סוגה עילית: ספורטאי העשור של מעריב
המהירות של בולט, החתירה של פלפס, החבטות של פדרר, הנחישות של ארמסטרונג, הזינוק של איסינבייבה והדיוק של בראיינט. נו, איפה המומחים שטענו שיש גבול ליכולת האדם? 6 תופעות הטבע הגדולות של העשור
יוסיין סנט ליאו בולט, “לייטנינג בולט" נולד ב-21 באוגוסט 1986 בעיירה שרווד קונטנט אשר בטרלוני, מחוז בצפון ג’מייקה.
בצעירותו שיחק בולט בעיקר קריקט וכדורגל, אבל כישרון הריצה הלך והתגלה ובגיל 12 הוא הפך לרץ המהיר ביותר בבית הספר שלו. מדליות הוא התחיל לצבור בקצב מסחרר כבר בתחילת העשור. בגיל ,16 כשהוא כבר בגובה 1.96 מטר (כמו היום) הוא לקח זהב ב-200 מטר באליפות העולם לקדטים בשיא אישי של 20.61 שניות, וכעבור שנה צירף זהב באליפות העולם לנוער.
> לבחירת נבחרי העשור שלכם, הצביעו ב-nrg
ב-2004 הוא הפך לאצן הראשון מתחת לגיל 18 שירד את 20 השניות ב-200 וקבע 19.93 שניות. ב-2006 בלוזאן, הוא כבר קבע 19.88 שניות. באליפות העולם ביפן 2007 הוא סיים שני, עם .19.91 באותה שנה הוא החל להתמקד גם בספרינט המהיר ביותר: 100 מטר.
2008 היתה שנת הפריצה שלו לתודעה. בחודש מאי בניו יורק הוא רץ 9.72 שניות, שיא עולם חדש ושיפור של שתי מאיות לשיא של בן ארצו, אספה פאוול. באוגוסט, באולימפיאדת בייג’ין, הוא הדהים את העולם כשטס את המסלול ב-9.69 שניות ב-100 מטר, 19.30 שניות ב-200 שניות והיה שותף לרביעיית שליחים ג’מייקנית ב-100 מטר כפול ,4 שקבעה עוד שיא עולם, 37.10 שניות.
הדאבל בבייג'ין היה מזהיר במיוחד. בולט היה האצן הראשון ששובר את שני השיאים באותה אולימפיאדה, האצן הראשון מאז בן ארצו דן קווארי לפני שלושה עשורים שמחזיק בשני שיאי העולם בו זמנית, והראשון מאז קרל לואיס ב-1984 שרושם דאבל אולימפי בשני המיאוצים הקצרים.
אבל הוא לא עצר כאן. באליפות העולם 2009 בברלין בולט שוב עלה על המסלול והפעם, בניגוד לבייג’ין, הוא לא העביר את המטרים האחרונים בדפיקה על החזה - אלא בריצה נטו. התוצאה הייתה עוד דאבל מדהים. 9.58 שניות ב-100 מטר ו-19.19 שניות ב-200 מטר. התוצאה ב-100 היוותה את השיפור הגדול ביותר באחוזים לשיא מאז תחילת המדידה האלקטרונית. ב-200 הוא ניצח בהפרש הגדול ביותר אי פעם באליפות עולם. בסך הכל, קבע בולט שישה שיאי עולם.
במהלך ריצת ה-100 בברלין בולט הגיע למהירות של 47 קמ”ש. אדם שרץ במהירות כזו גומע את המרחק בין תל אביב לחיפה בשעתיים ודקה.
אמרו עליו: “כשראיתי אותו רץ חיכיתי לראות גרפיקה של , Game Over כי הרגשתי כמו במשחק וידאו. הבחור הזה רץ מהר" (שון קרופורד, סיים רביעי בריצת ה-200 בברלין(
אמר על עצמו: “אני ממשיך לומר לכם שהיעד שלי הוא להפוך לאגדה. אני לא חושב על שיאים, לא מלחיץ את עצמי. אני יודע מה לעשות והולך ומבצע. אני בדרך להפוך לאגדה, וזה משמח".
הטורפדו - מייקל פלפס
מייקל פרד פלפס, “דה בולטימור בולט," נולד ב-30 במרס 1985 בבולטימור, ארצות הברית.
בשתי האולימפיאדות שבהן השתתף פלפס בעשור הנוכחי, הוא צבר 14 מדליות זהב. מאז החלו אירועי השחייה באולימפיאדות ב-,1896 רק לשבע מדינות יש יותר מ-14 מדליות זהב בענף הזה, כולל מזרח גרמניה בשנות השיא. אם פלפס היה מדינה בפני עצמו, הוא היה מדורג לבדו במקום ה-42 בטבלת מדליות הזהב בכל הענפים בכל הזמנים.
באתונה 2004 הוא השווה את שיאו של המתעמל הסובייטי אלכסנדר דיטיאטין, שזכה בשמונה מדליות באולימפיאדה אחת. בבייג'ין 2008 הוא חזר על ההישג ושבר את השיא המיתולוגי מכולם, של מארק ספיץ ממינכן :1972 שבע מדליות זהב באולימפיאדה אחת. לפלפס היו שמונה.
בסך הכל, בארבע אליפויות עולם ושתי אולימפיאדות
בזמן ששורות אלה נכתבות, פלפס מחזיק בשישה שיאי עולם: בשני משחי הפרפר 100) ו-200 מטר), שותף לשיא בשלושת משחי השליחים, ובמשחה ה-400 מטרים מעורב אישי.
במהלך הקריירה שבר פלפס 37 שיאי עולם: 29 במשחים אישיים, שמונה במשחי שליחים. גם כאן הוא שבר את השיא של ספיץ, שעמד על 33 שיאים. לפני גיל 18 כבר היו לו ששה שיאי עולם.
לפלפס יש 2,873,909 מעריצים בפייסבוק. מספר גדול יותר מכמאה מדינות ברחבי העולם, כולל ג’מייקה, סלובניה, לטביה, אסטוניה וכוויית.
אחד מסודות ההצלחה שלו: דיאטה של 12 אלף קלוריות ביום. ארוחת הבוקר כוללת חביתה מחמש ביצים, שלושה סנדוויצ'י ענק, שלושה פנקייקס עם שוקולד צ’יפס ושלושה פרנץ' טוסט. בארוחות הצהריים והערב הוא היה אוכל 900 גרם פסטה ופיצה שלמה.
אמרו עליו: “הוא לא רק השחיין והאתלט האולימפי הגדול בכל הזמנים, הוא כנראה הספורטאי הגדול אי פעם. הוא המתחרה הגדול ביותר שהלך על הפלנטה הזו“ (מארק ספיץ).
אמר על עצמו, לאחר הזהב השמיני בבייג‘ין: “שיאים נקבעים כדי להישבר. כל אחד יכול לעשות כל דבר, אם הוא מכוון את עצמו למטרה.“
הידית - רוג'ר פדרר
רוג’ר פדרר, “פדרר אקספרס," נולד ב-8 באוגוסט 1981 בבינינגן, פרבר של באזל, שווייץ.
במשחקו הראשון בסבב הבוגרים, לפני גיל ,18 בגשטאד שבשוייץ, הוא הובס מול לוקאס ארנולד קר הארגנטיני. מאז הוא בעיקר ניצח. ב-,2001 במילאנו, הוא זכה בתואר ה- ATP (סבב הגברים המקצועני) הראשון שלו. בסך הכל, עד עכשיו, זכה פדרר ב-61 טורנירים שונים בקריירה.
15 מהטורנירים בהם זכה היו טורנירי גראנד סלאם (ארבעת הגדולים בכל שנה: אליפות אוסטרליה, רולאן גארוס בצרפת, ווימבלדון באנגליה, אליפות ארצות הברית). הוא שבר השנה את שיאו של פיט סמפראס, שעמד על 14 זכיות בכל הטורנירים. בגמרים האלה הוא ניצח 11 יריבים שונים, גם זה שיא.
פדרר זכה בכל טורניר גראנד סלאם לפחות פעם אחת, והשנה הוסיף לרזומה גם את משטח החימר של הרולאן גארוס, שנחשב לחלש ביותר שלו. “חלש" זה עניין יחסי: בשלוש השנים שלפני הוא הפסיד שם בגמר. הוא גם הטניסאי היחיד בהיסטוריה שהגיע לכל ארבעת הגמרים בגראנד סלאם שנתיים ברצף, ב-2006 וב-.2007 בווימבלדון, הטורניר היוקרתי מכולם, הוא זכה שש פעמים, מרחק זכייה אחת מהשוואת שיא כל הזמנים.
