מה שהיה ב-67': נבחרת הנשים בכדורעף מחפשת היסטוריה
רותי בצר היתה קפטנית נבחרת כדורעף הנשים של אריה זלינגר שהעפילה ליורו לפני 43 שנים בטורקיה. ב-2010 היא מנהלת את הנבחרת, עם אותו זלינגר באותו אולם. במוצ"ש, (19:30) נגד בלארוס, היא חולמת על סגירת מעגל
רותי בצר, עם הקפטנית טניה פראגה צילום: דני מרון
גם שם הדריך אריה זלינגר את הבנות, אלא שמאז הוא עשה סיבוב עולמי שהניב שתי מדליות אולימפיות ויצר לעצמו שם כאחד המאמנים הטובים בעולם בכל הזמנים. במוצ"ש ברעננה, (19:30) ישראל מארחת את בלארוס לגומלין בפלייאוף מוקדמות היורו, לאחר 2:3 לבלארוס בשבת שעברה. "המעגל עוד לא סגור, אני מקווה," אמרה אתמול בצר, "צריך להמשיך הלאה".
ב-1967 היו ימים יפים, לא רק לצה"ל. הנבחרת של זלינגר ובצר התגברה בטורקיה על אלפי אוהדים, שזרקו חפצים באולם אפוף עשן, כדי לנצח 1:3 ולעלות לשמונה הראשונות באירופה. מאז, הנבחרת אמנם הופיעה שוב במפעל, כעבור ארבע שנים, אבל זלינגר עבר לחו"ל, בצר פרשה לגדל את ארבע בנותיה וכדורעף הנשים דעך כמעט לחלוטין. "אני מאמינה שאם אריה היה נשאר, הכדורעף לא היה שוקע", היא אומרת, "תמיד חשבתי ככה".
אחת מארבע הבנות של רותי, מורן בצר, הפכה לשחקנית, ולימים, כחברת הנהלת התאחדות, דאגה להחזיר את זלינגר לבנות את הנבחרת מחדש. מורן, כיום מנהלת פנימיית המחוננים בווינגייט, שיכנעה את המאמן של אמה, ביחד עם האחראית על ספורט הנשים במשרד הספורט שלומית ניר-טור, לחזור כשהספונסר קובי ריכטר חבר לוועד האולימפי, למשרד הספורט ולההתאחדות, הוקמה הנבחרת המקצוענית המושקעת של היום, בה זלינגר מיישם את השיטות שהביאו אותו להצלחה בחו"ל, ממש באותו אולם משנות ה-60, אולם נתניה שבווינגייט.
שופינג זה רק לגברים
בצר נזכרת שכבר אז העבודה אצל המאסטרו היתה יוצאת דופן בספורט הישראלי: "עוד לא היה אז לאריה ניסיון בינ"ל, אבל היתה לו שיטת אימון ברורה ומקצועית עם אימונים קשים. הבנות היו ממושמעות ולפעמים עשו אפילו יותר ממה שצריך. היינו רצות מווינגייט עד יקום ובחזרה דרך חוף הים. רצות על מדרגות האצטדיון ויורדות, קופצות מעל משוכות".
איך הוא גרם לכן לעשות את כל זה?
"אריה היה יפה תואר, בעל כריזמה לא רגילה, ומילה שלו זו מילה. הוא גם היה רץ יחד איתנו. לחו"ל היינו מגיעות רק כדי להתאמן, לשחק ולהיות במלון. אין בילויים ואין יציאות. נבחרות הבנים שהיו איתנו היו יוצאות לשופינג וטיולים, אבל אצלנו אין דבר
כזה: באנו בשביל לנצח".
רותי (66) גדלה בקיבוץ עין-שמר, שהפך לאימפריית כדורעף מאז הביא לשם את המשחק אורי אפק, בטרם היה לראש משלחות אולימפיות ובעל תפקידים רבים בספורט הישראלי. רותי בלטה בהפועל עיןשמר והגיעה לנבחרת בגיל 21.
איך הבנות של היום, רובן יוצאות בריה"מ לשעבר, לעומתכן?
"קודם כל הן יותר גבוהות היום. אני גמדה לידן. אבל השיטות והחוקים שונו. הרמה המקצועית היום גבוהה יותר אבל מה שבטוח, המשטר של אריה הוא אותו משטר והבנות יודעות לשם מה הן באו. אריה גם מוכר לכולן כי הוא הפך ל'מלך הכדורעף' עם הניסיון שצבר גם ילידות הארץ עושות הכל בלי קיטורים. לא מכריחים אף אחת, כמו שאותי לא הכריחו בזמנו לנסוע מהקיבוץ בארבעה אוטובוסים לאימון בווינגייט".
אז מה יהיה במטרווסט במוצ"ש?
"בעיניי, מי שבא נחוש יותר מנצח, ויש לי הרגשה שהבנות שלנו יהיו נחושות".
את בטח יודעת שיש גם דיבורים מסביב, אנשים שמחכים לפרויקט בפינה.
"שמעתי, אבל אני לא מתייחסת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם