כמו אסקימוסי בגלזנקירכן: הפועל ת"א פוגשת את ראול
ראול בעצם לא עזב את הברנבאו, וכרגע המעבר לגלזנקירכן נראה כמו הנחתת אסקימוסי באילת. לוקח זמן להתאקלם ואולי בכלל מדובר במשימה בלתי אפשרית בגילו, במעמדו ובכושרו. בכל מקרה, מוטב לשחקני הפועל ת"א לזכור מול מי הם עומדים הערב. לא עוד שחקן, אלא אחד השחקנים
ראול בשבת האחרונה. יחיד במינו צילום: אי-פי-איי
שלושה ימים לפני המשחק, הגעתי למחנה הספרדי שהיה מוצף בעיתונאים. לא ישראל גרמה להתרגשות הגדולה, אלא הסופר קלאסיקו, שנערך כמה ימים לאחר מכן. מדובר בתקופה אחרת, רחוקה, שבה התקשורת הישראלית היתה צנועה ורזה. שלושה עיתונים, תחנת רדיו ועז בחצר הסתובבתי לבד, בין כל הענקים, מחפש בדל מידע ואז פנה אליי כבוד הדובר המעונב ושאל למעשיי. עניתי שאשמח לדבר עם אחד משחקני הנבחרת הספרדית לקראת המפגש הקובע נגד ישראל, הרי אנחנו, כהרגלנו, עומדים לתת להם בראש. "שם ספציפי?", הוא התעניין. אוטומטית אמרתי שראול יהיה מצוין. הגיע גווארדיולה.
פפ, הקשר המופלא של ברצלונה, היה מאוד חביב ואפילו הציע אנגלית טובה, אבל זה לא ראול. הייתי חם על ראול, כל העיר שם השתגעה עליו. אליל רוק שאין שני לו. למחרת חזרתי למחנה והלכתי ישר לדובר. "תודה על גווארדיולה," אמרתי. "אבל אוכל לדבר עם שחקן נוסף?". הדובר ענה שהוא יבדוק עם המנהלים ושאל את מי אני רוצה לאחד על אחד. אמרתי "ראול", והייתי משוכנע שהוא יחזור עם המחליף החמישי. זה שמתלבש אחרי האפסנאי. הגיע ראול.
ראול חוגג שערים ראשונים בשאלקה. המלך של מדריד
צילום: אי-פי
טרנינג חגיגי, שיער רטוב ממקלחת מוקדמת, גירד בראשו, ספק ממבוכה. עמדתי מולו והפה התייבש כמו אחרי מסע כומתה. המילים סירבו לצאת, הידיים רעדו. "מממממההה", נפלט לי, והמתורגמן ניסה להבין למה התכוונתי. "מה יהיה במשחק?", צייצתי בקול של חביתוש. ראול חייך, ענה בנימוס, שלוש דקות על השעון והלך. זה יכול היה להיות גם רבע שעה, שני עמודים בלעדית למעריב, אם הייתי מתעקש, אבל גם את המעט הזה חילצתי בקושי תוך כדי ניוון שרירים כללי. זה לא היה עוד שחקן, זה היה מספר 7 של הבלאנקוס, בכבודו ובעצמו.
ראול, שהפועל ת"א תפגוש היום בגלזנקירכן, זה לא אותו כוכב-על, אייקון עולמי, מלך העיר מדריד. בגיל 33 נראה שכבר כמה שנים הקריירה שלו נמצאת בשלבי אריזה, במיוחד כשריאל התעקשה להביא יורשים נוצצים בסגנון בקהאם ורונאלדו, ואותו השאירה בצד.
אבל גם עכשיו, כששאלקה לא
פוגעת והוא לא כובש בצרורות, כדאי שנזכור שמדובר בשחקן ששיחק הכי הרבה פעמים במדי ריאל מדריד והבקיע הכי הרבה למענה. שש פעמים אלוף ספרד, שלוש פעמים אלוף אירופה. 66 שערים בליגת האלופות.
אפילו אלכס פרגוסון, שלא מרבה לפרגן ליריבים, אמר עליו שאין שחקנים קבוצתיים כמו החלוץ הספרדי. רק שראול בעצם לא עזב את מדריד ואת הברנבאו, וכרגע המעבר הדרמטי לגלזנקירכן נראה כמו הנחתת אסקימוסי באילת. לוקח זמן להתאקלם ואולי בכלל מדובר במשימה בלתי אפשרית, בגילו, במעמדו ובכושרו. בכל מקרה, מוטב לשחקני הפועל ת"א לזכור מול מי הם עומדים הערב. לא עוד שחקן, אלא אחד השחקנים.
מאלה שיישארו בספרי ההיסטוריה גם אחרי הפרישה ויקראו רחוב על שמם, אולי אפילו איצטדיון לאומי. אני רק מקווה שדה-סילבה ואניימה, בניגוד אליי, לא יעמדו דום וירעדו כשהוא ייכנס בריצה לתוך לרחבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם