גלות ירושלים:התקופה של נמני בבירה
זה התחיל עם אבוקות באימון, הגיע לשיא עם דמעות במשחק מול מכבי ת"א, והסתיים בחזרה הביתה. בתל אביב ובבירה מתקשים לשכוח את התקופה ההיא, של אבי נמני בצהוב-שחור
אבי נמני בצהוב שחור מול מכבי ת''א צילום: דני מרון
נמני הגיע לבית"ר בתקופה רעה. הקבוצה דשדשה בתחתית (מקום אחד לפני הסוף). נמני כבש, מסר, ובעיקר לקח מנהיגות. את העונה סיימה בית"ר במקום התשיעי, ונמני היה השחקן הבולט עם שמונה כיבושים. מאז, ואפילו שחזר נמני לקרית שלום, הוא מקבל פרחים בכל מחזור שבו מכבי מגיעה לטדי. זה לא קרה עם אבוקסיס שחזר להפועל, זה לא יקרה לשמעון גרשון וגם לא לאריק בנאדו.
למרות התיקו המאכזב מול מכבי אחי נצרת במחזור שעבר, יעמדו מחר (שבת) יותר מעשרת אלפים אוהדים של מכבי ת"א מאחורי הקבוצה במשחק הביתי מול בית"ר ירושלים. במחזור ה-19 של עונת 2003/2004 זה לא היה כך. מכבי הגיעה אז לטדי, ויותר מ-4,000 מאוהדיה ליוו אותה רק כדי לא להחמיץ את המפגש עם אבי נמני, שכבר החל להתאקלם בבית וגן, ביתו החדש, אחרי שנזרק על ידי לוני הרציקוביץ' וניר קלינגר מקריית שלום.
זה היה לילה קשה עד בלתי נסבל מבחינת אוהדי מכבי. הם נקרעו בין האהדה לקבוצה לאהבה האין סופית לנמני. באותו לילה נחצו כל הגבולות. אוהדים אשר חשבו שצריך לעודד את הקבוצה בכל מקרה הלכו מכות ביציע עם אוהדים שאמרו שחייבים לתמוך רק בנמני. אנשים ישבו ביציע הצפוני הקר בטדי ובכו.
"הרגשנו כמו מישהו שהייתה לו חברה במשך שנים, ואפילו שהוא נפרד ממנה, הוא עדיין אוהב אותה, וצחוק הגורל הוא שהוא נאלץ להיות בחתונה שלה עם מישהו אחר ולאכול את הלב", סיפרו אוהדי מכבי בסוף המשחק, בירידה מירושלים בחזרה לתל אביב.
"זה שבר את כל השיאים"
בית"ר ניצחה באותו משחק 0:1 משער של ברק יצחקי. נמני היה המבשל. בית"ר הייתה קבוצת תחתית באותה עונה, וכשנמני הגיע אליה במחזור התשיעי היא הייתה מקום אחד מעל המקום האחרון.
4,000 אוהדים בבית וגן. אבי נמני צילום: דני מרון
"הייתה לנו הרגשה שאפשר להביא אותו", נזכר השבוע המנהל המיתולוגי של בית"ר ירושלים אברהם לוי, "אבי גורש ממכבי ת"א, ואפילו שהיה יכול לעבור לקבוצה אחרת, הוא נשאר כמעט חודשיים בקרית שלום והתאמן לבד. היה ברור שמישהו ייקח אותו בסופו של דבר. אני זוכר שמכבי חיפה רצתה, ואפילו דובר שהוא יעבור להפועל ת"א, אבל אנחנו היינו צריכים אותו כי היינו מועמדים לרדת ליגה. היו לנו שחקנים צעירים וכישרוניים, אבל לא היה מנהיג במגרש".
הבעלים של בית"ר ירושלים היו אז האחים מאיר ושאול לוי, מאיר פניג'ל והקבלן הירושלמי ששון שם טוב, שהיה מיודד עם נמני הרבה שנים קודם לכן. מכבי חיפה הייתה כרגיל בצמרת, ולנמני הוצע חוזה לשלוש שנים. היה טבעי שהוא יעבור לקרית אליעזר, אבל הלחץ של שם טוב והרושם המצוין שעשה עליו פניג'ל בפגישה שקיים עמו הביאו אותו לחתום בבית"ר.
"לא היה לנו הרבה כסף, אבל למזלנו מכבי שילמה חלק גדול מהשכר שלו, ואצלנו הוא הרוויח קצת יותר ממאה אלף דולר", המשיך לוי, "אני זוכר שישבנו לחתום על החוזה בתל אביב, והיה כמעט 14:00 בצהריים. הוחלט שאבי יגיע לאימון אחר הצהריים, והשמועה התפשטה כמו אש בשדה קוצים. כשעלינו לירושלים חשבתי שיגיעו כמה מאות, אבל בבית וגן חיכו לנו יותר מ-4,000 אוהדים. זה היה בלתי נתפס. אני, שראיתי הכול בכדורגל, הייתי בהלם".
לוי
ונמני הגיעו בקושי לחדר ההלבשה, לאחר שפילסו לעצמם את הדרך בין ההמונים, שלא הפסיקו לחבק ולנשק. "זה היה כמו יום חג", נזכר עוזר מאמן בית"ר ירושלים דוד אמסלם, שהיה אז שחקן הקבוצה, "אנשים נהרו לבית וגן מכל כיוון. היינו בטוחים שיהיה עניין, אבל זה שבר את כל השיאים".
עיתונאי ירושלמי מתפייט: "זה כמו במה בערב יום העצמאות, שמגיעים אליה מכל פינה. אני זוכר שבמערכת של העיתון כולם קמו ונסעו לבית וגן. יותר מזה, את אשתי הבאתי אתי כדי שתראה את המחזה. ההגעה של נמני לבית"ר הייתה חזקה יותר מהחזרה של אלי אוחנה מבלגיה, מההגעה של איציק זוהר לירושלים ומהפעמיים שראובן עטר הגיע אלינו. נמני היה הסמל הבלתי מעורער של מכבי ת"א ואחד הסמלים הכי גדולים שייצר הכדורגל הישראלי, והיה קשה להתרגל למראה שלו במדי בית”ר. אני זוכר שלאותו אימון ראשון של נמני הגיע גם אופיר עזו, שהיה הכוכב של הפועל ירושלים ועבר לבית"ר.
"מעבר כזה הוא תמיד אירוע, אבל מי בכלל ספר את עזו באותו יום. אנשים עמדו על הגבעות מסביב לבית וגן, טיפסו על חדר ההלבשה, נתלו על הדוודים ועל עמודי החשמל, ואחזו בכל דבר יציב. היום, כשאתה שומע שאוהדים מפוצצים אימונים לפני משחקים חשובים, תדע שהכול התחיל מאותו יום. מה לא היה על הדשא? מרימונים עד חזיזים, מאבוקות עד גלילי נייר".
גול במשחק הפתיחה
נמני הגיע לבית"ר אחרי כמעט חודשיים שהוא לא התאמן בצורה סדירה. הכושר הגופני שלו היה לקוי, וגם כושר המשחק, אבל המאמן אלי אוחנה בכל זאת החליט להרכיב אותו ב-11 במשחק שחיכה לקבוצה מול מ.ס אשדוד. נמני היה משוכנע שיעלה מהספסל, אבל אוחנה קרא לו לשיחה ואמר: “יש לנו שחקנים צעירים שזקוקים למישהו כמוך במגרש. תכוון אותם ותעזור להם, גם אם התנועה שלך תהיה מוגבלת".
אבי נמני מרים את טדי באוויר צילום: דני מרון
אברהם לוי נזכר בהיערכות שלהם למשחק: "החלטנו להדפיס 7,000 כרטיסים, אבל כולם נגמרו עד יום שישי. היה ביקוש מטורף, והוצאנו עוד 4,000 למכירה. גם הם נמכרו בתוך שעות. עם המנויים שהיו לנו וכל המוזמנים היו בטדי 19 אלף צופים במשחק מול אשדוד".
אשדוד הגיעה למשחק מהמקום השני. באותה עונה החליט ג'קי בן זקן לייצר קבוצת חלומות. חיים רביבו חזר מטורקיה, יוסי אבוקסיס הגיע בעקבותיו עם שוקי נגר, אילן בכר ואסי דומב. בקבוצה שיחקו גם אלון חזן ושי הולצמן, ובהחלט הייתה בעיר הנמל תחושה שהם הולכים סוף סוף לשים את אשדוד על המפה.
יותר מאלף אשדודים הגיעו לירושלים, כמות שמעולם לא הגיעה לבירה במשחק חוץ. בדקה הרביעית הם ראו את עופר טלקר, אז מגנה הימני של בית"ר, מגביה כדור חופשי מהאגף היישר לנמני, שבמשחקו הראשון בעט מהאוויר פנימה והרים את טדי באוויר. מאמן מ.ס אשדוד הנוכחי יוסי מזרחי, שהיה אז עוזרו של אברהם גרנט בנבחרת ישראל, שמע את השאגות עד ביתו,
המשקיף על טדי: "נזכרתי השבוע בשיחה שהייתה לי עם חבר ביום של אותו משחק, ואמרתי לו: 'אתה תראה שנמני יבקיע את שער הניצחון כי הכוכבים בשמים דואגים לכוכבים שנמצאים על האדמה'. נמני היה הכוכב, ולי היה ברור שיקרה משהו גדול אתו כבר במשחק הפתיחה".
נמני הגיע לבית"ר בעונה שרוב הכישרונות הגדולים הנוכחיים של הכדורגל הישראלי עשו את צעדיהם הראשונים. לצדו באותה קבוצה שיחקו שלומי ארבייטמן, אבירם ברוכיאן, מאור מליקסון, אלירן דנין, עמית בן שושן וברק יצחקי, שהגיע עונה קודם לכן מהפועל אשקלון.
בית הספר הכי טוב. אבי נמני צילום: עדי אבישי
"נמני היה בית הספר הכי טוב עבור כולנו", סיפר השבוע יצחקי. "זה ממש כמו ללכת לבית ספר וללמוד. כך זה היה להיות לצדו. אני חושב שכל החבר'ה הצעירים שהיו אז בקבוצה למדו ממנו איך להיות ספורטאים, מה זה לרצות לנצח, איך צריך לדבר מול מיקרופון, ובעצם כמעט הכול. אפילו מהדברים הפחות נעימים כמו הצעקות שלו במגרש, ותאמין לי שנמני יודע לצעוק ולגעור, אתה בסופו של דבר לומד. לשמחתי ולשמחתם של כאלה ששיחקו אז בקבוצה, הוא היה אתנו, והוא היה עוד מאמן במגרש. לפעמים היה קשה לשמוע את אלי אוחנה מהקווים בגלל הרעש, אבל אבי היה אתנו על הדשא, וזה היה הפלוס הכי גדול".
יצחקי זוכר מה זה להיות באותו חדר הלבשה עם נמני: "אני זוכר איך כולנו היינו מסתכלים על כמות ההודעות שהיו לו בטלפון הסלולרי כשהאימונים היו מסתיימים. היינו נכנסים לחדר ההלבשה, ולאבי היו עשרות, אם לא יותר ממאה, טלפונים שלא נענו ועשרות הודעות. הוא היה מקשיב בסבלנות וחוזר לאנשים, וזו הגדולה שלו. אין הרבה אנשים כאלה. אולי רק הוא ואלי אוחנה, שהנוכחות שלהם מורגשת, גם אם הם לא מעורבים ישירות. בסופו של דבר ההגעה שלו עשתה טוב לכולנו, ובאותה עונה נשארנו בליגה".
בחזרה לגלאקטיקוס
נמני חוזר לקרית שלום. נשאר מכביסט צילום: עדי אבישי
נמני, שקיבל מברוכיאן את החולצה עם הספרה שמונה על הגב, כבש בחמישים המשחקים שלו במדי בית"ר ירושלים עשרים שערים ובישל עוד שבעה. בעונתו השנייה בקבוצה, כשטל בנין - שגורש בעצמו ממכבי - שיחק בקישור לצדו, הוא כבש נגד מכבי ת"א בפנדל.
את הקשר המצוין שהיה לו עם כמה מאוהדי מכבי ת"א הוא המשיך לשמר, אבל גם בשוק מחנה יהודה, מעוז אוהדי בית"ר, הוא ביקר לא פעם. היו לו ימים שהוא היה פוקד אירועים של אוהדי מכבי בד בבד עם אירועים של אוהדי בית"ר, שעם כמה מהם הוא מצוי עד היום בקשר מצוין.
בתום כמעט שנתיים בבית"ר חזר נמני למכבי ת"א. בקרית שלום חלמו על גלאקטיקוס, ולצד אייל ברקוביץ' וג'ובאני רוסו, הוחזר גם נמני הביתה, בעיקר כדי לייצר אחדות במחנה האוהדים השסוע של הקבוצה. "רצינו שהוא יישאר אתנו", נזכר אמסלם. "אני אפילו אמרתי לו שיישאר בבית"ר, אבל הבקשה של מכבי שהוא יחזור הייתה חזקה ממנו, והוא לא היה יכול לסרב כי אחרי הכול הוא מכביסט".
במשחק הראשון שפתח את עונת החזרה של נמני למכבי יצאה הקבוצה למשחק חוץ מול בית"ר בטדי. נמני, כמו נמני, היה במקום בצומת מכריע. הוא כבש את השער היחיד במשחק, וסידר לקלינגר ניצחון.
בסרט שעשה העיתונאי אביעד פוהורילס על הקריירה של נמני סיפרה אמו אתי נמני שהיא לא רצתה שהוא יחזור למכבי מחשש ששוב יפגעו בבנה.
נמני מודה שם שהיה לו משתלם להיפרד ממכבי לשנתיים כדי לגלות עולם אחר: "כמה שזה נשמע מוזר", הוא אומר. "בסופו של דבר יצא לי טוב כי הכרתי מועדון אחר עם אנשים טובים מאוד שאהבו אותי ואני אהבתי אותם. נהניתי שם מכל רגע".
השבוע פגש נמני את אנשי בית"ר. זה היה ביום ראשון, בהלוויה של יפה פניג'ל, רעייתו של מאיר פניג'ל. "צלצלתי אליו כדי לעזור למאיר ולהודיע לכמה שיותר אנשים על ההלוויה", סיפר אברם לוי. "אמרתי לו: 'אבי, אני מתנצל שאני מתקשר אליך כך להגיד לך על הלוויה. אולי יש לך עיסוק אחר, ואתה לא יכול לבוא'. אבל הוא אמר לי שהוא מודה לי שצלצלתי אליו, וגם אם השעה הייתה עכשיו 2:00 בלילה, הוא היה עוזב הכול ומגיע לירושלים. זה נמני, וכך הוא היה גם בבית"ר”.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם