I'm Back: ראיון עם לי ניילון

החמצת הקריירה ב-NBA, הגירושים, הבדידות וההסתבכות עם החוק בארה"ב. לי ניילון חוזר לקדנציה שנייה בבני השרון ומדבר בגילוי לב על הכול. כן, גם על התקרית ההיא בפיינל-פור שבעקבותיה עזב את הארץ באקורדים צורמים

ניר איסקוב | 17/9/2010 14:20

כשקבענו עם לי ניילון ריאיון, לא ידענו עד כמה רחוק הוא יהיה מוכן ללכת. הערכנו שהוא יסכים לדבר על התקופה הקודמת שלו בבני השרון, על העזיבה שנעשתה באקורדים צורמים וכמובן על שאיפותיו לקראת העונה הבאה, אולם לא היינו אופטימיים באשר לאפשרות שניילון יפתח את סגור לבו בעניינים אישיים שנותרים בדרך כלל מחוץ לפרקט.

לי ניילון. חוזר ובגדול צילום: דוד פליגל

אבל כשנפגשנו ביום שני עם הפורוורד האמריקאי באולם תיכון היובל בהרצליה, בסיום משחק אימון של בני השרון נגד ברק נתניה, הסיר ניילון את המחסומים שהציב בעבר בפני העיתונאים ודיבר על הכול.

על הסיבות שהובילו אותו לחזור לארץ, על הפספוס ב-NBA, על חוויית הגירושים שעבר בשנתיים האחרונות וגם על המפגש הלא סימפטי עם רשויות החוק, שלאחריו הקריירה שלו סטתה לכיוונים לא רצויים.

ייתכן שניילון הסכים לדבר על הכול, גם על דברים שבעבר נמנע מלהעלות על קצה לשונו, בהשראת המשחק המצוין שהיה לו נגד נתניה. הוא קלע 24 נקודות, אסף 12 ריבאונדים והוביל את קבוצתו החדשה-ישנה לניצחון 69:85.

לניצחון, כמובן, אין שום חשיבות הישגית, אבל יש בו כדי ללמד על הכושר שבו נמצא הפורוורד בן ה-35. וזה עוד במשחקו הראשון על אדמת הקודש כאשר הוא יכול להיחשב חלוד.

"השבוע שבו נחתי בישראל היה השבוע הכי קשה עבורי מזה זמן רב", משתף אותנו ניילון בתחושותיו. "הגעתי הנה ולא הכרתי יותר מדי אנשים. יצא שאני מבלה 90 אחוז מזמני לבד ואני לא רגיל לזה. בארה"ב היו איתי אחי, חברים ובנותיי (לניילון ארבע בנות קטנות, נ"א). בכל תחנה בקריירה תמיד היה מישהו איתי.

"לאט-לאט אני והחבר'ה בקבוצה מתחילים להסתובב ביחד, ללכת למסעדות, לבקר בדירות אחד של השני. אני לא יכול לצפות שדברים יקרו בן לילה. אני אוהב את האנשים בארץ, מזג האוויר טוב ויש תחושה שכולם נהנים פה. זו מדינה קטנה ומאוד משפחתית, וזו תכונה שאין בהרבה מדינות".

"לא התחזיתי לפצוע"

ניילון חוזר לישראל אחרי ארבע עונות שבהן בילה בשלוש יבשות שונות. הוא שיחק בלוקומוטיב נובוסיבירסק הרוסית ("הכול שם היה טוב חוץ מהקור") ובפורטו ריקו ("זה כאילו משלמים לך על חופשה"). בין לבין הייתה לו עצירת ביניים במזרח התיכון, אצל האלופה הלבנונית אל-ריאדי ("אמרו שישלמו לי אחרי הבדיקות הרפואיות, לא שילמו ועזבתי").

בבני השרון הוא שיחק עונה אחת בלבד, 2006/7, אבל הותיר בה חותם ענק. הוא נבחר לשחקן העונה עם ממוצעים של 20.6 נקודות למשחק (55.8 אחוז מהשדה ו-86 מהעונשין), 5.5 ריבאונדים ו-2.2 אסיסטים.

באותה עונה הוא הוביל את בני השרון לגמר גביע המדינה אחרי תצוגת שיא בחצי הגמר נגד מכבי ת"א (31 נקודות) ולחצי גמר הפיינל-פור הישראלי. למרות ההצלחה הגדולה, הרומן של ניילון עם הקבוצה מהשרון הסתיים באקורדים צורמים, לאחר שסירב להשתתף במשחק על מקומות 4-3 נגד הפועל גליל עליון (כיום גלבוע/גליל).

בני השרון הפסידה, פספסה את הכרטיס ליורו-קאפ, וניילון, שטען לפציעה, הואשם ע"י ראשי המועדון כי מניעים לא טהורים עמדו מאחורי סירובו לשחק ולא מצבו הרפואי.

"אני רוצה להבהיר שהסיטואציה בינינו אף פעם לא הייתה קשורה לכסף, זה נושא שבכלל לא עלה", הוא מדגיש. "מה שקרה זה שנפגעתי בכתף בחצי גמר הפיינל-פור נגד הפועל ירושלים והרגשתי שאני לא יכול לתת מעצמי 100 אחוז. אני בחור שרוצה לעלות למגרש כשאני יכול לתת 100 אחוז ולא 50 אחוז. אני לא רוצה לרמות את הקבוצה.

"כולם ראו שלא שיחקתי ולא הבינו מה קרה. אלדד (אקוניס, היו"ר, נ"א) התעצבן שלא שיחקתי וגם אני כעסתי, כי זו הייתה עונה ארוכה, עבדתי קשה בשביל הקבוצה והפריע לי שהם לא כיבדו את זה שהייתי פצוע. מחלוקות כאלה קורות בארגונים. החוזק של אנשים הוא לא לעשות מהן דרמה, ולהמשיך הלאה. מאז אלדד ואני שמרנו על מערכת יחסים טובה".

אקוניס הוא זה שיצר איתך את הקשר והציע לך לחזור לקבוצה?
"כשהייתי פה בפעם שעברה, היו לי יחסים טובים עם גדעון ביילין (האחראי על הזרים בקבוצה, נ"א). בכל קיץ הוא התקשר לשאול לשלומי, התעניין במשפחתי וכמובן ניסה לשכנע אותי לחזור לישראל. בכל פעם הייתי חתום במקום אחר, אז לא יכולתי לבוא. הפעם הוא צלצל ואמרתי 'אולי'. אחר כך הסוכן שלי אמר לי שאלדד אקוניס גם כן רוצה שאחזור. לקחתי לעצמי שבוע של מחשבה והחלטתי לחזור".

איך התרשמת עד כה מהקבוצה?
"הקבוצה יותר מבוגרת מהפעם הקודמת שהייתי כאן, וזה כבר טוב. יש לנו הרבה שחקנים חכמים שיודעים לשחק ומבינים את המשחק. מה שיותר חשוב זה שאנחנו סומכים אחד על השני ומלוכדים מאוד. שמחתי שהמאמן הוא דן שמיר, זה מאמן שתמיד רציתי לשחק בשבילו. היו לי גם זמנים טובים עם אפי בירנבוים, אבל מהמשחקים נגד דן התרשמתי שהוא ווינר. ואני רוצה להיות ווינר ולהיות חלק ממועדון מנצח. אחרי שהחלטתי שאני מגיע לכאן, דיברנו בטלפון שעה על כדורסל, החיים והתחושות שלי, וזה הקל על החלטתי. אני נרגש לשחק עבורו".

אלדד אקוניס. רצה שיחזור צילום: דני מרון

עם נחיתתך בישראל הצהרת שהמטרה שלך היא לזכות באליפות. זה יהיה קשה אחרי ההתחזקות של מכבי ת"א, בין היתר, בשחורציאניטיס.
"ראשית, אני בכלל לא מכיר את הבחור הזה. אני זוכר שהיינו הקבוצה הראשונה שניצחה את מכבי אחרי הרבה זמן והרגשתי שבכך הושג חלק מהמטרה שלנו. אבל המטרה היותר גדולה הייתה להביא אליפות לבני השרון, ולמרבה הצער זה לא קרה. עכשיו אני פה בפעם השנייה כדי להגשים את החלום ולנסות להביא את האליפות. אם נעבוד קשה, נישאר ביחד ולא יהיו לנו הרבה פציעות, יש לנו סיכוי לזכות בתואר. חוץ מזה, הגענו די רחוק בפעם הקודמת, וכיום אנחנו קבוצה עוד יותר טובה, אז זה בהחלט אפשרי".

כשעזבת, נכתב שמכבי ת"א והפועל ירושלים פנו אליך.
"בגלל הדרך שסיימתי בבני השרון, לא רציתי להישאר בישראל אלא להתחיל במקום חדש. כשירושלים פנתה אליי, הרגשתי שזה פרק בחיי שנגמר. באותה תקופה אפי מונה למאמן מכבי. הוא צלצל והציע לי להצטרף, אבל כבר חתמתי ברוסיה. מכבי זו קבוצה שכן הייתי משחק בה, למרות מה שקרה בבני השרון.

"זו הקבוצה הכי טובה פה. היא משחקת ביורוליג, הליגה השנייה באיכותה אחרי ה-NBA, והחלום של כולם הוא לשחק במועדון כזה. הרגשתי שהייתי יכול לשחק בשבילה ולעזור לה לזכות בתארים, אבל עכשיו אני מנסה להתחיל משהו חדש".

אתה נחשב לקלע מעולה, אבל אחד שלא אוהב לעשות הגנה ולמסור.
"מצחיק שאתה מזכיר את זה. לפני יומיים התאמנו והמנהל זאב ברעם התלוצץ איתי ושאל אם עכשיו אני יותר הגנתי. הרבה אנשים אומרים שבגלל שאני קולע כל כך בקלות או גורם לקליעות להיראות כל כך פשוטות, אז בהגנה נראה שאני לא מנסה מספיק. זה לא נכון. יש לי גאווה ואני לא רוצה שאף אחד יקלע מולי.

"זה נכון שאני נותן יותר תוצרת בהתקפה, אבל אני מנסה לאזן בין ההגנה להתקפה כדי שאנשים יידעו שאני אול-אראונד-פלייר. אני גם אוהב למסור, אבל בכל פעם שנראה לי שאני עומד למסור, אני מוצא את עצמי בעמדת קליעה יותר טובה, אז מובן שאלך על הקליעה (צוחק). וברצינות, בכל מקום שאני משחק אני מסיים לרוב עם ממוצע של שלושה-ארבעה אסיסטים, שזה הרבה במשחקים גדולים. אני יודע שאני חלק מקבוצה ולא משחק לבד".

"אני לא מכיר בכלל את הבחור הזה" צילום: האתר הרשמי של מכבי ת''א

איזה שחקן בני השרון מקבלת כעת: טוב יותר או טוב פחות מהפעם הקודמת?
"אני בדיוק אותו שחקן שהייתי. הגיל שלי הוא רק מספר. בכדורסל, הדבר הראשון הוא להישאר בכושר, ואני שמרתי על עצמי ונשארתי בריא כל השנים. עבורי, גיל 35 זה אמצע הקריירה. אני מרגיש שאני יכול לשחק לפחות עוד חמש שנים. העונה אנסה להביא אליפות לבני השרון ואחר כך מה שיקרה יקרה".

"לא ישבתי בכלא"

אי אפשר לערוך ריאיון עם ניילון מבלי להתייחס לתקופה שבה שיחק בליגה הטובה בעולם. הוא שיחק במשך שש עונות ב-NBA, מתחילת המילניום עד 2006, ולבש את המדים של שארלוט, ניו-יורק, אטלנטה, אורלנדו, קליבלנד ניו-אורלינס ופילדלפיה.

בסך הכול הוא השתתף ב-306 משחקי ליגה, לא כולל תשעה בפלייאוף, והעמיד ממוצעים של 8.6 נקודות למשחק, 3.1 ריבאונדים ואסיסט אחד. אם זה היה תלוי בו, ניילון היה משדרג את הנתונים הללו ומגיע הרבה יותר רחוק.

אבל ב-2006, מספר חודשים לפני שהגיע לבני השרון, הגישה נגדו אשתו תלונה במשטרה בטענה שהכה אותה. ניילון נעצר, שוחרר והפרשה הובילה לסיום דרכו ב-NBA.

לי ניילון בקדנציה הקודמת. "מישהו לקח לי את חלום ה-NBA" צילום: עודד קרני

"הסיטואציה שהתרחשה לא איפשרה לי להישאר ב-NBA", הוא אומר בצער. "מעולם לא הרמתי יד על גרושתי, אבל באמריקה אם מישהו מתקשר למשטרה, אז כשהיא מגיעה למקום מישהו בכל מקרה צריך להיעצר. המצב בינינו לא היה טוב, ובאותו יום היא בכתה והייתה כעוסה. באותה תקופה כבר לא היינו ממש ביחד, למרות שעדיין לא התגרשנו, והתראיתי עם מישהי אחרת.

"גרושתי הרגישה שזו הדרך היחידה שלה להחזיר לי כביכול, וזה מה שהיא עשתה. היא לא יכלה לסבול את הוויכוחים היומיים בינינו, ולצערי זה נגמר רע מבחינתי. הרבה אנשים מנסים להגיע ל-NBA והרגשתי שאם לא הייתי מסתבך בצרות, הייתי נשאר שם עד עכשיו. אבל כל דבר קורה לטובה ואני שמח שאני פה".

דווקא נשמע שאתה די מאוכזב.
"בערך, כי זה לא שאני מנעתי מעצמי את הגשמת החלום, מישהו אחר גזל את זה ממני. עבדתי קשה להגיע ל-NBA ואז מישהו לקח את זה ממני. די מאכזב אותי שגרושתי לא הבינה את החשיבות של להגיע ל-NBA. זה היה החלום שלי. מאז, היא הספיקה להתנצל בפניי ואמרה שהיא מצטערת על מה שקרה. הרגשתי נבגד על ידה, אבל אני אדם סלחן. סלחתי לה והמשכתי הלאה".

בוויקיפדיה כתוב שבילית מספר שבועות בכלא.
"זה ממש לא נכון! לא ישבתי אפילו יום אחד. אחרי שנעצרתי, הסוכן שלי צלצל לעו"ד, ששחרר אותי בערבות. הגעתי למעצר ב-9:00 וב-15:00 כבר הייתי בחוץ. בסך הכול שילמתי הוצאות משפט בסך 2,000 דולר וסכום נוסף לעו"ד שלי. אין נגדי שום תיק במשטרה.

"מי שניפח את הכול זו התקשורת. הפרסומים שלה קיצרו לי את הקריירה ב-NBA. בכל פעם שבן-אדם מצליח בקריירה שלו, התפקיד של התקשורת הוא למצוא אצלו את השלילי. קובי בראיינט ולברון ג'יימס עברו את זה, על מייקל גורדן כתבו שהייתה לו בעיית הימורים ושהוא היה נשאר ער לילות שלמים ומהמר ולמחרת מגיע לאימון כרגיל. אני לא מבין איך הם יכולים לכתוב את זה כשהוא עשה את עבודתו מצוין. העיתונאים מקבלים בונוסים או העלאות בשכר בשביל למצוא דברים כאלה".

לי ניילון. "כלא? לא ישבתי יום אחד" צילום: דני מרון

אמרת שלא ישבת בכלא, אבל נאלצת להשתתף בסדנה לשליטה בכעסים.
"השופט המליץ על הסדנה הזאת, אז הייתי חייב להשתתף בה. הייתי שם בין 20 ל-30 שעות ובמהלך הזמן הזה מסבירים לך שהבן-אדם המבוגר צריך למצוא דרך לגרום לוויכוח להסתיים, או פשוט לברוח מהסיטואציה לפני שהעניינים מתחממים. היה שווה ללכת לסדנה, זה היה שיעור לחיים. הסדנה עזרה לי להבין מה טוב ומה רע. עד היום, כשאני מתווכח או שאני קולט שהמצב הולך להחמיר, חוזרים לי בראש כמה טיפים שקיבלתי בסדנה".

ניסית בזמנו להסביר לקבוצות ב-NBA את הסיבה שבגינה הסתבכת?
"באותה תקופה שיחקתי בפילדלפיה וניסיתי להסביר לראשי המועדון את הצד שלי, אבל הם לא באמת נתנו לי צ'אנס. זה כמו שאומרים עליך ששדדת בנק, ובבית המשפט אתה נחשב לחף מפשע עד שתימצא אשם. הרגשתי שפילדלפיה לא נתנו לי להראות להם שאני חף מפשע.

"כשסיפרתי להם את הסיפור, הם האמינו למשטרה. זה ממש כאב לי, כי זו הייתה הקבוצה הראשונה שהרגשתי בה כמו במשפחה. רוב השחקנים ב-NBA נשואים ומבלים הרבה עם המשפחות שלהם. בפילי היו הרבה בחורים צעירים ורווקים והיינו הרבה ביחד. אחרי מה שקרה, המשכתי להתאמן, אבל לא הייתי יכול לשחק.

"חודשיים לאחר מכן, כשראשי המועדון הבינו שאני חף מפשע, חשתי שהם הרגישו שהם שפטו אותי לא נכון. לצערי, זה כבר היה בשלבי הפלייאוף. היו חסרות לי דקות משחק, אז לא שותפתי. בסיום העונה, גם מועדונים אחרים לא רצו אותי בגלל מה שקרה, וכך הגעתי לבני השרון".

אתה מרגיש צביטה בלב כשאתה צופה במשחקים של ה-NBA?
"בעבר לא הייתי מסוגל לצפות במשחקים, כי הרגשתי שאני צריך לשחק שם. זה האופי התחרותי שלי. עכשיו אני מחפש לראות איך החברים שלי משחקים: אלן אייברסון לפני שפרש, ג'ייסון טרי, כריס וובר, פי-ג'יי בראון".

עמרי כספי. "ה-NBA עושה את זה לאנשים" צילום: דני מרון

יצא לך לעקוב אחרי עמרי כספי?
"כן, אני זוכר את ההתחלה שלו בגליל. הוא השתפר מאוד מאז, אבל ה-NBA עושה לך את זה. שם מוודאים שאתה משתפר באיזשהו אלמנט, אם זה בהגנה, בהתקפה, בריבאונד או במסירות. לדעתי, כספי הצליח הרבה יותר ממה שאנשים ניבאו לו. אני חושב שיש לו עוד קריירה ארוכה לפניו ב-NBA, כי הוא בחור צעיר שעובד קשה. הסגנון שלו קשוח והוא משחק כמו גארד אמיתי, ותמיד יש קבוצות שאוהבות שחקנים כאלה".

אתה בטח יכול להבין את כספי בעניין הבדידות בארץ זרה. איך אתה מתגבר על הבדידות בישראל?
"אני ממוקד בקריירה שלי ובעצמי. תמיד התרכזתי קודם כל במשפחה ובחברים ואחר כך בכדורסל. הרבה אנשים אומרים שהמשפחה באה קודם, אבל זה לא נכון. תשאל שחקנים גדולים כמו ג'ורדן ושאקיל אוניל והם יגידו לך שהכדורסל צריך לבוא קודם כי זה מה שדואג למשפחה. כשאתה לא משחק טוב, גם הוויכוחים נכנסים הביתה. ואם אין עבודה, איך תוכל לפרנס את המשפחה שלך?".

ומה בעניין פרק ב' בזוגיות? יש משהו על הכוונת?
"האמת היא שאני קצת זהיר אחרי מה שעברתי. האהבה הראשונה שלי לא הלכה בדרך שנישואים צריכים ללכת, ואני קצת פגוע. חוץ מזה, אני עדיין צריך לראות את גרושתי כשאני לוקח את הילדות. האהבה בינינו עדיין שם, אבל אני לא מחפש לחזור אליה.

"הזוגיות בינינו לא הייתה בריאה, לא לנו ולא לילדות שלנו. הן ראו אותנו מתווכחים המון. אם מתישהו בעתיד אלוהים ירצה שנהיה שוב ביחד, זה יקרה. בינתיים אין לי חברה, הכדורסל זו החברה שלי. אני יודע שהכדורסל לא יימשך לנצח ואני רוצה ליהנות מהזמן שנותר לי לשחק. כי כשזה נגמר, זה נגמר".