נבחרת השחיה: נמרוד שפירא בר אור פוגע בנו ובעצמו
רגע אחרי אליפות אירופה המוצלחת, השחיינים הבכירים בישראל התכנסו לשפוך את הלב. נשבר להם שנמרוד שפירא בר-אור ומקורביו מתעסקים בפוליטיקה על חשבון הענף, עצוב להם ששחיין החתירה הבכיר בישראל לא היה בבודפשט כדי לעזור בשליחים ומבחינתם, "אם נמרוד מרגיש יותר בריטי מישראלי, הוא מוזמן לעזוב"
הפעם הם מרגישים שנחצו הגבולות. בתחילת השבוע חזרה הנבחרת מאליפות אירופה עם שתי מדליות וחמישה גמרים. אחד מהישגי השיא בענף. לפני ואחרי היו מדליות של הדור הצעיר באליפות אירופה לנוער ובאולימפיאדת הנוער ועדיין, ספיחי פרשת נמרוד שפירא בר-אור, אלוף ושיאן המדינה במשחי החתירה, שלא יצא לאליפות אירופה, מובילים את השחייה הישראלית לסערות חסרות תקדים, דווקא על היבשה.
כבר הרבה שנים נמשכים הקרבות בין שפירא וצוותו לאיגוד השחייה. סיפור שהחל בטענות חוזרות על קיפוח ואפליה של השחיין, שמייצג אגודה אופוזיציונית להנהלת האיגוד, נמשך באי אלו סבבים של התקפות בתקשורת, והגיע עד הצהרות שנמרוד ישקול לעבור לייצג מדינה אחרת.
בחודש האחרון התדרדרו היחסים לשפל חדש, כשנמרוד לא יצא לאליפות. לטענת אנשיו, הוא נופה מהסגל כחלק ממלחמת ההתשה של האיגוד נגדו, ונגד מאמנו מנו מאי ואגודתו ירושלים רבתי, שמסוכסכים שנים ארוכות עם האגודה הגדולה והחזקה בארץ, הפועל ירושלים. האגודה ממנה הגיע בעבר נועם צבי, ועזב אותה לאחר שנבחר כיו"ר האיגוד.
לדברי האיגוד, המאמנים והגורמים המקצועיים בוועד האולימפי, שאינם קשורים לאיגוד, שפירא פשוט מתעקש שלא לשתף פעולה, לא עמד בקריטריונים, וגם אחרי שניסו ללכת לקראתו ורצו לשלבו בנבחרת למרות הכל, סירב להיפגש עם המאמן הלאומי, ליאוניד קאופמן, והיפנה את המאמן לעורך דינו.
כאמור, עד עכשיו השחיינים עצמם שחו ושתקו. השבוע הם ביקשו לדבר להציג את הצד שלהם, לפנות להיגיון ולעצור את מה שהם מגדירים כמסכת שקרים ומניפולציות שמכוונת כלפי האיגוד ובדרך פוגעת בהם. שלוש דקות עברו מהשיחה הראשונה, עד שבצעד נדיר בספורט מקצועני בכלל, השלימו כל בכירי הנבחרת סבב טלפוני זריז והחליטו להתייצב כקבוצה מאחורי הדברים.
כולם אלופי ישראל, ומייצגים, במקרה, ארבע אגודות שונות. קואליציה, אופוזיציה, מעניין את סבתם. הם רק רוצים לשחות, חולמים על לונדון 2012 ולא מבינים מדוע החותר המהיר בארץ, שיכול היה לעזור לרביעית השליחים להתקרב לחלום, לא היה איתם בבודפשט.
לא מבינים מדוע שוב ושוב, בעת תחרות גדולה, הם מוצאים את עצמם במרכז המטווח, במלחמות בין שפירא וצוותו לאיגוד ו/או למאמנים. "מי שרוצה לשחות בנבחרת," אומר הקפטן, תום בארי, "יעשה הכל".
"מי שלא מרגיש כך שיוצא בהצהרות וטוען שהוא שוקל לייצג מדינה אחרת, מקומו לא איתנו. כספורטאי, המחויבות הכי גדולה שלך היא לחבריך. אנחנו מצליחים ביחד ונכשלים ביחד. נמרוד הפר את המחויבות הזו".
"לטעון שפוליטיקה משחקת תפקיד גדול בשחייה זה בדיחה. בשחייה יש זמנים, ואף אחד לא עוצר את השעון חוץ ממך. יש תוצאות וקריטריונים. שחיין מחפש כל הזדמנות להוכיח את עצמו, ולא בורח ממנה. מבחינתי, לא להתייצב לאליפות אירופה, זה חוסר אמונה ביכולתך. מי שמאמין בעצמו,
בארי (ממכבי קרית-אונו) נמצא בארה"ב, אבל היה לו חשוב להשתתף. להיות גם כאן עם חבריו. להבהיר שכולם, ולא משנה ההישג והאגודה, מאוחדים. לפגישה הם הגיעו חמישה. גל נבו וגיא ברנע, שני המדליסטים הטריים, יחד עם אלון מנדל, דני מלניק ויהונתן קופלב. ראיון משותף, או יותר שיחה.
"נגיד שאני לא אובייקטיבי כי אני מהפועל ירושלים, ולטענתם, מקורב לראשי האיגוד," פתח מלניק. "אבל ממה כל הסיפור התחיל הפעם? קיבלנו מייל מלאוניד, והתבקשנו להעביר תוכנית מקצועית." נבו: "התוכנית זה להגיד מתי התחרויות במכללות, ומתי תחזור לארץ. שתי שורות."
מלניק: "שורה אחת. נמרוד בחר לא לענות, כנראה כדי לחרחר ריב. הוא ענה דרך עו"ד והכפיש את לאוניד לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל אנחנו יודעים שנתנו לו אפשרות לרדת מהעץ, לשים את האגו בצד ולעזור לשליחים לעשות הישג היסטורי."
מנדל: "והיתה לאליפות חשיבות עצומה כדי לבסס את השליחים לקראת אליפות עולם וקריטריון אולימפי. אני אוהב את נמרוד, היינו שותפים לחדר, אבל כשהוא בחר לא להופיע מאוד נפגעתי, ואני יודע שהסיכוי שאגיע לאולימפיאדה קטן משמעותית."
הוא אומר שהוא רצה לבוא והאיגוד ניפה אותו מהסגל.
ברנע: "ואנחנו יודעים שזה לא נכון." מלניק: "היתה לו אפשרות לפגישה אישית עם ליאוניד. הוא סירב. הבנתי שהוא ידע שהוא לא בכושר, ולא רצה לצאת." ברנע: "עם התוצאות שלו, הוא היה אחרון. בחצי הגמר כשעשיתי את זה ב100- גב, בחבורה שלו הגדירו אותי ככישלון."
השליחים זו נקודה רגישה בסיפור בשנה שעברה, לילה לפני מקצה השליחים באליפות העולם, שחיינים בנבחרת סיפרו שראו את שפירא חוזר לחדר בשתיים בלילה. שעות שלא קיימות בלו"ז שלהם. השנה הם בנו על השליחים שיעלו לגמר אליפות אירופה, בתקווה להגיע בסוף לאולימפיאדה. ברנע, גביסט בימי חול, נשלח לשחות חתירה. זה נגמר במקום עשירי, סביר, אבל לא מספיק.
המשמעות? מלניק, בחור בן 25 שמסיים בקרוב ללמוד ועדיין חי על חשבון ההורים, החליט לוותר על המשך הפנטזיה. "נשארו לי שלושה חודשים לתואר," הוא מסביר. "רציתי לסיים בקיץ, אבל דחיתי את הסמסטר כדי לנסות לעשות משהו מיוחד בשליחים. זה היה החלום, אבל בגלל כל המלחמות שנמרוד עשה, הגענו רק למקום העשירי. אז כרגע אין לי קריטריון לאליפות עולם או לאולימפיאדה, וזה מכריח אותי לפרוש."
מנדל: "אז בגלל ששפירא לא הגיע, במקום שנצעד קדימה, הלכנו שניים לאחור ואיבדנו גם את החזיסט הכי מהיר בארץ." ברנע: "זה לא רק השליחים. גם כשלפני כל תחרות גדולה הוא עולה לכותרות בהתקפות נגד האיגוד לא מוסיף לשקט או לתדמית השחייה, שאמורה להיות חשובה לו."
מלניק: "זה שיטתי שהם מחפשים מניפולציות וקונספירציות לקראת תחרויות גדולות. גם השנה עשו פסטיבל תקשורתי, שהיה בעצם ספין. נמרוד אמר שהכי כואב לו על החברים שלו. הוא לא דיבר איתי בכלל, לא שיתף, לא התנצל, לא ניסה לסדר איתנו את העניינים. לבדוק, אם הוא רוצה להיות בנבחרת, אולי היינו יכולים לעזור, לגשר."
ברנע: "זה לא עניין אותו." מנדל: "אפילו אני לא שמעתי ממנו." ברנע: "אישית אין לי בעיה איתו. רק חבל שהוא לא מתנתק מהחבורה הזאת שהורסת לו את הקריירה, ועכשיו הורסת גם לנו. פגשתי אותו בתחרות בארה"ב. ניסיתי לדבר איתו על השליחים, הוא אמר: 'לא שולחים אותי' והלך. הוא יודע שאנחנו כן רוצים שהוא יבוא, גם עם כל הבלאגן שהסביבה שלו עושה."
מלניק: "נראה שיותר מעניין אותם להפיל את האיגוד, מאשר ההצלחות של נמרוד מצד שני, כשנמרוד הצליח באולימפיאדה, האיגוד מאוד פירגן לו." נבו: "בזכות נועם (יו"ר האיגוד) הוא נסע לבייג'ינג בלי קריטריון. ואגב, התחרות הכי מוצלחת שלו היתה כשהוא היה רק איתנו, בלי אביו, המאמן שלו וכל היועצים." מנדל: "באולימפיאדה היינו גרעין מגובש, והוא היה חלק אינטגרלי מהנבחרת."
אז הטענות הן אל נמרוד, אל הצוות שלו, האגודה, אביו שהקים אתר אינטרנט ותוקף את האיגוד? מקורביו שמבקרים אתכם?
מלניק: "בגיל 21 צריך לקחת אחריות, ולהתנתק מהמעטפת. גם אני מתייעץ באבא וחברים, אבל אני מחליט. אי אפשר להתחבא מאחורי המערכת, שרק מחפשת איך לריב."
נבו: "גם ככה, אנחנו בקושי מקבלים תשומת לב בתקשורת. אז כשיש אליפות אירופה, במקום לנצל את הזמן להתעסק בדברים היפים שאנחנו עושים, מתעסקים רק בו. לא להגיע לשליחים, זה לא נתפס. אולי הנבחרת לא חשובה לו מספיק."
ברנע: "כל קהילת השחייה בשוק שעד עכשיו שתקנו. יש קונצנזוס מוחלט בין כל מי שמכיר ואכפת לו מהענף. החבורה שלו תגיד שאנחנו לא מבינים. משום מה אף אחד לא מבין אותם וכולם טועים ועושים להם עוול. רק שאנחנו רואים בשטח איך הם פועלים."
מלניק: "האווירה בבודפשט היתה מדהימה. לא נסעתי להביא מדליה. אני יודע איפה אני ומה אני שווה, אבל במקצה שלי ניצחתי. הישג שולי בראייה כללית, אבל כשראיתי את עצמי במסך הגדול בבריכה וידעתי שהקלוז-אפ שלי משודר כרגע ביורוספורט לכל אירופה, באינסטינקט הצבעתי על הכובע והדגל.
זה הדבר הקטן שניסיתי לעשות. כל אחד שם את האגו בצד. גיא יכול היה להגיד שהוא גביסט ולא מתאים לו חתירה. אולי בעקיפין, האימונים בחתירה פגעו בו בגב. הוא יכול היה להגיד שנקפוץ לו, אבל לא חשב פעמיים ובא לשחות חתירה בשליחים. הענף שלנו מאוד מיוחד היריבים הכי גדולים הם החברים הכי טובים. כשגיא לא הצליח ב100- גב, כולנו הרמנו אותו חזרה. אני מאמין שלאווירה היה חלק במדליות."
ברנע: "בטוח." מנדל: "זה ספורט אישי, אבל האווירה כנבחרת מאוד משמעותית. הרגשנו את זה כבר באליפות העולם. ברגע ששחיין לא הופיע לשיחת קבוצה באליפות העולם, בגלל שהוא צריך להתרכז בעצמו ובהצלחות שלו, זה משפיע על כולם."
מנדל: "אני לא רואה איך זה יכול להיפתר הוא בן ,21 ואם הוא לא רוצה."... ברנע: "תמיד אפשר לקוות שבגילו, הוא יבין שהוא פוגע בנו ובעצמו ויתנתק מהחבורה שסביבו. אנשים שמשמיצים ומשקרים רק כדי לפגוע. זה יעשה טוב לו, לנו ולשחייה."
נבו: "את מי מעניין מאיזה אגודה אתה מגיע? מה שיפה בשחייה זה שבסוף יש תוצאות. וזה ברזל. לא יקחו מישהו לתחרות כי הוא נחמד הגבולות ברורים. ועד היום זה אף פעם לא גלש לספורטאים. אנחנו חברים. "שילמו עליו יותר מעל כולנו"
מנדל, אגב, הוא הדוגמא האולטימטיבית. השתתפותו בשיחה מוכיחה את האחדות וההפרדה המדוברות. ברמת העסקנים, האגודה שלו, מכבי קרית-ביאליק, נחשבת לשותפה העיקרית של רבתי באופוזיציה.
גם בין מנהליה לראשי האיגוד היו קרבות מתוקשרים, אבל מבחינתו, שם זה נעצר. "אצלי זה בחיים לא הגיע ולא היה מגיע לשם. אם לאגודה שלי יש בעייה עם האיגוד, אני כשחיין לא צריך לדעת מזה. תנו לי לשחות ועזבו אותי בשקט. אם מישהו בסביבה שלי היה יורד לכאלה פסים, הייתי שם לזה סוף."
קופלב פחות מכיר את שפירא. בודפשט היתה אליפות בוגרים ראשונה שלו בנבחרת. הוא כן יודע שאחרי שהוא עקף את ברנע ב100- גב באליפות אירופה, ברנע בא לחבק אותו. "אני לא מתאמן בוינגייט. אני שייך למכבי חיפה, ואף פעם לא התייחסו אלי אחרת בגלל האגודה," הוא מצטרף.
"אני חדש כאן, והאווירה בנבחרת מדהימה. גם בין אנשים שמתחרים אחד בשני." ברנע: "אני לא מבין. הוא לא עמד בקריטריונים ובכל זאת רצו לקחת אותו לשליחים. גם באולימפיאדה הוא לא עשה קריטריון, ולקחו אותו. אז איך הוא אומר."...
נבו: "שלא באים לקראתו'. מצד האיגוד יש רצון למצוא פיתרון. לדעתי עכשיו זה כבר צריך לבוא ממנו." איך אתם מתייחסים להצהרות שהוא יכול לייצג נבחרות ממדינות אחרות? ברנע: "שייסע. אם זה מה שהוא רוצה." נבו: "אם הוא מרגיש יותר בריטי מישראלי, בבקשה."
מנדל: "לייצג את ישראל זו זכות, בטח בשליחים. אם הוא לא רואה בזה זכות גדולה מאין כמות, לא צריך." נבו: "בשורה התחתונה, נמרוד קיבל הכי הרבה תמיכה כספית בתולדות השחייה הישראלית. כולל לשלוח אותו לתיכון בחו"ל." ברנע: "מימנו אותו ביותר כסף ממה ששילמו על כולנו."
מלניק: "חשוב שיבינו. אין לנו שום דבר אישי נגד נמרוד, ואנחנו לא מנסים להשמיץ. השחייה הישראלית היא משפחה. המון אנשים, ושחייני עבר הכי בכירים, ביקשו שנדבר כי אי אפשר יותר גם אני סיימתי לשחות, אבל אני אוהב את הענף ואת האנשים, ולטובת כולם, חייבים לשים לזה סוף."
"הטענות הנשמעות מפי חבריי לנבחרת אולי יוצאות מגרונם ובקולם, אך מאחוריהן עומדים גורמים שליליים באיגוד, שהורסים את השחייה בישראל," הגיב נמרוד שפירא בר-אור, "ובראשם יו"ר האיגוד", עו"ד נועם צבי.
"ראשית, אבקש לדייק בעובדות: האיגוד לא איפשר לי לצאת לאליפות, ההחלטה התקבלה בהנהלת האיגוד, והדברים כתובים ומתועדים. הסיבה, לפי מנכ"ל האיגוד, היא שלא עשיתי קריטריון ושסירבתי להצהיר אמונים לנבחרת לדגל ולסמל.
"באשר לטענה הראשונה הרי שהיא מגוחכת: את הקריטריון עשיתי, ואין חולק, וגם חבריי באותה דעה, שאני בהחלט ראוי לנסוע לאליפות אירופה. באשר לטענה השנייה - הרי שזאת דרישה מעליבה, פוגענית ומפלה, שהופנתה רק כלפיי, אני שתמיד עשיתי את המירב כדי לייצג את ישראל.
מי שהעמיד את הדרישה כל מטרתו היתה שלא אצא לאליפות. אני מאמין שגם חבריי לא באמת מוכנים "לעשות הכל" כדי לצאת לאליפות, רק שמעולם לא דרשו מהם לעשות את מה שדורשים ממני, ומעולם לא התעמרו בהם בצורה בה מתעמרים בי ובסביבתי.
"הטענה שחזרתי בלילה מאוחר שקרית והפוכה מהמציאות, ומהאיגוד קיבלתי הכי פחות תמיכה. הוועד האולימפי הוא שתמך בי, וידעתי להודות להם במקום המתאים. אני באמת לא מבין איך הפרישה של דני קשורה אליי, וצר לי על פרישתו, כמו גם על אכזבתם המוצדקת של חבריי שלא עלו לגמר בשליחים. עם זאת, אכזבתי מאי השתתפותי גדולה בהרבה, ובכל מקרה את האצבע חבריי מפנים לכיוון הלא נכון."
אגודת ירושלים רבתי: "אנחנו כואבים את כאבו של כל ספורטאי שנפגע. מניעת יציאתו של נמרוד היתה בהחלטת האיגוד, בהנהגת היו"ר. החלטה זו היא שפגעה בנמרוד ובנבחרת. צר לנו שהשחיינים והתקשורת הולעטו במידע חלקי ושגוי."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם