כתר פלסטיק: אנגליה בדרך לעוד כישלון במונדיאל
כמו תמיד, נבחרת שלוש האריות מדורגת גבוה ברשימת הזוכות הפוטנציאליות. לנו יש עשר סיבות לכך שזה שוב לא יקרה
היחסים משקפים כמובן לא את המצב האמיתי אלא את הלך הרוח ברחוב המהמרים. גם לפני המונדיאל הקודם דורגה אנגליה במקום השני בטבלת הסיכויים, מיד אחרי הברזילאים. אז זה נגמר בדמעות ברבע הגמר, בתום חמש תצוגות כדורגל עלובות.
אז למה הפעם האנגלים מאמינים ביכולתם לשבור את הבצורת הנמשכת מאז המונדיאל הביתי ב-1966? יש לכך לא מעט סיבות. ראשית, שמו של המאמן פאביו קאפלו הולך לפניו, והאיטלקי הפך את הנבחרת לחבורה מגובשת שהשיגה תוצאה נהדרות בקמפיין המוקדמות.
שנית, מתקבל רושם שוויין רוני משתפר על בסיס שבועי, ונמצא בדרך הבטוחה לתואר "שחקן השנה" בעולם, למרות התחרות הקשה. שלישית, האנגלים מאמינים בדור הזהב שלהם, עם שחקני מפתח בעמדות רבות שנמצאים בפסגת הקריירה המקצועית, כגון סטיבן ג'רארד, פרנק למפארד וג'ון טרי.
כדי שהאכזבה בסיום המסע לדרום אפריקה לא תהיה קשה במיוחד החלטנו להחזיר את האנגלים לקרקע המציאות כבר עכשיו. להלן עשר הסיבות שבגללן לא תוכתר השנה אנגליה לאלופת העולם, ואולי אפילו לא תגיע כלל לחצי הגמר.
1. אין שוער בשער- מאז פרישתו של פיטר שילטון, לפני עשרים שנה, נבחרת אנגליה סובלת מבעיית שוער, ובשנים האחרונות היא הוחמרה לממדים מפלצתיים. כדאי לשים לב שבכל קבוצות הצמרת בפרמייר-ליג מככבים שוערים זרים, ולמעשה איש מהם לא ישחק במונדיאל.
אדווין ואן-דר-סאר כבר פרש מנבחרת הולנד, צ'כיה של פטר צ'ך ואירלנד של שיי גיבן לא העפילו, מנואל אלמוניה יכול לחלום עד מחר על הסגל הספרדי, ופפה ריינה דווקא ישמש שוער שני לאיקר קסיאס, אבל יראה את הטורניר מהספסל.
האופציות של קאפלו מוגבלות ביותר, ונכון לעכשיו היתרון הוא של רוברט גרין, שוער בינוני פלוס של ווסטהאם, שהפך במשחק מול אוקראינה לשוער האנגלי הראשון בהיסטוריה אשר
אפילו שם ג'יימס היה במשך חלק מהעונה שחקן ספסל. רבים בתקשורת האנגלית טוענים שג'ו הארט מברמינגהאם צריך לקבל הזדמנות אחרי עונה מצוינת, אבל הוא חסר ניסיון בזירה הבין-לאומית, עם משחק אחד בנבחרת, וגם הוא לפני שנתיים מול טירינדד וטובאגו.
לכולם עדיין זכורות הפשלות האיומות של פול רובינסון וסקוט קארסון במשחקים נגד קרואטיה במוקדמות יורו 2008 שהביאו בסופו של דבר לאי-ההעפלה לטורניר. צפו לעוד כמה כאלה בדרום אפריקה.
2. אין הגנה- אולי זה יישמע לכם קצת מוזר, אבל ההגנה האנגלית צפויה להגיע לדרום אפריקה במצב גרוע במיוחד. פרשת הבגידה של ג'ון טרי דרדרה את יכולתו המקצועית של מי שנחשב על לא מזמן אחד הבלמים הטובים בעולם, ומספר הטעויות הקריטיות שלו בשבועות האחרונים מעורר דאגה מבחינת קאפלו.
ריו פרדיננד, חברו לעורף, פתח את העונה עם שורת פאשלות משלו, לפני שנפצע ועדיין לא לגמרי חזר לכשירות. בתחילת העונה היה הצמד טרי-פרדיננד מעוז היציבות של נבחרת האריות. כעת מדובר באחת החוליות החלשות, ומחליפים ראויים אינם נמצאים במלאי. מתיו אפסון מווסטהאם וג'וליאון לסקוט ממנצ'סטר סיטי פשוט אינם מתאימים לרמה הבין-לאומית.
עכשיו תוסיפו למשוואה את הפציעה של המגן השמאלי אשלי קול, שלא ברור אם יחלים עד שריקת הפתיחה של המונדיאל. ויין ברידג' מחליפו פרש מהנבחרת בעקבות פרשת טרי (ובינתיים גם נפצע), וזה יפנה את הדרך להרכב למגן כמו לייטון ביינס מאברטון - שחקן מוכשר, אך חסר ניסיון בסיסי.
גם בעמדת המגן הימני יש בעיה. גלן ג'ונסון סוחב פציעה, ונוטה להפקיר את העורף לטובת הצטרפות להתקפות. בעצם, ממי אתם מצפים לאחריות? בוודאי לא מאדם שנתפס בעברו הלא רחוק גונב מושב אסלה מרשת DIY.
3. האווירה נהרסה- הפרשת המדוברת של ג'ון טרי, שבעקבותיה נשלל ממנו סרט הקפטן הלאומי, פגעה מאוד באווירה המלוכדת בחדר ההלבשה. השאלה היא עד כמה, והחשש הוא כי הפגיעה עלולה להיות אנושה ובלתי הפיכה. ברידג' אמנם היה שחקן זניח יחסית בסגל מבחינה מקצועית, אך משפיע למדי מבחינה חברתית, ופרישתו בנסיבות כה צורמות הותירה את חבריו הקרובים המומים וכועסים.
היעדר ההתנצלות הפומבית של טרי בפני חברו לשעבר ממש לא הוסיף לו כבוד, ואפילו בצ'לסי עצמה איבד הקפטן לשעבר את היכולת להנהיג. תרומתו של טרי לרוח הקרב בנבחרת הייתה חיונית כל טורניר המוקדמות, וכעת נותרו האנגלים ללא מנהיג מוסכם.
ריו פרדיננד אמנם ירש את תפקיד הקפטן, אך ספק אם הוא כריזמטי ודומיננטי מספיק כדי למלא את החלל, מה גם שלא בטוח כי יהיה בריא. דיוויד בקהאם, שנפצע בזמן טרגי, ייסע אולי לדרום אפריקה על תקן תייר, אבל זה לא אותו דבר. לוויין רוני סיכוי טוב יותר לקחת את המושכות, וזה מוביל אותנו לסעיף הבא.
4. תלות יתר בוויין רוני- הפריצה האדירה של רוני במדי מנצ'סטר יונייטד, מאז מכירתו של כריסטיאנו רונאלדו לריאל מדריד, פנומנלית בכל קנה מידה. פאביו קאפלו זיהה את הפוטנציאל העצום של ילד הפרא לשעבר עוד קודם לכן, ונתן לרוני את המפתחות. ויין משמש בנבחרת לא רק סקורר.
במשחקים רבים העדיף האיטלקי לשבץ אותו כפליימייקר, עם תוצאות נהדרות, בייחוד ב-1:4 הבלתי נשכח בקרואטיה בתחילת קמפיין מוקדמות המונדיאל. רוני בונה את המשחק, מארגן את השורות, וגם מסיים את ההתקפות. מלבד זה, הוא פעיל ביותר במשחק ההגנה של אנגליה, יורד על בסיס קבוע למחצית המגרש שלו, ונלחם שם על כדורים אבודים.
לא תהיה עוד נבחרת במונדיאל שתלויה בשחקן אחד יותר מאשר אנגליה תלויה ברוני. פציעה או השעיה של ויין ימוטטו לחלוטין את כל המערך של קאפלו. לצערו הרב, לרוני דווקא יש היסטוריה עשירה של פציעות והשעיות ברגעים הכי לא מתאימים.
5. פציעות- אם כבר מדברים על פציעות, הבה נתעמק בנושא. על פרדיננד, ג'ונסון, אשלי קול ובקהאם כבר דיברנו, אבל זה לא הסוף. ארון לנון היה אמור להיות אחד השחקנים המשמעותיים ביותר של אנגליה, בעיקר בזכות הכושר הנהדר של הקשר הימני בתחילת העונה.
בסך הכול מדובר בחמישה שחקנים חשובים מאוד בסגל, וכמו שאנחנו מכירים את אנגליה, הרשימה רק תתארך בחודשיים הקרובים. הרי סטיבן ג'רארד נוהג להיפצע כמה פעמים בעונה, ואי-אפשר לסמוך על הכשירות שלו במשך כל המונדיאל.
על שחקנים כמו פיל ג'גיילקה, בלם אברטון שהיה יכול להחליף בכבוד יחסי את טרי או פרדיננד במרכז ההגנה לפני שקרע רצועות בברכו ונעדר שנה שלמה או לדלי קינג, בלם טוטנהאם, שאינו מסוגל לשחק יותר ממשחק אחד בשבוע, אנחנו בכלל לא מדברים.
6. בחירת סגל לקויה- למרות כל הבעיות שנכפו על דון פאביו, גם הבחירה החופשית שלו גורמת לעתים הרמת גבה, ובייחוד התעלמותו העקבית משני הכוכבים הגדולים של אסטון וילה. אשלי יאנג, קשר-חלוץ רבגוני במיוחד, שיכול למוטט את הגנת היריב בזכות המהירות וחוכמת המשחק שלו, כמעט אינו מקבל הזדמנויות, וסיכוייו להיכלל בסגל קטנים.
גם גבריאל אגבונלאהור, חלוץ פיזי וטכני כאחד, שכבר שבר העונה את שיא הכיבושים הפרטי שלו, אינו כלול בתכניות. בעמדת שחקן הכנף הימני לא הצליח קאפלו עד כתיבת שורות אלה לקבל החלטה בנוגע לשון רייט-פיליפס ותיאו וולקוט, וכך הרס את הביטחון העצמי של שניהם.
רק לאחרונה השתכנע האיטלקי שחייבים לתת לג'רמיין דפו, הסקורר האנגלי הטוב ביותר פרט לרוני, את חולצת ההרכב, אבל הוא עדיין מתעקש לכלול בסגל את אמיל הסקי המגושם, שלא פוגע ממטר, ומרבה לשבת על הספסל באסטון וילה. בינתיים כולם שותקים ומחכים בסבלנות, אבל הבוס האיטלקי עשוי להיות מואשם בבחירת סגל לקויה לאחר ההדחה בדרום אפריקה.
7. הציפיות מוגזמות - כרגיל. ההיסטוריה מלמדת שהזוכות במונדיאל מגיעות בדרך כלל מעמדת האנדרדוג. עובדה - אף אחד לא ציפה מאיטליה לקחת את גביע העולם לפני ארבע שנים, בדיוק לאחר התפוצצות פרשת השחיתות האיומה ב"סרייה A".
ברזיל של לואיס פליפה סקולארי הגיעה למונדיאל 2002 חבולה ומושפלת, לאחר קמפיין מוקדמות מזעזע ועם חלוץ פצוע בדמותו של רונאלדו. כולם יודעים איך זה נגמר. אפילו ספרד הנהדרת זכתה ביורו 2008 לאחר 44 שנות בצורת בדיוק בשל הציפיות הנמוכות – אף אחד כבר לא האמין שהיא מסוגלת לשבור את המסורת של הלוזריות.
אצל האנגלים הציפיות תמיד בשמים, והתקשורת מצפה מהם תמיד לחזור הביתה עם מדליות הזהב. הדבר פוגע בנבחרת במובנים רבים. ראשית, הלחץ העצום על השחקנים גורם להם לאבד את הראש. שנית, אין שום סיכוי שהנבחרת היריבה תזלזל באנגלים, כמו שהעולם זלזל בברזילאים לפני שמונה שנים. נגד אנגליה כולם יעלו תמיד מרוכזים וייתנו את המקסימום.
כדי להוסיף חטא על פשע, התקשורת צמאת הדם באי הבריטי מחפשת על בסיס קבוע סיפורים עסיסיים על החיים הפרטיים של השחקנים, ונהנית גם לפרסם תמונות פפרצי של קאפלו משתזף בשפת הים. העיתונות הצהובה הרסה לאנגליה לא מעט טורנירים, והיא עלולה למלא תפקיד חשוב בכישלון גם הפעם.
8. בית קל מדי- כאילו הציפיות לא היו גבוהות מדי מלכתחילה, באה ההגרלה בדצמבר וסידרה לאנגליה את אחד הבתים הקלים ביותר שאפשר לדמיין. משחק הפתיחה מול ארצות הברית אולי לא יהיה פיקניק, בייחוד בשל זיכרונות ההפסד הסופר-סנסציוני לאמריקנים במונדיאל 1950, אבל אלג'יריה וסלובניה הן היריבות הנוחות ביותר שהיה אפשר לבקש.
תוצאות טובות בשלושת המשחקים הראשונים יקפיצו את הביטחון העצמי של השחקנים והתקשורת לרמה חסרת תקדים, אפילו במונחים שלהם, ומשם המפלה עלולה להיות כואבת במיוחד. שחצנות מעולם לא עשתה טוב לשום נבחרת, קל וחומר בשלבים המכריעים במונדיאל.
9. פנדלים- הסעיף הזה מופיע מתחת לספרה 9 ברשימה, אבל במחשבה שנייה אולי היה כדאי לקדם אותו למקום הראשון. הלוזריות של האנגלים בדו-קרב הפנדלים מדהימה, וכך הם סיימו את דרכם בשלושה מארבעת המונדיאלים האחרונים שהשתתפו בהם.
באיטליה 1990 החמיצו סטיוארט פירס וכריס וודל, והאנגלים נכנעו לגרמנים בחצי הגמר. לארצות הברית 1994 אנגליה לא העפילה כלל, אבל בצרפת 1998 היא נעצרה כבר בשמינית הגמר מול ארגנטינה - ושוב בפנדלים.
הפעם נעצרו פול אינס ודיוויד באטי אצל השוער קרלוס רואה. לפני ארבע שנים עפה אנגליה ברבע הגמר אחרי 0:0 מזעזע מול פורטוגל, כאשר השוער ריקארדו עוצר אז לא פחות משלוש בעיטות, של למפארד, ג'רארד וג'יימי קראגר. המאזן האנגלי בפנדלים במונדיאל (3:0) הוא הגרוע ביותר בעולם, וגם באליפות אירופה היא הודחה פעמיים בדו-קרב מהנקודה הלבנה.
גרמניה עשתה לה את זה בחצי הגמר ביורו 1996, שנערך על אדמת אנגליה (וגם אז היו הציפיות מטורפות), ופורטוגל כיסחה אותה ברבע גמר יורו 2004. לעומת האנגלים, לגרמניה יש היסטוריה של ניצחונות בלבד בפנדלים במונדיאל. מה זה אומר? בפשטות, לגרמנים מספיק תיקו בכל משחק נוק-אאוט כדי להתקדם, ואילו האנגלים חייבים לנצח, ותיקו פירושו הדחה. זהו הבדל עצום בכל קנה מידה.
10. הנבל התורן. זה קורה תמיד לאנגליה - מישהו מאבד את העשתונות ברגע האמת והורס את הכול. ב-1998 שלח דיוויד בקהאם בעיטה קטנה לרגליו של דייגו סימאונה, ספג כרטיס אדום והפך לפרסונה נון גראטה בממלכה במשך חודשים ארוכים.
כעבור ארבע שנים אִפשר השוער דיוויד סימן לבעיטה של רונאלדיניו מחצי מגרש ברבע הגמר מול ברזיל לחלוף מעל ראשו לתוך הרשת. ב-2006 "הצטיין" רוני שדרך על ריקארדו קרבאליו במרכז המגרש והורחק. פרשה זו זכורה במיוחד בגלל הקריצה של כריסטיאנו רונאלדו לעבר הספסל הפורטוגלי.
איש לא יודע מי יהיה הגיבור הטרגי הפעם, אך רבים הסיכויים שמישהו יתנדב לקבל עליו את התפקיד. התקשורת, שניפחה את הציפיות, כבר תדע לטפל בו כהוגן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם