גוליבר: גל אברהם פותח עונה
גל (גולי) אברהם, רוצה לשים סוף לבכיינות ולמסכנות. בריאיון לקראת פתיחת העונה הוא אומר שכדוריד בישראל זאת פרנסה, מבטיח שמכבי ראשל"צ תיקח העונה אליפות בכל מחיר, וטוען שבהפועל שמו לו רגליים ועל כן פספסו אותו. סיפור על שחקן שהתחמק מצו גיוס לצבא גרמני כדי לשחק ומאמין כי לגור בישראל על הים זה עדיף לפעמים מאשר לשחק מעבר לים
"יש לכדוריד הישראלי מה להציע כלכלית. למי שמגיע לרמות הגבוהות, לנבחרת, ותופס מקום בהרכב בקבוצה רצינית, אז הליגה שלנו יכולה להתחרות בהרבה ליגות באירופה מבחינת מה שיש לה להציע לכדורידנים."
לא ברור בעצם למה גולי לא באחת הליגות החזקות באירופה. הקיצוני השמאלי של האלופה בחמש מתוך שש העונות האחרונות, מכבי ראשל"צ, הוירטואוז שמבקיע את השערים הכי מדהימים במקומותינו, מנהל רומנים מדי קיץ עם מועדונים שונים באירופה, אבל איכשהו הוא תמיד נשאר כאן.
לא שהוא נאלץ לסרב להצעות מקיל או ברצלונה, אבל כשהוא בוחן הצעות מקבוצות בדרג השני-שלישי ביבשת, הוא מגלה שראשון בעצם לא כל כך רחוקה מאירופה.
"די עם אירופה. האירופה שלי זה עם הנבחרת. שחקנים מסוגי, הקטנים יותר, הזריזים, החושבים, בעלי כף היד השונה, תופסים אותם בגיל צעיר. זו עמדה בעייתית כי יד ימנית לא חסר להם. יש לי אופציות אבל לא בליגות הגבוהות".
"וולנדאם, למשל, באותה רמה של מכבי, אפילו פחות מוכשרים מאיתנו, כך שזו לא התקדמות, ופיננסית, דווקא המצב בישראל הוא טוב." קראס וולנדאם, אלופת הולנד, היא הקבוצה שהדיחה השבוע את מכבי מגביע איצ'ף, המפעל השני באיכותו באירופה. בקיץ הם התעניינו בגולי, שהחליט לבסוף לוותר. ההגרלה הועידה לו פגישה מחודשת, ופחות נעימה, עם ההולנדים.
"לקחתי על עצמי חלק ממה שקרה כי אני די הנהגתי את השחקנים בקטע של איך לשחק מולם. הייתי במו"מ אתם בקיץ ודי הכרתי אותם. האובר-מוטיבציה
החבר הכי טוב שלו בנבחרת הוא האיש מהאגף השני, וגם מעבר לכביש, אבישי סמולר, הקיצוני הימני שהגיע מהפועל ראשל"צ עד לשורות מחזיקת גביע איצ'ף, למגו הגרמנית, מצמרת הליגה הטובה בעולם. למרות עוינות הדרבי, התחברו שני הקיצוניים, ששמרו זה על זה בדרבים הסוערים, ואבישי הוא אורח קבוע ב'קומונת הכדוריד' שנוצרה בבית שגולי שוכר ליד הים, בקיבוץ פלמחים.
אומרים שאבישי מנגן יחד אתך גיטרה בערבי הווי כאן
"אני לא מנגן, אבל אבישי הוא מולטיטאלנט. תזרוק אותו ב'כוכב נולד' והוא יזכה. אני רק רושם לזכותי שהוא לקח אליפות רק בעונה בה הייתי בהסגר אבל הילד גדול מהחיים. הוא חי את החלום של כולנו ואת זה אנחנו תמיד מזכירים לו כשהוא מדבר שקשה לו".
"הוא משחק אותה בענק ולדעתי יש עוד כמה קבוצות שהוא צריך לעבור בהם. שנה-שנתיים והוא יגיע אל הגדולות באמת בעולם. לא שהוא בקבוצה לא גדולה היום. לילד יש מזל."
אתה תוהה איך זה שאתה לא בבונדסליגה?
"בונדסליגה בגילי זה כבר עניין של מזל. דפקתי 13 גולים נגד נבחרת גרמניה לפני שנה, אצלהם בגרמניה, ציפיתי למשהו, ולא היה. כנראה שזה לא מספיק. אני נמצא במקום טוב אז אני לא מאוכזב. אני גר במקום חלומי וחושב פעמיים אם לעזוב את הבית, את הים הזה שאין באף מקום בעולם".
"הכדוריד הוא חלק מהחיים שלי, אבל לא הכל, כי גם חושבים על היום שאחרי הקריירה. ללמוד בחו"ל תוך כדי משחק שם, ולהתקדם בחיים, זה קשה. תפיסת המקום של הכדוריד בחיי כיום היא - לעשות מה שאני אוהב ולהפוך את זה לחלק מסדר היום שלי. ועובדה, הכדוריד בארץ מאפשר לי את האופציה הזו."
בכלל, הקיבוץ לא זר לגולי, שאמנם נולד באילת אבל המשפחה נדדה בעקבות תפקידי האב בצבא, ובעקבות השורשים של אמו, הם נחתו בקיבוץ של יוצאי ברזיל, ברור חייל. ואם כבר שורשים ובונדסליגה, אז משפחת אמו היא במקור מגרמניה, ועל כן יש לו אזרחות גרמנית. אחרי הצבא, כשעזב את רחובות ונכנס לשנת הסגר, הוא טס לגרמניה והלך להיבחן בדיסלדורף ובדורטמונד.
"אחרי שבועיים היה לי קשה. גרתי אצל איזו דודה שלא הכרתי קודם וישנתי אצלה על הרצפה. עזבתי לארה"ב, אבל אז, בגלל האזרחות הגרמנית, רצו לגייס אותי לצבא הגרמני." עפ"י החוק הגרמני, אם אתה לא עובד ולא לומד, אתה מוגרל לשירות אזרחי כלשהו, והאזרח הגרמני 'הר אברהם' נפל על הצבא בהגרלה.
"כבר גרתי בארה"ב ופתאום יום אחד קיבלתי מכתב עם חותמת של הנשר הגדול הזה, הסמל של גרמניה. זה היה צו גיוס. אחרי זה הסבירו לי שהיו מקסימום שולחים אותי לשמור במשחקי כדורגל ושהשכר לא רע, 3700 יורו."
למרות זאת, גולי ויתר על ההרפתקאה ואולי גם על פתח לליגה הטובה בעולם. את הכדוריד הוא גילה בגיל 12 בהפועל רחובות, אצל אלוני גמליאל, התלתלים הכי מפורסמים במיתולוגיית הכדוריד הרחובותי, אותו הוא מציין כמאמן המשפיע עליו ביותר. המועדון היה אימפריה בטרם ימי שליטת הראשל"ציות, אבל התחסל עם השנים. הדור של גולי סבל הכי הרבה מהתהליך, שהחל באיחוד עם מכבי רחובות, מהלך שנכשל, וגם רחובות יונייטד התפרקה.
"ברחובות היינו קבוצה של עילוי, עד שהאיחוד טרף את כל הקלפים. היינו על סף פריצה בגיל 19 ופתאום נתקענו בלי אפשרות להתקדם לשום מקום. אחרי שנתיים הגשנו תביעה ויצרנו תקדים בכך שעוררנו שחקנים והורי שחקנים לכך שאי אפשר לשחק בלי חוזה, בלי לשלם, ושלא ייתכן מצב של עבדות. נכנסתי להסגר כדי שלא להשאיר אופציה לאף אחד להחליט יותר מה יקרה עם כרטיס השחקן שלי."
כיום הוא סוגר מעגל בהיותו מאמן קבוצת הנערים של עירוני רחובות, אם כי זו נקראת גם מכבי, ואין יותר הפועל. והקטע האדום דווקא מאוד חזק אצל גולי, שהפך לאחד מסמלי ההצלחה של מכבי בעשור האחרון. בערך מגיל ,14 כשהכשרון שלו התגלה, בכל סוף עונה היה אמור הילד לעבור, או להפועל ראשון או למכבי ראשון.
"בהפועל שמו רגליים לעניין ובמכבי היו לי חברים עוד מליגת הילדים, כמו יואב נאמן. גם תמיד היתה להם בעיה בפינה הזו, קיצוני שמאלי. לבסוף, בגלל הפרש של פרוטות הגעתי למכבי ולא לנס ציונה."
אבל הרומן עם הפועל ראשון, עושה רושם, נותר קטע לא פתור?
"נכון. בהפועל היתה התייחסות לא ברורה אלי. הגדולה של יוסי גבע (יו"ר מכבי,( היא שמי שנכנס אליו למשרד בסוף יוצא מבסוט. כל פעם חתמתי רק לעונה אחת אבל המערכת פשוט התאימה לי, ובדיעבד, זה היה הצעד הכי חכם בקריירה שלי".
"זה חבל לי בתור יוצא הפועל רחובות, שגדל על הצבע האדום ועל הפועל, ושהשקיף מבחוץ על תור הזהב של הפועל ראשון בארץ ובאירופה, על הפועל שתמיד מנצחים. היתה להם ווינריות שלא נראתה בשום ענף בארץ. חבל, כי אני הייתי אדום, אבל אחרי הסרט של רחובות הגעתי להחלטה שאני נהנה בכדוריד ולא בא לריב עם אף אחד ושהחברות היא מעל לכל, ואת זה מצאתי במכבי."
ואז גם גילה גולי את תופעת הדרבי הראשל"צי: "לא חונכתי לדרבי הזה, אלא לדרבי אחר, של רחובות, שהוא יותר חברי, כי שם עדיין היינו יושבים לבירה אחרי המשחק, ביחד. בראשון, הדבר הראשון שלמדתי זה שיש 'הם - מהצד השני של הכביש.' וזה לא היה נעים".
"היו שנים שהעסק יצא מכלל שליטה, עד שזה לא נהיה דומה לכדוריד. בדרבי, עד שזה לא נגמר - זה לא נגמר. אסור לנשום לשניה. אלה שתי קבוצות שבחיים לא יוותרו זו לזו, ולא מתקפלים גם אם אתה מוביל 10 הפרש שתי דקות לסיום."
במשך שנים היה ידוע גולי בענף גם כאיש חיי לילה, כשלצורך השלמת פרנסה עבד במקומות בילוי, אבל כל זה נגמר לפני כמה שנים. "חיי הלילה פגעו בי פיזית וזה הספיק לי אחרי כמעט עשר שנים כברמן, מנהל משמרת ובעל מקום משלי.
אבל בגיל 25 אתה מרגיש שזה לא אותו דבר לקום בבוקר אחרי משמרת לילה ואלכוהול וללכת לשחק בלי לנוח. גיליתי שגם כסטודנט, מבחינה פיננסית, הכדוריד מאפשר לחיות, וזה נתן לי יותר שקט בחיים."
כיום, סמסטר וחצי לסיום לימודי עיצוב פנים במכללה למינהל בראשל"צ, לאחר שסיים גם לימודי עיצוב גרפי ולצד הכנת הדור הבא של הכדוריד, הוא מצייר תמונת מצב חיובית: "אני אופטימי כלפי הענף. יש רק בעיית שווק, שזה אנשי תקשורת, וההתאחדות, שצריכה לקחת על עצמה את הנושא".
"שמעתי באיזו הרצאה כי בליגת העל בכדורסל יש בסך הכל 96 בוגרים ישראלים. אצלנו בכדוריד יש מעל .200 אין סממני ישראליות בכדורסל, ודווקא בענף כל כך ישראלי כמו הכדוריד, התקשורת מזניחה אותו. אבל אין מה לבכות אלא רק לסמן מטרה, שנופיע כל הזמן במדיה. הכדוריד בישראל, בסופו של יום, בעליה. יש המון ילדים שמשחקים."
ומה מכבי תעשה השנה?
"הדינמיקה בחיים היא שכל הדברים הטובים נגמרים אבל יש לנו מטרות חדשות - להיות בליגת האלופות, ולכן אנחנו לוקחים אליפות בכל מחיר נעשה הכל כדי להיות בצ'מפיונס ליג."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם