בלאגן בבני לוד: עבד אל-קאדר חטף מכות מאבו-סובחי
האירוע קרה לאחר שהקשר התעמת עם חמודי כיאל. השחקן: "אין לי מה לעשות במקום בו היו"ר מרים יד, נותן סטירות וכאפות". היו"ר בתגובה ראשונה: "הכל שקרים. לא היה כלום". היו"ר בתגובה שנייה: "בסה"כ הפרדתי בין חמודי למוחמד. לא הרמתי יד על מוחמד. זה שקר"
מוחמד עבד אל-קאדר, ספג מכות מהיו"ר צילום: אלן שיבר
מוחמד, הילד האמצעי, רצה לשחק כדורגל. האב הגאה תמך, אבל בתנאי שהבחור לא יזנח את הלימודים בתיכון האזורי. מוחמד גדל במחלקת הנוער של מכבי פ"ת, אבל בגלל המרחק מרמלה וההתעקשות של האב על תעודת בגרות מלאה, הוא נאלץ לעבור לקבוצת הנוער של בני לוד, שם צמח והפך לשחקן בקבוצה הבוגרת של אבו-סובחי.
ביום שני השבוע שיחקה בני לוד מול הכח עמידר ר"ג. מוחמד עבד אל-קאדר לא פתח בהרכב. הוא משחק כקשר תוקף וזה היה המשחק השני ברציפות שהוא נשאר על הספסל. אחרי שהחילוף השלישי בוצע והוא נשאר לשבת בחוץ, מפלס העצבים אצלו הגיע לשיא. אבו-סובחי, הבעלים, היו"ר ובעצם מה לא, ניגש אליו ואמר: "לא נורא מוחמד. לא נורא ילד." עבד אל-קאדר השיב: "אני עצבני עכשיו. אל תדברו איתי."
בני לוד היו בטוחים שהם מנצחים את המשחק החשוב, אבל חמש דקות בתוך תוספת הזמן הם ספגו את השער המשווה שהרתיח את כולם. האפסנאי רב עם המגן אלעד גבאי וכל השחקנים ירדו מכר הדשא עם הפנים באדמה. החלוץ חמודי כיאל, זה שצריך לקחת את הקבוצה על הגב שלו, בעט בכעס בכדור שפגע בגופו של עבד אל-קאדר.
למרות ההתנצלות, מוחמד הצעיר (20) לא הצליח להירגע. כעסו על כך שלא שותף הופנה לעבר כיאל וקללות החלו להיזרק מכל כיוון. בשלב מסוים דחף כיאל את עבד אל-קאדר בחוזקה והוסיף גם מכה. הוא המשיך לחדר ההלבשה וכבר התיישב על הכיסא כדי להסיר את בגדי המשחק, כשעבד אל-קאדר נכנס פנימה במטרה לפגוע בו חזרה ולהשיב את כבודו. השניים החלו דוחפים אחד את השני כשהשחקנים ממהרים להפריד.
עבד אל קאדר, עוזב את המועדון צילום: אלן שיבר
באותו רגע נכנס לחדר גם היו"ר אבו-סובחי. הוא ראה את השניים ומיהר לכיוון עבד אל-קאדר. הוא התנפל על הבחור וסטר לו פעמיים לעיני כל השחקנים. הבלם הוותיק שרון מימר מיהר לתפוס את אבו-סובחי כשהוא צועק לעברו: "זה לא מתאים מה שאתה עושה."
אבו-סובחי הוצא מחדר ההלבשה והשחקנים ניסו להרגיע את עבד אל-קאדר ההמום. בחוץ, ליד המכונית, חיכה לו אבא רמי ולא ידע דבר. "נגמר המשחק ואני ירדתי מהיציע לכיוון המכונית," שיחזר אתמול (ד') כשהוא ממש מתקשה לדבר.
"לעזאזל עם הכדורגל"
"הרמתי טלפון למוחמד ושאלתי אם לחכות לו או שהוא יחזור לבד. הוא אמר לי: 'אבא, אני מקבל פה מכות.' ניסיתי להיכנס לתוך המגרש. צעקתי על השומרים שמרביצים לבן שלי בפנים, אבל לא נתנו לי להיכנס. פתאום אני רואה את הילד שלי יוצא עם פנים אדומות ונפוחות והוא ממרר בבכי. הוא סיפר לי שאבו-סובחי התנפל עליו והרביץ לו. ניסיתי להרגיע את הילד, אבל לא הצלחתי."
האב רמי ממשיך: "פתאום אני רואה את אבו-סובחי יוצא החוצה, אז ניגשתי אליו. שאלתי אותו: 'אתה הרבצת לבן שלי.'? הוא השיב לי: 'הבן שלך זה כמו הבן שלי. הוא התנהג לא בסדר, אז נתתי לו סטירה כדי להרגיע אותו.' אמרתי לו: 'אבל אני אבא לחמישה ילדים ומעולם לא הרמתי יד על הבן שלי. איך אתה מעז להרים יד על הבן שלי.'?
הוא אמר כמה מילים לא ברורות והלך." "נסענו הביתה לרמלה וכל הדרך אני
מרגיע את מוחמד. אני מלטף לו את הראש ומנשק אותו ובלב שלי אני שבור. הגענו הביתה וישר הוא נכנס להתקלח כי במגרש הוא מיהר לשים בגדים ולעזוב. אחרי המקלחת הוא הקיא והתעלף ורצתי איתו לקופת-חולים, אבל היה סגור".
"מיהרתי לקניון לתורן במרפאה שנתן לי הפניה לבית-החולים אסף הרופא. הגענו למיון כשהילד מתלונן על צלצולים באוזניים וכאבים בראש. אחרי כמה שעות שחררו אותנו הביתה. אנחנו עכשיו 48 שעות מאז המקרה ואני לא יכול להירגע."
ביומיים האחרונים שוהה מוחמד אצל אחותו בטייבה. "כדי שישכח מהסיפור ויירגע," מסביר האב. "לעזאזל עם הכדורגל. הילד הזה לומד עכשיו לתואר במשפטים ויש לו בחינות בימים האלה. הוא לא יכול בכלל להתרכז אחרי מה שקרה, ולי יותר חשוב שהוא יוכל שם ללמוד אצל אחותו. אני כבר יומיים לא מצליח לעבוד. לכל הקליינטים שלי אני אומר שיניחו לי למספר ימים עד שאשתחרר מהמועקה הזו".
אבו סובחי, משנה גרסאות צלום: דני מרון
"אני מרגיש עלוב. מרגיש מושפל. מרגיש כמו בן-אדם שלא יכול היה לעזור לבן שלו כשהוא מקבל מכות מבן-אדם שאמור לשמור עליו ולהגן עליו. התמונה של מוחמד יוצא מהמגרש, בוכה ובפנים אדומות, לא יוצאת לי מהראש. הוא חטף את הסטירות, אבל הכאב בפנים שלי לא יורד. אם הייתי איש של מריבות או איש אלים שחייו בבלגאן היה לי קל לקבל את זה. אבל אני איש חוק".
"אני איש שלחם כל חייו שילדיו יגדלו לתוך החברה הישראלית ויצליחו להשתלב בה ואני מרגיש היום שהעולם חרב עלי", אומר רמי עבד אל-קאדר. "אמרו לי לפנות למשטרה ולהגיש תלונה. לקחת עו"ד ולהגיש תביעה, אבל אין לי כוחות נפשיים. הרגליים לא זזות לי. אם היו מרימים טלפון ומבקשים סליחה, היה לי הרבה יותר קל, אבל הם אפילו לא צילצלו לשאול מה עם הילד שלא הגיע לשם כבר יומיים."
אבו סובחי מזגזג
מוחמד עבד אל-קאדר יושב בבית אחותו בטייבה ולא מתכוון לדרוך עוד במגרש של בני לוד: "גם אם אצטרך לפרוש מכדורגל, אני לא אחזור עוד למקום הזה. אין לי מה לעשות במקום שהיו"ר מרים עליך יד, נותן סטירות וכאפות. מריבות בין שחקנים יש ויהיו, אבל כשהבעלים מתערב זה כבר משהו אחר".
חמודי כיאל, העימות עם עבד אל-קאדר התחיל את הכל צילום: אלן שיבר
"כבר היינו בסוף העימות, אני וחמודי כיאל, אבל אז קפץ עלי אבו-סובחי מהצד והחל להכות אותי. הוא הפתיע אותי והימם אותי עד עכשיו. אני רוצה את השחרור שלי מהקבוצה. אתאמן לבד עד סוף העונה ואני בטוח שאקבל את ההצעות שלי בעונה הבאה."
אחסאן חאג' יחיא, גיסו של מוחמד, שמארח אותו בביתו בטייבה, אמר אתמול: "בני לוד בגדו במוחמד. יו"ר קבוצת כדורגל זה כמו מחנך או מנהל בית-ספר. הוא הראשון שצריך לשמור על השחקנים ועל כבודם, אבל הוא קפץ והיכה ילד שהוא גאווה של כל המשפחה שלנו. בחור שקט, טוב, מופת לכולם."
אבו-סובחי הכחיש בתחילה כי היתה בכלל תקרית בחדר ההלבשה שלו: "הכל שקרים. לא היה כלום." בהמשך, כשהבין שיש עדויות של שחקנים רבים על מה שהתרחש, אמר: "אני בסך הכל הפרדתי בין חמודי למוחמד. לא הרמתי יד על מוחמד. זה שקר ואם הוא אומר את זה הוא משקר. הוא רוצה לצאת מבני לוד בלי כסף ולכן הוא מספר את הדברים האלה."
כשהתעקשנו ששחקנים שלו אומרים שהם הזדעזעו מההתנהגות שלו, אמר: "בטח דיברתם עם שחקני ספסל שלא משחקים. טוב, עזוב אותי. אין לי כוח לשטויות שלכם."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם