.
בנוסף לשלושת הכוכבים, יש את הידיים הזריזות של רונדו, שמפריעות למסירות, והגוף הגדול של שאקיל שסותם את איזור הטבעת. שני האחרונים הם מה שחסר למיאמי כרגע, חסר לה את הערך המוסף. כשהיא עולה בחמישיה עם ארויו ואנתוני היא בחסרון התקפי, שכן השניים מתקשים לתרום, והשחקנים שאמורים לשמור עליהם חופשיים לדאבל טים. אילגאוסקאס אולי יכול לתרום התקפית, אבל מבוגר מדי בשביל לשמור על סנטרים זריזים ולסגור את הצבע. האסלם נמוך מדי ומשחק על התפקיד של בוש, האוס וג'ונס מעולם לא הראו כשרון מיוחד מעבר לקליעה מרחוק.
גם בהתקפה, לדעתי, לסלטיקס עדיין יש יתרון. מיאמי משחקת בעיקר בידודים לג'יימס/וייד/בוש, או פיק'נ'רול של בוש עם אחד משני הכוכבים האחרים. למעשה אין לה אף תרגיל בהתקפה, והקלעים שלה בונים בעיקר על הדאבל טים שאחד הכוכבים יקבל.
רוב העונה זה יעבוד בלי בעיה, כיוון שאין קבוצות שמסוגלות להתמודד עם הפיזיות של לברון ושל ווייד בלי דאבל טים, אבל כאשר מיאמי יפגשו את הלייקרס או
במקרים כאלה מיאמי יפלו ויקומו על יכולת הקליעה של לברון ודי-ווייד, שתאפשר להם יותר מרחב מחיה. מול הסלטיקס, לברון קלע טוב, אבל ה-4 מ-16 של וייד מהשדה, בתוספת ל-14 איבודים של שניהם יחד, היו יותר מדי.
היתרון של הסלטיקס הוא בגיוון. גם הם יכולים לבודד את פירס, או להשתמש בגארנט לפיק'נ'רול, אבל יש עוד. התרגילים שמיועדים לשחרר את אלן, המסירה הנוספת והנוכחות של שאקיל. הוא אולי זקן, אבל כשהוא מקבל את הכדור מטר מהטבעת יש רק שתי אופציות: שהוא יקלע את הנקודה הנוספת מהעונשין, או שהוא יחטיא אותה.
גם אלן מעריך מאוד את הנוכחות הגדולה של שאקיל. החסימה של שאק מאפשרת לאלן עוד חצי שניה של חופש בזריקה. השומרים פשוט מתקשים מאוד לעקוף אותו. יש גם גיבוי מהספסל עם גלן דייויס שמוכיח את עצמו כסקורר, ורובינסון שיכול להיות אחד כזה. וכמובן שאי אפשר בלי מילה על רונדו. גאון.
במסגרת הטור, נבדוק מדי שבוע מה עשתה השלישיה במיאמי. אז על ההפסד לבוסטון כבר דיברנו, אבל מאז, מיאמי ניצחה בפילדלפיה בזכות 30 נקודות של ווייד ושש שלשות של ג'ונס, ובעיקר נחה מול הנטס והטימברוולבס בנצחונות קלילים.
בין לבין, הם גם פירקו את הקבוצה השניה של פלורידה. המון טראש טוק עבר בין שני הקבוצות, אבל עד להודעה חדשה, מיאמי היא הקבוצה הבכירה בפלורידה, וחובת ההוכחה תהיה על המג'יק. איך הם עשו את זה? אחרי חצי ראשון צמוד, שלשות של ווייד ולברון פתחו את ההגנה של אורלנדו, והגנה חזקה השביתה לגמרי את הווארד בצבע.
כמובן שאי אפשר בלי הנציג הישראלי. בניצחון על מיניסוטה הוא עלה מהספסל ל-20 דקות, אבל היה שם בדקות ההכרעה, והטבעה שלו עזרה לקינגס להשיג את הניצחון, ולהקפיץ אותו לחמישיה במשחק מול הנטס.
שם הוא עדיין הסתפק ב-20 דקות, אבל ביום קליעה רע, ווסטפול העדיף את גארסיה על הפרקט בדקות ההכרעה, והקינגס מפסידים למרות יתרון 12 נקודות ארבע דקות לסיום. קשור? לא בהכרח.
ואז הגיעה ההתפוצצות. 42 דקות מול קליבלנד, 20 נקודות ושש שלשות לא מספרות את כל הסיפור. העובדה שבזמן שעמרי היה על הפרקט סקרמנטו היו בפלוס 12 מוסיפה את החלק החסר.
גם מול טורונטו היה לו חלק ענקי בנצחון, עם שלוש שלשות חשובות ברבע הרביעי, וסה"כ 14 נקודות. מול הלייקרס וקובי, כבר לא היה לו מה למכור עם 3 נק' ו4 ריב', אבל עד כה בהחלט אפשר להרגיש כמו עוגיה: גאווה ישראלית.
בזמן שבמזרח כולם מתקוטטים, האלופה משייטת לה להנאתה על מי מנוחות. אמנם היו לה ארבעה משחקים קלילים יחסית, אבל המסר ברור: עניינים כרגיל.
קובי עם או בלי ברכיים (כנראה שעם...) קולע את ה-25 ומעלה שלו, גאסול עם הדאבל דאבל שלו, ואודום מוריד ריבאונדים כאילו אין מחר. אפילו כשקצת מסתבכים במשחק צמוד, ופישר לא זמין, סטיב בלייק מוכיח שהווינריות כנראה מוטבעת בגופיה, כשבמשחקו הראשון בלייקרס הוא קולע שלשה מכריעה.
מונטיי אליס נותן תצוגת קליעה נדירה כבר בערב הפתיחה מול יוסטון כדי לסיים עם 46 נקודות. מה שמדהים בהופעה הזו הוא לא מספר הנקודות, אלא מספר הזריקות.
אליס עשה את זה עם 24 זריקות מהשדה, לא הרבה יותר ממספר הזריקות הרגיל שהוא לוקח (20 בערך). הוא פשוט קלע ב-75 אחוזים מהשדה, נדיר בכל קנה מידה.
על רונדו כבר אמרנו שהוא גאון? 24-10-10 היו המספרים שלו כשהסלטיקס פגשו את הניקס. נראה כמו טריפל דאבל שגרתי, עד שמוסיפים את העובדה ש-24 זה מספר האסיסטים ולא הנקודות, כן היו לו גם 7 איבודים, ורק 4 מ-12 מהשדה, ו-2 מ-6 מהקו, אבל כל גאון הוא גם קצת מופרע. 82 אסיסטים שלו בחמשת המשחקים הראשונים של העונה הם שיא ליגה חדש. אחד יותר מג'ון סטוקטון.
כצפוי, השבוע המירוץ לרוקי העונה היה קרב משולש בין ג'ון וול, בלייק גריפין ודמרכוס קאזנס. האחרון פתח בצורה סולידית מאוד עם 13.4 נקודות ו-6.4 ריבאונדים, מספרים יפים מאוד לרוקי בצעדיו הראשונים ב-NBA, כשהוא מנצל חזרה איטית מפציעה של סמואל דאלמברט. למעט 5 איבודים מול קליבלנד הוא לא פוגע בקבוצה שלו באיבודים, וקולע באחוזים טובים מכל הטווחים.
מצד שני, DMC איבד את תפקידו בחמישיה לדלאמברט בגלל דקות רבות מדי של חוסר יציבות, והערך המוסף שסמי מעניק לקינג בהגנה. ומעניין אם קאזנס להמשיך לתרום בצורה זהה מהספסל. הבעיה שלו היא שהוא משחק בקבוצה טובה משני האחרים, ואין לו בעלות על העמדה שלו שם, ולכן כנראה יישאר מאחור במירוץ.
גריפין, לעומתו, מפגין המון עוצמה ועומד על 17 נקודות ו-10 ריבאונדים למשחק, אבל קולע באחוזים מזעזעים מהקו (52%), והקליפרס נראו זוועה עד לניצחון על אוקלהומה סיטי. הוא דומיננטי, אבל לא דומיננטי מספיק בשביל לסחוב את הקבוצה בשלב זה.
וול הוא המרשים מבין השלושה עם 23.7 נקודות, 10.3 אסיסטים ו-4 חטיפות למשחק. הוא התחיל צולע עם משחק רע מול אורלנדו, וחצי ראשון אנמי מול אטלנטה, אבל בחצי השני השתלט על המשחק וקלע 22 נקודות ואפילו איים על הניצחון של אטלנטה. מול פילדלפיה הוא כבר לקח את הניצחון בלי בושה.
יש לו מהירות מדהימה, והוא כבר מקבל כבוד מהשופטים. האמריקאים כמובן משווים אותו לכל דבר שזז אי פעם על פרקט ה-NBA, וג'ון וול הוא השחקן היחיד מלבד אוסקר רוברטסון שסיים את שלושת המשחקים הראשונים שלו עם למעלה מ-70 נק' ו-30 אס'. וול, נכון לעכשיו, גם יודע להישאר צנוע.
מוריס לוקאס נפטר מסרטן בגיל 58. לוקאס היה חלק חשוב באליפות היחידה של הטרייל בלייזרס ב-1976-77, והוביל אותם בפלייאוף בנקודות למשחק. הוא סיים חמש עונות בפורטלנד עם ממוצע של 15 נקודות ו-8 ריבאונדים.
ידיעה נוספת שהגיעה מפורטלנד היא פרישתו של פבריסיו אוברטו. הארגנטינאי הוותיק שלקח אליפות עם סאן אנטוניו נאלץ לפרוש השבוע לאחר שהתגלו בעיות בליבו.
ואפילו בפוליטיקה, שחקן פנים מהבלייזרס לשעבר נחל השבוע הפסד, כאשר הסנטר לשעבר כריס דאדלי, קלעי העונשין המחפיר שרץ לתפקיד מושל אורגון מטעם המפלגה הרפובליקנית, נוצח בסיום סופר-צמוד ולא הצליח להיות הרפובליקני הראשון שנבחר לתפקיד מאז 1982 (ואם כבר: שון בראדלי, האטריה המורמונית, נוצח במירוץ לתפקיד מחוקק ביוטה).
קווין גארנט ידוע כטראש-טוקר לא קטן, אבל האם השבוע הוא עבר את הגבול? צ'ארלי וילנואבה טוען שבמשחק בין הסלטיקס לפיסטונס גארנט קרא לו חולה סרטן. וי פרסם את זה בטוויטר שלו, ולדעתו גארנט עבר את הגבול. רוב התקשורת הסכימה איתו וירדה על גארנט. הלז לא התרגש ושחרר הצהרה בה הודיע כי הוא קרא לצ'ארלי סרטן לקבוצה ול-NBA, ולא חולה סרטן.
דוק ריברס מיהר לגבות את הכוכב שלו, ובין השורות ביקר את וי על עצם הפרסום. דני איינג' הצטרף למקהלת הגינויים וכינה את וילנואבה "אדם שעסוק בקידום עצמו". פרשנים אומרים שמאחורי הקלעים שחקנים לא אהבו את הריצה של וילנואבה לטוויטר, שכן מה שקורה על הפרקט, צריך להישאר על הפרקט.
ומכיוון שגארנט נשאר בספק, נעניק את התואר לדלונטה ווסט. ווסט עדיין מושעה, וון ווייפר לא מקבל דקות, וכשהילדים משועממים מה הם עושים? רבים. השניים פצחו בקרב אגרוף ספונטני בזמן אימון קליעות. הסלטיקס העדיפו להזיז את התקרית הצידה באלגנטיות.
"עם כל הכבוד לקרלוס ארויו, ההיט צריכים רכז" (צ'ארלס בארקלי, שאינו ידוע בעדינותו, רומז לרענן כץ שמה שלא עזר למכבי ת"א, לא אמור להתאים למועמדת לאליפות ב-NBA).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם