תומר קשטן: עד היום אמא שואלת אם זה מה שאני רוצה
בקיץ ניסה תומר קשטן להכניס 24 שחקנים בתקציב של 1.8 מיליון שקל. בשבת, נגד הפועל ר"ג, הוא יכול להצעיד את הפועל כפ"ס לליגת העל. בעונה הבאה הוא עשוי לפגוש את אביו, מאמן בני יהודה. "כמאמן זו היתה השאיפה," הוא מודה, "זה יקרה כי אבא עוד צעיר"
אתה מפחד מההשוואות?
"הקושי הזה קיים מאז שאני מאמן. תמיד אהיה 'הבן של,' אלא אם אזכה בכמה תארים ואז אולי יפסיקו להזכיר את הייחוס. רק מה, זה מה שמדרבן אותי להצליח."
מה אמא אומרת?
"עד היום היא שואלת אם אני בטוח שזה מה שאני רוצה."
אמונות טפלות?
"אני לא מכיר מאמן שאין לו אמונות טפלות, ומי שאומר שאין - משקר. יש דברים קטנים. תמיד אלבש חולצה ירוקה, אבל כמובן לא את אותה חולצה."
ביום שבת קשטן ג'וניור יוכל לזכות בתואר משמעותי ראשון, אם יצליח להוביל את כפ"ס לניצחון על הפועל ר"ג במשחק המבחן לליגת העל. לקח קבוצה מרוסקת והעמיד על הרגליים. אם ישיג את הכרטיס, יפגוש בעונה הבאה את אבא, שיוביל את בני יהודה.
"היו לנו שלוש הזדמנויות להבטיח את המקום השני ופספסנו," הוא מספר "המסר העיקרי לשחקנים היה 'זו לא ליגה, זה חצי גמר.' עשינו את זה בשיניים. עכשיו, נגד ר"ג, זה הגמר ושתי הקבוצות מגיעות בסיטואציה שונה. ר"ג היתה בטוחה שנשארה והידרדרה למבחנים. אנחנו מגיעים עם אכזבה מסוימת בגלל שיכולנו לעלות מהמקום השני. מנטלית, מי שתהיה יותר חזקה תנצח."
פגשנו את תומר בקפה 'וילהלם' בהוד השרון. אבא שלו קבוע שם כבר עשרים שנה. עוד כשדרור אימן את בית"ר ירושלים הוא היה פותח את הבוקר בבלקון ותומר היה מצטרף לקפה הפוך. שם, ליד העוגות, בדרך לתנור, הכיר את אשתו חני, שמשפחתה מנהלת את המקום כבר עשרות שנים.
בזמן שישבנו עברו לידו אנשים, לחצו יד ואיחלו הצלחה. תומר חייך, קרץ. סוף-סוף הוא ממתג את עצמו. בכל זאת מדובר באיש מקצוע שמאמן כבר 17 שנים, רק שזו העונה הראשונה שלו בקבוצה בוגרת.
אז איך היתה הדרך? קשטן הקטן בכלל ניסה את עצמו כשחקן במחלקות הצעירות של הפועל כפ"ס. התמחה בתפקידי ההגנה, ממגן עד קשר אחורי. יום אחד קבוצת הנוער יצאה לקרית-אליעזר לפגוש את מכבי חיפה. אייל ברקוביץ' רץ ממול ותומר ניסה לבלום בגליץ.'
הרגל נשברה, הרצועות נקרעו. פלטינות הושתלו ברגל. תומר חזר לשחק
"אבא שלי לא בא לראות אותי הרבה כשחקן," תומר מספר "לא רצה שיגידו שהוא מלחיץ מישהו. אבל אני יודע שגם אם הייתי ממשיך, לא הייתי מגיע לרמות הגבוהות."
קשטן למד משפטים, עשה תואר שני במנהל עסקים, אבל לא ויתר על הכדורגל. התחיל לאמן קבוצות ילדים בכפ"ס, נדד למכבי ת"א, אבל שם, אחרי שאבא שלו נזרק מקבוצת הבוגרים, גם לו הראו את הדלת. "התירוץ היה שיש קיצוצים ומאחדים קבוצות במחלקת הנוער," הוא מחייך. "אימנתי בילדים טרום א' את גיא חיימוב ועומר פרץ. נפגעתי כי ידעתי שעשיתי עבודה טובה, אבל אני לא מצטער שהדברים הובילו אותי להפועל ת"א."
במחלקת הנוער של הפועל ת"א קשטן עבד עשר שנים. שי אבוטבול עבר אצלו, גל שיש, יהודה חוטה, רועי גורדנה. ההתקדמות שלו היתה איטית. הוא ראה מאמנים בני גילו מזנקים כלפי מעלה.
"מאחר ולא הייתי שחקן ברמות הגבוהות, אף אחד לא היה נותן לי קבוצת בוגרים, בטח לא בגיל ,"22 הוא אומר "אני גם מאמין שאין קיצורי דרך. היה שלב שאימנתי את נערים א' ורצו אותי כמאמן הנוער דחיתי, כי חשבתי שאני לא מספיק מוכן. לפני שש שנים היתה הצעה מבית"ר/שמשון מהליגה הארצית. נראה לי מצוין להתחיל בליגה הזו, אבל חשבתי שיש תנאים מינימליים לעבודה והעדפתי להחמיץ את ההזדמנות."
בקיץ, אחרי זכייה בגביע עם הנוער של הפועל ת"א וסיכום על הארכת החוזה, הגיע הטלפון מכפ"ס. שאולי דור, יו"ר האגודה, שאל אם הוא מוכן להגיע. "התייעצתי," תומר מספר "היו לא מעט אנשים שאמרו שאני מטורף לקחת את הסיכון. מצד שני, אתה יכול לשאול איך מועדון כמו הפועל כפ"ס, שיכול להתרסק מבחינה מקצועית, נתן לי הזדמנות ולא לקח מאמן מנוסה.
הרמתי טלפון לגבי קצרה וסיפרתי על ההצעה. ביקשתי את ברכת הדרך. גבי שאל 'זה מה שאתה רוצה,'? וחזר אליי למחרת עם השחרור. כשהגעתי לכפ"ס לא היה שום דבר, בקושי כיסאות לשבת. מצד שני, אף אחד לא הציב לי מטרה לעלות ליגה, רצו שהקבוצה תישאר והאמנתי ביכולות שלי."
קשטן זוכר את הלילות הלבנים בקיץ שעבר עם עוזרו עופר נוסובסקי והמנכ"ל קובי לויטה במטרה לראות איך בונים סגל בתקציב מינימלי. "לקחנו נייר והעברנו מפה לשם. איך 24 שחקנים נכנסים לתוך 1.8 מיליון שקלים.
ידענו שהרבה יהיו על חוזה חייל. באו סוכנים של זרים, ולכל מי שביקש אמרנו שעל מכונית בטח שאין על מה לדבר. דירה זה יהיו שניים-שלושה ביחד. הליברים שלנו גרים ברחוב וייצמן, חוצים את איזור התעשייה, שבע דקות ברגל."
לא להאמין, התגבשה לה קבוצה שהזכירה לכמה ותיקים את הקבוצה ההיא שזכתה באליפות ההיסטורית ב.1982- ממש כמו אז, קשטן אימן, שום (עידן) הנהיג וסיימון (אלירן) כיכב. אפילו שיחזרו את החולצות מאז.
כפ"ס פתחה טוב את העונה, רצה קדימה ובמשך רוב המחזורים היתה חברה בפלייאוף העליון. אצל תומר בלטה המשמעת הקפדנית. כשטל משעלי רצה להתראיין אחרי ניצחון על הרצליה, קשטן נזף. "תוריד את העגילים או שאני מוריד לך את האוזן." מזכיר מישהו?
"יש דברים שלמדתי מאבא שלי ויש דברים שאני אחר, לראיה הראיון הזה," הוא ממהר להבהיר. "חייבת להיות מסגרת. ברגע שאין, זה פוגע. אין לי בעיה ששחקן עונד עגיל או צובע שיער, אבל יש דברים מסוימים שצריך לכבד את המקצוע. תגידו 'בעולם זה לא קיים.'
הייתי בברצלונה וראיתי את אטו יורד לאימון עם סוכריה על מקל בפה ומתחיל חימום. אצלנו החבר'ה מחקים את הגדולים רק במניירות ולא במשמעת ובעבודה. כשרונאלדו יורד לאימון הוא נותן מאה אחוז ולא מתעסק בגרביים מעל הברך ובעגיל. אצלנו צריך לכוון."
טקטית אתה מזכיר את אבא שלך?
"אנשים שהתאמנו אצלו טוענים שאנחנו מאוד מזכירים אחד את השני. עופר נוסובסקי תפס אותי יום אחד ואמר 'עצמתי עיניים וראיתי את אבא שלך.' בשנים שאימנתי בוולפסון היינו אני במגרש אחד והוא במגרש השני ועם הצעקות זה נשמע באמת אותו הדבר."
אומרים שאתה יותר התקפי.
"אני יכול להזכיר לכם קבוצות של אבא שלי שהיו מאוד שמחות. בית"ר ירושלים בשתי קדנציות, מכבי ת"א בעונת הדאבל, מכבי חיפה של ה,0:10- וגם הפועל ת"א. הכל לפי השחקנים."
כפ"ס כבר היתה רגל וחצי לפני עלייה אבל אז בא משחק המכריע נגד אשקלון והפסד שערער את מעמדה ושם את סיפור ליגת העל בסימן שאלה. "מאוד מאכזב" תומר נאנח. "לא בגלל שהפסדנו. המשחק עצמו היה אחד הטובים שלנו. הם לא היו בעניינים עד שדג'אני כבש שער שבאימון בלי יריב, הוא לא יבקיע. ההפסד נתן לנו סטירה מנטלית."
אם תיכשלו בשבת זה יוציא לך את האוויר?
"ממש לא. העונה הזו של הפועל כפ"ס בכל מקרה פנטסטית. אם נעלה זה יהיה הדובדבן בקצפת. אם לא, אהיה מאוכזב, אבל ברור לי שלא כל עונה אפשר לזכות בתואר. אני מקווה שיש לי עוד קריירה ארוכה."
קשטן בן ה39- הוא ביום-יום עורך דין שמתעסק בתחום האזרחי. אומר שהוא יכול לתמרן בין שתי הקריירות. העונה, כשדיון נפל לו על משחק גביע הטוטו, הוא ביקש דחייה. של הדיון, כמובן. "אין בכלל מצ-' אפ," הוא מבהיר "הרי לא לכל אדם יש אפשרות לעבוד בהובי שלו."
אולי תספר מה מושך במקצוע הזה, מאמן?
"מה יש לאהוב בלהיות שחקן? אם אתה מלך השערים זה מובן מאליו. אבל מה יש לשוער, לקבל בומבות מחמישה מטרים, ליפול אלף פעם בשבוע, מה הכיף בזה? כמאמן אתה מעמיד קבוצה והדרך שאתה עובר איתה לליגת העל, זה סיפוק שאין כמוהו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם