20 שנות כיבוש: הכדורגל קם לתחייה
שני עשורים חלפו מאז המונדיאל המשעמם ביותר בהיסטוריה, זה של איטליה .1990 בזמן הזה חווה ענף הספורט הפופולרי בתבל הרבה תהפוכות: משינוי בחוקים שהפכו אותו למהיר יותר, דרך שבבים אלקטרוניים שמושתלים בנעלי הפקקים ומודדים כל תנועה ונשימה של השחקן ועד מאמן אחד שכולו פרובוקציה ושואו. שבוע לפני פתיחת המונדיאל בדרום אפריקה: כך הקים עצמו הכדורגל מהקרשים
משחקים הסתיימו ללא שערים והגיעו להכרעה בפנדלים. שני שיאים נקבעו באותו טורניר. ממוצע של 2.21 שערים למשחק, הכי נמוך אי פעם, ו-16 שחקנים שהורחקו בכרטיס אדום, במסגרת כל האמצעים מקדשים. הפינאלה, כזכור, נרשמה בגמר בין מערב גרמניה לארגנטינה. שתי הנבחרות בנו בונקר, העמיקו ביצורים, הציבו משמר.
השופט המקסיקני אדגרדו קודסל נראה באחד המקרים מסתכל על הקוון במבט מעורר רחמים וממלמל "איזה גיהנום, בוא כבר נלך הביתה." ואז, כששום דבר לא התקדם, המקסיקני אכן לקח יוזמה. קודם כל הוא הרחיק את פדרו מונסון הארגנטיני, אחרי שקיצץ את יורגן קלינסמן הגרמני. שש דקות לפני הסיום הוא לא היסס לשרוק לפנדל אחרי נפילה תאטרלית להחריד של רודי פלר הגרמני ברחבת ארגנטינה.
הבכי והתחנונים של דייגו מראדונה וחבריו לא הועילו. אנדראס ברמה כבש בבעיטה מדויקת, 0:1 למערב גרמניה. הגביע נסע לבוואריה, הכדורגל הטוב נותק מהמכשירים. כשחקן השנה בעולם נבחר אז לותאר מתאוס, הקפטן הגרמני. האפרוריות בהתגלמותה. קשוח, יעיל, מנהיג. בארוחת הערב לסיום האירוע אמר ז'ואאו האבלאנז,' נשיא פיפ"א: "היה לנו יופי של טורניר, על אף שראיתי כמה משחקים ממש מחורבנים."
"עד כמה שזה יישמע מצחיק, המונדיאל ב-1990 עשה טוב לכדורגל," משוכנע אברהם גרנט, בכיר המאמנים הישראלים, שיאמן בעונה הבאה את ווסטהאם הלונדונית. "הייתה אז מגמה שלילית, אבל שכחו שגם ארבע שנים לפני כן לא היה מונדיאל מוצלח. התעלמו, כי הייתה אז הופעה בלתי נשכחת של דייגו מראדונה, שהיה כל כך דומיננטי, אפילו יותר מפלה הגדול. לא מזמן פגשתי את קרלוס בילארדו, שאימן את ארגנטינה, והוא אמר: 'הכנתי קבוצה חזקה מבחינה הגנתית ומראדונה אחד.' אבל ב-1990 זה היה שיא השיאים. אם מסי היה גדל אז, באותם ימים, אני לא חושב שהוא היה מתפתח. היו נכנסים באבי אביו. נבחרות לא ממש היו ערוכות לשחקנים יצירתיים."
צמרת פיפ"א הסתגרה לישיבות חרום מרתוניות במשרדים בציריך. הבכירים צפו שוב ושוב במופע האימים של פט בונאר, שוער נבחרת אירלנד, שבמשחק נגד מצרים השתעשע עם הכדור במשך שש דקות ברציפות. הקפיץ, תפס, מסר לאחד משחקניו, שהחזיר לו באיטיות מופגנת. מבחינה טלוויזיונית, אלה שש הדקות הכי ארוכות בתולדות המשחק.
מספרים על בארי דיוויס, השדר הבריטי, שבאותן שניות ממש ניקר בתוך העמדה. בתגובה, קבעו בפיפ"א חוק חדש: מ-1992 נאסר על שחקני השדה להחזיר כדור לידיו הבטוחות של השוער. עוד חידוש היה הענקת שלוש נקודות על ניצחון בשלב הבתים המוקדמים, במקום שתיים כפי שהיה נהוג עד אז, כדי לעודד נבחרות
ניצנים ראשונים לשינוי נראו שנתיים לאחר מכן, באליפות אירופה שנערכה בשוודיה. גרמניה אמנם העפילה לגמר, אבל שיטת המשחק היעילה, שתורגמה לאמירה הגאונית של גארי ליניקר הבריטי ")כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת,(" נעלמה באותו ערב. דנמרק, שהגיעה לטורניר בכלל במקרה (על חשבון יוגוסלביה שהייתה עסוקה במלחמת אחים,( הדהימה בגמר כשניצחה את הגרמנים .0:2 את דנמרק הוביל ריצ'רד נילסן, ששמונה שנים יותר מאוחר מונה למאמן נבחרת ישראל, אבל לא הצליח לחולל אצלנו את אותם נסים.
"הכל טקטיקה והכנה נכונה," מספר נילסן. "ידעתי אז שאין לנו מספיק שחקנים כדי לשחק מסודר וסבלני. אמרתי לשחקנים שנתגונן ואז נצא למתפרצות, כשהסיום חייב להיות מהיר כדי שנספיק לחזור לאחור. ניצחנו בגמר ואם תשים לב, שני השערים הם הבזקים, פעולות מהירות. זה לא משתנה. עובדה, גם בגמר ליגת האלופות האחרון באיירן מינכן שלטה רוב הזמן בכדור, אבל אינטר החזיקה את הקלפים צמוד לחזה וכמו בפוקר, ידעה מתי להיכנס. אתה יודע מה המחמאה הכי גדולה שאתה יכול לומר למאמן? 'הוצאת את הכי טוב מהחומר שיש לך."'
הגרמנים לא הצליחו למנף את הזכייה במונדיאל של ,1990 שהשתלבה עם האופוריה של נפילת החומה בברלין תשעה חודשים קודם לכן ועם איחודה מחדש של המדינה. לכדורגל שלהם יצא שם לא טוב, מבריח קהל. העדפה של כוח פיזי וכושר גופני עילאי על חשבון היצירתיות. אמנם הם זכו באליפות אירופה ב־,1996 אבל גם לאינסוף ביקורות.
המאמן המושמץ ברטי פוגטס הגיב אז בציניות ואמר: "גם אם אלך על המים, יגידו שאני לא יודע לשחות." באותם ימים קטלגו סגנונות. הבריטים זה כדורגל שמאופיין בכדורים ארוכים מההגנה להתקפה, הסקנדינבים פיזיים, הגרמנים יעילים, הדרום אמריקאים וירטואוזים. כל אחד טוב בתחום שלו.
אבל אז, לפני 14 שנים, נחת בלונדון בחור צרפתי צנום בשם ארסן ונגר, רחוק מיליוני קילומטרים מתדמית איש הכדורגל הקשוח שיושב על הספסל ורודה בחניכיו. כאן מדובר בבעל תואר בכלכלה מאוניברסיטת שטרסבורג, אחד ששולט בשש שפות (צרפתית, אנגלית, גרמנית, ספרדית, איטלקית ויפנית,( איש תרבות ופילוסוף.
ונגר היה אז אלמוני. באנגליה תפסו שוב ושוב את דיוויד דין, האיש החזק של ארסנל, ושאלו מה פתאום הוא הביא לאצטדיון הייבורי עתיר המסורת מאמן שהתחנה האחרונה שלו הייתה בליגה היפנית הזניחה. אפילו סר אלכס פרגוסון, המאמן של מנצ'סטר יונייטד, פער פה כשצפרדע צרפתית דרכה בביתו. "מה הוא יודע על כדורגל אנגלי? הוא הרי בא מהמזרח הרחוק."
באסיפת הקבוצה הראשונה אמר ונגר לשחקנים: "אם תלכו בדרכי, הקריירה שלכם תהיה ארוכה ומוצלחת. אם תמשיכו לשתות בירה בפאב, אתם תמצאו את עצמכם מהר מאוד בליגה השלישית." ונגר היה אחראי למהפכה. קודם כל תזונה. כבר כשאימן בנאנסי הצרפתית, באמצע שנות השמונים, הוא ארגן לנשות השחקנים קורס בישול מקצועי כדי שיידעו מה להגיש לבעלים שלהן לפני ואחרי משחק.
בזמן שחי ביפן הוא הבין את החשיבות של ירקות, אורז ודגים - והכניס אותם לתפריט. ארסנל הייתה רגילה להעביר לילה במלון לפני משחק, ולצאת למגרש שעתיים וחצי טרם שריקת הפתיחה. אצל ונגר יום משחק החל בשעה שמונה וחצי בבוקר, באולם הכנסים שלמטה, באימון מתיחות יסודי. ריי פארלור, שחקן הקבוצה, אמר אז: "זה מאוד משעמם, אבל לפחות עכשיו אני יכול לגעת באצבעות הרגליים."
האימונים של ונגר היו שונים לחלוטין ממה שהאנגלים הכירו. קצרים, מתומצתים, מדויקים על השניות. לפעמים, אחרי 45 דקות בלבד הוא היה שולח אותם למקלחת. עד שבאו אליו פעם טוני אדמס ולי דיקסון, הוותיקים, ואמרו בנימוס שהם חוששים שהקבוצה לא תהיה מו־ כנה למשחקי הליגה. ונגר הרגיע ואמר שהוא יודע מה הוא עושה. בסיום העונה הוא זכה באליפות ובגביע האנגלי.
"תורת האימון השתנתה, כאילו מדובר במשחק אחר," משוכנע גרנט. "פעם מאמנים אמרו: 'בואו נעשה שני אימונים ביום ונהרוג את השחקנים, נראה להם מה זה.' היחס היום אחר לגמרי. אתה יותר מדבר אל השכל והרי גש. חייב להוציא מהסגל הרבה יותר ולא להיי כנס למלחמות אגו. אתה כבר לא דיקטטור." למעשה, ונגר ריסק עולמות. לא פעם ארסי נל, מהסמלים הוותיקים של הכדורגל הבריטי, שיחקה ללא אף שחקן אנגלי בהרכב. היא הפכה לקבוצה קוסמופוליטית וסחפה אחריה את צ'לסי ואת אינטר, שלפני שלושה שבועות זכתה בליגת האלופות עם מאמן פורטוגלי, קפטן ארגנטינאי ואפס איטלקים בהרכב.
"הכדורגל השתנה," משוכנע קרייג בראון, מי שהיה עוזר מאמן נבחרת סקוטלנד במונדיאל 1990 ולאחר מכן גם המאמן הראשי. "פעם, לכל מדינה הייתה את הזהות שלה, ידעת למה לצפות. היום תיקח מעוזים כמו אנגליה ואירלנד - יש להם מאמנים איטלקים. אותי החליף מאמן גרמני, דבר שפעם הגאווה המקומית הייתה מתקשה לקבל. את ההשפעות הזרות רואים היטב בסגנון שהשתנה. כדורגל הוא כמעט אותה שפה בכל מקום."
ב-,2002 במשחק הפתיחה של המונדיאל, הדהימה סנגל כשניצחה 0:1 את צרפת, אלופת העולם. מה שלא פחות הדהים הייתה העובדה שכמעט כל השחקנים הסנגלים שיחקו אז בליגה הצרפתית, וכמעט כל הצרפתים עשו זאת הרחק ממולדתם. "האפריקאים מאוד התקדמו בגלל המעורבות שלהם בכדורגל העולמי," משוכנע לואיספרננדס, מאמן נבחרת ישראל. "תראה את דרוגבה, מחוף השנהב, הוא הכוכב של צ'לסי, ואילו סמואל אטו מקמרון הוא החלוץ של אינטר. רוב הנבחרות שם מאומנות על ידי אירופים. אני הייתי לאחרונה מועמד למאלי ומרוקו. אז אתה מסתגל למשמעת, עבודה רצינית ופיזיות - ואיכות כבר ממילא יש להם."
במסגרת הערבוב הבינלאומי אפשר יהיה למצוא במונדיאל הקרוב את קרלוס אלברי טו פאריירה הברזילאי כמאמן המארחת דרום אפריקה; פול להגוון הצרפתי כמאמן קמרון; לארס לאגרבק השוודי כאחראי על ניגריה; סוון גוראן אריקסון, שוודי גם הוא, כאיש של חוף השנהב; ואילו מילובאן ראייבאץ' הסרבי יישב על הספסל של גאנה.
"היום, כשאתה קורא בעיתון שהנבחרת הזו ניצחה את זו זה מעניין, אבל לא הכי," משוכנע ד"ר מארק ורטהיים, מומחה למדעי הספורט. "היום מעניין אם הכדורגל הזה ומה שמסביב לו מכניס מספיק כסף לאותה קבוצה ולאותה מדינה. זה מה שנמדד. שאלות כמו איך באיירן מינכן, אלופת גרמניה, מחזיקה את עצמה, ואיך ורדר ברמן, מעיר נמל אפורה, מצליחה כבר עשרות שנה להיות בצמרת."
ד"ר ורטהיים, שלמד בקלן, מקורב לכדורגל הגרמני. הוא היה שם בתקופת השפל, תחילת שנות האלפיים, כששבועון מוביל פרסם תמונה של זינדין זידאן, הכוכב הצרפתי גדול, וכתב לידה "זה שחקן כדורגל," ולצדה הופיעה תמונה של נקניקייה בלבוש הנבחרת הגרמנית כשהיא מעוטרת בכיתוב הלא מחמיא "וזה שחקן נבחרת גרמניה."
"מה שהבינו היום ולא ב-1990 זה שכדורגלנים הם אוצר גדול," קובע ד"ר ורטהיים. "חזרתי עכשיו מסיור בגרמניה. הייתי במינשנגלדבך, הקימו שם אקדמיה לאימון. הקניון שאנחנו נמצאים בו עכשיו? ככה זה נראה. 200 חדרים, ובכל חדר עבודה על תחום אחר. אם פעם חשבו ששחקן צריך לדעת הכל, היום הם מחלקים לשתי קבוצות. שחקנים עם דברים מובנים שזה הגנה וקישור אחורי, אתלטים קשוחים ובעלי משמעת טקטית, וקבוצה שנייה של היצירתיים, איתם עובדים לגמרי אחרת."
הגרמנים מיישמים את המדע. בנבחרות גרמניה יש איש מקצוע בשם סאנדר שתפקידו הוא לנתב ולשפר רק את מהירות השחקנים. אחד האספקטים עליהם הוא עובד הוא הבאה למצב בו חלוץ יהיה מהיר מדי עבור המגן ששומר עליו, ואז תהיה חייבת לבוא ההכשלה, רצוי בתוך הרחבה. יש לו אפילו חוברת הדרכה בנושא.
"מדדתי את מספר הנפילות של שחקן בשנות התשעים והיום," מספר ורטהיים, המנהל מכון לפיתוח הקואורדינציה. "היום שחקן לא נופל על הדשא. מקבל מכה ועומד. זה אימונים של יציבה וכוח. אתה רואה איך הם מתרגלים עם כדורים גדולים מגומי ולא זזים, כמו בלרינות. הם לא עובדים רק על שיפור הכושר הגופני, אלא בונים מערכת שתמנע מהם להיפצע. הרי אם אתה פצוע, אתה לא מועיל."
המדע נכנס לכל אזור, שינה לגמרי את המשחק שפעם נחשב לפשוט ופופולרי. אפילו מאמן ותיק כמו פרגוסון, במנצ'סטר יונייטד, יודע שזמנים השתנו. כשהוא התחיל את קריירת האימון בקבוצה, באמצע שנות השמונים, הוא עבד עם עוזר אחד. היום עובדים במועי דון חמישה פיזיותרפיסטים, רופא כללי, אופי טומטריסט, אורתופד, מאמן שיקום פציעות, שלושה מאמני כושר, שני מנתחי צילומי וידאו וחוץ מזה - גם שני עוזרים אישיים.
"אני לא יכול לעבוד היום כמו שעבדתי אז, ב-,"1986 מבין פרגוסון בן ה-.68 "המפלצת הזו יותר מדי גדולה מכדי שאפשר יהיה לשלוט בה בשתי ידיים. למדתי שברמה הזו אתה חייב לצידך אנשים טובים, שאפשר לסמוך עליהם. אז חוץ מהשחקנים יש בערך 40 איש שנותנים לי דיווח."
גרנט מכיר את זה. בתקופה שלו באנגליה גם הוא עשה קפיצת מדרגה עצומה. מוקף ביועצים, עוזרים ואינסוף דפי מידע. "יום אחרי משחק אני מקבל כל כך הרבה נתונים שלפעמים אין לי כוח לקרוא אותם. כמה כל שחקן רץ, איך הוא עבד בהגנה, איך בהתקפה. באיזה אזור על הדשא היו לנו מסירות טובות, באיזה פחות. חלק מהדברים אני לא צריך, אבל באופן כללי זה עוזר. אם בשנות התשעים העמיסו על השחקנים בלי הכרה, היום הבינו שכל האימון מבוסס על העיקרון שבשבת, ביום המשחק, תישאר לשחקנים מספיק אנרגיה לרוץ כמו מטורפים - והם רצים. אין היום מה להשוות בין העבודה של שחקני קישור או התקפה למה שהייתה פעם."
מחקרים של אופ"א, התאחדות הכדורגל האירופית, מאשרים את הדברים של גרנט. היום שחקן רץ בין עשרה ל-12 קילומטר במשחק, אבל הבעיה הגדולה שלו היא העמידה בעומס. מפלצת הכדורגל דורשת שיאכילו אותה נון סטופ.
הליגה המקומית, גביע אירופה, ואם אתה משתייך לטופ - אז גם כמובן משחקי נבחרת. בעונת ,2008/09 ל-16 המשתתפות בליגה האלופות היו בממוצע 230 אימונים ו-59 משחקים במהלך העונה. עונה לפני כן, גלזגו ריינג'רס הסקוטית שיחקה 68 משחקים בין ה-31 ביולי לי24 במאי, ממוצע של 4.4 ימים בין משחק למשחק והעומס רק הלך וגבר. באותו מאי, בשביל הפינאלה, המועדון הסקוטי הבכיר קיים תשעה משחקים ב-24 ימים, כששעות הפתיחה גמישות: מ-12 בצהריים ועד 20:45 בערב. אם תלכו 20 שנה אחורה, אחרי מאמץ כזה שחקנים היו מעבירים חודש בבית החולים עם פיליפיני צמוד.
קרלו אנצ'לוטי, מאמנה האיטלקי של צ'לסי אלופת אנגליה, הביא איתו ללונדון, כחלק מהצוות, את ברונו דהימיקליס, שעבד במשך 23 שנים במילאן ולימד בין השאר באוניברסיטת סיינה. תפקידו העיקרי של דהימיקליס הוא לאזן בין המדע והרפואה לצורכי הקבוצה. "היום, כל החלטה שאנחנו לוקחים, ברמות האלה, שוויה 40-50 מיליון אירו," הסביר את תפקידו כשהגיע ללונדון. "אז אנחנו מבססים את ההחלטות יותר על נתונים ופחות על הרגשה. טקטיקה, טכניקה, תזונה, ביוכימיה, פסיכולוגיה והרשימה עוד ארוכה."
אם פעם שיא קריירה של שחקן נמשך בין ארבע לשש שנים, היום, עם המדע, אומרים ששחקן שנשמר בתנאי מעבדה יכול להמשיך לשחק ברמות הגבוהות עד עשר שנים ויותר. שניים מבכירי התוצרת של דהימיקליס, כשזה עבד במילאן האיטלקית, היו פאולו מלדיני ואלסנדרו קוסטקורטה, שהחזיקו מעמד עד גיל 41 ברמות הגבוהות ביותר.
"ההתאוששות ממשחק הפכה לתורה," משוכנע רון ציבלין, מאמן הכושר של הדאבליסטית, הפועל תל אביב. "הרי זו תמיד הייתה הבעיה העיקרית - איך לגרום לשחקנים לשחק פעמיים בשבוע ובאותו הקצב. אז יש היום אבקות שנותנים אחרי המשחקים, מותרות לשימוש כמובן. יש חלון הזדמנות של שעה וחצי שצריך לנצל כדי שהשריר יתאושש באופן הכי מהיר, וההתאוששות היא בכ-50 אחוז - וזה המון. אני לא חושב שכמות האימונים גדלה במשך השנים, אבל האינטנסיביות והדרישות מהשחקן? זה בטח."
הכדורגל השתנה ללא היכר מאז ,1990 אבל טורנירים גדולים תמיד סבלו מהרבה רגעים מתים. "שוכחים את המשחקים הרעים," צוחק לואיס פרננדס. "אני אדגים לך עם את המונדיאל ב-,1998 שבו צרפת זכתה. כולם התפעלו מהכדורגל הצרפתי, רק שבדרך, צרפת בקושי ניצחה את איטליה בפנדלים ואת פרגוואי היא עברה בהארכה אחרי משחק איום.
ונגד קרואטיה, בחצי הגמר, היא שיחקה גרוע. ורק בסוף, נגד ברזיל, היא נתנה הצגה. ככה זה היה תמיד." צודק. ב-2006 היה מונדיאל בינוני, שבו צרפת האיומה הזדחלה איכשהו לגמר ופגשה את איטליה המבוצרת שניצחה בפנדלים. כשחקן השנה בעולם נבחר פביו קנאברו, שחקן הגנה קשוח ואפור. לפני שנתיים, בקיץ, היה זיק של תקווה. אליפות אירופה ב-2008 הייתה מדהימה. ספרד ניצחה בטורניר נפלא שבו גם גרמניה הבריקה, טורקיה כיכבה ואפילו רוסיה הציגה כדורגל מדהים, בראשותו של גאון כדורגל בשם אנדריי ארשבין. "במידה מסוימת, היורו המוצלח היה מראה של ליגת האלופות," משוכנע אנדי רוקסבורו, המנהל הטכני של אופ"א, התאחדות הכדורגל האירופית, ב-16 השנים האחרונות. "ספרד, שזכתה באליפות, שיחקה כמעט כמו שברצלונה משחקת. ליגת האלופות הפכה לאיזה תג איכות שמחקים אותו ביבשת."
החזרתי את רוקסבורו הבכיר לאותו מונדיאל ב-,1990 אז אימן את נבחרת סקוטלנד שעפה אחרי הסיבוב הראשון בעקבות הפסד 1:0 לברזיל. "באותו טורניר דווקא היו שחקנים איכותיים," הוא טוען. "הבעיה שאם תשווה, המשחקים היום הרבה יותר מהירים ואני לא מתכוון למהירות של השחקן אלא למשחק. החשיבה, התנועה, האינטנסיביות. זה עולם שונה לחלוטין."
התקווה לכדורגל טוב במונדיאל הקרוב הייתה נמשכת אם ברצלונה, שגרירת האיכות והמצוינות, הייתה זוכה גם השנה בליגת האלופות היוקרתית. אבל מה לעשות ש-2010 תיזכר תמיד כשנה של אינטר וז'וזה מוריניו.
מוריניו נולד בסטובל, שנמצאת 40 קילומטר מליסבון, בירת פורטוגל. אביו היה שוער ואילו הוא אף פעם לא הצליח להטביע את חותמו על המגרש כשחקן. אז הוא למד והשתלם. רוקסבורו הסקוטי ציין בפנקסו כבר לפני למעלה מ-20 שנה שיש מאמן פורטוגלי צעיר ששם לב לפרטים הכי קטנים. מוריניו הגיע לקדמת הבמה כשלקח את פורטו, מועדון מהשורה השלישית באירופה, והפך אותו לאלוף היבשת. חודש אחר כך, הפקיד אותו רומן אברמוביץ', אחד האנשים בעולם, כאחראי על התכשיט הפרטי - צ'לסי.
התכשיט הפרטי - צ'לסי. מוריניו הוא זן נדיר בגל החדש של מאמני הצמרת. לא רק מוכשר, אלא גם רחוק מלהיות פוליטיקלי קורקט ומתחשב בקולגות. כבר כשנחת בלונדון קרא לעצמו "המיוחד" ויותר מאוחר גם הסביר למה: "כשהגעתי לצ'לסי היו שתי אפשרויות. או לגונן על עצמי, או להיכנס לתפקיד בפיצוץ. אם הייתי מגונן, הייתי נותן לשחקנים את הצ'אנס להסתיר את האמביציה, 'ממילא המאמן שלנו כזה.' אז בחרתי בלהבות. אמרתי: 'אני המיוחד ולא אכפת לי מהכוח של מנצ'סטר יונייטד, ולא משנה שאף מאמן לא זכה באליפות בעונה הראשונה שלו במועדון.' אז נכון ששמתי עליי את אור הזרקורים, אבל גם הערתי את האנשים."
צ'לסי זכתה באליפות כשאז מתבררים כל הפרטים הקטנים שעליהם דיבר רוקסבורו לפני שנים רבות. למוריניו יש יומן פרטי שאותו מכנים "התנ"ך," ובו רישומים שערך מתחילת הקריירה. יש לו במחשב הנייד מצגת פאואר פוינט שהכין ומיועדת להנהלות, ובה הסבר על תפקיד המאמן ואחריותו כשהשורה הראשונה היא "הקבוצה יותר חשובה מכל שחקן."
כשמוריניו הגיע לצ'לסי, הוא השתלט על הסגל היוקרתי והפך אותו לאגרוף קשוח. בספר החוקים שהוציא לשחקניו נכתב תעריף קנסות קפדני על איחורים, בילויים עד השעות הקטנות, הזמנת שירות חדרים במלון וגם למי ששכח לשים את הסלולרי במצב שקט בזמן הנסיעה באוטובוס. פעם שאל אותו עיתונאי מה קורה למי שמפר את הכללים. המאמן העביר את האצבע על הגרון כתשובה.
צ'לסי שילבה את כל תורת המדע של המאמן המודרני כשמוריניו רק שכלל אותה. "הכי חשוב לגרום לשחקנים להאמין במה שאני עושה," אמר פעם. "לשים אותם מול מכשיר הווידאו במשך 45 דקות זה מיותר. אחרי 20 דקות חצי מהם ישנים והשאר מסתכלים לכיוון ההפוך. העבודה חייבת לעורר."
במשך שנים עבד לצדו בחור פורטוגלי צעיר בשם אנדרה וילבואס שתפקידו היה לפרק את היריבה לחלקים. לפני כל משחק קיבל כל שחקן בצ'לסי חוברת בת חמישה עמודים שהכין העוזר, וכללה פרטים רבים על מי שעומד ממול, מה תכונותיו החזקות, היכן נקודות התורפה וכיצד יש לעצור אותו. אחרי שהולנד הפסידה לפורטוגל באליפות אירופה ,2004 הכין וילהבואס דוח ובו כתב: "ואן ברונקהורסט, ההולנדי, הוא בגובה 1.75 מטר. הוא שמר על כריסטיאנו רונאלדו שגבוה ממנו בעשרה סנטימטרים. כריסטיאנו מהיר ובעל שליטה מצוינת בכדור. גול לפורטוגל. איזה חוסר אחריות."
המכונה הפורטוגלית התגלתה כיעילה. 17 תארים בשמונה שנים בשלוש קבוצות בהן מוריניו אימן. לא פלא שריאל מדריד מיהרה להחתים אותו כבר לעונה הבאה, במטרה שיחזיר אותה לימי הזוהר. ולמרות זאת, יש רק בעיה אחת. הכדורגל של מוריניו רחוק מלהיות זה שמופיע בפרוספקטים. כל המטרות מקדשות אצלו את ההישג וזה כולל משחק הגנתי וזהיר ומלחמה פסיכולוגית מלוכלכת. לואיס ואן חאל, מאמנה של באיירן מינכן שהפסידה בגמר האירופי לאינטר, אמר: "הוא מאמן את הקבוצה שלו לנצח ואילו אני מאמן לשחק כדורגל יפה ולנצח. לכן הדרך שלי יותר קשה."
כשמוריניו אימן את צ'לסי, הוא פגש את ברצלונה במשחקי ההכרעה של ליגת האלופות. במשחק הראשון בין השתיים הספרדים ניצחו. מוריניו רתח וציין שמאמן ברצלונה, פרנק רייקארד, נכנס במחצית לחדרו של השופט אנדראס פריסק.
"כששחקן שלנו הורחק, לא הייתי מופתע," התפרץ. הספרדים זעמו. פריסק השוודי פרש מפעילות אחרי שספג עשרות איומים על חייו ואילו ווקר רוט, האחראי על השיפוט באופ"א, קבע שהפורטוגלי הוא "אויב הכדורגל," לא פחות. למוריניו זה לא שינה. אותה מריבה הוציאה את הספרדים מהפוקוס וצ'לסי שלו הבריקה בגומלין ועלתה לשלב הבא.
"מוריניו מאמן גדול, אבל לא מוביל שום דרך," משוכנע גרנט, שהחליף את הפורטוגלי בצ'לסי. "אני מסכים עם קרויף, שאמר שהמסר שמוריניו מביא איתו הוא לא טוב. הרי מה זה כדורגל חיובי? זאת אומרת שיש לך שחקנים יצירתיים ואתה משתמש בהם נכון. הם מנצחים את המשחק. טקטיקה חשובה ואני השתמשתי בה המון, במיוחד השנה, כשהייתה לי קבוצה נחותה, אבל סטייל חשוב לא פחות, במיוחד בקבוצות גדולות. אתה בוחר איך לנצח."
ומוריניו מנצח?
"צריך להבין שהיום כדורגל הוא לא עסק מקומי. הקבוצות האנגליות פונות המון למזרח הרחוק ולמקומות אחרים ולכן אתה חייב להציג כדורגל איכותי, ייצוגי. ארסנל לא לוקחת תואר כבר שנים ותראה איך היא פופולרית. אז לפעמים גם ברצלונה לא משחקת טוב, אבל הדרך שלה משנה."
גם אם הכדורגל הרע ירים את הראש, לא נראה בדרום אפריקה את המחזות המתישים של .1990 "אסור, שכשאתה מדבר על אינטר, עם הסטייל שלה, להפוך את זה לתופעה עולמית," מבקש רוקסבורו. "במונדיאל אי אפשר לדעת מה יהיה. צריך להיות אופטימיים, כי התנאים הם אירופיים. זה אמצע החורף ולא הלחות או החום. לא יהיו משחקים בהילוך איטי. לא יהיו תירוצים כמו 'לא התקפנו בגלל מזג האוויר.' אני גם בטוח שהגישה תהיה חיובית. הברזילאים כאלה, ההולנדים בטח, שלא לדבר על הספרדים. יש לך כל כך הרבה כוכבי על בכושר שיא, אז תהיה תנועה, יהיה קצב וכשזה נמצא, אז גם הסיום בדרך כלל דרמטי."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם