שבויה בחלומה: האם אלונה ברקת תישאר בב"ש?
ככה רוצה אלונה ברקת לראות את הקבוצה שלה - גאה, לוחמת, לא מוותרת. האוהדים נתנו הצגה, העיניים נצצו, ולא הכל סגור בווסרמיל. וגם: המומנטום השלךילי של מכבי ת"א
שבויה בחלומה. אלונה ברקת אתמול בבלומפילד צילום: דני מרון
זה היה משחק גדול לא בגלל רמה יוצאת דופן אלא בגלל מקבץ גורמים שהפכו אותו לטעון, סוער, דרמטי, דו צדדי ואפילו מרגש בסיום. 90 הדקות האלו התפתחו ככה שכל תוצאה בסיום לא היתה מפתיעה. מ-0:3 למכבי ת"א, בעיקר בגלל מחצית ראשונה טובה והצלות אדירות של קאלה שמנע מפלה מוקדמת, ועד 1:4 לב"ש, בעיקר בזכות מחצית שנייה מוחצת, עליה ניצח בעל הבית מאור מליקסון במשחק בלתי נשכח.
הבחור הזה אירגן לחלוצים סביבו, קדוסי ובדש, אפשרות לתפור את שטראובר, אבל הם החטיאו כטירונים. דווקא השוויון, נהדר כשלעצמו, בא ממהלך כמעט מקרי, של השחקן הכי פחות מורגש בב"ש, אביתר אילוז, שאפילו הוחלף דקה אחר כך.
התיקו לא מצליח לעצור את הדיכאון שאופף את מכבי בחודש האחרון, בעיקר מאז הדרבי. דיברו על זה שב"ש, במצבה, היא יריבה נוחה לטבוח בה חמישייה ולצאת ממצב הרוח, אבל מתברר שגם קלסר עם דפים מצהיבים מתחילת שנות ה-'90 הספיק לוויקו כדי לצאת עם תיקו פלוס.
הפרסום על הפגישה בין צמרת מכבי לבין דרור קשטן מייצר מומנטום שלילי סביב נמני. קשטן, בגלל הדאבל ההוא, הוא כנראה המאמן היחיד, גם בין תומכי נמני, שמייצר אצלם בלבול. נוכח הכירסום במעמדה של מכבי, רבים היו מוכנים לשיתוף פעולה בין השניים. נמני, גם ככה חשדן לא קטן, יבצר עכשיו עוד יותר את מחנה אוהדיו, שקשה להעריך היום מה גודלו בין כל אוהדי מכבי, אבל יש להניח שהוא הולך ומצטמצם. נכון לעכשיו, רוב המגיעים לבלומפילד, עם ז'קלין הרציקוביץ' או
בלעדיה, עדיין שלו, אבל בשבוע הבא חיפה ובעוד שבועיים בית"ר. לא קל.
בחזונה, בחלומה, ככה רוצה אלונה ברקת לראות את הקבוצה שלה - גאה, לוחמת, לא מוותרת, לא מאבדת את הראש אחרי פיגור, לא חוטפת בתוספת זמן ואפילו קרובה מאוד לנצח. האוהדים שלהם נתנו הצגה, ובעיקר ביקשו להוכיח לגברת שהם לא כמו שמציירים אותם.
אז היא ירדה למטה בסיום, הלכה לקראתם ונבלעה בתוכם. קשה לי להאמין שעיניה לא נצצו. היא שבויה בחלומה, ולא נראה לי שתלך משם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם