יש לו יד: הקסם של קטש
מה הסוד של עודד קטש? כשחקן הוא התנהל בקצב שלו, כמאמן הוא מסרב ליישר קו עם הממסד ובכל זאת גם מבקריו מודים שיש בו משהו. מוטי דניאל: "זו התכונה הכי גדולה שלו. הרגש והיכולת לנתח מצבים. מהיכולות שלו במשחקי קלפים אפשר להבין איך הוא בתור מאמן". הערב (20:50) הוא ינסה לשלוף קלף נוסף, ולהפוך מנסיך למלך
כמעט 20 שנה אחרי שגילה את עודד קטש לעולם, אלי קנטי, לשעבר מאמנו בנבחרת הקדטים, בנוער של מכבי, בעתודה ובעונת הפריצה בבוגרים של מכבי ר"ג, עדיין מופתע לגלות שהחניך המצטיין שלו הפך למורה.
> פיני גרשון: "רק לנו יש מה להפסיד. גלבוע יכולה רק להרוויח"
קנטי לא לבד. גם אחרי שש עונות בתפקיד, שבלי לשים לב הופכות אותו לאחד הוותיקים בליגה, הכדורסל הישראלי עדיין מתקשה לעכל את קטש המאמן. הוא שונה, וזה ברור. הוא לא מזכיר שום דבר שפגשנו קודם. לא על המגרש ולא מסביבו.
הוא מסרב בתוקף ליישר קו עם הממסד המקובע. הוא אחד הטיפוסים היותר נעימים שפגשתם, ולמרות זאת מושך אש בקביעות. הוא משתגע מהסטיגמות שנדבקות אליו, אבל אין לו שום כוונה לוותר על בילוי לילי עם שחקניו כדי להרגיע את שומרי הכשרות שמתיימרים לנהל לנו את כללי האתיקה מתוקף הרגלים היסטוריים.
עד היום הוא הצליח רק בחממה של גלבוע/גליל. הניסוי במכבי ת"א התפרק מאוד מהר מצד שני, גם מבקריו או מאמנים ותיקים, שלא כל-כך מתלהבים מקיצורי הדרך וחושבים שהתקשרות, כמנהגה, מנפחת את התופעה ורצה מהר מדי להמליך נסיכים, מודים שיש בו משהו.
מה זה המשהו הזה, פחות ברור או שאולי זה חלק מהקסם ואין טעם לנסות לתרגם ולפענח אותו בתבניות המוכרות. קנטי, כאמור, לא מנסה לספר שהוא תמיד ידע. להיפך. "ראו עליו תמיד שהוא מבין את המשחק," הוא משחזר, "תמיד היתה לו דעה, אבל הוא זרם עם הקבוצה. לא בלט אף פעם כמישהו שאומר 'צריך לעשות ככה,' או 'בואו נעשה אחרת.' גם כשהיה כוכב, הוא קיבל את המרות של המאמן. עשה מה שביקשו ממנו, אהב שמכוונים אותו.
"מה שכן, הוא תמיד ידע להתאים את עצמו לסיטואציות. לכל מאמן, לכל שיטה. אצלי ואצל פיני גרשון הוא היה יותר מנווט. אצל וינקו ילובאץ הוא קיבל יד חופשית לעשות מה שהוא רוצה, והיה לו מאוד נוח. הוא מאוד נהנה מהתקופה עם וינקו, ואני חושב שאת הגישה הזאת הוא מביא היום כמאמן."
עד כמה זה יכול לעבוד,
"ההצלחה בגלבוע מאוד יפה, אבל אנחנו אוהבים להכתיר מלכים מאוד מהר, ולכן גם שחטו אותו במכבי כשהוא לא הצליח. זה לא עובד ככה. מאמן נבחן לאורך זמן ובסיטואציות שונות. אני הייתי ממליץ לו לצאת מהשמלה המגוננת של הגלבוע ולבדוק את עצמו בתנאים אחרים. בגלבוע הוא כבר הצליח. צריך לראות איך הוא יתמודד בעתיד עם משברים, עם קהל עוין כמו בירושלים, עם תקציבים מוגבלים כמו בחולון, או עם קבוצה גדולה כמו מכבי."
מוטי דניאל מכיר את קטש בערך מאותם ימים. הוא היה שם כשעודד בן ה21- הגיע לעונת הבכורה במכבי, העונה האחרונה של דניאל בצהוב. הם נשארו חברים עד היום. גם דניאל לא האמין שדווקא קטש יבחר לאמן, רק שלו אין ספק שהפרויקט יוכתר בהצלחה.
"לא חשבתי שעודד יהיה מאמן, כי הוא לא חי במסגרת קבוצתית. הוא לא מתאים. הוא מתנהל בקצב שלו, בלי מסגרת, בלי כללים. הוא לא נכנע למוסכמות. גם לא חשבתי שיעניין אותו לאמן, שהוא יביא את עצמו למקום שהוא ירצה ללמד אחרים. עודד חי על אינסטינקטים. קריאת מצב ותגובה על המילימטר ככה הוא שיחק, וזה גם חלק מהקסם שלו כמאמן."
אז מה זה המשהו הזה? דניאל מכוון דווקא להתנהלות, עוד לפני הטקטיקה והתכנונים האסטרטגיים. "המשהו הזה אצלו זה השקט הפנימי, שלא תמיד מוקרן החוצה. הקצב האישי. עודד לא נכנע למסגרות, ובדרך הייחודית שלו זה מה שמושך אחריו שחקנים ואנשים בכלל. הוא פשוט. הוא לא מנסה לעשות מכדורסל מדע מדויק ויותר מדי ניתוחים סטטיסטיים. כשחקן הוא לא היה משתתף פעיל בדיונים טקטיים. לא מאלה שהרגישו צורך לקפוץ ולהביע את דעתם על כל תרגיל, אבל בניגוד לאחרים שדיברו בלי מושג, לא היה ספק שהוא מבין הכל. שהוא חד.
"שאלתי אותו פעם על הטעיה שהוא עושה. שאלתי מתי אתה מחליט לעבור מימין לשמאל. הוא ענה שהוא לא יודע. 'כשאני רואה אני עושה.' זה עודד. למה? ככה! כי הסתדר, כי נוצר מצב. כי הרגיש לו נכון. זו התכונה הכי גדולה שלו. הרגש והיכולת לנתח מצבים. לא במקרה הוא שחקן פוקר פנומנלי. יש לו חשיבה מהירה. הוא אסטרטג. הוא תחבולן. הוא יודע לקרוא סיטואציות ולנתח בזמן אמת חולשות של מי שיושב מולו. מהיכולות שלו במשחקי קלפים אפשר להבין איך הוא בתור מאמן."
רק שאותם קלפים, או אם תרצו שולחנות הסנוקר שגם בהם הוא מככב, או סתם בקבוקי השתיה שהוא מחלק לחבר'ה, עלו לקטש בלא מעט סטיגמות וביקורות. אי שם על הגבול הלא בהכרח דק בין מאמן קליל, ששובר דיסטנס, לדמות המאמן המסורתי, ששומר בנאמנות על מסגרות ויודע לנהל את הכח.
דניאל טוען שאין סתירה: "אחד הדברים שאני הכי זוכר והערכתי אצלו כילד, היתה התמונה הקבועה באימוני בוקר. קובעים אימון לעשר וחצי. בעשר כל השחקנים כבר באולם. בעשר ורבע צביקה היה מתחיל לצעוק 'איפה עודד.' הוא היה נכנס ב,10.28- חצי מסטול. עם הנעליים על הכתף ויוגורט ביד. מוני היה צועק עליו שיזוז כבר. את ההשתוללויות של צביקה כולם מכירים, ועודד היה אומר 'רגע, אני רעב.' ויושב לאכול את היוגורט שלו. בסוף הוא היה עולה לאימון ברבע ל.11- כולם הלכו הביתה ב11- וחצי. הוא הלך באחת."
דניאל מודה שקטש חי לפעמים ביקום משלו. כנראה שהוא גם לא ישתנה יותר מדי בקרוב. "בגלל שהוא לא עובד בצורה אורתודוכסית, הוא צריך למצוא את אלה שיקבלו אותו ולא ישאלו כל יומיים שאלות וינסו לשנות אותו. מהבחינה הזאת, יותר קל לו בקבוצה קטנה יחסית כמו גלבוע. מצד של השחקנים, אני חושב שלא היתה בעיה גם במכבי. הבעיה היא ההנהלות, הקהל, התקשורת. שחקנים מתחברים לדרך שלו ויודעים להעריך אותו. במערכות כמו מכבי, בגלל הכסף הגדול והשחקנים היותר מקצוענים, בדרך-כלל גם אין בעיות משמעת. יש התעסקות עם אגו, אבל השחקנים מאוד ממושמעים בתוך הקבוצה."
הוא השתנה עם השנים?
"אני חושב שכן. הוא יותר מודע היום לעולם החיצוני, אבל הוא היה ונשאר עודד. צנוע, רגיש, ומאמין בשלו. הרגישות הזאת חיסלה אותו במכבי. כי הוא לקח הכל ללב. אני חושב שהוא יותר אחראי היום בגישה. יותר שם לב למערכת. רוצה ללמוד, לנסות, להתפתח. שאלתי אותו לפני כמה שבועות על דברים שהוא מכין. הוא פרש לי דרך לכל השנה. זה סוג של שינוי מה'וואלה, לא יודע מה יהיה,' שהוא ענה לי כשחקן. אני בטוח שהוא ינסה לחזור לקבוצות הגדולות, אני גם בטוח שהוא יצליח. אולי מכבי, אולי בחו"ל. הוא יבוא קצת אחרת בסיבוב הבא."
גם עמית גל יודע שלקטש מחכים עוד סיבובים, רק שלו לא בוער שום דבר "קטש מאמן מאמן בינוני. תפסיקו לעשות ממנו אלוהים," הוא אמר אתמול בחיוך. גל היה זה שהימר על הקונספט. בגיל ,20 קטש שיחק בגליל. מאז גל חלם על הקאמבק.
"התפקיד שלי זה לגלות את האנשים הכי מוכשרים ולתת להם את הבמה. ככה היה עם קטש כשחקן, וככה היה כשרציתי אותו כמאמן. היה ברור שהוא בחור חריף עם חושים טובים. כן, ההתנהלות שלו אחרת, ולקח קצת זמן עד שהציבור התרגל לאישיות שלו. עדיין רואים את זה, כמו בסיפור המטופש עם יוגב אוחיון ויובל נעימי. היה אירוע חברתי, מה הבעיה שמאמן נפגש עם חברים?
"זה עודד. אז פעם היה כתוב על איחורים ופעם על בילויים, וחברויות עם שחקנים. בסדר יש שני סגנונות שחריגים מהמקובל. יש אוברדוביץ,' שהכל סביבו לחוץ ורציני. ויש פיני ועודד, שקצת דומים בתפיסה היותר קלילה של המשחק. פיני לא מתחבר לשחקנים כמו עודד. הוא גם מבוגר. עודד בגיל של השחקנים, וטבעי שהם יתחברו.
"לאנשים נורמטיביים זה נראה זר. משונה להם שהוא יושב ומשחק ביליארד או שותה קפה עם שחקנים. מה רע בזה? אתם רואים שכשבאים למגרש הוא לא דופק להם חשבון, והם יודעים בדיוק מה הוא רוצה מהם. הוא מבין את השחקנים, ויש לו סבלנות. עוד יראה את מקל מחטיא שלוש פעמים, לא יזיז לו. הוא יחכה וייתן לו לקלוע את הרביעית. הוא מתחבר לשחקנים. אני לא זוכר אותו מתרגז באימון.
"כמו שמגדלים תינוק, קטש צריך היה להיבנות. הוא בא אלינו עם חיתול ולאט לאט התגבש. בשנתיים האחרונות הורדנו את החיתול, ועודד נשאר בוגר ורציני. כשהוא לוקח דברים ברצינות הוא יודע מה הוא עושה. הוא מוכשר, חריף, מבין את המשחק ויודע להגיע לשחקנים שלו ברמות שלא רואים מהרבה מאמנים."
כששואלים אם זה יכול לעבוד גם מחוץ לגלבוע, גל בבעיה. כן, אין לו ספק שקטש יכול ועוד יאמן את מכבי ת"א, אבל עוד לא. בינתיים הוא רוצה אותו לידו. בוודאי לא בירושלים.
"חשבתי בזמנו שהוא לא צריך ללכת למכבי. זה היה מוקדם מדי. לצערי, הוא לא הקשיב לי. הוא לא לוקח אותי ברצינות, וחבל, כי אני היועץ הכי טוב שלו בעולם. בשנה הראשונה אמרתי לו שקשה להחליף את הים. לאנשים קונבנציונליים קשה לקבל שינויים קיצוניים. זה תהליכים. הוא עוד יאמן במכבי. גם מכבי משתנה. מכבי של גור שלף ודייויד פדרמן זו אווירה אחרת. הרבה יותר נעימה. אבל מכבי זה דבר אחד, וגם שם, בטח לא לחזור כעוזר.
"ירושלים? ללכת לירושלים זו התקדמות? אז יהיה 20 אף דולר יותר. בולשיט. גם בלאט לא הלך לירושלים. המסלול ברור, כמו הירדן שהולך מצפון לדרום ולא להיפך. יש גליל, יש מכבי ויש אירופה. בסדר הזה. אני מכבד את דני קליין, ללכת לירושלים תהיה טעות. למה להחליף פרה חולבת באתון בלי חלב."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם