ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

סימס: הרגשתי שהאמריקאים לא רגילים לראות מאמן שחור

המאמן אריק אלפסי מידר אותו, העוזר שי סגלוביץ' התעלם ממנו והשחקנים מארה"ב קיללו אצלו באימונים. מאמן הכושר המודח של ברק נתניה, מציג את הצד האחר של ההצלחה: "היו אצלנו שחקנים עם בעיות אגו שלא היה אכפת להם מהקבוצה"

ווילי סימס מאוכזב. אחד הסמלים של הכדורסל הישראלי ממורמר על ברק נתניה, שהדיחה אותו לפני כחודש מתפקידו כמאמן הכושר וכעוזר מאמן שני.

סימס נמנע מלהטיל רפש על האנשים שעבד לצדם עד לפני זמן קצר, אולם הוא מתקשה להסתיר את תסכולו. "בעונה שעברה מידרו אותי", הוא אומר השבוע בריאיון. "לא שיתפו אותי בתכניות המשחקים ולא התייחסו אליי".

רק לפני שנה הכול נראה אחרת. סימס (52), אחד מהסמלים של הכדורסל הישראלי, חש כאילו הוא סוגר מעגל. 25 שנה לאחר עונתו הראשונה באליצור נתניה, הוא מונה למאמן הכושר ולעוזר המאמן השני. אלא שירח הדבש לא נמשך זמן רב.

החריקות נשמעו כבר במהלך העונה, ועכשיו הוא כאמור מוצא את עצמו בחוץ. "אני מאוכזב", הוא אומר. "זה לא כעס, זה בעיקר אכזבה. הייתי במשחקים ורציתי לנצח, אך לא היה לי חלק בקבלת ההחלטות תוך כדי משחק. למרות שהתעניינתי בתכנית המשחק, המאמנים כאילו שמרו את זה בסוד. הייתה לי הרגשה שבמערכת לא חושבים לטווח ארוך ומתרכזים רק בהצלחה בעונה הקרובה".

איך זה בא לידי ביטוי?
"הבחנתי בדברים שהייתי רוצה לשנות. למשל, בהגנה רציתי שנעשה דברים מסוימים, אך למאמן הראשי (אריק אלפסי, א"ל) יש את הפילוסופיה שלו והלכתי לפיה, למרות שלא תמיד הבנתי אותה. הרגשתי שאני לא חלק מהקבוצה".

היו רגעים שנהנית בקבוצה?
"לא. אני מאוכזב בעיקר מהתנהלות המאמנים. אף פעם לא ניסיתי לעקוף אותם, אבל התעוררו בעיות. למשל, עם עוזר המאמן שי סגלוביץ'. הוא בחור צעיר, ולמרות זאת נתתי לו את מלוא הכבוד. בתחילה רציתי לתרום יותר, להיות שותף ולראות את תכנית האימונים כדי שאוכל להתאים את האימונים שלי לכדורסל של הקבוצה. בהמשך הרגשתי ממודר".

את הביוגרפיה של סימס אין צורך להציג. גם לאחר שפרש ממשחק פעיל, הוא מעולם לא נטש את עולם הספורט. לצד קורס מאמנים שעבר בווינגייט, הוא הוסמך בארה"ב כמאמן כושר. בשנים האחרונות הוא מנהל סטודיו ומעביר שיעורי אירובוקסינג – קיקבוקסינג משולב באירובי.

למרות שנתניה סיימה עונה חלומית כשהגיעה עד חצי גמר הפיינל-פור, סימס אינו חוסך שבטו מהתנהלות הקבוצה. "המשחק שלנו התבסס בעיקר על יכולת אישית. רוב הזמן

לא סיימנו את התרגילים עד הסוף", הוא אומר. "הקבוצות בארץ מתחילות לעבוד מאוחר ולכן מגיעות לתחילת העונה בכושר ירוד, לא עובדים בהגנה. גם אנחנו לא דיברנו מספיק בהגנה, ולמרות זאת הרבה פעמים ניצחנו. חלק ניכר מהניצחונות שלנו הושג רק כי הקבוצות האחרות לא היו בכושר, וגם בזכות האולם הביתי שלנו. הייתה לנו הגנה טובה ויד טובה ולכן ניצחנו משחקים. חלק מהשחקנים נזכר להשקיע רק לקראת סוף העונה".

ואיך היה היחס כלפיך?
"אני אוהב להעיר ולתקן, כי אני חושב ששחקנים צריכים לקחת אחריות על המשחק שלהם. הרגשתי שהשחקנים האמריקאים לא רגילים לראות מאמן שחור באירופה, ולכן הם מעדיפים להקשיב למאמן הראשי ולא להערותיי".
 
גם השחקנים הישראלים גילו כלפיך יחס דומה?
"השחקנים הישראלים היו בסדר גמור, כי הם מכירים אותי. אבל עם האמריקאים זה סיפור אחר. טוני ווישהאם, למשל, הוא שחקן מצוין וכישרון גדול, אבל מאוד עצלן באימונים. הוא חושב שהוא שחקן כל כך טוב ולכן הוא לא צריך להשקיע. פינוק גם שחקן מצוין, אבל אם אומרים לו משהו שלא נראה לו, הוא מגיב בכעס. לשחקנים הייתה את הדרך שלהם. למרות שניסיתי רק לתקן ולעזור להם בדברים מסוימים, הם לא תמיד הקשיבו".

ואיך הגיב המאמן אריק אלפסי כשהוא נתקל בדברים האלה?
"אריק נתקל בסיטואציה הזאת ולא התערב. היו אצלנו בקבוצה שחקנים עם גישה שלילית ובעיות אגו וזה גרם לכך שהם לא הגיעו לרמה הגבוהה שהיו יכולים להציג. בחצי הגמר נגד מכבי ת"א הרגשתי שלא באנו לנצח, רק רצינו להיות שם. במשחק על המקום השלישי כולם היו חסרי מוטיבציה".

מה הסיבה שלא המשיכו איתך? אולי אתה לא היית בסדר?
"אני חושב שהבאתי את השחקנים לרמת כושר משביעת רצון. בזכות הכושר של השחקנים ניצחו משחקים. הבעיה שקיבלתי מהמאמנים את הרושם שכדאי שאפחית את העבודה הקשה עם השחקנים. באימונים שלי שחקנים היו מדברים הרבה ומקללים. זה מאוד הפריע לי ולא יכולתי להשתיק אותם. אחד על אחד הם התנהגו שונה, ביחד זה היה סיפור אחר לגמרי. חבל לי, כי אני מצפה מהשחקנים האמריקאים לתת דוגמה לשחקנים הישראלים. משלמים להם הרבה כסף כדי שייתנו את המקסימום בשביל הקבוצה".

הרגשת שלזרים יש מחויבות לקבוצה?
"לא. הייתה הרגשה שלא אכפת להם אם נפסיד, כל עוד הם קולעים את הנקודות שלהם. לקראת סוף העונה הרגשתי שינוי ביחס אליי, כאילו לא הוכרתי בתור עוזר מאמן".

גם על הדרך שבה קיבל את ההודעה על סיום דרכו בקבוצה, סימס מותח ביקורת. "באסיפת סיכום העונה של הצוות המקצועי והשחקנים הרגשתי כאילו כולם יודעים משהו שאני לא יודע", הוא מספר על האיתותים שלפני ההדחה.

"שי סגלוביץ' התנהג כאילו הוא לא מכיר אותי. אריק אלפסי כמעט לא דיבר איתי. רק חודש וחצי לאחר מכן הודיעו לי שאני לא ממשיך בתפקיד. זה היה בשיחת טלפון באמצע נהיגה. הייתי בשוק".

יש מישהו שהתנהג איתך בצורה טובה?
"כן. אני לא מאשים את צביקה בלנקיטני, יו"ר הקבוצה, שדאג לי ועשה בשבילי הכול".

מה התכניות שלך לעונה הבאה?
"חיפשתי קבוצה שתיקח אותי להיות עוזר מאמן, אך בינתיים זה לא עלה יפה".
 

אני מניח שהיית רוצה מאוד להשתלב בצוות של מכבי ת"א.
"לא הייתה אליי שום פנייה מצד מכבי. בכל מקרה, אני מנסה עכשיו לפתח את עסקי האירובוקסינג שלי באזור המרכז".

נתניה יכולה לשחזר את ההישג מהעונה שעברה?
"אני מקווה שגם בעונה הקרובה הם יגיעו רחוק, אך כמו שהדברים נראים אני לא חושב שזה יקרה".

מהנהלת ברק נתניה נמסר: "אנחנו מודים לווילי סימס על עבודתו. ווילי תרם רבות למועדון, היה שותף מלא להצלחה בעונה האחרונה והיה שותף לצוות המקצועי. לגבי התחושות שלו, אין המועדון יכול להיות אחראי. דלתו של המועדון תישאר פתוחה לווילי סימס תמיד".

את תגובתם של אריק אלפסי ושי סגלוביץ' השוהים בחו"ל, לא ניתן היה להשיג.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...