קשים להשגה: שלושת ההישגים הגדולים של העשור בטניס
הניצחון של דל פוטרו בארה"ב, הדומיננטיות של נאדאל בחימר ושגעון הגראנד סלאמים של פדרר. אלמוג שריד מסכם עשור בטניס ונזכר בשלושת ההישגים הגדולים של הספורט הלבן. כתבה ראשונה בסדרה
nrg מעריב חוזר לרגעים הגדולים, האכזבות והטניסאים שעשו לנו את העשור החולף בסדרת כתבות מיוחדת, לפני ששנת 2010 תכריז רשמית על כניסתה ותותיר מאחור צבר זכרונות מהמגרשים הקשים של אוסטרליה וארה"ב, החימר של פריז והדשא של לונדון. והיום: שלושת ההישגים של העשור.
מעבר לכך שהניצחון הראשון בקריירה של חואן מרטין דל פוטרו על רוג'ר פדרר הגיע במעמד החשוב ביותר - גמר אליפות ארה"ב הפתוחה, מדובר בניצחון שניפץ סדרי עולם בענף ונחשב לאחת הסנסציות הגדולות בהיסטוריה של הענף.
"דלפו", לו זאת היתה ההופעה הראשונה בגמר גראנד סלאם, היה עם מאזן של 6-0 מול השוויצרי. גם המהמרים לא פרגנו לו יחס טוב, אבל הארגנטינאי בן ה-21
דל פוטרו, שבפעמים הקודמות היה נוהג להיחנק ברגעי האמת, חזר מפיגור פעמיים, הפך לראשון שמנצח את פדרר פעמיים בשובר שוויון בגמר גראנד סלאם ורשם ניצחון מנטלי בחמש מערכות, כדי להותיר את המדורג 1 המום עם הפסד בפלשינג מדו לאחר 41 משחקים וחמישה תארים רצופים.

המגדל מטנדיל, על 198 הסנטימטרים שלו, שהפך לזוכה גראנד סלאם הגבוה בהיסטוריה, גם היה לראשון שמנצח ברציפות בגראנד סלאם את שני המדורגים הבכירים בעולם (פדרר ונדאל). הוא הביא סוג של בשורה לטניס אחרי ש-21 מתוך 22 התארים האחרונים התחלקו בין הקרחון השויצרי למטאדור הספרדי.
פדרר, לעומת זאת, נכשל במשימתו להפוך לאבא הראשון שזוכה בגראנד סלאם מאז ג'ימי קונורס, וגם לא הצליח להיות הראשון בעידן הפתוח שזוכה שש פעמים רצוף באליפות ארה"ב הפתוחה.

אם יש תופעה מיוחדת שבלטה מאוד בעשור הנוכחי, זוהי ללא ספק הדומיננטיות הבלתי מעורערת של רפאל נאדאל על מגרשי החימר. שליטה שהפכה אותו בעיני רבים לטניסאי הגדול ביותר שדרך על המשטח האדום.

בין 2005 ל-2007 קבע המטאדור הספרדי רצף בלתי נתפס של 81 ניצחונות על חימר, שנקטע רק על ידי רוג'ר פדרר בגמר בהמבורג. רוצים עוד סיבות, קבלו את הנתונים הבאים: מאזן קריירה של 16:182 (1:49 במשחקים של הטוב מ-5), 24 ניצחונות בגמרים מתוך ה-26 אליהם הגיע (מאזן הגמרים הטוב ביותר של שחקן כלשהו בכל סוגי המשטחים), מאזן מושלם במדי נבחרת הדיוויס של ספרד על המשטח וארבעה תארים רצופים ברולאן גארוס (שווה לשיאו של ביורן בורג), לא משאירים שום מקום לספק.
בורג, שנחשב לשחקן הגדול ביותר על החימר לפניו, אמר על הספרדי:"זה פשוט מדהים מה שרפא עושה על המשטח הזה ואיך הוא מצליח להישאר בלתי פגיע במשך תקופה כה ארוכה נגד כל שחקני הצמרת. לכולם יש מוטיבציה כפולה לנצח אותו, אבל סגנון המשחק שמתאים כמו כפפה ליד והעליונות הפיזית והמנטלית שלו, מאפשרת לו לתת תשובה לכל מה שמנסים נגדו".

הוא חיכה לזה תקופה ארוכה מאוד, ובדרך הוא ספג כמה בומבות בכלל לא נעימות מהיריב המושבע נאדאל, שאימלל אותו פעם אחר פעם ומנע ממנו את הכתר בשלב מוקדם בהרבה.

רוג'ר פדרר לא התייאש והצליח לקום מהקרשים בכל פעם כמו אלוף גדול בעזרת הרבה כח רצון ואמונה, כדי להפוך לגדול בהיסטוריה. בדרך לשם הוא השיג את תואר הבכורה הנכסף ברולאן גארוס, שהכניס אותו למועדון המצומצם של חמישה שחקנים שזכו בכל ארבעת הגראנד סלאמים, ואת הגביע בווימבלדון, אשר הציב אותו מעל פיט סמפראס בראש טבלת הזוכים בגראנד סלאמים.
הנתונים הללו הם רק חלק מהסיפור מאחורי השליטה של פדרר בטורנירי הגראנד סלאם בעשור הנוכחי. הוא הפך לראשון שזוכה בשני גראנד סלאמים שונים חמש פעמים ברציפות (ארה"ב ו-ווימבלדון), וגם היה הטניסאי היחיד, שהגיע באותה השנה לגמרים של כל ארבעת הגראנד סלאמים שלוש פעמים ברציפות.
שימו לב לנתון הבא: 22 העפלות רצופות לגמר גראנד סלאם. יותר מכפול מהרצף הקודם של ביורן בורג, שעמד על 10.
אפילו פיט סמפראס, שנאלץ להתבונן בשיא שלו חומק מהידיים, הודה: "מבחינתי, פדרר הוא הגדול מכולם. חשבתי כך עוד לפני התואר בוויבמלדון. ההישגים שלו, הגיוון, היכולת להביא מעצמו משהו חדש וטוב בכל פעם, ולעשות זאת תוך כדי טניס יפה לעין ששובה את לב המעריצים שלו, נותן לו את התואר הגדול מכולם. אין לי בעיה להחמיא לו על כך".
