קרע ברך: ברק יצחקי מצטרף לחבורת פצועים גדולה

רומן פץ הושאל לצפרירים חולון, אלון ברומר נדד בין קבוצות ולבסוף פרש, פפי תורג'מן נפצע בדיוק בשיא ושי אבוטבול עדיין מחפש את עצמו ואת המקום בהרכב של הפועל ת"א. יצאנו לבדוק האם אחרי הפציעה הקשה, ברק יצחקי יחזור להיות אותו שחקן

אורן יוסיפוביץ | 27/8/2010 15:45

אתה מקבל כדור עם הגב לשחקן ופתאום נמרח על הדשא. או מנסה להשיג כדור ועושה תנועה לא נכונה. סיבובית כזו. אתה שומע משהו. משהו לא טוב. ואז אתה גם מרגיש. בדרך כלל תעשה גם תנועת יד מאיימת, מאלה שמבהירות לשופט ולצופים שהפעם זו לא הצגה.

ברק יצחקי. כמה תפילות לא יזיקו צילום: רויטרס

הכול נהיה שחור, והכאב רק מתגבר. קרעת משהו, זה בטוח. בשנה הקרובה אתה כבר לא שחקן אלא צופה. ואז זה עוד יותר כואב. כך נראים הימים האחרונים וכך ייראו החודשים הקרובים עבור ברק יצחקי, שקרע את הרצועות בברך וכנראה סיים את העונה.

"יצחקי חזק"

הפציעות הללו, ארוכות הטווח, הן מסובכות. לפעמים חוזרים מהן בצורה סבירה, לפעמים חוזרים אך לא באותה הפורמה, ולפעמים לא חוזרים מהן בכלל.

גיא גודס למשל, בשיא הקריירה, קרע צולבת אחר צולבת ונעדר ממשחק לכמעט שנתיים. עודד קטש עבר פציעת ברך וסיים קריירה מזהירה טרם זמנה, בגיל 26 בלבד.

שי אבוטבול. "יש דברים שאסור להאיץ בהם" צילום: אלן שיבר

רומן פץ, הבלם האוקראיני של מכבי חיפה בעונת האליפות הגדולה ב-1993/94, שנפצע בתיקול עם מאיר מליקה, מעולם לא חזר לרמתו אחרי הפציעה, הושאל לצפרירים חולון ולא חזר עוד לשחק ברמות הגבוהות. אף שפרש רק כמה שנים לאחר מכן, המפגש ההוא עם אלון חלפון סימל את קץ הקריירה של אלון ברומר, וגם בן לוז פרש בגלל פציעות מוקדם מן הצפוי.

"הפציעות הללו הן בלתי נמנעות, בלי קשר לחוזק השחקן", מסביר רפי וירשובסקי, פיזיותרפיסט מכבי ת"א כדורסל. "מה שקרה ליצחקי למשל. אני לא חושב שיש רגל, חזקה ככל שתהיה, שלא הייתה נפגעת מהעומס שהופעל על הרצועה באותו רגע".

לדבריו, בפציעות מסוג זה הגוף אף פעם לא יחזור להיות בדיוק אותו הדבר. עם זאת, הוא מוריד את מפלס הפאניקה: "הרפואה התקדמה, הניתוחים והשיקומים משופרים. אפשר לחזור להיות כמעט אותו הדבר".

כשמדברים על התקדמות ברפואה, מדברים גם על שינוי בגישה. לא עוד ניתוח זריז בבלגיה תוך יום מזמן הפציעה,

אלא תהליך שיקום שמתחיל עוד לפניו. הכנה, פיזיותרפיה לפני ניתוח. השאיפה היא שהרגל תגיע במצב אופטימלי לניתוח עצמו.

לדברי וירשובסקי, לא בכדי מדברים על היעדרות של חצי שנה בהקשר של יצחקי. "יש דברים שאסור להאיץ בהם", הוא מסביר. "לפעמים אחרי חודשיים הרגל במצב מעולה, השחקן יכול לרוץ ולעשות הכול מבחינה פיזית. אבל אתה לא רוצה למהר ולהחזיר אותו לספורט מגע. אסור לדלג על שלבים. בגלל זה האבחנה המהירה הזו של שישה חודשים בחוץ. אין טעם למהר".

וירשובסקי גם מוצא נקודות אור בפציעות. "השיקום נותן לשחקן זמן לעבוד על כל השרירים ולהתחזק פיזית ומנטלית. בחודשים הקרובים ליצחקי תהיה אפשרות לשפר דברים שלשחקן אחר אין זמן אליהם. בגלל זה לפעמים השחקנים האלה יוצאים חזקים יותר. קח לדוגמה את מרקוס פייזר. השחקן קרע את הצולבת שלוש פעמים באותה רגל ושלוש פעמים חזר. הוא פשוט בחור חזק, פיזית ומנטלית. עובדה שהוא משחק גם היום".

יצחקי בן 26, הוא כבר לא ילד. איך הגיל בא לידי ביטוי בפציעות כאלה?
"דווקא הגיל שלו הוא אולטימטיבי לכך. יותר טוב מגיל 19 אפילו. זה בדיוק באמצע, כשהוא עדיין צעיר פיזית, אבל בוגר מנטלית. הוא יותר מנוסה ויכול להפיק מהשיקום הזה יותר. לבחור כמו יצחקי, שהוא חזק, לא צריכה להיות סיבה שלא יחזור כמו שהוא. תוך חצי שנה הוא יחזר למגרשים. יצחקי בחור שאפתן, אולי תוך עשרה חודשים הוא יוכל לחזור אפילו לאותה רמה של לפני הפציעה".

"הכול בראש"

כמאמר הקלישאה, הפציעות האלה הן אכן חלק מהמשחק. לשי אבוטבול זה קרה בזמן הכי לא נכון. ב-28 בפברואר 2009, במחזור ה-21 של עונת 2008/09 , אז אירחה הפועל ת"א את בני סכנין. בדקה ה-26 אובודו אוקוצ'ה חתך את אבוטבול ושבר לו את הקרסול. "הפציעה הזו הרסה לי את הקריירה", אמר השבוע אבוטבול. "לא רק הפציעה עצמה, אלא הניתוח והשיקום. הייתה איזו טעות שם והעניין בטיפול".

גיא גודס. "פציעות בלתי נמנעות" .

אבוטבול סבל ועדיין סובל. "בכדורגל אני כבר יכול לעשות הכול, אבל מבחינת היום-יום יש דברים שנהרסו. אני לא יכול למשל ללכת יחף יותר. הרגל תמיד תישאר רדומה".

אלא שאצל הקשר הפציעה השפיעה על היבט נוסף: לא רק שהיא תכאיב לו כל חייו, היא גם גרמה לו לאבד את מקומו בהרכב, שהיה בטוח עד אותה נקודה. לאחרונה אף פורסם על מגעים עם הפועל ב"ש ונטישת הבית. "נכון להיום אני נשאר בהפועל", אמר אבוטבול ביום שלישי, שעות לפני שנכנס כמחליף מול זלצבורג ונתן דקות מצוינת במשחק ההעפלה לצ'מפיונס. "היה לי קשה מאד להתגבר על הפציעה, ומנטלית אני עדיין לא מאה אחוז", הוא מספר.

כאמור, גם בכדורסל לא חסרים סיפורים על פציעות ועל השפעתן. בעונת 1993/94 פפי תורג'מן הפך לשחקן בכיר בהפועל ירושלים. אחד האתלטים הטובים שהיו פה נפצע במשחק מול הפועל ת"א כאשר מאיר טפירו גרם לו לסובב את הברך. תורג'מן קרע את הצולבת וגמר את העונה. הוא חזר בעונה שלאחר מכן ונתן עונות טובות, אבל אנשים שעקבו אחרי ירושלים ואחריו אומרים שאילולא הפציעה, הכול היה נראה אחרת.

"תמיד הפציעות הקשות באות כשאתה בשיא הקריירה וכשאתה הכי פחות מצפה להן", טוען תורג'מן. "אני חזרתי לשחק אחרי שלושה חודשים וחצי ב-95 אחוז מהיכולת שלי. הכול בראש. מהשנייה הראשונה שהבנתי שיש לי קרע, מה שהיה חשוב זה לנתח מהר ולעבור שיקום. אני מאחל גם לברק וגם למהראן לאלא בריאות והצלחה. זה חלק מהקריירה".

כל השחקנים הפצועים מדברים על ההתמודדות המנטלית, ופסיכולוג הספורט איציק צור נותן לזה משנה תוקף: "מבחינה מנטלית-פסיכולוגית, פציעה חמורה זה כמו סוג של טראומה. יש פחד. אם בעבר השחקן היה עושה תנועה בלי פחד ולוקח את הגוף לנקודות קצה מסוימות, אחרי הפציעה הוא ימנע את זה מעצמו. על אף שהרגל במצב פיזי של מאה אחוז כשירות, הטראומה עדיין בראש והראש מונע מהשחקן לפעול ופוגע ביכולת".

צור מפרט ואומר שבפציעות כאלה הפגיעה הפיזית נפתרת הרבה לפני זו המנטלית, ונותן טיפ איך להתמודד: "צריך לעשות חשיפה הדרגתית, דמיון מודרך. לקחת את יצחקי למשל, ולחשוף אותו לאט-לאט לתנועות, בהכרח לתנועות שדומות לזו שממנה הוא נפצע.

"אם הוא נפצע בתיקול עם הגב לשחקן, אז להעמיד אותו באימונים וששחקנים יבואו מאחוריו לקראת תיקול. אפשר להשוות פציעות חמורות כאלה למצב של הלם קרב. אם יטפלו ביצחקי מהר, הטראומה תעבור. אם לא, היא יכולה להישאר לכל החיים".