מתהומות: הקאמבק של בייבי-שאק
"הייתי בשוייץ שלושה חודשים. זה לא בית-חולים. מעין כפר סגור, עם אנשי מקצוע שיכולים לעזור. היו כאלה שאמרו שאני מחמיץ זמן יקר בקריירה. אבל אני יודע שאם לא הייתי מגיע לשם, לא הייתי הופך לשחקן ולבן-אדם שאני היום". סופוקליס שחורציאניטיס מספר על המשבר ששינה לו את הקריירה
לא יעזור כלום, ברגעים הראשונים יש משהו בגודל שלו שמשנה את יחסי הכוחות גם מחוץ למגרש. נפגשים באותו חדר קטן בהדר יוסף, בו דיברת פעם עם אנתוני פארקר כשרק הגיע לארץ. מאז עברו כאן השמות הכי גדולים של הכדורסל האירופי, ועם אף אחד מהם לא היו כאלה שתיקות ארוכות. איש מהם לא דיבר כל-כך בשקט, בלי הבעות. בלי להזיז שריר אחד בפנים. מצד שני, אף אחד מהם לא הגיע עם המטענים של סופו.
הוא בסך-הכל ילד בן 25, שבנבחרת הנערים כבר קראו לו "בייבי שאק". בחור שסומן כאחת ההבטחות הגדולות של הכדורסל האירופי, ובמקביל הספיק להסתבך בבעיות שאיימו על המשך הקריירה. שחקן שכל יוון התעסקה במשקל שלו, בבילויים שלו, בבעיות המשמעת וגם במאמצי השיקום.
ספרו לו דקות, בחנו כל תנועה. בשלב מסוים כבר אי אפשר היה להפריד בין הסטיגמות לדבר האמיתי, ותמיד הכל קרה בקיצוניות. בדיוק כמו על הפרקט, בפערים בין הסנטר הענק, שאף אחד לא יכול לעצור, לבין האיש שאיבד שליטה, עלה למשקלים לא אנושיים ולא היה מסוגל לרוץ לאורך המגרש יותר משלוש התקפות ברציפות.
פתאום הוא מחייך. "התבגרתי", הוא אומר ונשען לאחור על הכיסא. בשנייה אחת משהו השתחרר. אני תוהה אם נגמר שלב הגישושים, אולי נגמר המבחן שלי. או שאולי הוא פשוט החזיר דופק מהאימון שהסתיים כמה דקות קודם, וכל התיאוריות על האדם הקשוח היו רק חלק מעוד סטיגמה.
בכל מקרה, נראה שסופו החליט לעשות סדר בעצמו, ולהסביר איפה הוא מתחיל ונגמרת התדמית, או להיפך. הווליום עדיין נמוך אבל הטייס האוטומטי שיורה קלישאות כבה. חצי שעה אחרי, עדיין אי אפשר לדעת איך ייקלט השידוך, ואם האיש הגדול יוכל להוביל את מכבי כסנטר משמעותי בודד. אם הוא ישחק כמו שהוא נשמע, יכול להיות שמכבי ת"א אכן עשתה עסקת ענק.
"אני צעיר, אבל עברתי הרבה בקריירה. דברים טובים, וגם הרבה רגעים מתסכלים. כל ההתעסקות עם המשקל שלי, למשל. מבחינתי זה כמו התמודדות עם פציעה, והשאלה איך אתה מטפל בעצמך. כמה אתה מקצוען".
והתשובה?
"היום אני מקצוען, אבל לא תמיד הייתי כזה. התחלתי לשחק בגיל צעיר. עזבתי את הבית מוקדם, גרתי לבד ולא היו סביבי האנשים הנכונים שיוכלו ללמד אותי איך להתנהג, איך לטפל בעצמי. לא היה לי אורח חיים נורמלי, לא שמרתי על דברים שספורטאי צריך להקפיד עליהם. הייתי אוכל בשעות מאוחרות של הלילה, ודברים הידרדרו כמו כדור שלג.
"מספיק שהייתי פצוע ויומיים לא התאמנתי, אבל המשכתי לאכול ועליתי מאוד מהר במשקל. זה הוביל לעוד פציעות, ולהצטברות של כל מיני בעיות ודברים קטנים שפגעו בי. לא ידעתי לצאת מהמעגלים האלה".
אז הגיע המשבר הגדול. באולימפיאקוס לא הרשו לו לפתוח את עונת 2007/8, מחשש שמשקלו העצום חרג לתחומים שמסוכנים לבריאות. עוד קודם יוחסו לו בעיות משמעת חמורות, היעדרות מאימונים, בילויים ליליים, ובכלל ניהול חיים מאוד לא ספורטיביים. הקהל של האדומים, שתמיד היה מאוהב בו, נשאר נאמן. לימים, סיפרו ביוון שאחת הסיבות העיקריות לפיטוריו של פיני גרשון החלה בעימותים עם סופו. אבל הוא כבר לא יכול היה לחזור למגרשים. בשיא השפל, הנהלת הקבוצה היוונית שלחה אותו לשיקום בשוייץ. מעין מרכז גמילה מאוכל. שם, הוא מספר, השתנו חייו.
"לטווח ארוך, אולי היה לי טוב להתרסק לתהום. בזכות זה עברתי שינוי עצום בכל הגישה. כשאתה בטופ, ככה זה
"אם אני משווה איך החיים שלי נראים היום לעומת אז, אני במצב הרבה יותר טוב. אני לא עייף כמו פעם, אני הרבה יותר רגוע. לא צריך לחשוב על מה אני הולך לעשות. אני יודע מה אני עושה. היו כאלה שאמרו שאני מחמיץ זמן יקר בקריירה כי אני עוזב לתקופה ארוכה בכפר. אבל אני יודע שאם לא הייתי מגיע לשם, לא הייתי הופך לשחקן ולבן-אדם שאני היום".
היו שלבים שחשבת שהקריירה שלך בסכנה, שכבר לא תוכל לחזור לשחק?
"לא. אם הייתי מנסה ומתאמץ ולא מצליח, הייתי חושש שאני מאבד את הקריירה. אני ידעתי כל הזמן שאם ארצה, שכשאני עובד קשה ומתאמץ אני יכול, אז האמנתי שאוכל לחזור למגרשים".
כשחזר משוייץ, שחורציאניטיס הפך לחלק ממנגנון. מערכת שעוצבה כדי לתחזק אותו. צוות מסייע, החל ממאמן כושר פרטי, שעבד איתו לפני שחזר לאולימפיאקוס, ובהמשך לאימוני הקבוצה, ועד לתזונאי.
"יש שצריכים יותר טיפול אישי מאחרים", הוא מסביר, "ואני מבין היום שאני כזה ומובל עזרה. למדתי לטפל בעצמי. עבדתי מאמן כושר אישי, עם תזונאי שקבע מה מותר לי לאכול, וטבח שבישל בשבילי. לכולם שילמתי מהכסף שלי. מאמן הכושר יבוא להיות איתי גם בישראל. בענייני האוכל מכבי תטפל.
"אני עובד הכי קשה שאני מסוגל. מנסה להיות יותר בשליטה, משתדל ללכת לישון מוקדם, לקום מוקדם. בחודש-חודשיים הראשונים זה מאבק עם עצמך, כל יום מחדש. לא מתחשק לך לעשות את זה, ואולי נוותר, ואולי נצא לבלות. אז נכנסתי לשגרה, ואורח החיים החדש הפך להרגל".
גם כשחזר משוייץ, הוא עדיין לא שיחק. "זו החלטה משותפת עם המאמן ינאקיס", הוא מסביר. "סיכמנו על תוכנית, והחלטנו שעדיף לי להתחיל לעבוד עם מאמן כושר אישי, להוריד משקל, ולאט לאט לחזור. הייתי הרבה זמן בשוייץ. כשאתה שם, רחוק מהבית, יותר קל לעשות דברים קשים, לעמוד במסגרות. כשאתה חוזר הביתה, לסביבה הטבעית,הקרב רק מתחיל. זה היה המבחן האמיתי שלי. שם צריך באמת לעבוד על עצמך".
תגדיר "לעבוד על עצמך".
"בהרבה מובנים. למשל, אם אני רעב, אני לא אוכל כל מה שאני מוצא. אני יודע מה אני לאכול. דואג שזה לא יהיה אוכל כבד מדי. יש לי רשימה מסודרת, תפריט יומי שאני צריך לסמן בו אחרי כל ארוחה. החודשיים הראשונים היו מאוד קשים. היום התרגלתי. עד כדי כך שאם אני לא שומר על המסגרת, אני מרגיש לא טוב למחרת. אני יודע שאם אני יוצא ומרגיש עייף, כדאי לי לחזור הביתה ולישון. לא סתם להישאר בחוץ כדי להישאר בחוץ. פעם הייתי אוכל המון פיצה. היום, אם אני אגע בפיצה, זה יעשה לי רע".
מה עושים אחרי משחק, כשכל החברים הולכים לשבת במסעדה?
"זו לא בעיה. רוב החבר'ה אוכלים טוב ושומרים על עצמם. תלוי איך אוכלים. למגם המבורגר, נניח, זה אחרת אם אתה בפאסט פוד או יושב במסעדה ואוכל אותו עם ירקות ולחם. יש הרבה דרכים לאכול פיצה. אתה יכול לבשל לבד וזה יהיה בריא, אם אתה יודע מה הכנסת לאוכל, כמה קלוריות יש שם ואיך לטפל בגוף שלך".
כמה קלוריות מותר לאכול?
"בערך 3,000 עד 4,000 קלוריות ביום, כשלא משחקים ואין אימונים. כשמשחקים צריך לאכול יותר."
הפריע לך שהתעסקו כל הזמן במשקל שלך?
"לפעמים זה היה מתסכל. בכל פעם שלא נתנו לי לשחק, אמרו שיש איתי בעיות. לא אהבתי את זה. הרי זה אותם אנשים שכתבו שאני במצב מצוין בנבחרת, ואני אותו בן-אדם".
בתקופה האחרונה, וזו כבר לא שאלה של פרשנות, הוא נראה אחרת. לארץ הוא הגיע במשקל הרבה יותר נמוך ממה שזכרתם אותו. סופו עצמו מספר שהוא במצב הפיזי הכי טוב שהיה בחייו הבוגרים. יותר טוב מאשר בשנה הראשונה באולימפיאקוס. זה לא אומר שהוא צפוי לשחק במכבי 35 דקות בערב, פעמיים בשבוע. אבל לפחות לדבריו, המגבלה המפורסמת שליוותה את הקריירה שלו, ההבנה שיותר מ-15 עד 18 דקות יגרדו את גבולות היכולת שלו, לא מדויקת.
"גם באולימפיאקוס רציתי לשחק יותר, להיות במגרש, להיכנס לקצב. זה לא נכון שנוח לי לשחק מעט כי נגמר לי האוויר אני לא אוהב להיכנס לחמש דקות ולצאת. אבל אנחנו קבוצה, ואני חלק ממערכת, ומוכן לעשות כל מה שיבקשו ממני. זו החלטה של המאמן, ואם ירצו אותי לחמש דקות, אעלה לחמש דקות ואתן הכל".
הוא התחיל לשחק בגיל 12. גדול הוא היה תמיד, מן הסתם גם שונה בנוף, אבל טראומות ילדות לא זכורות לו. "הייתי ילד רגיל, רק מאוד גבוה", הוא משחזר, "דווקא כשהתחלתי לשחק כמקצוען התייחסו אלי קצת אחרת, כי לא ידעו איך לעכל אותי, אבל מהר מאוד זה הסתדר וחזרתי להיות אחד מהחבר'ה, רק כזה שמשחק כדורסל".
בנבחרת הנוער הודבק לו הכינוי "בייבי שאק". את שאק המקורי הוא פגש פעם אחת בחייו, ומאוד התרשם. מעבר לזה, הוא חי עם הכינוי בשלום. "אם זה טוב לאוהדים, זה טוב לי. אין לזה יותר מדי משמעות. בסך הכל כינוי, עוד דרך להתייחס אליי. בבית עדיין קוראים לי סופו". רק שזה לא נגמר בכינוי. עם הגודל באה תשומת הלב המוגברת, איתה הציפיות ואיתן הלחץ השמור לילדי פלא מסומנים.
בגיל 18 סופו כבר יצא לשחק כזר בקאנטו האיטלקית. משם חזר ליוון, לאריס סלוניקי, ואחרי שנה עבר כהבטחה גדולה לאתונה. לטוב ולרע, מרכז העצבים הכי גדול של הכדורסל ביבשת. מקום בו אוהבים אותך ושונאים אותך ובודקים אותך וכותבים עליך גם אם אתה לא מושך אש מטבעך. ואצל שחורציאניטיס, כבר סיכמנו, הכל תמיד עוד יותר קיצוני.
דווקא בגיל 20, העונה הראשונה באולימפיאקוס היתה הטובה בקריירה עד היום. הוא עלה מהספסל, אבל שיחק ב-22 משחקי יורוליג כמעט 20 דק' בערב. היה הקלע השלישי בסגל עם 10.7 נק' והריבאונדר המצטיין (4.9). כעבור שנה המספרים ירדו. את עונת 2007/8 ביורוליג הוא פספס. לפני שנה חזרה מגמת העלייה, אבל את התחרות על דקות המשחק הוא נאלץ לעבור מול יאניס בורוסיס, הסנטר הפותח של נבחרת יוון, ועוד אחד, ניקולה וויצ'יץ'. בדיעבד, אם הכל יסתדר, עוד יסתבר שוויצ'יץ' המשיך לתרום למכבי בעקיפין, גם כשעבר ליוון.
"ניקו מדהים", הוא אומר והעיניים שלו נדלקות. "כל יום אתה רואה ממנו משהו חדש, משהו אחר הוא חכם, הוא בן-אדם ולמדתי ממנו המון. הוא זה שלימד אותי לזהות את המסירה החוצה לגארדים. לשחק איתו ולהתאמן איתו זה שיעור אדיר אני יודע שיהיה מאוד קשה להיכנס לנעליים שלו במכבי, אבל בכל מקרה הוא עזר לי המון.
"מבחינתי, לא היתה לי תחרות איתו. הייתי צעיר והוא היה אחד מעשרת השחקנים הגדולים של העשור ביורוליג. הוא עבד איתי, במובנים מסוימים הוא היה כמו אבא רוחני. כזה שמטפח אותך, אבל גם אומר את האמת בפרצוף. כשאתה לא בסדר, הוא יגיד לך: 'סופו, אתה זבל'. אבל אכפת לו, הוא מלמד. אני עוד זוכר את המשחק הראשון שלי נגד מכבי. הוא קלע 27 נקודות. שלשות, זריקות וו, פייד אוויי. בכלל, לשחק נגדו גם במכבי וגם באימונים היה הכיף הכי גדול בקריירה שלי. דווקא כי קשה, דווקא כי הוא מאתגר אותך להוציא מעצמך יותר. אגב, גם יותם בחור מצוין שמאוד אהבתי".
אתה מאוכזב שלא נשארת ביוון?
"לא. אחרי הכל, חשבתי שבעצם יכול להיות לי טוב לעזוב. ביוון תמיד חושבים עליך אותו דבר. תמיד ישארו אותן סטיגמות. היום אני הרבה יותר מקצוען ממה שהייתי. אני אחר, יודע מה לעשות, מה לשפר ואיזה שחקן אני רוצה להיות. אולי הייתי צריך להתרחק משם כדי להראות לעולם שאני מקצוען. אם הייתי נשאר ביוון, בעיני כולם עדיין הייתי הילד מפעם. זה טוב לצאת, לקבל ניסיון. לראות איך העולם עובד ולהשתפר חתמתי במכבי לשנתיים במחשבה לטווח רחוק. אני מקווה שיהיה טוב, שאסתדר כאן, ואשמח להישאר אפילו יותר".
הפתיע אותך לקבל הצעה מהקבוצה שפיני גרשון עבד בה, ומן הסתם אנשים במערכת מודעים לדעתו?
"לא. אני לא מופתע משום דבר. זה כדורסל, וזה עניין מקצועי ועסקי. בכלל, אני לא חושב שמישהו לא אוהב אותך בכדורסל. זה לא רלוונטי. אפשר לא לאהוב אותך כשחקן, אבל כבן-אדם? אם המאמן רוצה אותך, הוא חייב לאהוב אותך. ככה זה עובד. היו לי הצעות בקיץ, בדקתי את כולן והחלטתי שמכבי זה המקום טוב בשבילי. זה הדבר היחיד שחשוב".
גם מעבר לרעש התקשורתי סביבו, ההחתמה של שחורציאניטיס שינתה את מכבי, על הנייר, יותר מכל שחקן אחר שהוחתם. ככה זה איתו. זה יכול לעבוד או לא. כמובן שיותר קשה להתאים את השחקנים שלידו, אבל עצם הנוכחות שלו משנה את צורת המשחק של שתי הקבוצות. מצד אחד יש לו מאסה אדירה, בתוספת זריזות מאוד מפתיעה, שגם סופו לא ממש יודע להסביר ונותן קרדיט לגנים בפרט ולטבע בכלל.
הכל יחד מביא יכולת התקפית שבימים טובים כמעט לא ניתן לעצור באחד-על-אחד. מצד שני, לגודל היו גם לא מעט מגבלות. בתחילת הקיץ עוד דיברו על מעבר אפשרי שלו ללוס-אנג'לס קליפרס ("המאמן התחלף והחדש לא מכיר אותי"). עכשיו הוא כאן. משוכנע שיהיה טוב.
"רוב המאמנים היריבים שולחים עלי שמירה כפולה, אז אני מניח שזה משנה את הפילוסופיה של המשחק. אוקיי. אם זה עוזר לנו, מצוין. שיביאו שמירה כפולה וגם משולשת. זה אומר עוד קלעי פנוי, ויש לנו במכבי קלעים מצוינים. פארגו, בלו, פרקינס, שארפ. אני אוהב להוציא החוצה. הם יקלעו, ההגנה תיפתח ואז גם אני אוכל לקלוע".
נוח לך להגיע לקבוצה על תקן סנטר מוביל, אחרי שהתרגלת לשחק ביוון עם עוד שני בכירים מאוד באותה עמדה?
"אני מרגיש מוכן. בסוף, כדורסל זה כדורסל. לפעמים יהיו ימים פחות טובים, ואולי לא תקלע, אבל אני יכול להתאמץ ולשחק הגנה. אני לא מאמין שאוהדים מצפים מכל שחקן לקלוע 30 נקודות במשחק. אוהדים רוצים לראות אותך מתאמץ, נותן הכל, ואת זה אני מבטיח לעשות. אני יודע שמכבי עברה שלוש שנים קשות. זה רק יעשה את ההצלחה שלנו, את הדרך לנסות ולהחזיר את האליפות, ליותר מתוקה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם