יעקב שחר: ספורט מנצחים על הדשא ולא בשום דרך אחרת
נשיא מכבי חיפה נגד הקיזוז ומודל 16 הקבוצות: "צריך לבטל את השיטה, ולא פחות חשוב - לחזור לליגה קטנה יותר". וגם: תמיר בן עמי הגשים חלום בהפועל ר"ג וסיפור מהיציעים באיצטדיון גרין
ספורט מנצחים רק במגרש ולא בשום פטנט מלאכותי. זהו פחות או יותר המסר הבלתי מתפשר של נשיא מכבי חיפה, יעקב שחר, שקבוצתו עלולה להינזק יותר מכל קבוצה אחרת משיטת "הקיזוזלוזון," וחלילה, מבחינתה, אפילו לאבד את תואר האליפות.
בליגה מתוקנת, כפי שנהוג כמעט בכל העולם, מכבי חיפה למעשה היתה מוכתרת כאלופה לעונה זו כבר לפני שבועיים. בליגה שלנו האליפות שלה, גם אם לרבים היא נראית די מובטחת, נמצאת כרגע על כרעי תרנגולת. אבל שחר לא חושב רק על הטווח המיידי.
הוא משוכנע כי הפטנט הזה הוא כישלון חרוץ. "זה לא הצליח בשום מקום בעולם וזה גם לא הצליח אצלנו," הוא אומר. "הניסיון ליצור משהו שיכריע גורל של תחרות כזו או אחרת, במקרה שלנו כדורגל, באמצעות שיטות מלאכותיות, מעוות את הספורט האמיתי."
נשיא מכבי חיפה הדגיש כי "השיטה הזו לא מביאה יותר קהל וגם לא תביא, לא יוצרת יותר מתח ולא מעלה את הרמה. בשורה התחתונה היא פוגעת בכל מהלך העונה, ובעיקר
מכבי חיפה, שתיאלץ להרגיש את הקיזוז כמו חרב לוהטת על גוף המועדון, לא מתכוונת למחות על מה שכבר נקבע. אם הרעיון להמשיך את השיטה יעלה שוב על הפרק, היא תתנגד לו בחריפות רבה יותר מכפי שעשתה, אם בכלל, כשהדבר נקבע בפעם האחרונה. "ספורט עושים ומנצחים על הדשא ולא בשום דרך אחרת," סיכם שחר.
תמיר בן-עמי כבר זכה בגביע המדינה ב-,2003 ומהבחינה הזו הוא עולה על כדורגלנים רבים שאין להם תואר בקריירה. אלא שבן-עמי הצליח רק העונה, בגיל ,31 להגשים סוג של חלום: לשחק בליגת העל. בן-עמי העפיל עם קבוצתו הפועל ר"ג מהמקום הרביעי בליגה הלאומית בזכות הרחבת הליגות, ומאחר וחוץ מחודשיים בהם שיחק בקרית-שמונה, לא שיחק במקום אחר זולת ר"ג, זה היה בהחלט סוג של תיקון, שייתכן ולא היה מתגשם אלמלא הלוזון-ליג.
"חיכיתי עד שר"ג תהיה בליגת העל," הוא אומר, "לא רציתי שהקריירה שלי תיגמר בלי שעשיתי את זה. בתור אחד שגדל בהפועל ר"ג, אין מאושר ממני על שהגעתי לליגת העל בקבוצה שבה גדלתי."
כלומר, אם לא ההרחבה גם לא היית מגיע.
"הכל יכול להיות. כשהתחלנו את העונה שעברה ידענו שחמש קבוצות עולות וכך נערכנו לזה. סיימנו מקום רביעי, אבל גם אם היינו נערכים לשתי עולות הפועל ר"ג היתה עולה, אבל לא בטוח."
אז נהנית מההרחבה.
"כן. ללא ספק."
עד כמה?
"יש יותר קבוצות שהן ברמה שלנו ואם תסתכל על צבירת הנקודות של הפועל ר"ג, היא לקחה נקודות מקבוצות שלא נכללות במסגרת הרחבת הליגות."
השוק התרחב?
"כן, ונתן יותר הזדמנויות. גם שחקנים צעירים משתלבים יותר. יש הרבה שחקנים שנהנו מהגדלת הליגה אבל הכי טובים היו משחקים בליגת העל גם עם 12 קבוצות. יש הרבה מקרים של שחקנים שלא מגיעים לליגת העל לא בגלל שהם לא מתאימים מקצועית אלא בגלל שקרו הרבה דברים בדרך, כמו פציעות או שכר לא הולם שמביא אותם לבחירה בחובבנות."
בכמה זה מסתכם?
"יש עוד ארבע קבוצות בליגה, יש מקום לעוד 80 שחקנים. אני לא חושב שזה מוריד את הרמה. תסתכל על קבוצות שעלו ליגה ולהגיד שהן הורידו את הרמה זה לא הוגן. לפני שהגדילו את הליגה במשחק בין מכבי פ"ת לאשדוד לא היו יותר מ-500 צופים, אלא אם היו הופכים את כל העיר. הפועל ר"ג, הפועל חיפה וב"ש נהנו מהגדלת הליגה, ותראה איפה הן ממוקמות. הן הביאו יותר קהל ממה שמביאות הכח וקרית-שמונה שירדו בעונה שעברה."
אבל אין פגיעה בשכר? בליגה שנייה יש יותר נקודות ויותר פרמיות ומענקי עלייה.
"גם כשאתה משחק בליגה שנייה או שלישית אתה לא עולה ליגה כל עונה. יכול להיות שאתה עושה פחות נקודות, אבל אתה שחקן של ליגת על ומרוויח יותר בהתאם. רמת השכר שלי השתפרה."
כמה כמוך יש?
"כמה כמוני יש? אין היום הרבה מקרים של שחקנים שנשארים כל הקריירה שלהם במקום אחד. יפה לראות את זה. אתה מסתכל על יניב קטן שיצא להגשים חלום בחו"ל אבל בארץ שיחק רק במכבי חיפה. זה עושה לך טוב. רואה אדם עם זיקה למועדון, למקום שגדל".
"ברגע שיש 16 קבוצות, יש יותר סיכוי לשחקני בית. תראה איזה יופי באשדוד השנה. זו הדוגמה הכי טובה של מועדון שהחליט להתבסס על שחקני בית. זו אחת העונות הטובות שלהם בשנים האחרונות והם ימשיכו לקטוף את הפירות בשנים הבאות."
אז אתה בעד 12 או ?16
"אני בעד ."16
פעם בשבועיים דני פינקלשטיין עוזב את הבית, מעמיס את בנו שחר על השברולט קוואליר המשפחתית ונוסע למגרש הביתי של הפועל עכו, קבוצתו האהודה. צ'יק-צ'ק, ממש מעבר לפינה - חמישים דקות נסיעה.
"נורא. ממש נורא. כל פעם יש לנו את אותה שיחה," פינקלשטיין צוחק. "שנינו מקטרים כמה אנחנו כבר לא יכולים לראות את הדרך. ולא רק אנחנו, זה כל הקבועים ביציע. מעולם לא הייתי כל-כך הרבה פעמים בנצרת-עילית, למה מה יש לי לחפש שם."?
דני בן ה-53 רץ אחרי עכו מגיל .7 לאט-לאט ראה איך חבריו, שהיו מלווים אותו ליציע במגרש בגבעת-נפוליאון, עוזבים מטעמי נוחות ומשאירים אותו כמקהלה של איש אחד.
"אשתי קוראת לי 'חולה' ואני הדבקתי את הבן שלי במחלה," הוא מודה. "במשחקי חוץ אתה פוגש את אותם שלושים-ארבעים קבועים ובמשחקי בית באים כבר יותר. אני מעריך בסביבות מאה. המרחק ייאש את השאר ואני יכול להבין. שנה חמישית שלא משחקים בבית. אתה לא בא למשחק אחד, אחרי זה עשרה משחקים, ובסוף מפסיק להגיע. לפעמים פוגשים אותי בעיר ואומרים 'יש לכם השבת משחק חוץ קשה,' ואני מחייך 'איזה הבדל יש."'?
לפחות התרגלת לגרין?
"אני שונא את גרין. שונא. נאחס, לא הולך לנו שם. אין לך הרגשה של בית, עיר. פעם, בגבעת נפוליאון, רק היית מתקרב והיית מרגיש את השייכות. עם מגרש ביתי יהיו לנו בשקט 1,500-2,000 אוהדים." דני מכיר את הפרצופים ביציע, את השמות, את הבעיות בבית, צרות בעבודה. ככה זה כשהקומץ הוא בעצם הרוב. לפעמים זה גם בעייתי, כמו העימות המתוקשר שיש לו עם סמי אוזן, יו"ר חוג האוהדים.
אוזן ופינקלשטיין היו במשך עשרות שנים כמו אחים, אבל העונה, כשהקבוצה הידרדרה בטבלה, סמי בחר להיות האופוזיציה של ירון הוכנבוים ואילו דני היה מהפעילים למען המאמן.
האתר 'עכו נט' מיהר להגיש חם את הקרב בין השניים, עד שבסוף, כמו במשפחות טובות, היה זה יו"ר הקבוצה, ציון ויצמן, שעלה ליציע ופתר את הבעיה בין האופוזיציונר למאמן. אבל, למרבה הצער, בעל הבית לא הצליח לארגן סולחה בין החברים הטובים. "אנחנו בקצר," דני מספר. "זה התחיל בהתכתבות ב'־ עכו נט' ועבר להעלבות אישיות. אבל מה, עשו מזה מחנות ביציע. שאלתי את עצמי 'יש לנו בכלל מספיק אנשים להקים מחנה."'?
דני לא מקשיב לכל ההקנטות מסביב על קהל קטן וקבוצה קיקיונית. בשבת הוא ייכנס לשברולט, יעלה על כביש 6 ותוך שעתיים וחצי יישב עם הקומץ הקבוע ביציעי וסרמיל, בתקווה לעוד עונה בליגת העל.
"בוא לא נשכח שמכבי פ"ת כבר 30 שנה בליגה הבכירה עם קהל שנכנס במונית, והיא נחשבת לחברה לגיטימית," הוא מזכיר. "בוא לא נשכח שעלינו לא כמו מסכנים מהמקום השישי אלא מהמקום השני. לכן בפלייאוף כל משחק זה גמר גביע העולם. תן לנו להישאר, תביא מגרש ביתי ואף אחד לא יצחק עלינו."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם