תורפת סבתא: ההתקפה הכי טובה - ההגנה

הגנה יציבה היא ההבדל בין מכסיקו 70' לארבעים השנים היבשות שבאו לאחר מכן. אלי כהן ("השריף") משוכנע שחינוך למניגות ואחריות יעשה לנבחרת שלנו רק טוב

אלי כהן | 11/10/2010 12:28

רק בשבוע שעבר נחשפו הפרוטוקלים של מחלמת יום הכיפורים והציבור התוודע לפרטים מדהימים. בכדורגל, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אין פרוטוקלים, אבל גם כאן אנחנו אובדי עצות למה כבר יותר מארבעים שנה אנחנו לא מנצחים במלחמה שלנו על העפלה לטורניר גדול.

הגנה זה לא רק מגן ובלם. נבחרת ישראל צילום: אלן שיבר

חדי הזיכרון שבינינו בהחלט יכולים לספק את התשובה. מבט אל אותה נבחרת של מכסיקו 70' מגלה עובדה אחת ברורה - חוליות העורף והקישור היו החלק החזק והיציב.

לבד משחקנים טכניים כמו מוטל'ה שפיגל וגיורא שפיגל, היו בנבחרת הזו קודם כל גרזני הגנה כמו שווגר, רוזן, פרימו, בלו, רוזנטל ושוער ענק בדמותו של ויסוקר. אלה לא כל התותחים, אבל אלה השמות שכל אוהד כדורגל שכבר רשם 45 זוכר וכנראה גם לא ישכח לעולם.

שימו לב מה קרה לאחר מכן. נבחרות ומאמנים זכו לדורות של שחקנים מוכשרים, חלקם על גבול הגאונות, אך לא הצליחו לממש את הפוטנציאל להישגים.

החל בדור של טבק, בן-דור, פרץ, דמתי וסורינוב, דרך החבורה של בוני, קלינגר, תקווה, אוחנה, סיני ורוזנטל, וכלה בכוכבים בנבחרת של שרף, אולי הכי גדולים שידענו - ברקוביץ,' רביבו, בנין ושני החרזים. למרות שהכישרון ההתקפי נזל מהאוזניים, חסרנו את המעצור שישמור על שער נקי.

שלשום, כשכולנו ראינו איך טעות אחרי טעות שלנו בהגנה מפרקת את כל המערך, נפל לי האסימון. חוליית העורף זה הגנה, קשרים אחוריים ושוער אם בתקופה

מסוימת היה לנו מישהו טוב בין הקורות, אז לא היו קשרים אחוריים טובים. אם היה בלם לא היו לנו מגינים, או שוער וכן הלאה. לא הגענו לשלמות שממנה נהנינו במכסיקו 70'.

החלק האופטימי הוא שלא הכל אבוד להפך. כישרונות אולי אי אפשר להצמיח, אבל בהחלט אפשר לחנך דור חדש למנהיגות, אחריות, ובעיקר למשחק הגנה מבוקר ואחראי שלא יעשה טעויות קריטיות ברגעי האמת. אחרת, אם נמשיך להפסיד קרב אחרי קרב, בסוף הצבא ייכנע.