ספסל המחליפים: ילד אסור, ילד מותר
בין גביע המדינה לפיינל פור, נערכו עוד אירועים שלא זכו לאזכור. והפעם: שחקן כדורסל תיכונים מואשם שגנב זהות, מסעדת הוטרס נותנת חסות לקבוצת נערים בכדורגל, רצח מזעזע בנבחרת הלה קרוס של אוניברסיטת וירג'יניה והירדנית שעוסקת בבאדי בילדינג
ומה לגבי אלה שנדחקו בין השורות? האם לא מגיע להן לעלות על הנייר (או במקרה שלנו על קובץ HTML)? אנחנו ב-nrg מעריב החלטנו לתת צ'אנס גם לידיעות חדשותיות מאזורים נידחים בעולם ומענפי ספורט שלרוב, איך לומר, לא מעניינים זבוב מת. העיקר שאתם תהיו בעניינים.
אז קבלו את האירועים הבולטים שהתרחשו השבוע וטבעו בין ים החדשות השוטפות, ואל תשכחו להפנים ולהחכים.
סערה די מוזרה פוקדת את כדורסל בתי הספר בארה"ב, כשבמוקד שלה בחור צעיר בשם ג'רי ג'וזף, שמשחק בביה"ס פרמיין באודסה, טקסס. לאחרונה נטען כי ג'וזף בן ה-16 הוא למעשה לא אחר מאשר גרדוויץ' מונטימר בן ה-22, כדורסלן שכיכב לפני מספר שנים בביה"ס דילארד בפורט לודרדייל פלורידה וסיים את לימודיו אי שם ב-2007.
שני מאמנים בפלורידה אחארים להאשמה המאד ביזארית הזו. השניים, סדריק סמית ולואיס וויבס, שמדריכים קבוצת בתי ספר בדרום פלורידה, פגשו את ג'וזף לפני חודש בטורניר בארקנסו ובטוחים שהוא מונטימר. "אני משוכנע ב-100 אחוז", סיפר השבוע סמית, "אני מוכן להמר על המשכורת שלי. הכרנו את מונטימר מאז כיתה ז' או ח'. היו לו אותם המניירות. זה לא הגיוני.
ווייבס המשיך באותו הקו: "זה היה מזעזע והשאלה המתבקשת היתה למה. כשניגשתי אליו, רק רציתי לדעת מה קורה. המבט המפתיע שהיה לו על הפנים הסגיר את העובדה שזה היה הוא. כשהוא ראה קבוצה מפלורידה שהכירה אותו, המבט שלו אמר 'וואו, במה הסתבכתי'".
אבל למרות ההצהרות שנשמעות כל כך בטוחות בעצמן, החוקרים שנדרשו לסוגיה הריצו את טביעות האצבעות של ג'וזף וגילו שהוא אינו אותו מונטימר מיתולוגי. עם זאת, הצרות לא נגמרו עבור הכדורסלן הצעיר. גם רשויות ההגירה נכנסו לעובי הקורה וקבעו כי ג'וזף בן ה-16, שנולד בהאיטי, נמצא במדינה באופן לא חוקי והוא אמור לעבור שימוע כדי לקבוע את הסטטוס שלו. מה שנקרא - הצרות מגיעות בצרורות.
בן זגגי
משטרת ורג'יניה עסוקה בימים אלה באחד ממקרי הרצח היותר מזעזעים שהמדינה ידעה. כוכבת אוניברסיטת וירג'יניה בלקרוס, ירדלי לאב, נמצאה מתה בדירתה בקמפוס והחשד הוא שכוכב נבחרת הגברים ובן זוגה לשעבר, ג'ורג' הוגולי, הוא זה שרצח אותה.
הסיפור ממש נראה כאילו לקוח מסרט אמריקאי: שני הצעירים, שהיו במערכת יחסים, נצפו מתווכחים שעות ספורות לפני שמצאו את גופת לאב בבר מול המעונות שלהם, אבל למרות עדי הראייה ששמעו אותם מתווכחים, המשטרה דיווחה כי אין שם ראייה ממשית לכך שהם באמת היו שם. זה לא הפריע לכחולי המדים להגיש כתב אישום נגד הוגולי שעות ספורות אחרי שנמצאה הגופה בסעיף רצח מדרגה ראשונה.
אחרי הכחשות ארוכות בסופו של דבר התוודה כוכב הלקרוס לשעבר והודה כי רצח את לאב, בכך שהטיח את ראשה מספר פעמים בקיר עד שמתה, אבל המניע עדיין לא ידוע. בינתיים באוניברסיטת וירג'יניה חוששים שמקרה כזה יחזור. כפי שאמר נשיא האוניברסיטה: "רצח בין תלמידים הוא דבר נדיר, אבל אם דבר כזה קורה זה צריך להדליק נורה אדומה במיידי".
תומר לוי
כל מי שגדל אי פעם על סיפוריו ומעלליו של גיבור התרבות אל בנדי, יבין כי הסיפור שקורה כעת באוסטרליה, הוא הגשמת חזונו הרטוב של האיש שלימד את הדור הנוכחי איך להיות ראש משפחה למופת.
סיפורנו מתחיל בקבוצת כדורגל תמימה של ילדים מתחת לגיל 16 שחיפשה נותני חסות. אצה רצה למנהל הביזארי של הנבחרת מחשבה, ועל מנת למשוך את הקהל ולזכות ליותר חשיפה, הוא פנה לסניף ההוטרס (רשת מסעדות שמעסיקה מלצריות אטרקטיביות) הקרוב לביתו ושאל האם הם מעוניינים להעניק את חסותם. להפתעתו הוא גילה שהתשובה היא חיובית וכי הם ישמחו לעשות זאת.
"המלצריות שלנו מייצגות את המעודדות האמריקאיות", אמר מורני שלדוץ, בעלי המסעדה, לתקשורת המקומית, שכמובן חלקים ממנה (כמו השכנה מרסי) לא ממש אהבו את רעיון החיבור הזה. המנהל ניסה להצדיק זאת על ידי הציטוט הנהדר: "לא לכולם יש ציצים גדולים ובסה"כ אנחנו בעד ספורט. יש לנו אפשרות נהדרת להראות לאוסטרליה במה אנחנו באמת מתעסקים".
אני גם לא מבין מה הבעיה", אמר מאמן הקבוצה (שלא ציפה שזה מה שהוא יקבל תוך כדי אימון ילדים),"הן לא משפיעות על הילדים, הם מנצחים והכל בסדר. הם שחקנים מקצועיים וזה לא מפריע להם". מעניין איך הגיבו הילדים שהגיעו לאכול את הפיצה המסורתית של אחרי משחקים במקום כזה. באנדי, תפסיק לבכות, החלום שלך התגשם, חבל שזה קרה רק אחרי שהתוכנית שלך ירדה מלוח השידורים.
אסף נחום
עולם הספורט מלא בסיפורים מדהימים של ספורטאים וספורטאיות שהצליחו להגיע לצמרת למרות תנאי ההתחלה הקשים. השבוע התווסף עוד סיפור אחד לרשימה, למרות שהסוף שלו עדיין לא ידוע וספק אם הוא יהיה ורוד.
פארח מלחאס היא צעירה ירדנית בת 26 שיש לה חלום. בניגוד למרבית הנשים במדינה המוסלמית ששוכנת מזרחית אלינו, היא לא רוצה להישאר בבית ולשרת את גבר המשפחה, אלא חולמת להפוך למתחרה מקצועית בתחרויות באדי-בילדינג. כן-כן, משהו בסגנון שוורצנגר, רק נשי יותר ומוסלמי הרבה יותר.
הכל נשמע טוב ויפה, אלא שבמציאות הירדנית של היום, מלחאס היא עוף מוזר שחורג בצורה קיצונית מחוקי האיסלאם הנוקשים. "כולם כאן נגדי", היא סיפרה השבוע. "אף אחד לא מבין למה אני רוצה להיות כוכבת בתחום הזה".
מלחאס שואפת להגיע לתחרות הראשונה שלה, שתתקיים בספטמבר בקנדה, אבל בינתיים היא נאלצת להילחם לא רק בהתנגדות כלפיה מצד המדינה אלא גם בבעיות הכלכליות הקשות שלה. "ההכנות יקרות מאד", היא מודה, "כל הוויטמינים, החברות במועדוני כושר והאוכל עולים הרבה כסף. הייתי צריכה למכור את הרכב שלי כדי לעמוד בהוצאות. אני לא יכולה לשתף את המשפחה שלי, כי סבא שלי חולה ואם הוא ישמע שזה מה שאני עושה הוא לא יבריא לעולם".
כדי להשלים את המראה המרדני, מלחאס החליטה לקשט את גופה בקעקועים, שכוללים אמירות חלולות כמו: "אתה מישהו כשאתה מפסיק להיות אף אחד", או "רק מי שפוגע בך יכול לרפא אותך". על פניו מדובר בקלישאות שחוקות, אבל כששומעים את הסיפור מאחוריהם, פתאום מבינים שגם קלישאה יכולה להפוך פתאום לתיאור מדויק של המציאות.
ירון לופו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם