חוצה מגבלות: סלבטורה צ'ימינו מנצח את הנכות
סלבטורה צ'ימינו, שחיין קטוע רגל מאיטליה, חצה ביום שישי האחרון את הכנרת בכדי להעביר מסר: "הנכים אינם נטל על החברה". אחרי שחצה את תעלת למנש ומיצרי גיברלטר, הוא כבר מכוון ליעד הבא: הקפת מנהטן
צ'ימינו, "הנכים אינם נטל" צילום: יח''צ טכניון
באחת הסירות שליוו אותו הפליגה גם אורנה שמעוני, אשר הקימה בקיבוץ אשדות יעקב את בית אייל, בית שיקומי לזכר בנה אשר נפל בלבנון. הטכניון נתן חסות למשחה, שכן חבריו של השחיין מרומא הם ידידי הטכניון באיטליה.
"ביקרתי בטכניון, במעבדתו של פרופסור משה שהם, וראיתי את הפיתוחים המרשימים שנעשים שם", סיפר השחיין האיטלקי. "המחקר והפיתוח לרווחת הנכים חשוב מאוד, ולכן אני שמח שהטכניון הסכים לתת את חסותו למשחה הגדול".
סלבטורה צ'ימינו החל לשחות רק לפני ארבע שנים, בעקבות קטיעת רגלו עקב מחלה ממארת. "סבלתי מכאבים עזים", הוא מספר. "הרופאים נואשו מלעזור לי, עד שרופא אחד המליץ בפני על השחייה. לא הייתי שחיין עד אז. בקושי ידעתי לצוף. התחלתי לשחות, הכאבים חלפו ואיכות חיי השתנתה לבלי הכר".
צ'ימינו חצה בינתיים את תעלת למנש, מיצר גיברלטר ועבר מסלולים גם בין קאפרי לנאפולי (כ-38 קילומטרים), קופנהאגן למאלמו (כ-36 קילומטרים) וקרואטיה לטרייסט (כ-36 קילמטרים). האתגר הבא שהציב לעצמו הוא הקפת מנהטן. כיום הוא שוחה עשרה קילומטרים מידי יום.
"אסור שהנכים יהיו נטל על החברה", הוא אומר. "אם המסר הזה ייצא מישראל – יהיה לו יותר משקל. יש היום יותר מוצרים חדשים שנועדו להקל על הנכים, אבל לא יודעים
עליהם. אני פגעתי בעמוד השדרה שלי בגלל שההתקן שהיה לי לא התאים. יש 600 מיליון נכים בעולם, 200 מיליון באירופה. ששה אחוז מהם ילדים. כשאני רואה ילדים קטועי גפים – זה קורע את לבי. אני לא רוצה שהם יסבלו כמוני".
את פניו בעין גב, עם תום המשחה, קיבל הנער יואל ויטרבו, בן 16, הסובל משיתוק מוחי מלידה. אביו, אלכס, הוא מראשי עמותת "צעד קדימה", המטפלת בנפגעי שיתוק מוחי ומאגדת כבר כ-400 צעירות וצעירים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם