פעם בחיים: יוון לוקחת את אליפות אירופה
השחקנים נשמעו כמו שמות של מחלות, היריבות נותרו אובדות עצות והעיתונאים גם. כי איך לעזאזל מפרשנים הגנה של פנטזיסטים? 4.7.2004, יוון מנצחת 0:1 את פורטוגל וזוכה באליפות אירופה
וכמו בהזמנה, כמו שבאמת כתוב באגדות, לקחה את היורו הזה האלופה הכי מופרכת בהיסטוריה של הכדורגל האירופי. לא בגלל שגרמניה היתה חלשה או שאנגליה היתה אנגליה. נהפוך הוא.
נבחרת יוון זוכה באליפות אירופה צילום: אי-פי
למרות שצרפת הגיעה לרבע הגמר בסטייל, וצ'כיה נראתה כמו אלופת אירופה אמיתית ופורטוגל היתה מארחת מענגת עם רונאלדו הילד וסקולארי השועל, למרות כל אלה, כל אחת מהן (פורטוגל אפילו פעמיים) נאלצה להפסיד לאותה נבחרת שפשוט היתה טובה ממנה באותו יום.
היום ברור מה היה סוד הקסם. כל הקלישאות שמדברות על צמצום פערים לא עמדו בפרץ הצמצום. יוון שיחקה הגנה מושלמת, כלומר שיחקה בהגנה כמו שמשחקים בהתקפה. אם צריך לנוע בלי כדור כדי לפרק הגנות בחילופי מסירות, הנבחרת המופלאה של אוטו רהאגל נעה בלי כדור בהגנה כדי למנוע מלפרק אותה.
אנדוניס ניקופולידיס נבחר בסיום אותה אליפות כשוער המצטיין למרות שלא לקח כדור אחד באמת שראוי לזכור. פשוט לא הגיעו אליו. לא הנרי, לא רונאלדו, לא ראול ולא בארוש.
חורבן הכדורגל היפה. וסגירת מעגל
אני זוכר כל שם בנבחרת היוונית, כמעט כל שיר. התמזל מזלי וצפיתי בחמישה מששת המשחקים של יוון באותה אליפות, עם אותם עיתונאים טרוטי עיניים ששינו מספר פעמים את מועד טיסתם הביתה. יכול להיות שזו המשיכה לנבחרת כחול-לבן או אולי הקהל הגדול שלה שהלך והתנ־ פח ככל שהתקדם הטורניר, מ-3,000 במשחק הפתיחה ועד ל-18 אלף בגמר.
יוון שיחקה עם טריאנוס דלאס ומיכאלי קאפסיס במרכז ההגנה כשקוסטאס קצורניס משחק כשחקן הגנה למשימות מיוחדות. עם סייטרידיס המדהים באגף הימני ופיסאס באגף השמאלי, כשבאסינאס, קרגוניס וזגוראקיס בקישור האחורי, יאנוקופולוס החביב באגף אחד ובאגף השני וריזאס, כשבחוד הפליא לכבוש
אנגלוס חריסטאס הענק.
מדי פעם ניסה רהאגל להכניס קצת תבונה ושאר רוח עם ואסיליס צארטס, אבל גם התואם אבי נמני הזה, ששיחק בספרד, לא היה מוכר לחובבי הכדורגל בארץ.
כל השחקנים נשמעו כמו שמות של מחלות, או לחילופין תרופות, וכל היוון הזו היתה כבדה על הפרשנים. הרבה יותר קל לפרשן פנטזיסטים, אבל מה קורה כשההגנה היא פנטזיסטית? זה היה חורבן הכדורגל היפה, אבל החודש שבו נסגר מעגל בכדורגל העולמי, כדורגל שראה כבר הכל: רקדני סמבה מברזיל, טוטאל פוטבול הולנדי, נחישות ומחויבות גרמנית, טקטיקה עילאית איטלקית, לוזריות אנגלית, יד (ורגל) אלוהים ארגנטינית, ולבסוף גם הגנת פלאנקס ספרטנית-יוונית.
חלאס טקטיקה, להתחיל לכסח
היוונים חוגגים גמר היסטורי בדקה ה-105 צילום: AP
וכמו בבדיחה ההיא שבה מכריז קפטן הנמלים בהפסקת המשחק מול הפילים כי "הגיע הרגע להתחיל לכסח," כך נראתה ההארכה שלה בחצי הגמר בדרגאו של פורטו מול צ'כיה המופלאה של נדבד, בארוש, ינקולובסקי ואויפלושי.
90 דקות התנפצה צ'כיה אל מול משחק ההגנה המתואם של יוון, כאילו לא חגגה על נבחרת דנמרק ברבע הגמר. ואז באה ההארכה והשער של פטר צ'ך ספג מטווח שלא היה מבייש קבוצה גרמנית בשיא הבליץ. אחרי 90 דקות של הגנה מתישה, היוונים פשוט לחצו את הצ'כים לשער שלהם, בניגוד לחוקי הטבע, כאילו הם הקבוצה העדיפה, כאילו זה הרגע שבו אפשר להרוג את השור אחרי שהתישו אותו.
ובדקה ה-,105 ממש בהתקפה האחרונה של המחצית הראשונה בהארכה, כבש דלאס את שער הכסף ששלח את יוון לגמר. לא מתפרצת, לא בעיטה בלתי אפשרית. מקרן, כמו שקבוצה עדיפה כובשת.
זה היה הרגע המדהים בספורט העולמי בעשור הזה. השיא ב-100 מ' עוד יישבר, גם ב-.200 בוסטון תזכה באליפות גם בעשור הבא, ובארגנטינה יימצא מסי חדש. קשה להאמין שנבחרת בסדר הגודל של יוון תחבר חודש כפי שעשתה הנבחרת של רהאגל ביוני ,2004 בטח לא יוון. פעם בחיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם