השד מאשקלון: בהפועל רוצים את ליגת העל
אורי מלמיליאן לקח קבוצה עמוסת אינטריגות ובשקט אופייני מוביל סגל שדוהר לליגת העל. הקהל המפונק מגיע בהמוניו, אבל באופוזיציה ממהרים להרגיע את האידיליה: "על כל אוהד שמגיע, 4 בבית". בכל מקרה, אם יעברו את כפ"ס בשבת, מבטיחים בקפה רוז'ה: "שום דבר לא יעצור אותנו"
שלוש דקות מאוחר יותר, אני מלווה אותו לחדר ואורי מסביר לי בלהט מה הולך פה: מי נגד מי, מי בעד מי, קואליציות, אופזיציות, ובעיקר איך לפני חודשיים לא היה פה כלום, לא הלך כלום, ושום דבר לא נדבק. 100" איש במשחקים ואף-אחד מהעיר לא הגיע," הוא נזכר. "ניצחנו 0:5 את בית"ר/שמשון, והכל התחיל להתחבר. בשבת האחרונה באו חמש וחצי אלף - בית משוגעים."
אבל כולם פה אוהדים של הצלחות, אני מצנן אותו.
"איפה לא," הוא מקשה וממשיך: "חוץ מאוהדי הפועל ת"א מי הולך עם הקבוצה באש ובמים. בתקופה שלי אוהדי בית"ר הלכו אחרינו תמיד."
אני שואל אותו מה הדביק הכל. "זה לציטוט,"? הוא שואל, ואני שמכיר אותו, ישר אומר שלא לציטוט. הוא לא רוצה לדבר על שחקנים, בשבחם או לרעתם, אז לוחש לי עליהם אוף רקורד. הוא לא מאמין בזה, חושב שזה מזיק, שהם מושפעים מכל מה שנאמר ונכתב. אורי כבר הרבה שנים בכדורגל ולא מתלהב מכלום, וגם לא נכנס לדיכאון. אףאחד כבר לא יצליח לשנות אותו.
מלמיליאן מחזיק מאוד מתומר קשטן, המאמן של כפ"ס: "ממה שראיתי, הוא מבין כדורגל ויודע את המשחק. אין לו קבוצה של כוכבים והם משחקים מאוד קבוצתי."
ולך יש הרבה כוכבים?
הוא בוחן אותי ואומר: "אתה מכיר אותי. אני לא מאמין בזה, אבל תן לי את אשקלון וכפ"ס, כל-אחת, ב100- אחוז יכולת ואני רגוע. אנחנו טובים עכשיו."
מה תגיד לשחקנים?
"אני? לא מדבר איתם בכלל. בשביל מה להכניס מתח, להלחיץ. כמה שלדבר פחות, יותר טוב."
למלמיליאן חוזה לעוד עונה. בסיבוב שעשינו בעיר עוד לפני שהגענו לאימון היה נראה לעין - כולם מתים עליו והוא והצוות המקצועי שלו - העוזר רוני לוי, מאמן הכושר יוסי קקון ומאמן השוערים אבנר קדוש - ימשיכו הלאה.
אתה ממשיך?
הוא עוד פעם מסתכל עלי ואומר לי משהו, שוב אוף רקורד. "תבוא יום שישי לכפ"ס," הוא מתרה בי. "כדאי לך."
12 שנה חלפו מאז אותה אפיזודה חולפת של עונה אחת בליגת העל, ושוב המחוז הדרומי השוקק הזה, בין אשדוד לב"ש, תוסס מתשוקה לתשומת לב. כבר מזמן סיימו ללקק את הפצעים מהסיבוב שעשה עליהם ההולנדי הבינ"ל דה-וולף, שבנגיעה הראשונה שלו תקע גול עצמי מול הפועל ירושלים.
תוך שעה הפך ההולנדי המזדקן בהברקת קופירייטר לדהבלוף. הרבה עבר מאז על העיר. קמה קבוצת כדורסל, בשכונת עתיקות בדרום צמח לו ברק יצחקי, יריות נורו לעבר ביתו של היו"ר הקודם, אריה הלשטוק, אינטריגה רדפה אינטריגה, מאמנים הוחלפו פעמיים בשבוע ושייע פייגנבוים החליף צמיגים כמו גרביים. לקפטן העבר, ללו אנקה, אפילו שרפו מכונית. עכשיו, הוא התרחק
אנחנו מדלגים עם הצלם אדי ישראל על התחנות החשובות בעיר. הקפה של רוז'ה, מוניות השעון ברחוב הנשיא שם יושב חיים 'פאפו' עטון, האבא של השחקנים. אפילו מנשה עלאווה הוזעק. ינקנו נוסטלגיה ממשה שיינגוט מתחנת הטוטו, שסיפר איך מוריס ז'אנו קיבל מכונת כביסה ופריג'ידר כדי להישאר, ואיך סגרו באשקלון פער של 13 נקודות מבית"ר ב"ש ועלו ליגה.
אחר-כך עוברים לקפה מול המשביר, כדי לפגוש את האופוזיציה לספונסר הנוכחי פרוספר אזגי. סגרנו בחוף הים. על הסוכה דגל אדום ועל קו החוף דגלים שחורים. כמו באיצטדיון לויטה מחר - לא לוקחים סיכונים.
רוז'ה הכין אספרסו חזק, ואנחנו בינתיים קיבלנו דיווח שוטף ממרדכי שכן-טוב, אחד שמחובר לקבוצה בווריד כבר חמישים שנה: "בשבת היו 5,000 ואני ביניהם. אבל כשהיו 200 הייתי אחד מהם, וכשיש רק שניים, אני גם שם. לא זוכר שהפסדתי משחק. אולי אחד-שניים, וזה כשליוויתי את אשתי לפיליפינים לניתוח השתלה. ישבתי מול האינטרנט ובדקתי כל דקה מה קורה. אורי בא לכאן כדי לעלות ליגה, אבל לא היה חיבור וכולם הלכו".
"הכל השתנה כשהחליטו להביא שחקן חשוב לכל חוליה - יניב אלול למטה, קובי דג'אני באמצע ואל החוד את אריק רומאו. ניצחנו ברמה"ש ,0:2 אבל שיתפנו בטעות את בריאן מן שהיה עם צהובים. הבן-אדם נכנס דקה 90 ולא נגע בכדור, אבל אכלנו אותה. אם זה לא קורה, היינו כבר מזמן בליגת העל. לא נורא. אם עוברים בשבת את כפ"ס, שום-דבר לא עוצר אותנו. בת-ים בבית ומלחמת עולם בנס-ציונה."
אבל אתם אוהדי הצלחות. עקבתי אחרי המספרים שלכם.
"ככה זה פה. אבל אחרי הקבוצות הגדולות, יש לנו קהל ענק - כמעט כמו ב"ש ויותר מהפועל פ"ת או נתניה. תראה את קרית-שמונה. הם עלו מזמן וכשבאנו אליהם הם הביאו 300 צופים ואנחנו .250 למרות שאני כבר בן ,57 אני רץ למגרש. הייתי שם תמיד, עוד כשהמגרש היה בצפון העיר עם עמוס, דני וגד בוקובזה. הכדורגל התחיל פה מזמן. על ישראל איגילקה שמעת? בא מארגנטינה והיה לו ראש שנחום סטלמך לידו זה ילדה קטנה. מסכן הבן-אדם. רצחו אותו באיזה שוד באמריקה."
השולחן בקפה מתמלא. נכנס יוחנן יצחקי, אבא של ברק, שמחזיק אצלו קלטות של הילד מגיל .7 גם שמעון חליס, אבא של רמי, מתיישב. לשמעון יש מחר דרבי קטן בכפ"ס והוא לא נוסע. מעדיף לראות בטלוויזיה. רמי, ששמר אצל קשטן בהפועל ת"א על אלן סמית מלידס בגביע אופ"א, משחק עכשיו אצל הבן של דרור בכפ"ס, וינסה לעצור את המומנטום האשקלוני. הוא חצוי ובטוח שאת שתיהן נראה בליגת העל - גם אם אחת תיאלץ לעשות את זה דרך המבחנים.
אני שואל את יצחקי מה עם ברק, ואם יש סיכוי שיחזור לעיר הולדתו. הוא צוחק.
"יש להם כסף בשבילו."?
הוא מתייעץ איתך?
"בכל דבר, אבל בשורה התחתונה ההחלטה היא שלו."
ואשקלון תעלה?
"היום עובדים שם טוב. פרוספר אזגי משקיע כסף ושינה קצת את הראש. מלמיליאן הוא משכמו ומעלה. אדם צנוע, מאמן טוב שלא מתלהם ועובד ברצינות. מקווה בשבילם שימשיך גם אם לא יעלו. אחרת יעשו פה את טעות חייהם."
מנשה עלאווה שיחק כאן לפני 20 שנה. גם בליגה א' אשקלון משכה למגרש 8,000 אוהדים. הוא היה משחק עם מלח ושום בכיסים. והיום, בזכות קריירה, התנהלות כלכלית נכונה וכמה זכיות בטוטו, הוא יכול להרשות לעצמו לטייל ולפעמים להיכנס למטבח של אשתו הגננת דליה, כדי להכין לפעוטות ספגטי וקציצות.
גם הוא מדגיש את צירופם של אלול, דג'אני ורומאו כמחוללי המהפך ומוסיף אליהם את יחיאל צגאי שחזר מפציעה והיום הוא החלוץ הלוהט בליגה עם 13 שערים. צגאי נשאר לגור בנתניה, ועולה על כל יום על הרכבת. הילד המקסים והמפונק הזה, מרים טלפון לפאפו, הלא הוא חיים עטון, הבעלים של מוניות השעון, ומבקש שיאסוף אותו.
פתאום מתיישב לידי בחור צעיר. שמו אסף זיו והוא לוחש לי: "יש לי דברים לספר לך אבל לא כאן. פה זו הקואליציה. אנחנו אופוזיציה להנהלה. אחכה לך בקפה סמוך." קבענו.
עלאווה: "אני מעריך שיבואו מחר לכפ"ס 1,500 אוהדים מאשקלון לפחות. זה ייגמר בגול לכאן או לכאן. אסור להפסיד כי אנחנו הכי חמים בליגה. קרית-שמונה ואשקלון הכי בשלות לעלות. תשמע, אנשים שוכחים שאורי בנה הכל מאפס. חוץ מבריאן מן ופטלוק - אף-אחד לא היה פה."
רוז'ה מתפנה אלינו. "פעם שעברה שהיינו בליגת העל נפלנו מהסוס כי האוכף היה חלש. איך מחזקים את האוכף? מביאים רכש חכם, לא שורפים כסף. רומאו זה לא ליגת העל אלא אירופה. הלוואי שהיה אפשר להחזיר את יצחקי. פעם הצעתי לרוני מאנה את ברק תמורת 20 אלף דולר, ומאנה אמר לי שהוא צוציק מדי. גם דוד רביבו יתאים לנו, או אלירן עטר. יש לא מעט עשירים בעיר. שייכנסו לניהול, שיביאו כסף. לא חסרים פה כאלה."
"אתה אומר שאנחנו באים רק בהצלחות,"? שואל רוז'ה ומיד עונה, "כאלה אנחנו. אני אומר ברומא תהיה רומאי, ובקרית-מלאכי תהיה מלאך. מי שמנצח, אני קופץ עליו. קח בדיחה ואל תשתמש בה יותר מדי. אחד התחתן עם מלכת יופי - קנה לה יאכטה, סידר לה מלבישה אישית, פדיקוריסטית, טבחית, עוזרת אישית, קזינו, הכל".
"אחרי שמונה שנים הוא הפסיד הכל ואז היה קמה בבוקר ואומרת לו 'יקוב, אתה פוזל,'? אז יקוב עונה לה: 'רק עכשיו שמת לב."'? הנמשל זה שכולם עובדים על כולם והולכים איפה שיש דבש."
קמנו מרוז'ה כדי לפגוש את אסף זיו ,(27) שעובד במתקן בטחוני ומסביר לי את סדר הכוחות: "היית הרגע במעוז של הממשלה, אבל תדע שבאשקלון יש אופוזיציה מדוכאת לא פחות מהאופוזיצה באיראן. על כל אוהד אחד שבא, ארבעה יושבים בבית. אני בעצמי הותקפתי על ידי אנשים של אזגי. צריך לקרוא מה אמרה על אזגי שופטת בית-המשפט המחוזי, שרה דוברת, כדי להבין עם מי יש לנו עסק".
"ואבי לוזון עוצם עיניים, מכשיר אותו ומתחבק איתו במגרש. זה לא פחות חמור מפרשת הולילנד התקשורת נלחמה בו, אבל בסוף נכנעה והיא מסקרת את המשחקים בלי להכניס ראש. האוהדים השרופים באמת, יושבים בכלל בבית."
הקפטן לשעבר, ללו אנקה, לא מתקרב למגרש אחרי שהעביר ביקורת על ההנהלה והיום הוא משקיף מרחוק. אנקה יושב בחוף הים, מת שאשקלון תעלה ליגה ומעריך שמחר יגיעו אלפיים איש. הוא שיחק שם 17 שנה, היה מנהיג והיום הוא והשלטון הנוכחי לא משדרים באותו ראש.
צובט לך שאתה בחוץ?
"אני לא בחוץ. אני הפועל אשקלון. אנחנו הכי טובים בליגה ונעלה. אם סכנין ורעננה שם, אז אשקלון לא"?
פאפו עטון הוא הדבק המקומי. עם תליון ענק של הקבוצה על הצוואר, הוא מכבה שריפות, מפשר, מנווט, מלטף, מרגיע, מנסה לדבר בשם ההיגיון ומודע לבעייתיות של אזגי. "זה נכון שלא אוהבים אותו בעיר. אין בינינו כלום ואפילו הזמנתי את החברה שלו, ענת גרונדמן, למסיבה ביום העצמאות. הוא צילצל ואמר שאולי יבואו, אבל לא באו. לא נורא."
פאפו הוא היחיד שיסתובב בחדר ההלבשה של מלמיליאן וינשק את הספסל לפני משחק. השוטרים עושים לו כבוד והוא מכריח אותם לפתוח את השער ולכניס את הנכים על כסאות הגלגלים כדי שיוכלו לראות משחק. "כדורגל היום זה כסף ובאשקלון תוסיף גם כבוד. אזגי לא מבין את זה, אז במקום שהוא יסתובב עם 50 כרטיסים כדי לחלק לאנשים חשובים, אני עושה את זה."
עושים את זה?
"יוסי קקון כבר מתכנן חופשה באילת, תאילנד ושמאילנד טוב שאורי פה להגיד לו שלא קונים עגלה של תינוק לפני שנגמר ההריון."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם