באדיר: אין יותר. זה הטופ
ביום שאחרי הזכייה הדרמטית באליפות (ובדאבל) לא ניתן היה להשיג את ואליד באדיר. קפטן הפועל ת"א ניתק טלפונים, התיישב במרפסת הבית בכפר קאסם, הביט בנוף וחייך. "החיים שלי זה האישה, הילדות והפועל," אומר הבלם שזכה בתואר השמיני בקריירה. "גם כשנמות יזכרו מה עשינו"
לוקח זמן לאתר את המספרים שלו. שולחים לי מספרי טלפון עם קידומת 04 מהתקופה ששיחק במכבי חיפה, לפני נצח, ועוד שני סלולריים. הוא כמובן לא עונה ולא מגיב גם להודעות. בשני עונה אשתו שתחיה, יסמין. היא באמצע העבודה עכשיו בגן הילדים. היא נותנת לי את מספר הטלפון שלהם בבית ואומרת לי שהוא בטוח שם, כי איפה עוד הוא יכול להיות. אני מתקשר, אבל הוא לא עונה. שוב חוזר לאשתו ואומר לה שבצהריים אני בכפר.
לא לקחתי כתובת בכפר קאסם. באדיר הוא ודאי אחד השחקנים היחידים בארץ, שכשאתה נכנס ליישוב שלו, שהוכרז לפני שנתיים כעיר, ואתה שואל איפה גר ואליד, כולם יידעו פחות או יותר את הכיוון. בכיכר שמאלה, בצומת טי ימינה, ובמעלה הגבעה, מצד ימין, נראה כבר את הווילה העצומה שלו, שנראית כמו מגדל פיקוח.
אחיו מקבל אותנו בכניסה. ואליד נמצא בקומה למטה, כנראה מארגן עם יסמין את ליאל, בתו בת השלוש. אני מתעכב ליד ארון הגביעים שלו בפינת הסלון. הוא עמוס לעייפה. בפנים, עמוק, אני מזהה את צלחת האליפות משבת. זאת שהיא למעשה החיקוי לצלחת המקורית שנשמרה עבור מכבי חיפה בבלומפילד. ואליד מוציא אותה בזהירות. היא מעט מעוותת ממה שעברה בדקות שאחרי הזכייה. אתמול בלילה הקפטן כבר קיבל את המקור לידיו.
באדיר חזר הביתה אתמול בשש בבוקר ומאז לא ישן אפילו חצי דקה, כולל עד רגע הפגישה איתנו. סתם ישב על המרפסת שלו בבית, ככה לבד, ובהה על היום שאחרי. אבל הוא חד, מתלהב כמו ילד, עטוף עדיין באדרנלין שלא רוצה לעזוב את הגוף.
יסמין אומרת שבגלל המתח העדיפה לא לראות את המשחק של הפועל ת"א, והתמקדה בזה של מכבי חיפה בבלומפילד מול בני יהודה: "הלחץ היה גדול והעדפתי להיות שם," היא אומרת. "בין כה וכה כל הזמן היו עדכונים לגבי מה שקורה בטדי וקיבלתי כל הזמן טלפונים."
איך עמדת בזה?
"קשה קשה. בסוף הכל התפרץ מהמתח. איזה בכי היה פה. שמחה גדולה."
גם ואליד עצמו בכה. הספינקס הקשוח כבר בן ,36 אבל אחרי העונה המפרכת והמוטרפת הזאת הוא הרשה לעצמו - רק כשהכל נגמר - להתפרק בסוף המשחק שהוכרע ממש בשניותיו האחרונות. רק בשבוע שעבר, אחרי הדרבי מול מכבי תל אביב, האליפות נראתה אבודה, בלתי מושגת.
מכבי נלחמה בשיניה כדי לחלץ תיקו מאופס והצליחה במשימתה - לחבל בניסיון של הפועל לשמור על המקום הראשון מחזור אחד לפני סיום הליגה. לבאדיר היה חלק גדול
"אני הקפטן, זכותי להגיד," הוא אומר. "לקחנו גביע וכולם חגגו בטירוף. הרבה חשבו 'הנה, לקחנו לפחות גביע,' אבל אני חשבתי שיש עוד סיכוי לאליפות. האמנתי. אמרתי לשחקנים שלא יגזימו בחגיגות. תראה מה קרה בסוף. אלוהים אהב אותנו, כי מגיע לנו."
ברור לך שמגיע לכם?
"שיחקנו את הכדורגל הכי טוב בארץ, וגם באירופה נתנו הצגות גדולות. ניצחנו 0-3 את ראפיד וינה מול 50 אלף צופים וניצחנו את המבורג כשהיא הייתה מקום ראשון בגרמניה. אני מכיר את הכדורגל פה הרבה זמן, ובאמת שיש להפועל את הקהל הכי טוב בארץ".
"אני הרבה שנים בכדורגל ואני לא זוכר קהל כזה שהגיע למשחקים מול עכו ואשדוד ומילא את בלומפילד עם 14 אלף איש. בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. ראיתי ילדים קטנים בוכים משמחה ומעצב בעונה הזאת, וגם להם מגיע."
באימונים לפני גמר הגביע הייתה אווירה של דיכאון. היו שדיברו על זה עונה גדולה בלי שום תואר. למה אתה האמנת אחרת?
"כי המערכת האמינה בשחקנים. כשאתה בא לאימון, אתה רואה למשל את איתי שכטר או את עמרי קנדה עושים צחוקים, אבל על המגרש אלה גברים שנותנים את המקסימום. אני קצת צוחק איתם ויוצא, כי לא מתאים לי. אני מרגיש שאני המאמן של אלי ויוסי על המגרש. אני השליח שלהם.
"גוטמן הוא באמת מאמן גדול. הוא האבא של השחקנים. כולם התחברו חזק. אבוקסיס, מורדי (מנהל הקבוצה.( דיברתי איתם ואמרתי להם שזו העונה הכי גדולה שיכולה להיות, שיזכרו אותה כל החיים. אמרתי לשחקנים שכל אחד מהם, השם שלו יהיה רשום בספרים לתמיד, וגם כשנמות יזכרו מה עשינו."
בכית. אחרי כל השנים האלה אתה עדיין בריגושים חזקים.
"בכיתי כי עברו לי בראש הרבה דברים. חוץ מזה, בחיים לא לקחתי דאבל. אתה יודע מה זה דאבל? כל השנה הרגשתי הכל על הכתפיים שלי. לפני שבוע ראיתי את חיפה מחכים ליד הטלוויזיה וקופצים כאילו הם לקחו כבר אליפות. אמרתי, מה זה הדבר הזה. או האוהדים של מכבי תל אביב. אבל שיהיו בריאים אלה. עד עכשיו אני לא מבין על מה שונאים אותנו ככה. אני דווקא מפרגן, לא אכפת לי מאחרים. אבל אתה יודע איך זה - מי ששונא לא נמצא עכשיו במקום טוב."
ואתה לא שונא? אילו היית עם הפועל במצב הפוך לא היית עושה חישובים מה טוב לכם?
"אני אוהב את כולם ולא עושה חישובים. לא מתעסק בזה, לא חושב עליהם ואין לי מחשבות רעות. נשאר עכשיו לחגוג ואת זה עשינו עד הבוקר."
לא מתאים לך לחגוג. ביום שלפני המשחק בקאזאן אמרת לי שהחיים שלך זה ציר וולפסון - כפר קאסם. בית - עבודה, עבודה - בית.
"כי דאבל זה לא דבר שמגיע כל יום. לפני שבוע היינו במצב של כלום, ועכשיו יש לנו הכל. אני חושב על מה שעברנו בשבת כל המשחק ולא מאמין. הרחיקו לנו סתם את קנדה, החמצנו פנדל, נתנו גול בדקה .92 אתה רואה את כולם בוכים. כולם. מאמן, שחקנים, הנהלה. גוטמן חיכה הרבה שנים לרגע הזה. על מה שהוא עבר פה כל השנים ועל מה שעשו לו, אני מרגיש שמגיע לו. מרוב שהרגו אותו הוא ברח לקפריסין כדי לנוח. כל הכבוד לו. גם אבוקסיס יכול להיות מאמן. יש לו אופי, אישיות."
מאז ומתמיד נחשב באדיר לאחת הדמויות האהובות בכדורגל הישראלי. בכל קבוצה שבה שיחק הוא נחשב לדמות מפתח, הן מהבחינה החברתית והן מהבחינה המקצועית. לכן לא מפתיע לשמוע אותו משתתף בצערם של הירוקים מהכרמל, ולא שמח לאידם. "בטח שאני מבין לכאבם," הוא אומר.
"יש לי ארבע אליפויות במכבי חיפה. זה היה הבית שלי הרבה שנים והפסדתי שם אליפות למכבי תל אביב בגלל שער אחד או שניים. איפה שאני משחק, אני נותן את הנשמה שלי. אלוהים לקח לי אז, ואלוהים נתן לי עכשיו."
מה הפך אתכם העונה לקבוצה כה מיוחדת?
"אני חושב שהיינו הכי חזקים בראש ברגעים החשובים. גם בארץ וגם באירופה. בפלייאוף לא ראינו אף אחד ממטר. היינו חזקים, כמו כפפה ביחד. להרבה שחקנים בישראל יש כדורגל, אבל הבעיה שלהם שהם לא מקבלים כיוון טוב והולכים לאיבוד. אני חושב שרוב הסיפור זה הראש. הכל בראש. תהיה חזק בשכל שלך ואתה שולט בעניינים."
ואיך אתה רואה את הפועל בעתיד?
"עזוב אותי עכשיו מהעתיד. בוא ניהנה קצת מהרגע. לפני שבע שעות נכנסתי הביתה אחרי כל הלילה המשוגע הזה. תן לי את המרפסת הזאת. זה החיים שלי. הילדות, האישה והפועל. לא צריך יותר. אני יושב, מסתכל על השמים ואומר 'אלוהים, תודה רבה.' תודה לו, תודה לאבא, תודה לאמא, לאשתי, לילדות שלי. זהו, סגרתי את הכל. תן לי לשבת בשקט בפינה."
אבל אין לך זמן לשבת ולהתפנן. ביוני אתם כבר במוקדמות ליגת האלופות.
"אני לא מעכל עכשיו כלום. ייקח לי יומיים להבין כי אני וכולנו בחלום, בסרט."
פעם אחרונה שאני מדבר על הקיזוז.
"לא נכנס לזה. מה רוצים מהקיזוז? החליטו על זה בתחילת העונה וכל הקבוצות הסכימו. אז זה מת."
מספרים שדה-סילבה מתחרט על החתימה שלו בליל בשבוע שעבר. אילו היה יודע שתהיה אליפות, סביר שהיה נשאר.
"הבן אדם הזה הוא גבר. בחור מדהים ושחקן ענק שנהניתי מאוד לשחק איתו. הוא יחסר לי, אבל אני לא חושב שהפועל הייתה יכולה לשלם לו את מה שהוא מקבל בצרפת. לא נראה לי שהוא היה נשאר. זה כסף גדול ומגיע לו להתקדם. אני אוהב אותו ומבין את זה שהוא רוצה לשחק באירופה."
גם בביראס נאתכו הלך אחרי הכסף.
"בסדר גמור. אני מפרגן לו. הוא עשה בשכל. הוא הלך לאירופה, לא למקום אחר בארץ. קאזאן משחקים בליגת האלופות והם טובים. בארץ כל השחקנים האלה הם הפועל, אבל אם הם יכולים להתקדם בחיים, שיהיה להם בכיף."
עכשיו בוא נחזור לדקה האחרונה בירושלים בשבת. אתה זוכר מה היה?
"זהבי שם גול ואני רצתי לאבוקסיס. ידענו שחיפה עוד .1:1 אחרי 10 שניות פתאום אני שומע את הקהל של בית"ר קופץ. אמרתי לעצמי 'זהו, הלכה האליפות.' אתה מרגיש שהכל ריק, אבל אחרי חצי דקה אני רואה את כל הספסל שלנו קם ומתחיל לרוץ לכל הכיוונים. הבנתי שזהו. אי אפשר יותר. זה הטופ."
אתה ממשיך?
מה חשבת? זה לא התואר האחרון שלי."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם