החיים בצ'לסי: אנצ'לוטי, סיכום ביניים
אליפות או זכייה בצ'מפיונס, אלה שתי האפשרויות של קרלו אנצ'לוטי. או, כמובן, לסיים כמו כל קודמיו בסטמפורד ברידג'. האם הבלוז יוכלו להישאר במקום הראשון עד לסוף מאי? "שם המשחק" מציג: דרכו של המנג'ר האיטלקי תחת עיניו הבוחנות של רומן אברמוביץ'

קשה לחשוב על מועדון שיש לו גישה שונה יותר מזו מאשר צ'לסי. הבוס רומן אברמוביץ' רוצה הצלחה מוחלטת וגם כדורגל אטרקטיבי בכל משחק, וגם להגיע יום אחד לאיזון כלכלי. אי עמידה בתנאים האלה היא עילה מספקת לפיטורים. המאזן של קלאודיו ראניירי, ז'וזה מוריניו ואברם גרנט בסטמפורד ברידג' היה מקנה להם קביעות במועדונים רבים, אבל לא היה מספיק טוב עבור אברמוביץ'.
מראניירי הוא רצה תארים, ממוריניו הוא רצה כדורגל מלהיב יותר וגם נוכחות פחות בולטת בתקשורת, ומגרנט הוא רצה קבוצה עם אישיות. אנצ'לוטי עבד כבר בסביבות מלחיצות, אבל גם הוא מכיר היטב את ההיסטוריה של צ'לסי.
כשסלובניה ניצחה את רוסיה והעפילה למונדיאל בנובמבר האחרון, אפשר להניח שאנחה כבדה נשמעה בביתו של אנצ'לוטי. לא שיש לו משהו נגד המדינה הקטנה שהעפילה בפעם השנייה לטורניר הגמר, אבל הוא היה מודע להשלכות. חוס הידינק הפך למאמן שיש לו הרבה מאוד זמן פנוי. במקום להתכונן למונדיאל עם רוסיה, הידינק הפך למועמד לכל תפקיד יוקרתי בכדורגל העולמי ואיום עבור כל מאמן. צ'לסי של אנצ'לוטי אומנם הרשימה, ניצחה את ארסנל 0:3 בתצוגת תכלית ונראתה כמועמדת הבכירה לאליפות, אבל מאז משהו השתבש, וצ'לסי מתקשה לשמור על רצף ניצחונות.

הדמיון לעונה הקודמת מבהיל. גם אז פתח לואיס פליפה סקולארי את העונה בקצב מסחרר, עד שרפא בניטס גילה איך עוצרים את המגינים התוקפים ואת הקבוצה, וצ'לסי ירדה מהפסים. סקולארי לא שרד את החורף, והידינק הוזעק ממוסקבה כדי להציל את העונה וגם להטיל צל כבד על המאמן הבא של צ'לסי, שצריך להתמודד בנוסף גם עם צלו המתמיד של מוריניו. בוומבלי סיבוב הניצחון עם הגביע הפך להצדעה למאמן ההולנדי, כשהאוהדים מתחננים בפניו להישאר. הידינק עזב, אבל הנוכחות שלו נותרה באוויר.
השנה החדשה יוצאת לדרך כשצ'לסי במקום הראשון, אבל אנצ'לוטי יודע שהיכולת הפושרת של הקבוצה בדצמבר מאיימת על מעמדו. הקבוצה נראית עייפה, המגינים אינם מאיימים על היריב כמו בתחילת העונה, ולמפארד לא מבקיע כמו בעבר, יש הטוענים שהסיבה לכך היא המיקום שלו במרכז המגרש, והשערים שלו חסרים.
אנצ'לוטי הבטיח לרוץ עירום במתקן האימונים של הקבוצה אם ירכוש שחקנים חדשים בחלון ההעברות בינואר, אבל זה נראה מחיר סביר בתמורה לחיזוק שיחזיר לצ'לסי את הברק של תחילת העונה. היו מחזורים בהם נראה שצ'לסי של אנצ'לוטי היא המועמדת הבכירה לזכייה באליפות באנגליה ובאירופה, האוהדים לא עזבו את האצטדיון גם ביתרון של שלושה שערים, אבל עכשיו הגיעה שעת המבחן. דידייה דרוגבה ושלושה שחקנים אחרים ייעדרו בשל אליפות אפריקה,
"השחקנים מאוד מחבבים אותו כאדם", מספר רוב ביזלי, כתב "ניוז אוף דה וורלד" ואוהד הקבוצה המעורה היטב במתרחש בקובהאם, "הם מאוד מעריכים אותו, הוא נחשב אמין, והאנגלית שלו טובה. לגבי אנצ'לוטי המאמן, בוא נאמר שחבר המושבעים טרם גיבש דיעה. הקבוצה לא מרשימה בחודשים האחרונים, וישנה תחושה שהחילופים שלו אינם מצליחים לשנות משחקים, בניגוד למוריניו שהצליח לנצח במשחקים עם חילופים נועזים. ישנה סברה שהוא מתאים את השחקנים לשיטה ולא את השיטה לשחקנים".
מעבר לכך, סקולארי גילה שכשהקבוצה נקלעת לקשיים הוא צריך להתמודד לא רק מול יריבות, אלא גם מול כוחות במועדון עצמו. ג'ון טרי ופרנק למפארד דרשו ממנו להגביר את קצב האימונים בטענה שהם קלים מדי, ושחקנים מובילים אחרים ידעו לספר על התרכזות במשחקונים על חשבון הכושר הגופני וההכנה הטקטית למשחקים.
"הכוח האמיתי היום בכדורגל נמצא בידי השחקנים", אמר סקולארי בראיון ל"או גלובו" הברזילאי. "למאמן, ברוב המועדונים האירופיים, אין מספיק כוח להתמודד איתם. מה זה משנה מה המאמן אומר אם לא מקשיבים לו. הבעיה שלי בצ'לסי הייתה טיפוסים כמו דידייה דרוגבה, מיכאל באלאק ופטר צ'ך, שמעולם לא קיבלו את שיטות האימון שלי ולא ביצעו את מה שביקשתי מהם".
עיתונאים נוספים מספרים שבעיה אחת נפתרה. השחקנים מרוצים מקצב האימונים, ואף המורה לאנגלית של אנצ'לוטי מרוצה מההשקעה וההתקדמות שלו. בניגוד למאמן הקודם, אנצ'לוטי, כך מספר סוכנו של אחד הכוכבים, נתפס כאדם אמין. מילה שלו היא מילה, הוא יבצע שינויים בהרכב ויסביר אותם בלי להיראות כמי שמנסה להתחנף לשחקניו. השאלה הגדולה היא איך אנצ'לוטי מסתדר עם בעל הבית.

"אני רוצה להבהיר משהו", כתב האיטלקי באוטוביוגרפיה שלו, "אני קובע את ההרכב ומחליט איך נשחק. ככה זה חייב להיות, המאמן הוא האחראי. זה היה המצב בכל הקבוצות בהן אימנתי. ועדיין, לבעלים יש רשות לשאול שאלות והמאמן צריך לספק הסברים. זה קרה הרבה עם ברלוסקוני. הוא מתאהב בשחקנים. ראשית עם מרקו ואן באסטן, ואז רוי קוסטה, קאקה ורונאלדיניו. כמו רוב בעלי הקבוצות, הוא אוהב את הקבוצה וזה בסדר, אבל חייבים להיות גבולות".
אין דיווחים על ויכוחים טקטיים בין המאמן לאברמוביץ' בחדר ההלבשה, כמו בשלהי תקופתו של מוריניו. שני הצדדים יודעים לשמור על זהירות בשלב זה. לאנצ'לוטי היו שמונה שנים במילאן כדי ללמוד את אמנות הפוליטיקה הפנימית. לקראת גמר ליגת האלופות מול יובנטוס ב-2003 הכין המאמן פתקים ובהם הוראות בכתב ידו לשחקנים: "אתה לא כותב מכתב אהבה במחשב, אלא אם אתה עצוב באמת", הוא אומר.
עם ברלוסקוני היחסים היו זהירים בהרבה. לקראת אותו משחק דיבר המאמן לחניכיו. בפינת החדר התיישב ברלוסקוני ורשם כל מילה שמאמנו אמר. הומור היה הדרך היחידה לטפל בסיטואציה הרגישה. "איך הייתי", שאל אנצ'לוטי. "נפלא, אנחנו בטוח הולכים לנצח", ענה הבוס.
ברלוסקוני אימן בעבר הרחוק קבוצת חובבים מילאנזית והוא עדיין משוכנע שהידע שלו תקף גם לרמות הגבוהות ביותר של המשחק. לפני אנצ'לוטי עברו שבעה מאמנים בחמש עונות במילאנלו. אחרי שמונה שנים רצופות עם ברלוסקוני, לא מפתיע שהוא "יכול לשוחח בקלות עם אברמוביץ', הוא לא גורם לי להרגיש שלא בנוח".

אנצ'לוטי השחקן גדל בפארמה, עבר לרומא וסיים את הקריירה המפוארת שלו במילאן. שלוש שנים אחרי פרישתו הוא החל לאמן ברג'יאנה, קנה לו שם בפארמה והוזמן לאמן את יובנטוס הגדולה.
"כשהחלפתי את מרצ'לו ליפי ביובנטוס ב-1999, חיכה לי גרפיטי מחוץ למשרדי הקבוצה: 'חזירים לא יכולים לאמן'. אני הייתי החזיר. לא נעלבתי - גדלתי בחווה, בחלק של העולם שידוע בזכות נקניקים, פרושוטו ושאר מוצרי חזיר. אכלנו חזיר 365 ימים בשנה. אני מוצא יופי בחזירים, הם כמעט קדושים בעיני. עם זאת, היה ברור שחלק מהאוהדים לא רוצים אותי שם.
"שיחקתי נגדם עם רומא ומילאן. התחריתי עם פארמה נגדם באופן קבוע. אני הייתי האויב ותמיד אהיה. לא אהבתי את יובנטוס קודם לכן, וכנראה שלא אוהב אותם אי פעם. אבל כשהייתי המאמן הייתי האוהד מספר אחת. כזה אני. אני מעורב רגשית מיד. סיימנו במקום השני בשתי העונות שלי שם. לפחות זכיתי לאמן את זינאדין זידאן, השחקן הגדול ביותר שעבדתי איתו, מעט לפני קאקה".
ג'יימס ריצ'רדסון, לשעבר מגיש בשידורי הטלוויזיה המצוינים של הליגה האיטלקית באנגליה, חיווה את דעתו ב-CFCnet, האתר המרכזי של אוהדי צ'לסי: "כשאנצ'לוטי הגיע למילאן הייתה לו תדמית של מאמן שמרן, נוקשה ומקובע. הוא היה ידוע כמאמן שמכר את ג'יאנפרנקו זולה לצ'לסי בעת כהונתו בפארמה. כמו כן, רוברטו באג'יו היה אמור לעבור לפארמה, והעסקה נפלה מכיוון שאנצ'לוטי לא רצה אותו בקבוצה. הייתה לו תדמית של מאמן שאין לו זמן למספרי עשר, הפנטזיסטה, אבל אחרי כמה חודשים במילאן הוא היה מרכיב ארבעה יחד. זה היה מהפך טקטי של ממש מצדו. אולי היה לו יותר חופש פעולה במילאן, אם כי נדמה שברלוסקוני תמיד רכן מעל כתפו".
כמו מאמנים איטלקים בולטים אחרים, גם הוא חניך של אריגו סאקי. הוא שימש כעוזרו במונדיאל 1994 ובתחילת דרכו נהג לשחק במערך 4-4-2, אבל עם השנים עבר לא פעם לשחק עם חלוץ בודד, לא מהלך של מה בכך מול בוס כמו ברלוסקוני, שדרש שחלוצי העל של קבוצתו יעלו בהרכב הפותח. ביובה הוא בנה את הקבוצה סביב זידאן.
"אתה צריך להכיר את השחקנים שלך ואז לבנות שיטה עבורם", הוא אמר על התקופה בטורינו. כמאמן איטלקי הוא מסוגל להיות פרגמטי וזהיר כשצריך - הוא היה שם בשנות התשעים כשהכדורגל האיטלקי היה בנוי על הגנה ועוד קשר הגנתי. מאז, כמעט נכפתה על אנצ'לוטי קבוצה מלהיבה יותר עם רוי קוסטה, ריבאלדו, קלרנס סיידורף ואנדרה פירלו בהרכב אחד. מאוחר יותר, עם קאקה במקום ריבאלדו, מילאן הציגה כדורגל מרתק. זכור במיוחד משחק חצי גמר ליגת האלופות 2007 מול מנצ'סטר יונייטד בגשם בסן סירו, וגם, כמה קל לשכוח, המחצית הראשונה של גמר ליגת האלופות ב-2005.
זה היה אמור להיות רגע אברמוביצ'י עבור אנצ'לוטי. ב-2003 הוא זכה בגביע הגדול אחרי גמר נוראי, וב-2005, אחרי 45 דקות של כדורגל מענג, הוא נראה בדרכו לספרי ההיסטוריה כמנצח גדול גם מהבחינה האסתטית. סיידורף, קאקה, קרספו ופירלו הציגו כדורגל אלגנטי, חכם ויעיל, וירדו למחצית ביתרון של שלושה שערים. ואז רעדה האדמה באיסטנבול.

"במחצית הובלנו 0:3, וחלק מהשחקנים שלא היו בסגל החלו לחגוג. הם לבשו חולצות ניצחון מתחת לבגדיהם הרשמיים", כתב אנצ'לוטי. "הזהרתי אותם שליברפול תילחם עד הסוף, אבל מה שקרה במחצית השנייה היה בלתי ייאמן. שש דקות של אובדן חושים של מילאן. 360 שניות שבהן המשחק השלים 360 מעלות. הם הבקיעו שלושה שערים. בלתי אפשרי. בלתי ייאמן.
"נשאלתי פעמים רבות מה עבר לי בראש כשהם חזרו למשחק. האמת היא שבראשי נפערה תהום. זה קרה כל כך מהר. התאוששנו, אבל הנזק נגרם. אף על פי שייצרנו מצבים רבים בהארכה המשחק הגיע לפנדלים. יז'י דודק חזר על התעלולים של ברוס גרובלאר מהגמר שבו שיחקתי נגד ליברפול עם רומא, 21 שנה מוקדם יותר. ליברפול ניצחה. לא צפיתי בשנייה אחת מהמשחק ההוא מאז. אין צורך. היה מספיק קשה למצוא דרך להתאושש ולהמשיך הלאה. ואני המשכתי.
"היום זה לא יותר מהפסד בשבילי, כמו כל ההפסדים שנחלתי בקריירה שלי. ההתאוששות הפסיכולוגית נמשכה ברוב עונת 2005-2006, אבל עשינו זאת. חזרנו חזקים יותר והפכתי לאוהד של שתי קבוצות, מילאן וליברפול. רציתי באופן נואש לשחק שוב מול ליברפול בגמר.
"ניצחנו את מנצ'סטר יונייטד 0:3 בחצי הגמר ב-2007 אחרי שהפסדנו מולם 2:3 באולד טראפורד. היו שתי סיבות לניצחון שלנו. הראשונה הייתה זיכרון הלילה ההוא באיסטנבול. השנייה הייתה שערב קודם לכן ראינו את ליברפול מנצחת את צ'לסי ועולה לגמר. הפכנו את מילאנלו לקופ מאולתר. עשינו הכל: דגלים, צעיפים, כרזות. היינו אדומים בנשמה באותו ערב. כל כך רצינו לפגוש אותם בגמר. ידענו שננצח במשחק. היינו בטוחים לגמרי. ואכן ניצחנו 1:2. אני לא זוכר הרבה מהמשחק. אני זוכר בעיקר את המסיבה שאחריו".
לאנצ'לוטי יש שני עוזרי מאמן בצ'לסי: ריי וילקינס, שאמור לקשר בין המאמן לתרבות הכדורגל האנגלי והמסורת של המועדון, וברונו דמיקליס, פסיכולוג ואלוף קרטה לשעבר. דמיקליס ייסד את "מילאן לאב", מעבדת ספורט שהצליחה להאריך באופן משמעותי את הקריירה של שחקני מילאן, ביניהם פאולו מאלדיני ואלסנדרו קוסטקורטה, שהמשיכו לשחק ברמה גבוהה ביותר בשנות הארבעים לחייהם. הוא אפילו הצליח ללמד את האיטלקים להפסיק לפחד מדו קרב פנדלים, אחרי טיפול שכלל בקרה של גלי המוח.

אנצ'לוטי יזדקק לכל עזרה אפשרית אם צ'לסי לא תחזור לכושר של תחילת העונה. בשנתיים האחרונות המטרה הראשית של צ'לסי הייתה אירופה, אבל העונה ישנו רעב מחודש בקבוצה ותשוקה אמיתית לזכות באליפות הפרמיירליג. אבל צ'לסי אינו מועדון רגיל. אברמוביץ' הוא בעל הדיעה, ורבים אחרים מייעצים לו ורבים על תשומת לבו.
פרנק ארנסן, דירקטור הכדורגל של המועדון ואחראי לטיפוח שחקנים, כפה בזמנו רכש על מוריניו, שלא לדבר על אברמוביץ' עצמו, שהביא את אנדריי שבצ'נקו לקבוצה. בינואר 2007 הובהר למוריניו שהוא יכול להחתים רק שחקנים שארנסן ימליץ עליהם. זו הסיבה המרכזית לכך ששחקן כמו טל בן חיים, שלעולם לא יהיה מתאים ברמתו אפילו לקבוצת המילואים של המועדון, מצא את עצמו פתאום בסטמפורד ברידג'.
עם עזיבתו של פיטר קניון העונה, הפך ארנסן לדמות החזקה מאחורי קלעים, אף שמחלקות הנוער והסקאוטינג שבראשותו טרם הצמיחו שחקן אחד שיהיה מספיק טוב עבור הקבוצה הבכירה. גם הקפטן ג'ון טרי דורש יותר סמכויות מעבר למתרחש על הדשא.
גם עבור מי ששרד שמונה שנים במחיצת ברלוסקוני, זו אינה סיטואציה קלה, והשלב הבא בליגת האלופות יפגיש את אנצ'לוטי עם מוריניו. זו צפויה להיות קבלת פנים שתרעיד את סטמפורד ברידג', אבל עם שריקת הפתיחה יחל מאבק קבוצתי ואישי חריף.
השניים הפכו לאויבים מוצהרים בימיהם בחזית המילאנזית ("אם מוריניו הוא המשיח, אני לא אחד משליחיו", אמר אנצ'לוטי), ומוריניו ישמח לערער את מעמדו של אנצ'לוטי בקבוצה. עבור מוריניו, צ'לסי היא פצע פתוח וניצחון בשני מפגשים רוויי רגשות יהיה צעד ענק קדימה, מקצועי ואישי. עבור אנצ'לוטי זו הזדמנות לא רק להתקדם שלב בליגת האלופות, אלא גם לפזר חלק מהצללים המוטלים על סטמפורד ברידג'.