ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל ישראלי

לירון לב: ראיון עם לירון כהן

בעוד מכבי פילסה את דרכה להצלבה, לירון כהן שריינה לעצמה מקום בפיינל-פור הנשים עם קראקוב. בראיון ל-nrg היא מדברת על התגשמות החלום ("תמורה מעולה על שנים של עבודה קשה"), הגעגועים (" גם בריחוק, אני מרגישה מחוברת"), והמדים הלאומיים ("הבחירה לשחק הקיץ בנבחרת מעידה על החשיבות שיש לה בעיניי")

בליל יום חמישי שעבר, בזמן שדייויד בלות'נטאל וחבריו למכבי תפרו את הניצחון הגדול על סיינה, שהעלה אותם לטופ-8 של היורוליג, ישבה לירון כהן בדירתה הצנועה בקרקוב וחיפשה דף נקי בדרכון עמוס החותמות שלה. בעוד חודש היא תצטרך להוסיף עוד חותמת הביקורת הדרכונים, את זו של העיר ולנסיה, שם ייערכו העונה משחקי הפיינל פור של יורוליג הנשים.

אלו היו 24 שעות מטורפות. אפילו בסטנדרטים של כהן. זה החל בניצחון 73:78 של קבוצתה, ויסלה קראקוב, על ברנו הצ'כית במשחק המכריע של סדרת רבע גמר, ניצחון לו תרמה כהן 7 נקודות וחמישה אסיסטים, והמשיך בלילה שלם של שיכרון חושים וחגיגות ענק בעיר בשל ההעפלה לחצי הגמר.

"איך שהסתיים המשחק החלה כאן חגיגה אדירה באולם" היא סיפרה השבוע, "הייתה פה תחושה של אושר עילאי. ועבורי גם תחושה של חלום שהתגשם. סוג של תמורה מעולה על שעות, ימים ושנים של עבודה קשה".

זו העונה השלישית ברציפות שכהן (27) משחקת ביבשת הגדולה של אירופה, ורביעית במספר, אם מצרפים את הגיחה הראשונה שלה ב-2005 לאפולון. מאז שיצאה את גבולות הארץ כששלל אליפויות וגביעים מקומיים נמצאים בין מטלטליה, נדמה שכמעט אף פעם לא הביטה לאחור, וכי היא תמיד מכוונת מעט גבוה יותר מהעונה הקודמת.

תחילה נבחרה לרכזת השנה בליגה הספרדית הקשה, כשהובילה את לאון לפיינל-פור המקומי ולגמר הגביע. לאחר מכן הגיע תואר הרכזת האירופית של השנה ב-2008 כששיחקה בקושיצה

הסלובקית, וגם שבחים רבים על הופעותיה בבשיקטש הטורקית.

עם כל הכבוד לכל התארים הללו, ניכר כי העונה הנוכחית, בה היא קולעת 8 נקודות ומחלקת 5.6 אסיסטים למשחק בליגה הפולנית, שאליהם הוסיפה ממוצעים עוד יותר נאים של 11 נק' ו-4 אסיסטים באירופה, תיחשב לעונת השיא של הכדורסלנית הטובה ביותר שיש לכדורסל הנשים הישראלי להציע. יסלחו לנו האחרות, כולל שי דורון, אך כהן ניצבת כיום במרכז העניינים של קבוצה שנמצאת במרחק שמונים דקות בלבד מהגביע הנוצץ באירופה.

עם יד על הלב, כשהגעת בתחילת העונה לקראקוב היו מחשבות על ההעפלה לפיינל פור?
"מחשבות? האמת היא שלא חשבתי כל כך רחוק בהתחלה. המטרה הראשונית הייתה לעבור את השלב הראשון, אבל מהר מאוד זה השתנה כי במהלך הסיבוב הראשון, שלב הבתים, ניצחנו בחוץ את פץ – באחד האולמות הקשים. והגענו למאזן של שבעה ניצחונות משבעה משחקים. מהרגע הזה התחלנו לחשוב קדימה ולא במונחים של רק לעבור שלב,  אלא לסיים במקום הראשון בבית שלנו, ולהיות מדורגות בין ארבעת המקומות הראשונים בדירוג הכללי. נתון שמעניק יתרון ביתיות לאורך כל הדרך".

אפשר לומר שיתרון הביתיות היה אחד הגורמים הכי משמעותיים בהעפלה שלכן?
"בהחלט. אישית אני חושבת שזו הסיבה העיקרית להעפלה שלנו לפיינל-פור. לא הפסדנו העונה באף משחק בית באירופה. שלושת ההפסדים שלנו הגיעו במשחקי חוץ, כשגם הם היו במשחקים שלא השפיעו על הדירוגים הסופיים שלנו באותו שלב ולא פגעו ביכולת שלנו".

עד כמה תושבי העיר מעורבים בקבוצה ומעודדים אותה?
"מאד מעורבים, אני חושבת שהצלחנו לסחוף אחרינו עיר שלמה. בתחילת העונה אני זוכרת שהיו מגיעים למשחקים שלנו כמאה עד מאתיים אוהדים. ככל שהעונה התקדמה ברור שהגיעו יותר ויותר. במשחק העלייה בשבוע שעבר מילאו 2,200 אוהדים את האולם ורבים נאלצו להישאר בחוץ".

"אבל זה לא רק האהדה בתוך המגרש, אחרי משחקים חשובים כמו הניצחון על פץ בשלב הראשון, או מול ברנו, אני והבנות מקבלות המון תגובות אוהדות ברחוב או בקניונים. בעצם בכל מקום בעיר. ככה שזה מאד נחמד".

הקהל הזה רוצה עכשיו ניצחון מול ולנסיה בחצי הגמר, הוא יקבל אותו?
"אני מקווה, אבל כל משחק ביורוליג הוא קשה. כשאתה מגיע לפיינל-פור יחד עם שלוש קבוצות מצוינות כמובן שהלחץ והקושי קיימים. ולנסיה זכתה בכל תואר אפשרי בכדורסל הנשים. מדובר במכונה משומנת של תארים. מועדון עם המון ניסיון ששולט ללא עוררין בליגה הספרדית.

"הן שומרות על הסגל לאורך שנים עם שתי הרכזות המצוינות של נבחרת ספרד, בתוספת אמאיה ולדמורו ואנה מונטנייאנה, וזה עוד לפני שהזכרתי את הזרות. כך שמדובר בסגל עמוק, ששחקניות הספסל שלו יכולות להגיע לפיינל-פור כקבוצה בעצמה. אין ספק שזאת יריבה קשה מאוד, שאולי על הנייר חזקה יותר מאיתנו אבל בכדורסל הכול אפשרי וביום נתון אפשר לנצח את כולם".

אתן בחצי גמר היורוליג וממוקמות קרוב מאד לצמרת הליגה המקומית. ביניכן לבין עצמכן שחקניות הקבוצה, יש דיבורים על דאבל אירופי?
"אני מאמינה שכל אחת בתוך תוכה רוצה וחולמת על דאבל אירופי, אבל אנחנו לא מדברות על זה, אלא מתקדמות ממשחק למשחק, עובדות קשה באימונים ושואפות לנצח בכל משחק, ולאט-לאט להתקדם לשלבים המכריעים".

יחד עם כל קמצוצי הזוהר ואינספור ההצלחות שעוטפים את כהן בחודשים האחרונים, בסופו של יום צריך לזכור כי לא כל אחת הייתה בוחרת לנסוע לפולין הקפואה בכדי לרדוף אחר חלומותיה. בעבר ספורטאים וספורטאיות ישראליים נטו לוותר ביתר קלות על חלומות אירופאים גדולים בגלל הריחוק מהבית, החום הישראלי והבדלי המנטליות. כהן עצמה אמנם מתגעגעת, אבל מבינה כי זה המחיר להצלחה.

"ברור שקשה להיות בריחוק מהארץ, מהמשפחה, מהחברים ומהדברים שאתה רגיל אליהם כל כך", היא מספרת. "קשה לשחק כדורסל ברמות האלה. זה תובעני, אבל מצד שני נותן את התמורה המלאה. כי מי שהחליט בגיל מאוד צעיר לשחק כדורסל ברמות האלה, ומצליח להגשים את החלום, שם בצד את הקשיים ורואה רק את המטרה ואת ההצלחות".

עם כל ההשקעה שאת מדברת עליה יוצא לך מידי פעם להסתובב בעיר או בפולין עצמה?

"בעיר כן, אבל האמת היא שהחוויות שלי בקראקוב מתרכזות בעיקר במגרש, שם אני נמצאת רוב היום. יש לנו כאן שני אימונים ביום, ושניים עד שלושה משחקים בשבוע. הבטחתי לעצמי שכשיהיה לי פסק זמן קצר, אסע לבקר באושוויץ ובוורשה. קראקוב היא עיר יפה בסך הכל עם אנשים נחמדים ואוהדים חמים ותומכים, כך שאין לי תלונות".

יחסית לליגה בארץ יש יותר או פחות לחץ בפולין?
"נדמה לי שבמקום כמו פולין שבו תודעת הספורט ותרבות הספורט מאוד מפותחות הלחץ גדול עוד יותר. תוסיפו לזה את הכסף הגדול שמושקע בליגה הפולנית, וכך תקבלו את הציפיות הגבוהות שיש כאן להישגים משמעותיים".

את לפחות מתעדכנת במה שקורה בליגת העל כאן?
"ברור שאני מתעדכנת במה שקורה בארץ, במשך לא מעט שנים שיחקתי בקבוצות המובילות. גם היום בריחוק פיזי אני מרגישה מחוברת. אני עוקבת ומתעניינת."

חשוב להתעדכן, הרי בקיץ את תשחקי עם רובן בנבחרת, או שאולי תעשי לנו את תרגיל כספי?
"אחרי שנה כל כך אינטנסיבית פה בפולין, היה צפוי שארצה לנוח בקיץ ולאגור כוחות לקראת השנה הבאה. הבחירה שלי לשחק גם הקיץ בנבחרת אומרת הכול על מקומה של הנבחרת ועל החשיבות שיש לה בעיניי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...