מקל: לא יאומן שעזבתי את מכבי בשביל אליפות
העונה שעברה על הגארד הצעיר הכילה יותר תפניות בעלילה מאשר טלנובלה ממוצעת. מעבר מתוקשר להיכל נוקיה, ספסול מתוקשר לא פחות, חזרה לגלבוע, חריקות בגלבוע. לפחות הסוף היה הכי טוב שיש. ומה הלאה? "דבר אחד בטוח. על הטעויות שעשיתי השנה לא אחזור"
התדמית מאד הטרידה את מכבי באותם ימים. יכול להיות שהייתה גם מחשבה לשנים הבאות, אבל פיני גרשון לא העלה בדעתו שאולי כדאי להשאיר את מקל, פשוט כי מכבי תצטרך אותו העונה. הוא בטח לא דמיין שהשחרור לגלבוע יעלה לו באובדן האליפות.
כמה חודשים קודם, ישב גרשון בבית משפחת מקל והבטיח שיהיה בסדר. סיפר שויזנייבסקי אינו שאראס, ושגם משרת הרכז הראשון פתוחה למו"מ. במציאות, גם רכז שני מקל לא היה. לפעמים גם לא שלישי. הפרגון ביורוליג הסתכם ב59- שניות. ועדיין, יכול להיות שההיסטוריה של גרשון הייתה נראית אחרת, אם רק לא היה מתעלם ממקל נגד מכבי ראשל"צ.
כמו תמיד בסיפורים על תיאוריית הכאוס, גם כאן הספין בעלילה נולד מאירוע שולי יחסית. מכבי מביסה את ראשל"צ ב27- הפרש. בדיעבד, מתברר שבשלושה רבעים על הספסל, אפקט הפרפר התבשל. או בשפתו: "שם התחילו סימני השאלה. ראיתי שלא משנה מה אעשה, הדברים לא כל-כך תלויים בי."
הוא מדבר בעדינות. גם ביום שאחרי, לא רץ לדרוס, לסגור חשבונות. בדקות האחרונות של הגמר, יצא לו לבקר לא מעט על קו העונשין. בערך עשרה מטרים מהספסל של מכבי, מפיני גרשון. הסתכלתי עליו. ילד בן .22 רציתי לראות מתי הראש יסתובב ימינה בחיוך מנצח של שמחה לאיד. שום דבר. "נקמה," הוא אומר, "כשמתעסקים בלהוכיח, לא יוצאים דברים טובים."
תקופה מטורפת. אם מישהו ינסה לעשות סרט על השנה האחרונה בחייו, זו תהיה כנראה היצירה הדוקומנטרית הראשונה שתתויק כמדע בדיוני. גם מקל עצמו עוד לא מעכל.
"לא יכולתי לחשוב על תסריט כזה בחלומות הכי יצירתיים. לפני שנה הפסדנו למכבי על הקשקש, ופתאום אני רכז ראשון בנבחרת. ואז מכבי. באתי באמת כדי להתמודד, לתת הכל ולקנות את המעמד שלי. רק שדברים לא הלכו כמו שרציתי, ולא בגללי. ראו את המקצוענות שלי, היו לי אימונים מצוינים. גם במעט הצ'אנסים שקיבלתי הייתי בסדר."
מראש,
"היו שיחות עם אבא והסוכן. היו חששות, אבל הייתה הרגשה טובה אחרי הנבחרת, ידעתי שאני לא מפחד מהתמודדות עם אף אחד ואמרתי: 'יאללה, נלך על זה.' הלב אמר לי להישאר בגליל. או שאולי להיפך. הראש אמר לי להישאר בגליל, והלב, עם ההתרגשות וההתלהבות אמר מכבי."
פחות משלושה חודשים הספיקו כדי לחרב את ההתלהבות. אגב, אם מחפשים עוד סימנים מוזרים לשנה הזאת, גם ההחלטה ללכת מאד לא אופיינית לאיש. "בדרך כלל אני אדם שלא עוזב. כזה שמאמין במרתונים, בדרך. גם בקולג,' כפרשמן, אתה אוכל הרבה חרא חצי עונה. אכלתי את החרא הזה וסיימתי רכז ראשון, כשלא הרבה האמינו.
"בתחילת העונה שעברה בגליל עבדתי קשה ולא שיחקתי. יכול להיות שאם לא הסוכן (מאוריציו בלדוצ'י) ואבא, שלקחו את זה ממש קשה ודחפו אותי לעזוב, הייתי נשאר במכבי וממשיך להילחם. לא יודע, אולי זה היה משהו בבטן, בסערת הרגשות של הרגע. בדיעבד יצא טוב."
ההתלבטות הייתה בין גלבוע לבני השרון של דן שמיר, שמקל מכיר ומוקיר. בשרון חיפשו רכז, אלדד אקוניס אומר גם היום שעם מקל הם היו זוכים בדאבל. בגלבוע כבר היה גארד מצליח, ג'רמי פארגו.
גם גוני יזרעאלי חזר מנתניה אחרי שמקל עבר למכבי, אבל איכשהו הבחירה הסופית לא הפילה איש משרפרפו. "ידעתי שאני חייב לחזור לעודד," הוא אומר בפשטות. "לשקט בגלבוע, לחברים בקבוצה. חשבתי על זה, וזו הייתה בדיוק אותה קבוצה שהייתה בידיים שלי שנה קודם, עם שינוי אחד. פארגו במקום רוברטס."
מקל לא מסיים את המשפט והטלפון מצלצל. קטש. מחליפים חוויות. הזדמנות מצוינת לעצור ולבדוק, אולי מקל יכול להסביר מה הסיפור של המאמן שלו. למה הוא ידע שהוא חייב לחזור אליו.
"לא יודע להסביר במילים," הוא אומר. "אני רק יודע שהוא סומך עליי. הוא אמר אתמול שיילך איתי לכל מלחמה, ומרגישים את זה. מתי שלא תסתכל עליו, יש לו מבט של 'הכל בסדר,' וזה מרגיע."
אז הכל מנטלי?
"מה זה מנטלי? הוא גאון כדורסל. הסיסטם שלו זה גן-עדן לגארדים. עודד נותן מסגרת, מעמיד גבולות, ובתוכם תעשה מה שאתה רוצה. יש שיטה. יסודות וחוקים ברורים שמגדירים סיטואציות שונות, וממשחק למשחק עושים התאמות מאד קטנות".
למרות ההיכרות, הקליטה בגלבוע הסתבכה קצת. פארגו, כאמור, כבר הוביל פתיחת עונה מצוינת, ופתאום חזר העירה מלך הכיתה מהשנה שעברה. "זה היה מאד מוזר," הוא משחזר.
"התחיל כאילו חלק. כבר נכנסתי לחמישייה. עד סוף הסיבוב כמעט לא הפסדנו, ואז התחלנו לחרוק. אישית, הייתי בכושר ממש טוב, רק שלא ניצחנו, ומסביב התחילו דיבורים על הכימיה שנהרסה בגלל שבאתי."
בעצם, פעם ראשונה שיוצא לך לספוג ביקורת.
"הבנתי אותם. הקבוצה רצה טוב לפניי."
ובתוך הקבוצה?
"חשבתי שיהיה יותר חלק. בהתחלה היו בעיות עם ג'רמי, ושוב, אני יכול להבין אותו. הוא הוביל את הקבוצה לפניי ועשה פתיחת עונה מדהימה. פתאום מישהו בא ממכבי, וכאילו כולם אוהבים אותי, והובלתי את הקבוצה בשנה שעברה. יש בזה משהו שיכול לפגוע בביטחון. הבעיות היו רק על המגרש. ברמה האישית אני איש שמאד קל להסתדר איתו. גם ניסיתי להתקרב אליו מחוץ למגרש. לדבר, לצאת, לעשות דברים ביחד. חברים מסתדרים טוב גם במגרש."
מן הסתם, גם לגוני לא היה קל. הוא חזר כי אתה הלכת, ופתאום אתה חוזר.
"סיטואציה קשה, ובאמת לקח זמן. בחודש האחרון הוא היה בכושר מדהים ועזר לנו מאד."
איך אתה מרגיש בתוך הסיטואציה?
"לא נעים לשמוע שהסטתי את הקבוצה מהמסלול, גם אם ידעתי שאני עושה הכל, וגם אם השחקנים פירגנו, ובטח שעודד וליאור. אני אחד שחשוב לי שיאהבו אותי. אם זה עושה לי פרצוף, ולזה לא נוח איתי, זה מאד משפיע עליי.
"אני יודע שאצטרך ללמוד להיות יותר קילר בקטע הזה. עוד יכולים להיות לי מאבקים על מקום בעתיד. היו קצת חיכוכים בתקופה הזאת, כשלי הלך טוב והקבוצה קירטעה. בינתיים הגיעו כמה משחקים לא טובים שלי, ופציעה, ואז מגיעות מחשבות. למה עזבתי את מכבי, ולמה באתי לגלבוע, ומה היה קורה אם."
היה שלב של מחשבות שאולי כל הרעש היה מוקדם מדי, ואתה עוד לא שם?
"ממש לא. אמרתי, אני אחד שמאד צריך את החום, האהבה, ההערכה. כשיש עליי אחריות, כשסומכים עליי, אני מרים את היכולת בכמה רמות. במכבי זה לא היה. בגליל, אחרי התקופה הפחות טובה, עשינו סוויץ.' הגענו בחששות לאשקלון, שסיימה מצוין את העונה. ופתאום, מהמשחק הראשון, באנו עם מיקוד של קבוצה שיודעת מה לעשות ויודעת שעכשיו שמים את כל הקקי והפיפי בצד."
מקל עוצר שנייה, ואז, בשיא הטבעיות, מגיע המשפט המדהים באמת. "אם היית שואל אותי לפני הפלייאוף אם לוקחים אליפות, הייתי מאד סקפטי."
סליחה? ואחרי הפלייאוף, כשמכבי מחכה בגמר, לא היית סקפטי?
"לא. שמחתי שמכבי ניצחה את בני השרון. איכשהו ידעתי שנפגוש אותם בגמר, והרגשתי שננצח. חצי שנה אני אומר לכל השחקנים בקבוצה שיותר מדי דברים מתחברים ומסמנים שזה יקרה. עודד והקטע עם מכבי. אני. השנה שעברה, שהם ניצחו אותנו בחצי הגמר על הבאזר, זה שכל שנה עודד מנצח את מכבי, והשנה זה לא הגיע עד הפיינל-פור."
ערב לפני הגמר נראתם די בשאנטי.
"לגמרי. הייתה התרגשות של מעמד גדול, אבל לא לחץ של חיים ומוות. גם ידענו מה אנחנו רוצים. את הביטחון שלי בקבוצה אני שואב מההגנה. ידעתי שאני יכול לשתק מישהו, ורנדל ודיון שומרים מדהים, ואלישי פתאום עושה סוויץ' וגארדים לא עוברים אותו. ופארגו לוחץ על הכדור. עודד נתן מפתח אחד לפני המשחק. אגרסיביות. אמר שקבוצות שבאות ליד-אליהו נותנות למכבי ללחוץ ולפוצץ יותר. אמרנו שחמש דקות ראשונות אין סל. אם הם רוצים לקלוע, שילכו לקו. באנו לפוצץ ולשחק כדורסל."
ותכל'ס, מתי הבנת שזה קורה?
"ברבע השלישי. הובלנו בשש וראיתי את העיניים של השחקנים במכבי. אני יודע מה זה להיות במכבי, ומכיר את הלחץ. שיחקתי שם בנוער, הייתי במערכת באליפות של חולון לפני שנתיים. ראיתי את שפת הגוף שלהם, את החשש בעיניים, והבנתי שאנחנו בכיוון. ואז באתי לפניני אחרי איזה סל ועבירה. אמרתי לו: 'רק אני לוקח פה את הטבעת היום.'
"אני חולה על גיא. אחיו ואני חברים הכי טובים מגיל חמש. גדלתי אצלו בבית. ואני רואה שהוא מסתובב אליי, מסתכל, ולא עונה. לא אומר כלום. וזה פניני, מאד נדיר שהוא שותק. שם ידעתי שאנחנו בדרך לאליפות."
ובתוך כל זה, אין מבט אחד לכיוון מכבי, 'אהלן, גל, זוכרים?'
"לא עניין אותי. הייתה לחיצת יד, פיני בא, אמר כל הכבוד זה הספיק. היה אושר בלי קשר למכבי. הכל קרה אחרי עונה באמת קשה, מלאה עליות וירידות. זה הרי לא יאומן, לעזוב את מכבי כדי לקחת אליפות עם קבוצה אחרת. מקצועית, העונה לא התפתחה לאן שרציתי. כן השתפרתי, אבל אחרי העונה שעברה, בטח הנבחרת, רציתי להיות יותר דומיננטי, הישראלי בחמישיית העונה, או יציב כמו אלישי. זה עוד לא קרה. מצד שני, אחרי כל התהפוכות, זה מובן. בפלייאוף פיצינו בגדול."
מה הלאה?
"אני אוהב את האנשים בגלבוע, ברמות שאי אפשר לתאר. יכול להיות נהדר לעשות איתם שנה באירופה. אם היו אומרים לי שנותנים לי במכבי במה."...
כבר אמרו לך.
"נכון," מקל מחייך. "דבר אחד בטוח. על הטעויות שעשיתי השנה אני לא אחזור."
ולמכבי תחזור?
"שאלה טובה. יש לי חוזה שם. נראה."
עוד משהו שצריכים להגיד?
"יש אליפות."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם