הרבה שאלות ולקח כואב: על ההפסד של נבחרת ישראל

אחרי 32 אסיסטים נגד לטביה, ההתקפה הישראלית נעצרה אתמול על שבעה בלבד. עכשיו מצבה של הנבחרת מתחיל להיראות קצת פחות טוב ממה שהיה נדמה אבל עכשיו כולם יודעים שאם הנבחרת לא תבוא חדה בכל ערב, הקיץ שהתחיל בהנאה גדולה- יכול להיגמר בבכי

אביב לביא | 12/8/2010 11:20

זה היה רק סמלי שאת נקודות העונשין המנצחות לפינלנד קלע ג'ראלד לי, ילד בן ‭,22‬ גבוה דרגה ד' בקנה מידה אירופי, שלאורך המחצית השנייה הזכיר את מה שרצינו להדחיק - שלנבחרת ישראל יש הרבה קסם וכישרון, אבל גם בור גדול בצבע.

חייבים לבוא מפוקסים. ליאור אליהו, אמש צילום: אי-פי

ישראל התחילה כל רבע במשחק עם הגנה אגרסיבית יעילה ועצירות שהולידו נקודות קלות בצד השני. ואת כל הרבעים סיימה הנבחרת עם הגנה חלשה והתקפה שנתקעה על חצי מגרש, ולא הזכירה במאום את השטף שחווינו בשני המשחקים הראשונים. אחרי 32 אסיסטים נגד לטביה, ההתקפה הישראלית נעצרה אתמול על 7 (מול 12 איבודים‭.(‬ ברוב ההתקפות האחרונות, רק שחקן אחד נגע בכדור ככה לא בונים ניצחון חוץ.

אם ישראל ניצחה באיטליה בלי כספי, פינלנד הוכיחה אתמול שהיא יודעת להסתדר בלי ראניקו. הסקורר הפיני השתולל בהתקפה והסתבך בעבירות מוקדמות, וכמו שקורה לפעמים בכדורסל - דווקא זה סידר לפינים משחק קבוצתי עם הכנסת כדורים לצבע. שם, כמו שנהג לומר דוביד שוייצר המנוח, לא היה מתנגד. כשרצים וחוגגים נגד לטביה אפשר לספוג בעיות בריבאונד ההגנה, אבל בקרב חפירות מהסוג שהתפתח אתמול, 12 כדורים חוזרים מתחת ללוח הישראלי הם כבר פקטור מכריע.

אחרי הפסדים תמיד מתעוררות תהיות: למשל, האם המאמנים צדקו כשהתעקשו במשך כל-כך הרבה דקות על בלות'נטל והקפיאו את אליהו? ואם במהלך האחרון היו על המגרש גארדים יוצרים כמו נעימי והלפרין, מדוע הכדור של המשחק הופקד דווקא

בידיים של בורשטיין, לא בדיוק שחקן אחד-על-אחד קלאסי? הרבה שאלות, ולקח אחד כואב: גם בגרסה הנוכחית והמלבבת שלה, אם נבחרת ישראל לא תבוא חדה כל ערב - ותישאר כזו כל הערב - הקיץ שהתחיל בהנאה גדולה עלול להיגמר בבכי.