וולה לחיבורים. של עצמו: על המסע"ת של אייל ברקוביץ'
"לא יעזור כלום לאף אחד, אני אהיה מאמן נבחרת ישראל," הודיע אייל ברקוביץ' במסיבת עיתונאים שכינס בהילטון, ועל הדרך נכנס בכל מה שזז מסביב. אייל לוי, גרופי ותיק, הבין אתמול שהוא עדיין לא בשל לתפקיד
עד לאתמול ב-11.59 הייתי בצד שאומר "למה לא, מגיעה לו הזדמנות. אם ואן בסטן וקלינסמן קיבלו צ'אנס, אז גם לאחד מגדולי השחקנים שגדלו פה מותר. יותר רע כבר לא יכול להיות." רק שמאמן נבחרת, עם כל הכבוד, זה קצת שונה מלאמן את ילדי נשר. צריך איזה סטייל, צורת התנהגות. טיפה של ממלכתיות. מה שהתחולל באולם מסיבות העיתונאים של מלון הילטון, היה קרוב יותר לשוק מאשר הצגת חזון ודרך.
אייל ברקוביץ' צילום: דני מרון
"אני אהיה מאמן נבחרת ישראל," זרק הקוסם הבטחה. "הצבתי לעצמי מטרה לפני חמישה חודשים ואני הולך עם המטרה הזאת עד הסוף. לא יעזור כלום לאף אחד. אני אהיה מאמן נבחרת ישראל." חבל שאני לא יכול לתאר לכם במדויק את שפת הגוף, אבל היא היתה קביעת עובדה. אין מוטל'ה שפיגלר שהסתובב באירופה וחיפש. אין החלטה עקרונית לגבי מאמן זר.
אחרי שהמסיבה נגמרה, מישהו שמכיר היטב את יו"ר ההתאחדות אמר לי שברקוביץ' כנראה באמת לא יודע עם מי יש לו עסק. כן, אבי לוזון מה-זה אוהב שקובעים לו עובדות. ברקוביץ' הסביר לנוכחים שהוא נרגש, חמישה חודשים גזר על עצמו שתיקה. מה זה שתק, מה שהוא לא אמר - עשרות אחרים עשו בשבילו. היה לו קמפיין שלא היה לברק אובמה. כל הגדולה היתה שהוא נצר את לשונו ולא גרם לעצמו נזק. אז תמשיך עוד חודש. עוד מעט זה ממילא נגמר.
לא, הוא חייב לדבר והרשימה ארוכה. אז אלי אוחנה, היריב ההיסטורי, נכנס ישר לפריים עם "הוא דיבר כל הזמן רק על מאמן ישראלי, אבל כשהציעו לו להיות העוזר של הזר, פתאום הוא בעד מאמן זר. אוחנה - על אפך וחמתך אאמן את הנבחרת."
אבי לוזון, "אוהב" שקובעים לו עובדות צילום: אלן שיבר
אוחנה, עד כמה שידוע, הוא עובד התאחדות, בקרוב אולי קולגה, אז ככה מתחילים מערכת יחסים? אבל ברקו לא הפסיק. הוא התייחס לכל מאמני הנבחרות שעובדים בתקשורת, רטן על ניגוד האינטרסים. צודק, אבל מעניין מה איוניר חושב עכשיו? היה נדמה שקפיץ השתחרר ומבודדת הבחור ירה באוטומט. אייל הכין דפים, אבל הניח אותם בצד, כי אחרי חמישה חודשים היה לו מטען עצום של חיסולי חשבונות עם אלה שלא היו בעדו ומסתבר שהוא זוכר את כולם.
"יש פה הרבה רעים והרבה טובים," הוא סקר את הנוכחים, תוך סימון אויבים פוטנציאלים. "הרבה שלא תרמו מאומה לכדורגל הישראלי, שלא קרעו זוג נעליים ושלא מפסיקים ללכלך יום אחרי יום, כאילו לא באתי מעולם הכדורגל, אלא מעולם האופנה."
מאמן נבחרת זה עניין של טקטיקה, אסטרטגיה. לא על המגרש, אלא במיוחד מחוצה לו. צריך לדעת איך ללכת בין הטיפות, אבל אייל עוד לא דרך על הדשא ועשה טעויות של טירון שעלה מהנוער.
הוא נכנס, למשל, בכתב ערוץ הספורט מוטי פשכצקי, שלא ריחם במסיבה החגיגית ושאל שאלות קשות ונוקבות. מצד שני המועמד שיבח את אתר האינטרנט ONE על התמיכה הגורפת, כינה אותו אתר הבית. ברקו, בסוג של תמימות, חשף שאנשי האתר צלצלו אליו כדי לשאול אם אפשר להעלות ידיעה חדשותית על דונאדוני ופתיח טארים, המועמדים האחרים. שחס וחלילה הוא לא ייפגע. זה סוג חדש של עיתונות בישראל, שמוכר היטב באיראן וסוריה. יש מועמד אחד מטעם המפלגה ואת האחרים מחסלים בשקט.
רק שברקוביץ' לא מתאר לעצמו מה יקרה בזמן אמת. אפילו הוא אמר שהוא חייב הרבה לאתר ועוד יחזיר בעתיד. כדאי שיתחיל להכין חומר. ברקו יהיה חייב אך ורק להם, ואם ייתן אז האחרים יטחנו אותו. לא דק, אלא במגרסה. לא עיתונאי אחד,
אלא עדר של מאה קרנפים. אין כאן מאמן נבחרת שיצא בזול, כולם פורקו לגורמים, אפילו גרנט שממש נגע במטרה. אז מה יהיה גורלו של אחד שמושך אש ולא יודע לקבל ביקורת? אתמול הבחור נפל למלכודת, וזה כשהוא לא עבר משחק אחד על הקווים.
ברקוביץ' חילק לפני הפגישה חוברות שהכין, "כדורגל - הנבחרת הלאומית של ישראל." הוא סיפר שהגיש אותן לראשי ההתאחדות באוקטובר כדי לזרז את ההליך. על פי הלו"ז שלו, בינואר הוא היה צריך להיכנס לתפקיד וישר לטוס להשתלמויות אצל ונגר ופרגוסון. יש להדגיש, על חשבונו.
המועמד הסביר שיהיה לו עוזר אחד להגנה, אחר להתקפה, מאמן שוערים, מאמן כושר אם על זר מוכנים להוציא 20 מיליון שקל, הוא והצוות שלו יעבדו בעשירית המחיר.
ריצ'רד נילסן, מתחילים להבין מה עשה כאן עדי אבישי
להתאחדות הוא כתב: "מדינת ישראל היא מדינה רוויית מלחמות, שונאים ואויבים. אי אפשר למנות מאמן זר שיעמוד באיצטדיון הלאומי ובשירת ההמנון לא ידע את המילים ולא יחוש את רחשי הלב של השחקנים והקהל. אין צורך להביא מישהו מבחוץ, שעד שיבין את המנטליות ואת השחקנים, תעבור עוד שנה של בזבוז! בינינו, המאמנים הזרים באים בשביל הכסף." זה מה שחושבים ביוון על ריהאגל או באנגליה על קאפלו?
ביציאה מהמלון חשבתי שאולי באמת עדיף שיבוא מאמן זר. שקט, יסודי, רחוק מאנשי ההתאחדות. מגרש, בית, נמל תעופה. שיהיה נטו אחר ולא מעורבב בביצה המקומית, הדביקה. רק היום אנחנו מתחילים להבין מה עשה כאן ריצ'רד נילסן.
אני עדיין מאוד מעריך את ברקוביץ,' אבל הוא מוביל את עצמו להתרסקות. לפני כמה שנים, כשדיברנו, הוא אמר שהוא מעוניין לאמן ילדים והפרויקט בנשר באמת מבורך וראוי לכל פרס.
אז אולי במקום קמפיין היסטרי ונטול פרופורציות ("אני הולך ברחוב ומרגיש כמו ראש ממשלה"), שייכנס להתאחדות ויעבוד עם צעירים שנה או שנתיים. אם יוכיח שהוא האיש המתאים לעמוד בראש המערכת הבכירה בכדורגל הישראלי, שיקבל מאה הזדמנויות. כי לפחות עכשיו, נראה שייקח קצת זמן עד שנשתחרר מאימת השכונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם