פה האלוהים: ראיון עם סטויצ'קוב
לדור שלא זכה לראות את חריסטו סטויצ'קוב האגדי משחק, יש הזדמנות לשמוע אותו מדבר ובשני המקרים זו חוויה. הבולגרי, שהגיע ארצה כאורח של מכבי קביליו יפו, מנתח את ברצלונה, משפד את המולדת, תומך בדור הצעיר ובז למיליונרים החדשים. ורק בקשה אחת: "בלי ריאל מדריד, אותם אני באמת לא סובל"
"אף פעם לא הרגשתי שאני בתחרות עם שחקן אחר וגם לא ניסיתי," הוא אמר כשישבנו איתו במלון 'SEA', על שפת ימה של ת"א. "ידעתי תמיד שהמכשול הכי גדול זה אני. לא הייתי מתוסכל אם לא הייתי מבקיע צמד, הניצחון מבחינתי היה תמיד מעל הכל. צריכים להסביר לקוראים שאז לא שיחקנו בשביל להציל את התחת שלנו. היום זה הפוך שחקנים עולים למגרש בשביל לקחת את הקרדיט לעצמם".
סטויצ'קוב, בן 44, שיער מאפיר, חיוך גדול על הפנים, הגיע ארצה כאורחה של מכבי קביליו יפו, שגרירת בולגריה בישראל. טיפוס חביב. אנשים כמונו שגדלו עליו יודעים להעריך מי עומד מולנו. הוא ורומאריו היו בשנות התשעים צמד החלוצים הקטלני של ברצלונה, כשמיכאל לאודרופ היה הארכיטקט ויוהאן קרויף ישב על הספסל.
חמש אליפויות, גביע אירופה לאלופות, שחקן השנה באירופה 1994, נעל הזהב באירופה 1994, פלה הגדול הכניס אותו אחר כבוד לרשימת 125 האגדות החיות בכדורגל העולמי.
"אני לא אוהב לעשות השוואות עם ברצלונה של היום", הוא מיד הרגיע את האפשרות לסנסציה. "אם אתחיל, סימן שאני חי בעבר, ואני לא. לכל תקופה יש את הקסם, לכל מאמן את רגעי השיא. אם תשווה
היית יכול לשחק היום?
"לא יודע. אני לא יודע איך מתנהלת היום ברצלונה מבפנים, אבל אני יכול להגיד לך שבזמני היתה לנו יותר מדי אישיות בקבוצה. כל אימון, כל משחק רק רצינו עוד. רעב שקשה להסביר ערב המשחק ידענו שמחר זה הולך להסתיים 0:3 לטובתנו, בכלל לא עניינה אותנו היריבה. מאוד בטוחים בעצמנו".
איך הסתדרת עם רומאריו, הרי יש הרבה אגו בסל?
"היינו כמו אחים תאומים. שתי מדינות, שני רקעים שונים, אבל חברים בדם. הרבה פעמים הקבוצה היתה תלויה בכושר שלנו, אבל כצמד היינו יחידה מתואמת. באחת העונות ברצלונה הבקיעה 72 גולים, 50 מתוכם של שנינו".
איך קרויף היה כמאמן?
"אפשר להגדיר אותו 'המורה הכי טוב שהיה לי'. הרבה דברים שאני מבין היום בכדורגל הם בזכותו. ברצלונה, השערים שהבקעתי בנבחרת הם בגלל העבודה המשותפת. הוא אמר לנו מה צריך לעשות בכל דקה על המגרש. דיבר, דיבר, דיבר. הוא נתן לנו להבין למה צריך לשחק יום אחד עם שלושה חלוצים וביום אחר רק עם אחד. כל אחד ידע את התפקיד".
התקפה, התקפה, התקפה?
"חס וחלילה, לא רק התקפה. כשמתקיפים כולם משתתפים, אבל כשמגינים אין אחד שמתבטל".
עשית הגנה?
"מה קרה לכם, אני המגן הראשון. אני צריך ללחוץ על הבלמים, המגינים. קומאן היה באלף אחוז יותר טוב ממני בתחום, אבל הוא היה התחנה האחרונה".
גווארדיולה מזכיר לך את קרויף?
"יש סגנון בברצלונה שעובר כחוט השני בין כל המאמנים. קרויף היה האב של השיטה והסגנון, אבל אם לא היו לו את השחקנים המתאימים זה לא היה אפשרי, ולא משנה כמה גאון הוא היה".
סטויצ'קוב היה חבר בדור הזהב של הכדורגל הבולגרי. שמות כמו יורדן לצ'קוב, קרסימיר בלאקוב, אמיל קוסטדינוב. הניצחון של ישראל בפארק דה פרינס פתח לבולגריה סדק להגיע לגביע העולם ב-1994, והיא ניצלה אותו כדי לסיים את המונדיאל במקום הרביעי המכובד.
"היה לנו איזה יתרון אז", סטויצ'קוב נזכר, "לפני אליפות אירופה ב-88' היינו כולנו צעירים חסרי ניסיון ופספסנו את העליה בגלל הפסד ביתי לסקוטלנד. פקששנו גם את המונדיאל באיטליה ואת היורו הבא ולפני אותו גביע עולם בארה"ב כבר היינו מגובשים. אני שיחקתי בברצלונה, פנב בוולנסיה, בלאקוב בספורטינג ליסבון. היינו בני 28, שזה או הפעם או שנמות בלי תואר. ישראל עשתה חצי מהעבודה בפריז, ואז הגענו לשם ואמרנו שנראה לצרפתים מי הנבחרת הטובה בבית".
מה קרה מאז לכדורגל הבולגרי?
"הרבה דברים. פעם היה אצלנו הרבה לב. שיחקו בשביל החולצה, הסמל. היום רק משחקים בשביל הכסף. לדעתי זה ההבדל הגדול. הם אומרים לעצמם קודם שלם לי ואחרי זה אני אחליט איך לשחק. קשה למצוא היום שחקנים כמו לצ'קוב, בלאקוב, סטויצ'קוב. אלה שמשחקים היום, אם היו בתקופה שלנו, הם אפילו לא היו סוחבים את המזוודות".
גם ברבאטוב?
"אולי היינו מוצאים לו מקום בספסל".
סטיליאן פטרוב מאסטון וילה?
"ספסל במקרה הטוב".
היית מאמן הנבחרת לפני שלוש שנים ונכשלת.
"בזבזתי שם את הזמן שלי. בכדורגל הבולגרי יש בעיה, לא מטפחים צעירים. כשהייתי ילד עבדו איתנו על יסודות ועכשיו איבדו שם את הטאצ' של להשקות את הצמח כשהוא קטן. הנשיאים ובעלי הקבוצות באירופה אומרים 'בשביל מה לעבוד קשה, נשקיע כסף, נקנה שחקן מוכן'. לא חושבים על העתיד. זה ההבדל בין התקופות. אני לא מעריך רק את קרויף אלא גם את מי שאימן אותי בילדים".
בברצלונה עושים את זה?
"שם עובדים מאוד נכון באקדמיה, בבית הספר לכדורגל. תבדקו ותמצאו שבעשרים השנים האחרונות ברצלונה הוציאה הכי הרבה כישרונות. אתה רואה את הקבוצה הבוגרת והיא יציבה ומצליחה בגלל הבסיס. ברצלונה זו לא דוגמה טובה למה שקורה בשאר אירופה".
זה לא דומה לריאל מדריד?
"עזוב, אל תזכיר לי, אותם אני באמת לא סובל".
תמיד היו זרים שהחזיקו את בארסה.
"בתקופתי היינו קומאן בלם, לאודרופ קשר מרכזי ואני ורומאריו החלוצים. זה אמנם עמוד השדרה, אבל לא לשכוח שהיו גם פרר, גווארדיולה, בגירסטיין, יוזביו, באקרו. כל המעטפת מקומית ואז אתה יוצר איתה צוות מנצח".
מי היום השחקן הטוב בעולם?
"במונדיאל האחרון היו שניים מעל היתר, צ'אבי ואינייסטה, אבל בשלוש-ארבע השנים האחרונות מסי מעל כולם".
כחלוץ בטח היית רוצה אחד כמו צ'אבי.
"אחרי לאודרופ, בברצלונה צ'אבי ממש קרוב אליו ביכולת. בשבילי לאודרופ היה ונשאר הגדול מכולם, כנראה בגלל ששיחקתי איתו והמסירות שלו מאוד עזרו לי. לא היינו צריכים לדבר הוא היה מרים ראש ורואה את התנועה שלי".
הפרסומים האחרונים מספרים שאולי תצטרף לצוות האימון של ברצלונה.
"זה מו"מ לא סגור יש אפשרות כזו, אבל לא ברור לאיזה כיוון. בינתיים אין שום דבר".
סטויצ'קוב ניסה את מזלו כמאמן נבחרת בולגריה ולא הצליח, עבר בסלטה ויגו, והמשימה האחרונה שלו היתה בקבוצת מאמלודי סאנדאונס הדרום אפריקאית, שהחליטה לא לחדש איתו את החוזה. יותר מדי בעיות. בפברואר השנה הוא הואשם בפגיעה מילולית בשופט משחק, גם בגלל שהעביר יד על גרונו כאיום. במקרה אחר הוא צוטט כמי שאומר על ראשי הענף: "האנשים האלה מושחתים. הם מעולם לא שיחקו כדורגל, אז בטח שאין להם מושג".
סטויצ'קוב אף פעם לא היה ילד טוב. בברצלונה הוא פעם דרך על רגלו של שופט והושעה לחודשיים. בסוף הקריירה, כששיחק בארה"ב, בוושינגטון, הוא שבר רגל של שחקן מכללה במשחק אימון. חריסטו אמר אז שדברים כאלה קורים בזמן משחק, אבל האמריקאים סיפרו שהוא היה עצבני. זה קרה ממש אחרי שהקוון סירב לסמן נבדל של היריבה, ואז במהלך הבא הוא הרים את פרדי לראנה באוויר ושבר לו את הרגל.
סטויצ'קוב הוא מהטיפוסים שלא דופקים חשבון. פעם הוא אמר שיש שני קדושים, אחד בשמיים ואחד משחק בברצלונה, כשהוא מתכוון לעצמו. אחר כך בעקבות נצחון הנבחרת, הוא זרק: "עכשיו אני בטוח שאלוהים בולגרי". וכשבולגריה הפסידה לאיטליה, הוא לא איבד את האמונה וענה: "אני עדיין משוכנע שאלוהים בולגרי, אבל מה שבטוח שהשופט צרפתי".
"לי יש סגנון משלי. אני מקצוען ורוצה לנצח", הוא סינגר אתמול על עצמו. "יש לי אופי חזק ולפעמים זה מתנגש עם הסביבה. אף פעם לא שיניתי את הדרך וזה יוצר מוניטין. אם זה לבן אגיד לבן, אם זה מוצא חן בעיניך מצוין, ואם זה לא מוצא חן אז גם מצוין. אם יש משהו שאני שונא זה עיתונאים שמשקרים. כשאני רואה כתבה שנפתחת במילים כמו 'עברה שמועה, סיפרו לי ש...', אני אומר זה חרא, אל תקרא. הדבר הכי גרוע בעיניי אלה ציטוטים לא נכונים. עיתונאי שמשקר בסוף משלם את החשבון, כי אני והחברים שלי לא נדבר איתו".
יצא לך שם של ילד רע.
"איזה עיתונאי מכיר אותי באמת כדי לכתוב כאלה דברים? אף אחד מהם לא בא אליי הביתה לארוחת צהריים. אני, לעומת זאת, עשיתי את העבודה כדי שלהם תהיה פרנסה. בזכותי הם חיים, זה ההבדל".
סטויצ'קוב הגיע ארצה לערב ההתרמה שערכה אתמול מכבי קביליו יפו. בבוקר הוא עוד נפגש עם איש העסקים מיכאל צ'רנוי, שבא לתת כבוד לאייקון, ויותר מאוחר אפילו השתתף במשחק קט-רגל חגיגי. שער אחד, שני בישולים שמוכיחים שחריסטו לא שכח את המלאכה.
"אני אוהב את ישראל", הוא אמר בחיוך. "אני אוהב את היוזמה הזו של קבוצה ישראלית בולגרית. הרי הבולגרים אנשים מאוד פתוחים וחמים וזה יוצר קשר בין שתי המדינות".
מה תגיד על הכדורגל הישראלי שמסרב להתרומם?
"אני מכיר הרבה ישראלים שעשו היסטוריה. בתקופתי הכי גדול היה רוני רוזנטל. היית אומר 'ישראל' היו אומרים לך 'רוני רוזנטל', אבל היו גם רביבו, ברקוביץ', אוחנה. כישרונות מיוחדים. גם היום יש את בניון שהיה ענק בליברפול ואוואט שעושה עבודה נפלאה במאיורקה, אבל אני חושב שהבעיה היא מה שקורה בלא מעט מקומות. לא עובדים נכון מלמטה, עם הילדים. שם הכי חשוב. עבודה קשה ועוד הרבה עבודה קשה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם