חוזה טאלנט: האם כוכבי עבר מתאימים לאמן נבחרת?
אייל ברקוביץ,' אם וכאשר, לא יהיה כוכב הכדורגל הראשון שניהול נבחרת לאומית יהיה ג'וב האימון הראשון שלו. בקנבאואר וקלינסמן כבר היו בסרט הזה עם גרמניה ושיחקו אותה בענק. מצד שני בכדורגל העולמי היו גם נפילות כואבות. פרטים אצל חריסטו סטויצ'קוב והוגו סאנצ'ס שנמחקו עם בולגריה ומכסיקו. מסע בעקבות הקוסמים
גרמניה, הולנד, מכסיקו, צרפת, בולגריה, רומניה, ברזיל וארגנטינה, כולן מינו לתפקיד שחקני עבר מובחרים בלי ניסיון רב על הקווים. מי שהצליח הפך למונומנט לאומי, אבל הבעיה היתה אצל מי שנכשל. אף אחד אז לא זכר לגיבורי התהילה חסד נעורים. הסכין יצאה במהירות והגריל הוכן עם גחלים. את הסיכון הזה ברקוביץ' חייב לקחת.
אחד מחלוצי המעבר החד - מכוכב נבחרת למאמן לאומי - היה פרנץ בקנבאואר, הקייזר הגרמני, שב-,1984 אחרי כישלון באליפות אירופה, ירש את מקומו של יופ דארוול על הקווים של נבחרת מערב גרמניה. כמה שבקנבאואר היה שחקן גדול ונערץ, בארצו הרימו גבה כשהמינוי הושלם.
איך לוקחים אחד בלי ניסיון ומביאים אותו למעמד הרם ביותר? רק שהקייזר, כמו בכל הקריירה שלו, נכנס לתפקיד בגב זקוף. ב-1986 הוא הביא את מערב גרמניה לגמר המונדיאל, והפסיד רק למראדונה וארגנטינה בגמר. ארבע שנים לאחר מכן הוא כבר הביא את הגביע.
בקנבאואר המשיך למארסיי ולקח איתה אליפות, ומשם עבר לבאיירן מינכן וזכה בגביע אופ"א. בשיא הקריירה הוא פרש מאימון ועבר להיות נשיא באיירן, וכך חסך
כשפלר עזב היה ברור שגרמניה תצטרך לפגוע בול בתפקיד היוקרתי. היא עמדה לארח את המונדיאל ב-2006 ואסור היה לפשל. יו"ר ההתאחדות תיאו צווזינגר קיבל אז לא מעט המלצות על יורגן קלינסמן, שבאותה תקופה בכלל התגורר בארה"ב. אחרי לא מעט התלבטויות היו"ר החליט להפקיד בידי חלוץ העבר את המשימה. אם יש משהו שברקוביץ' מזכיר בו קצת את קלינסמן, זו העובדה ששניהם לא עושים חשבון לסביבה. הם מסמנים מטרה ושכולם יקפצו.
קלינסמן לקח החלטה שהוא משנה את פניה של גרמניה. מנבחרת שתמיד דגלה בניצחון 0:1 קטן הוא רצה ליצור כובשת שערים מצטיינת. ממערך 2:3:5 המסורתי הוא עבר ל-2:4:4. המאמן אמר שהוא מצעיר את הסגל ונפרד מהקשישים. הוא מינה את אוליבר בירהוף כמנהל ואת יואכים לאב כעוזרו. קלינסמן התעלם מהלחשושים מאחורי גבו והביא מאמן כושר אמריקאי וסקאוט שוייצרי. את ספ מאייר, מאמן השוערים האגדי, הוא פיטר כי לטענתו העדיף את אוליבר קאן על פני יינס להמאן, שהיה בכושר שיא.
אם זה לא הספיק לדרך הקשה שנוצרה, הקהל הפנה לקלינסמן עורף. ככה זה כשנלחמים ב"בילד," העיתון המוביל במדינה. קלינסמן סירב להמשיך במסורת שהיתה מעניקה לעיתון את ההרכב הפותח 24 שעות לפני המשחק. "היחס לכולם יהיה שווה," הוא הדהים את אנשי התקשורת.
התוצאות במשחקי האימון היו קטסטרופליות, כשהשיא בתבוסה 4:1 לאיטליה, חודשים ספורים לפני משחק הפתיחה של המונדיאל. אלפרד דרקסלר, סגן העורך של ה"בילד," כתב שאם קלינסמן עוד לא עלה עדיין על המטוס, מוטב שיעשה זאת עכשיו ויירד רק בביתו שטוף השמש שבקליפורניה.
הביקורת הגיעה עד הפרלמנט הגרמני. נורברט בארת'ל, ממפלגתה של הקנצלרית אנגלה מרקל, הציע שהמאמן חסר הניסיון יופיע בפני ועדת הספורט ויסביר איך הוא מתכוון לזכות במונדיאל. הבקשה באה בימים בהם התפרסם משאל ורק שלושה אחוזים מהנשאלים האמינו שביכולתה של הנבחרת להניף את הגביע. "אם זה היה באחריותי, הייתי מעיף אותו באופן מיידי," אמר אז סטפן אפנברג, מכוכבי העבר של גרמניה. "חלק מהעולם צוחק עלינו והשאר כבר לא מכבדים אותנו."
קלינסמן אמנם זכה לתמיכה פומבית מהקנצלרית, אבל גם לא נרתע מהביקורת הגורפת. הוא ישב במסיבת עיתונאים ואמר שהוא לא מתכוון לזוז במילימטר מהדרך. "ברגע שנשחק בגביע העולם את המשחק הראשון וננצח, אתם תנסו לקפוץ על הרכבת, אבל תגלו שהיא כבר עזבה," הוא אמר למבקרים.
את התשובה קלינסמן סיפק במונדיאל. גרמניה הגיעה עד לחצי הגמר כשהיא משאירה את כל המדינה באופוריה. קלינסמן הודיע בסיום הטורניר שהוא לא יחדש את החוזה, למרות הבקשות שישקול שוב את צעדו. הממשלה העניקה לו את אות ההצטיינות הלאומי.
קלינסמן, ששמר כל הדרך על פאסון וסירב להישבר, הודה בזמן האריזות: "כל הרצון שלי עכשיו הוא להיות עם המשפחה ולחזור לחיים נורמליים. אחרי שנתיים שהשקעתי כל־כך הרבה אנרגיה, אני מרגיש שאין לי כוח להמשיך באותה דרך." קלינסמן עבר לאמן בבאיירן מינכן, אבל נכשל. היום עדיין יש מי שמזכיר אותו כמועמד לחזור לנבחרת הלאומית.
אותו מסע, פחות או יותר, עבר גם מרקו ואן באסטן, האגדה ההולנדית. "ביקורת היא חלק מהעובדה שאתה מאמן לאומי," ואן באסטן אמר אחרי שהודיע על עזיבת התפקיד בסיום יורו .2008 "יש ימים טובים ורעים. אתה לא יכול לנצח כל הזמן, אז כשמפסידים זו הטקטיקה הגרועה, השריקה הלא נכונה, החילוף הרע. תמיד יש את הספק. מה שחשוב זו היציבות עם השחקנים והדרך, כי אני לא יכול לשנות אנשים."
ואן באסטן נוצח בשישה משחקים מתוך 46 כמאמן הולנד. ביורו האחרון נבחרתו נתנה פתיחה מדהימה, אבל אז הגיע רבע הגמר ואיתו ההצגה המפוארת של אנדריי ארשאבין הרוסי וההדחה הכואבת. רק שוואן באסטן החליט כבר לפני הטורניר שהוא לא ממשיך.
אצלו הביקורת היתה מתוך הסגל. כמו קלינסמן, גם הוא חשב על מהפכה. הוא החליט שעם כמה שחקנים הוא לא ממשיך. את רוד ואן ניסטלרוי הוא השאיר בשמינית גמר המונדיאל, מול פורטוגל, על הספסל. אחרי ההפסד כל הביקורת יצאה החוצה, במיוחד מהמאוכזבים.
"הבחירות של ואן באסטן נראו מעט רומנטיות, אידיאליסטיות, אבל האם היה להן קשר למציאות,"? שאל אדגר דווידס במכתב שפורסם בכלי התקשורת אחרי הכישלון. "החולשה של הולנד אולי היתה הפתעה בשבילו, אבל לא לאנשים שראו את זה כל הזמן ולא הסתנוורו מהקסם והכריזמה של ואן באסטן. הם רק הסתכלו על העובדות."
דווידס, שהיה מאלה שוואן באסטן לא החזיק מהם, המשיך לפרק במכתבו: "כשמאמן צעיר וחסר ניסיון טועה זה בסדר, אבל מעצבן שאותו אחד מנפנף בשחצנות את הביקורת ואת האנשים שהזהירו אותו."
ואן באסטן, כמו קלינסמן, הודיע לראשי ההתאחדות שהוא לא ממשיך, למרות שהם רצו להשאיר אותו גם למוקדמות המונדיאל הקרוב. כמו הגרמני, הוא החליט ללכת על ספינת הדגל ההולנדית אייאקס, ובתסריט דומה התרסק ועזב.
כוכבים גדולים למדו להכיר שהכריזמה שאפיינה אותם בתור שחקני ענק לא הועילה להם כשעמדו על הקווים. גיאורגי חאג'י, מראדונה של הקרפטים, החזיק חצי שנה כמאמן רומניה ועזב אחרי שלא הצליח להגיע למונדיאל ב-.2002
חריסטו סטויצ'קוב, הבולגרי הגדול בכל הזמנים, ראה איך שלושה מכוכביו, כולל הקפטן סטיליאן פטרוב, עוזבים את הסגל. "כל עוד הוא מאמן אני לא אהיה שם," אמר פטרוב, שהגיע בזמנו לסלטיק יחד עם ברקוביץ.' "התקשיתי להסתדר עם כמה מההחלטות ואני לא רוצה להיות חלק מהנבחרת. אם יתחלף מאמן אשקול לחזור."
חודש אחרי ההכרזה של פטרוב, באפריל ,2007 סטויצ'קוב הודיע שהוא מתפטר מאימון הנבחרת. רצף של דברים, כולל השחקנים הממורמרים והכישלון להגיע למונדיאל בגרמניה. ההתאחדות הבולגרית לא עמדה בדרכו. היום חריסטו האיום מאמן את מאמלודי סאנדאונס הדרום-אפריקאית.
ברקוביץ' אמור לסיים את קורס המאמנים בחודש הבא. הוא עובד בחריצות על בית הספר לכדורגל שלו בנשר, והבטיח שאם ימונה למאמן לאומי, דבר ראשון הוא יחזק את הקשר עם הקבוצות שכמעט ולא קיים היום. ברקוביץ' שואב עידוד מההצלחה של פפ גוארדיולה, שלקח את ברצלונה עם מעט ניסיון, בטח בטופ האירופי, ואחד כמו סלאבן ביליץ,' שהוביל את קרואטיה להצלחות שגרמו לו להיות מבוקש במיוחד בפרמייר-ליג ובאיזו התאחדות לכדורגל מהמזרח התיכון.
אפילו למישל פלאטיני, נשיא אופ"א, יש ברקורד רומן כמאמן נבחרת צרפת. הוא מונה לתפקיד בנובמבר ,1988 התחיל עם תיקו לא מחמיא מול קפריסין, אבל המשיך עם 19 משחקים ללא הפסד שזיכו אותו בתואר מאמן העונה בעולם ומועמד לזכות באליפות אירופה ב-.1992 הסוף מוכר. ריצ'רד מולר נילסן הפתיע את כולם עם דנמרק הצנועה וצרפת עפה מוקדם. פלאטיני הבין שלמרות הרקורד המרשים, מוטב לו להתעסק בפוליטיקה.
הבעיה הגדולה אצל חלק מהשחקנים שהפכו למאמנים היא חוסר היכולת שלהם להבין איך מה שהם ביצעו על הדשא הופך לקשה עבור אחרים. מה שיותר מסובך אלו הציפיות. כוכב מושך את אור הזרקורים. במכסיקו לא היה שחקן מעוטר יותר מהוגו סאנצ'ס, מי שהיה חמש פעמים מלך השערים בליגה הספרדית והשליט הבלתי מעורער של הרחבות בריאל מדריד.
כשסאנצ'ס מונה למאמנה של מכסיקו, היו אלה בעלי קבוצות הליגה והספונסרים הראשיים שעזרו לממן את שכרו היקר. כולם האמינו שהנסים שסאנצ'ס ביצע כשחקן יופיעו שוב כשהוא יאמן. כשהתמנה בסוף ,2006 הוגו הבטיח שני דברים: לזכות עם מכסיקו בגביע הזהב (ההתאחדות של צפון ומרכז אמריקה) ולהביא מדליה אולימפית במשחקים בבייג'ינג. בגביע הזהב הוא הפסיד בגמר לארה"ב, ולמשחקים האולימפיים הוא כלל לא העפיל.
במשך 16 החודשים בתפקיד, סאנצ'ס נודע יותר בזכות ההכרזות המפוצצות וההחלטות מעוררות המחלוקת. למשל הוא הכריז שהנבחרת לא תשחק יותר בירוק המסורתי משום שהוא מתערבב עם צבע הדשא. ההחלטה הביאה מהר מאוד גל של ביקורות. תוסיפו את התוצאות המאכזבות, ובסוף בעלי קבוצות הליגה החליטו, ברוב של 16 בעד ושניים נגד, להדיח את שחקן העבר המהולל.
"לא הייתי קורא לזה כישלון," סאנצ'ס סירב להודות בהשפלה. "זו היתה אחת מתוך הרבה חוויות שהיו לי בחיים. מקסימום אפשר לקרוא לזה 'החלקה."' אגב, מזלו הרע של הוגו, כמאמן, ממשיך. אתמול הוא פוטר מאלמריה הספרדית.
אחרי הביזיון במונדיאל בגרמניה, ברזיל הציבה בפרונט את דונגה, שהניף את גביע העולם ב-.1994 קפטן הנבחרת לשעבר, בלי ניסיון אימון קודם, רשם קמפיין מוקדמות מרשים וזכה בקופה אמריקה ובגביע הקונפדרציות, אבל עדיין נאבק בביקורות בשל זניחת הכדורגל הברזילאי המסורתי לטובת יעילות. הוא יוביל את הסלסאו גם בדרום-אפריקה, ובמקרה שלו יש רק ברירה אחת - גביע.
לזכותן של ההתאחדויות האלה אפשר לציין שהן ניסו. הרעיון היה להפיח חיים במקומות שעברו טראומה או הגיעו לנקודת שפל. הרי אין כמו לקחת סמל ולהציב אותו בראש המחנה שהוא יוביל.
כשמראדונה מונה למאמנה של ארגנטינה, היה גל אופוריה עצום במדינה. כששאלו את חורחה ולדאנו איך חברו יהיה כמאמן לאומי, הוא אמר: "האיש הוא סמל לאומי, סמל בינלאומי. אין בכלל שאלה אם השחקנים יכבדו אותו. הוא מסוגל לאמן ברמה הכי גבוהה. הבעיה היחידה שיכולה להתעורר היא ביכולת שלו לנהל אנשים, כי אני לא רואה אותו נכנע ללחץ. האיש הזה הרי הביא לארגנטינה ביד אחת את גביע העולם ב-."1986
זה גם מה שיאמרו על ברקוביץ,' שכשחקן הוביל את מכבי חיפה, סאות'המפטון, ווסטהאם ומנצ'סטר סיטי. לקח על עצמו אחריות והביא נקודות ותארים. צ'אנס אפשר לתת, השאלה איך הגאונות כשחקן תתבטא מאחורי הקווים. כמו קלינסמן או כמו סטויצ'קוב?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם