מאמן זה מקצוע: על ארבעת המאמנים של חצי הגמר
אוסקר טבארס חושב שזה לא פשע להיות חזק בהגנה. ברט ואן מרוויק החליט שהמרקם החברתי מעל הכל. יואכים לאב שאב השראה מהפרמייר-ליג. ויסנטה דל-בוסקה לא משנה את הסגנון בשביל אף יריבה. ארבעת המאמנים בחצי גמר המונדיאל אינם כוכבים, אבל יש להם שיטה ואמת פנימית
אז היא נשמעה כעוד תשובה שתיבלע בתוך הררי המילים. אורוגוואי, טבארס, מה עם דונגה, למשל? אבל במבט שני, אם לוקחים את ארבע הנבחרות בחצי הגמר, מי בכלל הזכיר את המאמנים שלהן? דיברו על קאפלו וליפי ושכחו את ואן מרוויק בארון.
אוסקר טבארס אומנם אימן את מילאן ובוקה ג'וניורס, ואפילו הוביל את אורוגוואי לשמינית הגמר במונדיאל ,1990 אבל מעולם לא נכנס לשורה הראשונה כמו קאפלו או אריקסון. רק שהמורה לשעבר הוא שם דבר במונטבידאו. "אל מאסטרו" קוראים לאיש שמאחורי שיגעון הגדלות של הנבחרת שאף אחד לא דירג כמועמדת. "שלב הבתים של גביע העולם הוא בערך כמו המוקדמות," טבארס אמר בראיון לפני מספר חודשים.
"המטרה היא לעבור שלב. הרי אף אחד לא כותב ספר על מי שעלה לשמינית, כותבים על זו שמניפה גביע. מישהו זוכר שלפני ארבע שנים שוייץ סיימה ראשונה בבית? היא עפה בשמינית ושם מבחינתי הטורניר מתחיל."
לפני 20 שנה טבארס נפל בשמינית כשאיטליה שלחה את אורוגוואי הביתה. הוא הסיק מסקנות מאותה הכנה. הוא זכר שבמחנה האימונים הנבחרת נראתה מצוין אבל בטורניר חלה נסיגה ביכולת, וייחס זאת לעובדה ששחקניו היו מחוץ לבית יותר מדי זמן. הפעם את מירב ההכנות הוא עשה באורוגוואי, שם גם קרע את ישראל בכדי לתאם כוונות, ולדרום-אפריקה יצא ממש ברגע האחרון.
הסקת מסקנות מפעם היא אולי שם המשחק של ברט ואן מרוויק ההולנדי, מאמן שמעטים יודעים עד היום לבטא את שמו נכון וספק אם היה עובר לידכם ברחוב הייתם מבקשים שיעצור וייתן חתימה. ואן מרוויק ירש בתפקיד את סופרמן מרקו ואן באסטן שרק לפני שנתיים העמיד נבחרת מרשימה באליפות אירופה, אבל כזו שנפלה 1:3 מול רוסיה ברבע הגמר.
הקדנציה של ואן באסטן היתה רצופה בדם רע בינו לבין שחקניו. במיוחד היו אלה ואן ניסטלרוי, ואן בומל וסיידורף, שהיו מכוסחים איתו בכביסה שכובסה לעיני כולם. תמיד היה ידוע שמה שדופק את ההולנדים אלה היחסים העכורים בתוך המחנה. ב1994- רוד חוליט סירב לשחק בשביל דיק אדבוקט, שנתיים אחר כך סיידורף הסתכסך עם חוס הידינק ולכל מפעל יש את הקורבנות שלו.
גם לדרום-אפריקה הגיעה הולנד עם מתיחות פנימית, בין ווסלי סניידר לרובין ואן פרסי, עניין עתיק של מי ייקח בעיטות חופשיות. בשמינית הגמר, נגד סלובקיה, כשהמאמן הוציא את החלוץ, ואן פרסי לא התאפק ואמר שסניידר היה צריך לצאת. בעיה קטנה כזו היתה יכולה פעם להרוס את כל האידיליה ההולנדית, אבל ואן מרוויק פעל מהר. הוא קיים שיחה, שטף את כולם ואמר שמבחינתו שמים קו ופותחים דף חדש.
"אני לא אוהב להשאיר בעיות פתוחות," הוא חיסל את הסיפור ואן מרוויק מונה למאמן בגלל שראשי ההתאחדות רצו מישהו רגוע. ידעו שלא מדובר בהרפתקן שדוגל בטוטאל פוטבול של פעם, אבל שיש סיכוי שיביא תוצאות.
לא כולם התלהבו מהכדורגל חסר המעוף שהולנד הציגה עד היום. כבר בשלב המוקדם יוהאן קרויף הגדול כתב בטורו ב"דה טלחראף:" "תמיד האיכות שלנו נתנה לאוהדים את הבונוס, אז אולי לא זכינו בגביע, אבל העולם דיבר עלינו. בטורניר הזה צ'ילה סחבה מאיתנו גם את התפקיד הזה." צ'ילה, כזכור, הובסה 3-0 מול ברזיל בשמינית
לואן מרוויק היו מספר תנאים. הוא התעקש, למשל, שבצוות המקצועי יהיו שחקני העבר פרנק דה-בור ופיליפ קוקו, גם בגלל שבגיל הם קרובים לשחקנים ויוכלו לתת קצת מידע מבפנים. המאמן ידע את מה שדויד ווינר כתב בספרו "הכתום המבריק:" שמה שהרג בדרך כלל את הנבחרת זו ההסתמכות על הבודד שיחולל את הקסם ופחות על המשחק הקבוצתי.
שינוי בתפישה זה גם מה שהוביל את יואכים לאב להיות אחד המאמנים הפופולריים בגרמניה, מבלי שיהיה לו שם גדול. הרי רק לפני תשע שנים הוא אימן את אדנאספור הטורקית. לאב חייב את השינוי במעמדו ליורגן קלינסמן, קודמו בתפקיד השניים הכירו בקורס מאמנים וחלוץ העבר תמיד התלהב מהגישה ההתקפית שלאב תמך בה.
כשקלינסמן מונה למאמן גרמניה היה לו ברור שהוא לוקח את חברו כעוזר אז קלינסמן היה הפנים שהובילו את המחנה, ולאב היה המוח מאחורי הטקטיקה. לא מזמן קלינסמן סיפר שהם נהגו ללכת לראות משחקים בפרמייר-ליג בכדי להבין את הסוד שמאחורי הקצב.
לאב הוא בראש ובראשונה טקטיקן. אפילו מראדונה עשה את הטעות והמעיט בערכו, אחרי שארגנטינה ניצחה במארס את גרמניה במשחק הכנה. הארגנטינאי לא התרשם מהמפסידה ואמר שהיא לא בין המועמדות לזכייה בתואר העולמי. אבל ללאב כבר הכל היה בתכנון. איש מקצוע דקדקן. אחרי הניצחון על אנגליה הוא סיפר קצת על ההכנות לשמינית. המטרה היתה שקלוסה ימשוך את טרי אל מחוץ לקווי ההגנה, ואילו למפארד וג'רארד ממילא יתמכו בהתקפה וכך ייווצרו אצל האנגלים מרחבי מחייה גדולים לשחקניו.
זו הנבחרת הכי צעירה שהיתה לגרמניה אי פעם. כשנשאלה השאלה אם האוהדים הגרמנים מאמינים בשינויים הקיצוניים, 75 אחוזים מקוראי המגזין "קיקר" אמרו שהחבורה הזו תגיע לפחות לחצי הגמר. "הפילוסופיה שלנו היתה כדורגל מהיר והתקפי," קלינסמן סיפר לא מזמן. "זה מה שהצגנו לשחקנים. להתחיל להתמסר מהשוער, כדורים על הקרקע, לדחוף אותם לחלוצים. לקח לגרמניה שש שנים ללמוד את השיטה ויואכים רק ממשיך ללחוץ על נגיעה או שתיים בכדור, וקצת יותר חופש לשחקנים היצירתיים כמו אוזיל."
יואכים אף פעם לא לקח לעצמו את הקרדיט על בריאת גרמניה החדשה, ואולי לכן מעריכים אותו. איש עבודה. כמוהו גם ויסנטה דל-בוסקה, אולי הכוכב האחרון בנבחרת ספרד. דל-בוסקה הוביל את ריאל מדריד לשתי אליפויות ושתי זכיות בליגת האלופות, אבל פוטר במפתיע על ידי פלורנטינו פרס. נשיא המועדון חשב שהוא לא מספיק נוצץ בכדי להוביל את פרויקט הגלאקטיקוס, שנפתח בהחתמת דייויד בקהאם וכולם יודעים איך הוא הסתיים.
דל-בוסקה הוא איש שקט, רגוע. גוטי, מריאל מדריד, אמר עליו פעם: "מה שאהבנו אצלו שהוא לא התנהג אלינו כמו גננת." ההתאחדות הספרדית מינתה אותו אחרי שלואיס אראגונס הוביל את הנבחרת לזכייה באליפות אירופה. אם אראגונס הוא איכר צעקן של פעם, דלבוסקה שייך לקצה השני של הסקאלה.
פני כלב עצובות שאף פעם לא מסגירות את מצב רוחו. רק שהשחקנים מכבדים אותו. באימון הראשון הוא בא והודיע: "אל תדאגו, אני לא הולך לשנות כלום, אבל גם אסור לנו להישאר ולעמוד במקום." בנוסף, הוא חזר על המשפט: "אם זה לא שבור, אין מה לתקן."
דל-בוסקה לא זז ימינה או שמאלה. עם כל הביקורות הוא המשיך ללכת על פרננדו טורס צעד אחרי צעד. אפילו אראגונס מיהר להחמיא. "הם העלו הילוך ולא שינו את הסגנון שלהם בשביל אף יריבה, ועל זה מגיע הקרדיט למאמן."
וזה אולי סוד ההצלחה של הרביעייה - הדבקות באמת הפנימית. כשגרמניה היתה בסכנת הדחה מול גאנה, בשלב הבתים, מקורביו של לאב אמרו שאם הוא יעוף הוא יתפטר במקום. לנבחרת גם היתה טיסה מוזמנת לפרנקפורט. הוא לא איש של פשרות. "כשמאמן רוצה להיות פופולרי הוא אומר שהוא התקפי," טבארס סיפר פעם את משנתו. "כשהוא אומר שהוא הגנתי, אומרים שחסר לו משהו.
אני מתעקש על שחקנים אינטליגנטים שיודעים מתי להגן ומתי להתקיף. זה לא פשע להיות חזק בעורף."
על אחד הקירות בביתו של טבארס, במונטבידאו, רשום ציטוט של המהפכן צ'ה גווארה: "גם כשאתה נהיה קשוח, אל תאבד את הרכות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם