עוד טלנובלה של סלסטה? מבט על נבחרת אורוגוואי
עם התקפה קטלנית שכוללת את סבסטיאן 'אל לוקו' אבראו, דייגו פורלאן ומכונת השערים לואיס סוארס, לאורווגוואי יש סיכוי סביר להיות זו שכולם ידברו עליה במונדיאל. הבעיה היא שמלבד הפרונט אין לה הרבה מה להציע. פרויקט נבחרת ביום של nrg מעריב ממשיך עם הנבחרת הכי דרום אמריקאית בגביע העולם
אורוגוואי, אותה מדינה בת 4 מיליון תושבים, הקטנה ביותר שזכתה במונדיאל וגם זו שזכתה בשני המונדיאלים הראשונים בהם השתתפה, כשבשני זכתה בניגוד לכל הסיכויים, כבר מזמן לא נמנית על אריות היבשת הדרום אמריקאית.
הפעמים הבודדות בהן העפילה למונדיאל בעשורים האחרונים היו דרך משחקי הפלייאוף, פעם מול אוסטרליה ופעם מול קוסטה ריקה. הזכייה האחרונה שלה בקופה אמריקה (והיא זכתה בו יותר מכולן) הייתה כשאנצו פרנצ'סקולי האגדי שיחק בשורותיה וגם אז, ממש בשלהי הקריירה, וגם אז ב'סנטנאריו' הפרטי והאלילי שלה, וגם אז בפנדלים.
> כמה טוב בבית: נבחרת דרא"פ הרוויחה מאירוח המונדיאל
אורוגוואי כבר מזמן אינה אגדה, ולא יכולה להוות פקטור משמעותי בכדורגל העולמי, גם אם היא מדורגת כרגע 19 בעולם. אפילו ישראל דורגה טוב יותר לא מכבר.
אז מה בכל זאת מושך באורוגוואי? אולי העובדה כי בניגוד לנבחרות הממוסחרות האחרות מדרום אמריקה, ברזיל האיטלקית וארגנטינה הספרדית, אורוגוואי ובמידה רבה יותר פראגוואי, מסמלות את הכדורגל הדרום אמריקאי, שבו משחקים קצר ועם כל הלב. זה לא מספיק בכדורגל העולמי של היום, אבל זה מספיק רומנטי.
גם העובדה כי אורוגוואי באמת מגיעה מהמדינה הכי קטנה בדרום אמריקה, מסמלת את ערש הכדורגל (בניגוד לאנגליה – מולדת הכדורגל), ואת הימים (שנות ה-20) בהם שלטה באופן טוטאלי בכדורגל העולמי (ויש לומר – לא סתם. אירופה סבלה ממלחמת העולם הראשונה תקופה ארוכה), ומשחקת בתלבושת הקלאסית האלמותית שלה כבר 100 שנה (למעט שנה אחת, 1935) – חולצות תכלת (סלסטה בספרדית, ומכאן כינויה של הנבחרת) ומכנסיים שחורים.
הבעיה של אורוגוואי, שכבר 40 שנה לא חצתה את קו רבע הגמר וכמובן שלא מצליחה אפילו להשתחל בין ברזיל לארגנטינה בהגמוניה הדרום-אמריקאית, היא התדמית שנוצרה לה: נבחרת אלימה.
לא מעט זוכרים כי במונדיאל 1986, שבו העפילה אורוגוואי לשמינית הגמר עם שתי תוצאות תיקו - אחרי שחטפה שישיה מדנמרק ובזכות הפרש שערים טוב מהונגריה שחטפה יותר במשחק האחרון בבית מול סקוטלנד - הורחק חוסה בטיסטה אחרי פחות מדקה על המגרש – ההרחקה המהירה בהיסטוריה של המונדיאלים, עוד לפני השינוי בחוקת פיפ"א שנתן יתרון לשחקנים היצירתיים. בשמינית הגמר נגד ארגנטינה השנואה, אורוגוואי רק הפריעה לשחק וזה היה אכן המשחק הכי קשה של ארגנטינה בדרך לזכייה.
האם אורוגוואי השתנתה מאז? התשובה היא כן ולא. במוקדמות האחרונים היא סיימה רק שתי נקודות מהמקום השמיני בו סיימה הנמושה ונצואלה, אבל מצד שני, ניצחון במחזור
אורוגוואי כבשה 28 שערים, שלישית לברזיל וצ'ילה ויותר מארגנטינה, ודחפה חמישיה לבוליביה ושישיה לפרו. היא ניצחה את אקוודור וקולומביה בחוץ, אבל גם הובסה ע"י ברזיל בסנטנאריו. בפלייאוף, מול הרביעית מהיבשת הדי חלשה (צפון ומרכז אמריקה), שיחקה יחסית מביש, ונזקקה להרבה מזל כדי לסיים בבית בתיקו 1:1 ששלח אותה למונדיאל.
אז חזרו חניכיו של אוסקר וושינגטון טבארס לשחק כדורגל שלילי, למרות הפוטנציאל ההתקפי המדהים. ייחודי? בהחלט. מרשים? הכדורגל העולמי נקרא בעיקר דרך משקפיים אירופיות, וזה בוודאי לא מרשים וירשים איש.
כשאומרים פוטנציאל מדברים על החלק ההתקפי המרשים של אורוגוואי. לא בטוח מי יותר גדול אז נלך לפי הגיל. זה מתחיל בסבסטיאן אבראו, 'אל לוקו', אותו חלוץ ענק (1.93 מ') שעבר בבית"ר ירושלים של שום יצחק בימי ויסלה קראקוב ועזב מהר.
מאז הוא הספיק לשחק בריבר פלייט, בריאל סוסיאדד בליגה השניה בספרד, אריס סלוניקי ולאחרונה בבוטאפוגו הברזילאית. הוא שיחק גם כך ביותר מ-20 מועדונים בשש מדינות שונות והוא רק בן 33. העניין הגדול בו היא העובדה כי הוא רחוק שלושה שערים משיא ההבקעות של נבחרת אורוגוואי שמוחזק ע"י הקטור סקארונה מאז 1932.
כבר 14 שנה נמצא אבראו בנבחרת וכובש את רוב השערים החשובים, בכלל זה השער בסנטנאריו נגד קוסטה ריקה, שלמעשה העלה את ה'סלסטה' למונדיאל. אבראו כבש שישה שערים במוקדמות, רק אחד פחות מדייגו פורלאן (31), השחקן האורוגוואי הכי מפורסם בעולם, ואולי זה שהביקורת הגדולה עליו אומרת שלא הצליח לקחת אף קבוצה על כתפיו למרות הפוטנציאל העצום שלו.
הקביעה הזו לא בהכרח נכונה. פורלאן, ששיחק ביונייטד אצל פרגוסון וכבש שער ראשון שם רק לאחר 8 חודשים בפנדל נגד מכבי חיפה בליגת האלופות, הוביל את ויאריאל, לראשונה בתולדותיה, לליגת האלופות תוך שהוא זוכה בפיצ'יצ'י, תואר מלך השערים הספרדי.
הוא כבש גם את שני השערים נגד ליברפול שהוליכו את אתלטיקו מדריד לגמר הליגה האירופית. עם 23 שערים ב-61 הופעות בנבחרת ועם ניסיון מהמונדיאל ב-2002, בו כבש שער מרהיב נגד סנגל, פורלאן, שכבר שולמו עבורו למעלה מ-20 מיליון יורו, יכול להוליך את אורוגוואי להישג גדול יותר ממה שהיא מצפה לו.
זה יקרה אם הפוטנציאל הגדול של לואיס סוארס יבוא לכדי ביטוי, כי אם לא מספיקים אבראו ופורלאן, לאורוגוואי יש מכונת שערים אמיתית: לואיס סוארס, רק בן 23, כדורגלן העונה בהולנד. הוא כבש 35 שערים ב-33 משחקים העונה, חמישה מהם לאוהד לויטה.
בסך הכל יש לו 74 שערים ב-97 משחקים באייאקס. הוא כבר קפטן אייאקס, נמכר לה ב-7.5 מיליון יורו מכרונינגן שקנתה אותו ב-800 אלף. כבש העונה רביעייה נגד סלובן ברטילסיבה, שישיה במשחק אחד בגביע ובסך הכל העונה 49 שערים בכל המסגרות.
יש לו בסך הכל 133 שערים בקריירה, כולל חמישה במוקדמות המונדיאל האחרון. אמרנו כבר שהוא רק בן 23? השאלה היא האם מלך שערים בהולנד יכול לסחוף נבחרת דרום אמריקנית רחוק יותר מהשלב המוקדם? אולי צריך לשאול את רומאריו ורונאלדו שעברו בהולנד וזכו, כל אחד בתורו, במונדיאלים שרשומים על שמותיהם. הבעיה היא שהם היו ברזילאים.
כי לאורוגוואי, מלבד הפרונט הזה, אין הרבה מה להציע. השוער פרננדו מוסלרה, שהחליף את פרוצי בלאציו; הבלם אנדראס סקוטי בן ה-35 שהגיע לארחנטינוס ג'וניורס; המגן השמאלי אלברו פריירה מפורטו; דייגו פרס, הקשר האחורי ממונאקו; מרטין קאסרס שנדחק בברצלונה ע"י פויול, מארקס ופיקה וגם היום ביובה טרם תקע יתד; הבלם של פנרבחצ'ה דייגו לוגאנו, שכבש את השער החשוב בקוסטה ריקה, אבל עדיין משחק בליגה הטורקית. זה לא מספיק.
גם המאמן טבארס, שאולי החזיר לאורוגוואי מעט מההילה שהתעופפה לה מאז הניף אובדאליו וארלה את ה'ז'יל רימה קופה' בריו דה ז'נירו לפני 60 שנה, גם הוא לא מספיק גדול כדי לשנות קונספט שלם.
אורוגוואי תיפתח את המונדיאל במשחק סופר קשה מול צרפת, תשחק אחר-כך מול המארחת דרום אפריקה באיצטדיון הגועש בפרטוריה וייתכן כי המשחק האחרון שלה ברוסטנבורג מול מכסיקו, הלא פחות מנוסה, יהיה רק לפרוטוקול.
אורוגוואי צריכה להעז ולקיים את הפוטנציאל ההתקפי המדהים שלה. אם זה יקרה, מהמשחק נגד צרפת, ידברו רק עליה. אם לא, עוד מונדיאל יירד לטמיון. ה'סלסטה' לא רוצה להיהפך לטלנובלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם