עסק לא כלכלי: מה מרוויחים הטייקונים מהמגרשים
המכנה המשותף לכל המשקיעים בקבוצות הכדורגל היו ההפסדים שצברו. מה בכל זאת הדיבידנד? קצת כיבוד, מקום ביציע הכבוד לצד בכירי המערכת הפוליטית וקידום פרסומי מוגבל
לוני הרציקוביץ', ההשקעה הכושלת ביותר צילום: עדי אבישי
הצלחותיה באירופה עודדו את קבוצת הבעלים, שרוכזו על ידי הפרסומאי משה תאומים, לנסות ולהנפיקה בבורסה. אבל אחרי שאדי ההצלחה התפוגגו נגוזו גם תוכנית ההנפקה, מה גם שהבורסה נקלעה לשפל.
המכנה המשותף של כל המשקיעים בקבוצות הכדורגל היו ההפסדים שהם צברו, ההבדל היה אך ורק בגובה ההפסדים. ההשקעה הכושלת ביותר מבחינת כלכלית הייתה זו של לוני הרציקוביץ' במכבי ת"א כדורגל: הרציקוביץ,' שעל פי האומדנים ספג על השקעתו בקבוצה הפסד כולל, הנאמד ב-70 מיליון שקל, מכר בסופו של דבר את הקבוצה למשקיע ויצא ממנה בשן ועין. מה יצא לאיש העסקים מהשקעתו? כלום. הוא בעיקר ספג נאצות מאוהדים ושברון לב לאחר כל הפסד.
מודל עסקי השונה במעט מזה של לוני ניתן לראות באיש העסקים יעקב שחר, הבעלים של מכבי חיפה. על פי ההערכות, מאז תחילת שנות התשעים השקיע שחר סכום הנאמד ב-120 מיליון שקל. הוא לא ראה רווח כלכלי מהשקעתו ועשה זאת בעיקר מאהבת הכדורגל.
למרות זאת, שחר יודע למתג את הקבוצה היטב ולשלבה בעסקיו (חברת מאיר, המייבאת בין השאר את הונדה ויגואר). שחקני מכבי נוסעים במכוניות החברה ומקדמים את מכירותיה. הפעילות במכבי פותחת עבור שחר גם דלתות במסדרונות השלטון, אם כי ספק אם הוא מנצל זאת.
וכמובן קיים גם המודל של ארקדי גאידמק, שהפך לפני ארבע שנים את ההשקעה בבית"ר ירושלים ליריית הפתיחה במרוץ המכשולים למערכת הפוליטית
הישראלית. גאידמק, שהשקיע בבית"ר יותר מ-50 מיליון שקל, גילה שמה שטוב לספורט לא בהכרח מועיל לפוליטיקה. הוא נעלם מהאופק ברגע שהחלו התביעות המשפטיות שהוגשו נגדו.
אז מה בכל זאת הדיבידנד שמקבלים מההשקעה בספורט? קצת כיבודים, מזנון חופשי (במקרה של השתתפות בליגת האלופות), מקום ביציע הכבוד לצד בכירי המערכת הפוליטית וקידום פרסומי שיווקי מוגבל של עסקיו האחרים של המשקיע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם