ראשי » ספורט » כדורגל עולמי » כדורגל ישראלי

בשביל אחי: חאתם עבד אל חמיד חוזר בגדול

חאתם עבד אלחמיד לא שיחק כדורגל עד גיל מאוחר, ואחיו נדרס למוות לנגד עיניו: "ישבתי במכונית וראיתי את אחי מוטל לכביש. הנהגת ברחה מהמקום ואני נשארתי להחזיק את אחי ולקוות שהוא יחזיק מעמד". היום, כשהוא מככב במדי קבוצת הנוער של מכבי, הוא מבטיח: "אחזיר לכל האנשים שהאמינו בי"

מיטש גולדהאר, הבעלים של מכבי ת"א, אוהב לעשות סיבובים במחלקת הנוער כשהוא קופץ לגיחה קצרה בישראל. בביקור האחרון שלו הקדיש לא מעט זמן למחלקה שמנוהלת על ידי ניר לוין. באחת מהופעותיו, לפני כשבועיים, הוא ביקש לדבר עם שחקני קבוצת הנוער של המועדון שניצחו השבוע את בית"ר טוברוק ועלו למקום השני, נקודה פחות מהמוליכה מכבי נתניה. "אתם העתיד שלנו", שח גולדהאר לבחורים הצעירים שהקשיבו לו בדממה. "אני רואה בכם חלק חשוב מאוד במה שצריך לעבור על המועדון שלנו. אין שום עתיד בלי שחקנים צעירים מהבית".

בחדר הקטן בקרית שלום ישב והקשיב גם חאתם עבד אלחמיד. רק לפני שנתיים שיחק עם החברים קט-רגל להנאתו במתנ"ס של כפר מנדא והיום הוא מוביל את קבוצת הנוער עם בן בן יאיר, רועי קהת, ריף פרץ והאחרים.

דרך ארוכה עבר עבד אלחמיד (19) עד שביסס את עצמו כחלוץ המוביל של נוער מכבי ת"א. למרות שהיה קרוב לחודשיים מהעונה הזו פצוע, יש באמתחתו כבר שישה כיבושים, כולל אחד יפהפה בהקפצה מעל השוער מחמישה עשר מטרים בניצחון על טוברוק בשבת האחרונה.

בעולם הקפיטליסטי בו נוהגים מועדוני כדורגל גדולים לרכוש כשרונות מקבוצות קטנות כבר בגיל צעיר, מכבי ת"א של גולדהאר עושה צעדים ראשונים. בהשוואה למכבי חיפה שמנסה לרכוש כמעט כל דבר שזז ומרשים בגילאים צעירים, בקרית שלום מעידים שהם רק בתחילת הדרך. עמנואל מאיוקה נרכש מזמביה כשהיה בסך הכל בן 17. חאתם עבד אלחמיד היה הישראלי הראשון שנקנה בעידן שאחרי לוני הרציקוביץ'.

מכבי ת"א שמה עליו את העין עוד בעונה שעברה כששיחק בנוער של בני סכנין. ניר לוין ואיציק עובדיה ישבו חזק על המשפחה ומכבי שילמה לא מעט כסף כדי להביא את הכשרון שגם קיבל זימון לנבחרת הנוער של אלי אוחנה עוד כששיחק בקבוצה הצנועה מהמגזר. המו"מ החל בתחילת יולי האחרון, כשסכנין מערימה קשיים רבים, אבל באמצע חודש אוגוסט נסגרו כל הקצוות ועבד אלחמיד, עבר לעיר הגדולה, אותה הכיר בעיקר כשהגיע מכפר מנדא עם אביו יוסוף לעבוד בבניית המחלקות החדשות בביה"ח איכילוב.
 

בחמש בבוקר הם היו יוצאים מהכפר כדי להספיק לתחילת העבודה בת"א בשבע בבוקר. את הבית היו רואים בחזרה רק סמוך לשעה שמונה בערב "כשאני שומע על שחקני כדורגל שהתחילו לשחק כשהיו בני שמונה, אני צוחק ומקנא ביחד", סיפר השבוע עבד אלחמיד בראיון ראשון. "אני שיחקתי כדורגל במתנ"ס של כפר מנדא עד גיל 16 וחצי ואם המורה לספורט שלי בביה"ס 'אבן חלון' לא היה יושב לי על הראש שאלך להיבחן בבני סכנין, עד היום הייתי משחק עם החברים מהשכונה תמורת 50 שקל לחודש אותם היינו משלמים כל אחד למתנ"ס עבור השימוש במגרש.

תמיד ידעתי שאני טוב ובמיוחד זה היה ברור לי כשהיינו משחקים בין בתי הספר בכפר מנדא. היינו מתחרים בקט-רגל וביה"ס שלי היה תמיד במקום הראשון עם הרבה גולים שלי, כולל מנקודת הקרן ומזוויות בלתי אפשריות. למרות שאני גבוה (1.86 מ') הייתי גם די מהיר וזריז, כך שנביל, המורה לספורט, ממש התעקש שאסע להתאמן בסכנין. שתבין, עד אז אפילו לא הייתי במגרש כדורגל אמיתי כצופה".

עבד אלחמיד הגיע למבחנים בבני סכנין ומייד קיבל מקום בסגל. "ראו שחסרים לי דברים בסיסיים ששחקני כדורגל צעירים לומדים מגיל עשר, אבל הייתי טוב ונדלקו עלי שם. התחלתי לשחק בקבוצת נערים א' של סכנין ותוך יום אחד עברתי מקט-רגל של יומיים בשבוע במתנ"ס לאימונים יומיים רציניים מחוץ לכפר מנדא. בהתחלה הייתי ביישן מאוד והיה לי קשה להתאקלם. אני זוכר שאפילו לא ידעתי באיזה תפקיד ישימו אותי, אבל ראו שאני בועט טוב ומבקיע הרבה שערים, אז ציוותו אותי לתפקיד החלוץ".

עבד אלחמיד החל את העונה שעברה בנוער של בני סכנין והתחיל להיכנס מאוד חזק לעניינים. בקבוצה הבוגרת גם שמו עליו את העין והוא החל להתאמן עם הקבוצה הבכירה של המגזר. הוא צד את העין בעיקר בגלל מבדקי הזריזות בהם היה קובע תוצאות מדהימות. הכל הלך טוב והעתיד נראה די ורוד. אלא שביום אחד הכל השתנה והחיים של חאתם קיבלו תפנית טראגית.

זה היה ב-12 בדצמבר 2008, לפני קצת יותר משנה. חאתם אסף במכוניתו את אחיו מוחמד לאימון המסכם של קבוצת הנוער של סכנין לפני המשחק בשבת. הנסיעה מכפר מנדא לסכנין אורכת עשר דקות בלבד והאחים העבירו אותה בכיף. מוחמד צפה באימון של אחיו הבכור ובסיומו הם נכנסו למכונית כדי לחזור הביתה. היה קשה השבוע להחזיר את חאתם ליום ההוא ורבים מחבריו במכבי ת"א בכלל לא יודעים את סיפור חייו, אבל הוא הסכים לפתוח את הפצע שעדיין מדמם בקרבו.
 

"זה היה יום ששי בצהריים ונסענו ברחוב הראשי של סכנין. היינו רעבים אחרי האימון ועצרתי את המכונית בצד ימין כדי שמוחמד יקפוץ לקנות לנו משהו. הוא חצה את הכביש למדרכה ממול כדי לקנות וכשסיים התכוון לחצות את הכביש חזרה אלי. ישבתי ליד ההגה וצפיתי בו חוצה את הכביש. רכב גדול נעצר ונתן לו לחצות. הוא צעד בבטחה לכיוון שלי כשנהגת שבאה מאחורי הרכב הגדול עקפה במהירות ודרסה את מוחמד.

"ישבתי במכונית וראיתי את אחי מוטל לכביש. הנהגת ברחה מהמקום ואני נשארתי להחזיק את אחי ולקוות שהוא יחזיק מעמד. אנשים רבים הגיעו לעזור ומיהרו להתקשר לאמבולנס שהגיע למקום תוך עשר דקות. בזמן הזה צילצלתי לאבא שלי וסיפרתי לו הכל. הוא הספיק להגיע וכולנו חיכינו לשמוע מהצוות הרפואי בשורות טובות. מוחמד היה מחוסר הכרה כי הוא קיבל מכה חזקה מאוד בראשו".
"הצוות מהאמבולנס אמר שחייבים לפנות אותו לביה"ח רמב"ם בחיפה, אבל הם הבהירו שלא בטוח שהוא יחזיק מעמד בנסיעה כזו ארוכה. הם הזעיקו מסוק שנחת בשדה שליד הרחוב הראשי. העלו את אחי שהיה רק בן 15 על המסוק ואנחנו מיהרנו לנסוע במכונית לביה"ח. הכניסו את מוחמד לחדר הניתוח והרופאים אמרו לנו שהסיכויים שיחייה הם נמוכים מאוד. התפללנו וקיווינו אבל ביום שלמחרת אחי נפטר".

חאתם לא הצליח לחזור לשחק כדורגל במשך תקופה ארוכה אחרי המוות של מוחמד. תמונת אחיו שמוטל אל הכביש ושוכב מדמם כשהוא בידיו לא הצליחה לסור מעיניו במשך שבועות ארוכים. האב יוסוף והאם סמייה שהביאו לעולם ארבעה ילדים, אספו כוחות בשביל חאתם ובשביל שתי אחיותיו. הם הבהירו לילד שהחיים יותר חזקים מהכל והם חיייבים להימשך. הם שיכנעו אותו שהוא חייב לחזור לשחק כדורגל.

"יותר מחודש אחרי שמוחמד נפטר, חזרתי לסכנין למגרש הכדורגל. לא יכולתי לעבור ברחוב הראשי, במקום בו קרתה התאונה, ועד היום אני לא נוסע משם כשאני צריך להיכנס לסכנין. הנהגת שדרסה אותו הסגירה את עצמה למשטרה עוד באותו הלילה והאמת, אני אפילו לא יודע מה עשו לה. זה גם לא כל כך מעניין אותי, כי לצערי זה כבר לא יחזיר לי את מוחמד. נמנעתי מלדבר על זה עד היום ואני לא חושב שהשחקנים במכבי ת"א אפילו יודעים. גם עכשיו זה קשה לי. לא חיפשתי להחצין את המקרה או להנציח את הזכרון של אחי דרך מגרש הכדורגל. אחי מוחמד נמצא בלב שלי כל הזמן. בכל רגע מהיום הוא שם".

עם מועקה גדולה וכאב בלתי פוסק חזר חאתם לשחק. הוא הצליח לכבוש לא מעט שערים מכריעים עבור סכנין ובשלושה במארס קיבל את הזימון הראשון למדים הלאומיים. אלי אוחנה, המודל לחיקוי שלו והחלוץ בו צפה עשרות פעמים באמצעות מכשיר הוידאו, זימן אותו לסגל ועבד אלחמיד כבש שלושה שערים בטורנירים השונים. "ההחלטה לעבור מסכנין למכבי היתה קשה, אבל גם קלה", הוא נזכר השבוע. "קשה כי מדובר בלעזוב את הבית, את הכפר ואת החברים ולעבור לשחק במועדון כמו מכבי ת"א ובעיר כזו גדולה ומרתיעה".
 

 

"אבל ההחלטה היתה גם קלה, כי ידעתי שבסכנין אני לא אוכל להתקדם. הרגשתי שאני לא לומד מספיק בקבוצת הנוער ולא מחפה על העובדה שמעולם לא שיחקתי כדורגל בצורה מסודרת. דיברתי הרבה עם אבא שלי והוא תמך בהחלטה לאורך כל הדרך. הוא האמין בי אפילו שהיה ידוע ששחקני רכש לא כל כך הצליחו במכבי ת"א בשנים האחרונות. היחס אלי במכבי היה מדהים מהיום הראשון. ניר לוין, איציק עובדיה, עמיר תורג'מן והאחרים היו פשוט מקסימים".

"חתמתי על חוזה לשלוש שנים בבוגרים עם אופציה לשנתיים נוספות ואפילו שאני עדיין רק בקבוצת הנוער, אני רואה את עצמי חלק מהקבוצה הבוגרת. מכבי גם שכרו עבורי דירה יפה ברמת אביב ליד הקניון ואני מתגורר בה עם בן דודי שלומד באוניברסיטת ת"א. בהתחלה היה קשה מאוד בלי האוכל של אמא ובלי הפינוקים של אמא".

"אני הבן הבכור ואמא תמיד שמרה עלי, אבל העובדה שאבא הגיע כל יום לעבוד בת"א, עזרה לי מאוד. הוא היה מביא לי אוכל מהבית ומבקר אותי הרבה ופעם בשבועיים הייתי קופץ הביתה ל-24 שעות כדי לראות את המשפחה. הנה עכשיו כשאנחנו מדברים אני בבית. ניצחנו את טוברוק 1:5 ונתנו לנו חופש מיום שבת עד יום שלישי".

"נסעתי מייד הביתה ואני יושב פה כל הזמן בלי לעשות כלום. רק להיות ליד אמא. מדי פעם באים חברים ובני משפחה לשבת איתי ולשמוע סיפורים מהעיר הגדולה. יש בכפר מנדא 13 אלף תושבים, מתוכם אולי 1300 מהחמולה שלנו. אני יכול להבטיח שאם אני אשחק בבוגרים של מכבי יגיעו מכפר מנדא לת"א לפחות שלושה אוטובוסים של אוהדים שלי שיהפכו להיות אוהדי מכבי".

"עד היום יצא מכפר מנדא רק שחקן כדורגל אחד, דיב בושנאק, שהגיע לליגת העל. הוא שיחק מעט מאוד בהפועל חיפה. היום, כמעט בכל פינה בכפר, מדברים עלי. כולם יודעים שאני חלוץ במכבי ת"א ומחכים ליום בו אשחק בבוגרים אצל אבי נמני. בכל פעם שאני נמצא כאן אני רואה כמה אנשים יודעים עלי הכל".
 

"הם עוצרים אותי במגה, בסופר פארם או סתם ברמזורים ושואלים שאלות. אני מרגיש שאני לא רק מייצג את עצמי או את המשפחה שלי, אלא את כל כפר מנדא וזו מחוייבות גדולה מאוד. אני רוצה להצליח ולהיות הגאווה של מכבי ת"א וכפר מנדא. אני אגלה לך סוד. אפילו לא הייתי עדיין בבלומפילד במשחק של מכבי ת"א. פעם אחת יצא לי להיות שם באיזשהו אימון, אבל אפילו עוד לא יצא לי לחוות מה זה לשחק מול כל כך הרבה אוהדים".

מכבי ת"א היא לא בית"ר ירושלים ואוהדיה רחוקים מאוד מאוהדי בית"ר שלא מוכנים לראות אצלם שחקן ערבי. אבל השחקן הערבי האחרון ששיחק במכבי היה סאלם אבו-סיאם וזה היה לפני הרבה שנים וגם הוא יכול להעיד שסבל, לא פעם, מקריאות גזעניות שהופנו כלפיו דווקא מכיוון אוהדים מסויימים ביציעים של שרופי מכבי.

חאתם לא חושב על זה: "אני לא מרגיש במכבי ת"א שונה בגלל שאני ערבי. החברים בקבוצה קיבלו אותי יוצא מן הכלל מהיום הראשון. אני מחובר אליהם מאוד ומחכה כבר למשחק מול סכנין בחוץ בעוד חודש וחצי כי אחריו אני מתכוון להזמין את כל הקבוצה אלי הביתה לכפר כדי לעשות על האש. אני משוכנע שביום בו אגיע לבוגרים של מכבי ואשחק בקבוצה הראשונה ישפטו אותי לפי היכולת שלי במגרש ולא על פי המוצא שלי".

"אם אני אבקיע שערים יאהבו אותי ולא יסתכלו איפה נולדתי ואיך קוראים לי. אני גאה מאוד ללבוש את החולצה של מכבי ת"א ואני לומד כל הזמן את ההסטוריה של המועדון הגדול הזה. יש לי גם מאמן אדיר היום כמו עמיר תורג'מן שהיה בעצמו חלוץ מצוין במכבי. הוא משקיע בי כל כך הרבה שאני חייב להחזיר לו ולאלה שהאמינו בי. כמעט בכל אימון אני נשאר לעבוד מול השער עם עמיר ועם עוד חלוצים כמו בן בן יאיר המצוין. אני בטוח שההשקעה הזו תשתלם לכולם בעתיד הלא רחוק. אני מאמין בעצמי ועם עבודה קשה ולמידה יומיומית, אני אשחק בקבוצה הראשונה של מכבי ואחזיר להרבה מאוד אנשים, במשפחה שלי ואחרים, שהאמינו בי לאורך כל הדרך".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...