לגדל כימיה: הבעיות של אליצור רמלה
כדי לממש את הפוטנציאל הגלאקטי של אליצור רמלה, המאמן עדן ענבר צריך לחבר את כל האגואים לקבוצה אחת

רמלה מול רמת חן, לחבר את האגואים צילום: דוד פליגל
הדרמה והריגוש חיפו על משחק כדורסל על גבול הקטסטרופלי. מעבר לגמגומים המסורתיים של פתיחת העונה (איכשהו תמיד אוקטובר תופס בהפתעה את הקבוצות שלנו), נדמה שהרחקת קשת השלוש גורמת נזק כמעט אסטרטגי לכדורסל הנשים.
זו לא רק הסטטיסטיקה של המשחק אתמול - שתי הקבוצות קלעו ביחד 5 מ35- לשלוש - זו ההשפעה על אופי המשחק: לרוב הנשים, בניגוד לגברים, אין מספיק כוח פיזי כדי לדייק מהטווח החדש. זה מאפשר להגנות להתכווץ, הופך את הצבע למקום צפוף ואלים, בעוד הקלעיות, שננטשות לנפשן על הקשת, ממשיכות לנסות וליידות כאילו דבר לא השתנה. הלוואי ואני טועה, אבל התוצאות הנמוכות שהושגו ברוב משחקי המחזור נותנות סיבה לדאגה.
הנחיתה המאוחרת של אשלי ווקר השלימה ברמת-חן שלישיית זרות שלא נופלת בכלום מזו של רמלה. כשווקר וטיפאני ג'קסון התחברו, רמת-חן שלטה בצבע. אייבורי לאטה, שסיימה את הקדנציה הקודמת ברמת-חן כשהיא ושי דורון מתקשות להכיל זו את זו על אותו מגרש, חזרה להיות השחקנית האנרגטית, הרב-גונית והקסומה שהעניקה לרמת-חן את הגביע.
גם רמלה הלכה על מי שנחשבה לבאנקר, ונפלה: במהלך השנתיים הנפלאות שבהן שיחקה בארץ, בהפועל ת"א ובנות השרון, לא הצליחה טאנישה רייט לאסוף כל-כך הרבה פעולות גרועות כמו שעשתה אתמול בארבעים דקות.
הליגה
למדה אתמול שיעור: אם מונעים מרמלה לרוץ, שולחים אותה לזרוק שלשות ודוחפים את הכדור חזק לצבע, אפשר לנצח אותה. על השאלה איזה שיעור רמלה למדה נקבל תשובה בשבועות הבאים, אם בכלל ישחקו בהם כדורסל.