פדרר הוא הטניסאי היחיד שזכה בשלושה תוארי גראנד סלאם בשנה אחת, שלוש שנים שונות, והיחיד שזכה שלוש פעמים בשלושה טורנירי גראנד סלאם שונים.
בסך הכל, בטורנירי גראנד סלאם, פדרר מחזיק בנתון מטורף של 87.4 אחוז ניצחונות: 188 ניצחונות לעומת 27 הפסדים בלבד. רק לביורן בורג 89.8( אחוז( היה נתון גבוה יותר.
את העשור הנוכחי החל פדרר במקום ה-61 בעולם. במרס 2000 הוא נכנס לראשונה ל-50 הראשונים. במאי 2002 הוא נכנס לראשונה לטופ .10 ב-2.2.2004 הוא עלה בפעם הראשונה למקום הראשון ולא ירד ממנו משך ארבע שנים וחצי, עד 237 - 18.8.2008 שבועות רצופים בפסגה. השיא הקודם, של ג’ימי קונורס, היה .160 הוא הטניסאי הראשון אי פעם ששהה בפסגת הדירוג ארבע שנים לפחות. ב-13.7.2009 הוא חזר למקום הראשון ומאז הוא עדיין שם.
במהלך הקריירה ניצח פדרר ב-65 משחקים רצופים שנערכו על דשא, וב-56 משחקים רצופים על מגרשים קשים.
במשך הקריירה ניצח פדרר ב-678 משחקים והרוויח, רק מפרסים בטורנירים, סכום צנוע של 53,362,068 דולר.
אמרו עליו: “הוא הטניסאי הגדול בכל הזמנים. השחקן המושלם. יש שחקנים גדולים פיזית, חלק מנטלית, חלק טכנית. פדרר הוא הכל“ (מראט סאפין, יריבו הרוסי).
אמר על עצמו, לאחר שבירת השיא של סמפראס: “זה לא אחד היעדים שאתה מציב לעצמך כילד, אבל חתיכת קריירה יש לי. אני לא משחק כדי לשבור את השיאים.“
המכונה - לאנס ארמסטרונג
לאנס אדוארד גנדרסון נולד ב-18 בספטמבר 1971 בפלאנו, טקסס, פרבר מצפון לדאלאס, ארצות הברית. הוא שינה את שם משפחתו לארמסטרונג לאחר שאומץ על ידי בעלה השני של אמו.
ארמסטרונג החל את הקריירה בשחייה ונטש אותה חלקית בגיל צעיר לטובת הטריאתלון, ענף ספורט המשלב שחייה, ריצה ורכיבה על אופניים. בגיל 18 ו-19 כבר זכה באליפות ארצות הברית.
המקום ה-14 באולימפיאדת ברצלונה העניק לו חוזה מקצועני ראשון והוא החל לרכב ולנצח בתחרויות בארצות הברית. באוקטובר 1996 התגלה אצלו סרטן באשכים במצב מתקדם, והוא טופל במשך כחודשיים וחצי ושב להתאמן בתחילת .1998
ארמסטרונג החל שלוש פעמים את הטור דה פראנס לפני שנתגלתה אצלו המחלה. פעמיים פרש ופעם אחת דורג במקום ה-,36 בשנת .1995 ב-1999 הוא חזר למרוץ האופניים המפורסם בעולם וזכה בו, כולל ניצחונות בארבעה קטעים וכולל 15 ימים עם החולצה הצהובה.
העשור התחלף, הדומיננטיות רק הלכה וגברה. ב-2000 הוא החזיק בחולצה הצהובה (המוענקת למוביל בדירוג הכללי) 12 ימים וניצח. ב-2001 הוא זכה בארבעה קטעים וניצח שוב. ב-2002 שוב ארבעה קטעים וניצחון. ב-2003 הוא לבש צהוב 13 ימים, זכה בשני קטעים ושוב הגיע לשאנז אליזה עם ניצחון.
ב-2004 הוא פתח חלש יחסית, אבל ניצח בחמישה קטעים בשבעה ימים וזכה. ב-2005 הוא כבר לבש צהוב במשך 17 ימים וזכה בפעם השביעית ברצף. הוא פרש לשלוש שנים, חזר השנה ודורג שלישי, כשהוא בן .37 הוא היה הרוכב השני הוותיק ביותר בתולדות המירוץ שעמד על הפודיום בסיום.
ארמסטרונג זכה בהמון תחרויות מפורסמות פחות לאורך הקריירה, מגיאורגיה עד ארצות הברית, ואפילו לקח מדליית ארד בסידני ,2000 אבל ההישגים שלו בטור מבדילים אותו מכל היתר. הוא היחיד שזכה בטור, מרוץ האופניים הארוך ביותר, שבע פעמים. הוא מחזיק בשיא המהירות הממוצעת הגבוהה ביותר בתולדות הטור, כשרכב ב-40.275 קמ"ש ב-.1999 הוא לבש את החולצה הצהובה 83 ימים, שני רק לאדי מרקס (96) בכל הזמנים.
רק בשבעת הטורים בהם זכה, רכב ארמסטרונג 24,420.2 ק“מ, מספיק כדי לנסוע שלוש פעמים הלוך וחזור בין לונדון לבייג'ין.
אמרו עליו: “זהו ניצחון גדול של הרוח האנושית, ועדות לא רק לכשרונך הספורטיבי, אלא גם לאומץ לבך“ (הנשיא ג'ורג' וו. בוש מתקשר לברך אחרי הזכייה השביעית(.
אמר על עצמו, גם בעקבות האשמות שונות על שימוש בסמים, שאף אחת מהן לא נמצאה נכונה: “לכל הציניים והסקפטיים, אני מצטער שאתם לא יכולים לחיות את החלום או להאמין בניסים. אין סודות להצלחה שלי. ויוה לה טור.“
המרחפת - ילנה איסינבייבה
ילנה גדז'ייבנה איסינבייבה נולדה ב-3 ביוני 1982 בוולגוגראד, ברית המועצות. היא היתה מתעמלת מגיל חמש עד 15 ואז הבינה, כדבריה, ש"זה לא ריאלי עבורי להיות אלופה אולימפית בהתעמלות." באתלטיקה הצליח לה קצת יותר.
האתלטית הבולטת והיציבה ביותר בעשור האחרון, שמככבת בענף הקפיצה במוט, היתה גם שוברת השיאים מספר אחת. מאז יולי 2003 היא קבעה לא פחות מ-27 שיאי עולם באיצטדיון פתוח ובאולם סגור. היא שידרגה את התוצאה הטובה ביותר בקפיצה במוט באיצטדיון מ-4.82 מטר, שיאה הראשון, ל-5.06 מטר, שיאה הנוכחי, באוגוסט 2009 בשווייץ.
מאז אליפות העולם ב-2003 בפריז, שם סיימה שלישית, ועד אליפות העולם ב-2009 בברלין, איסינבייבה זכתה במקום הראשון בשתי אליפויות עולם ובשתי אולימפיאדות. היא ניצחה ב-44 תחרויות רצופות. במשך חמש וחצי שנים, המתחרים הכמעט יחידים שלה היו היא עצמה, ורף הקפיצה.
קצב שבירת שיאי העולם שלה היה מדהים. בשנת ,2004 למשל, היא שברה את השיא שבע פעמים תוך שישה וחצי חודשים, ובכלל זה ארבע פעמים תוך פחות מחודשיים: ב-27 ביוני בגייטסהד, אנגליה; ב-25 ביולי בברמינגהאם, אנגליה; ב-30 ביולי בלונדון; וב-24 באוגוסט באולימפיאדה באתונה.
איסינבייבה הוכתרה שלוש פעמים כאתלטית המצטיינת של השנה על ידי איגוד האתלטיקה העולמי (IAAF) בשנים 2005 ,2004 ו-,2008 פעמיים 2005) ו-(2008 כאתלטית האירופית של השנה על ידי האיגוד האירופי, זכתה פעמיים בפרס Laureus לספורטאית השנה בעולם 2007) ו-,(2009 ופעמיים (2004, 2005) כאתלטית המצטיינת של המגזין ."Track and Field“
ב-,2005 לאחר שעברה לראשונה את מחסום חמשת המטרים, הציבה לעצמה יעד חדש: לעקוף את סרגיי בובקה. קופץ המוט האוקראיני קבע במהלך קריירה לא פחות מפוארת ואגדית 36 שיאי עולם.
על הביקורת שהופנתה אליה על שהיא שוברת את השיאים כל פעם בסנטימטר אחד, אמרה: “רק אנשים קנאים מאוד אומרים את זה. כל מי שמצליח בעבודתו יבין כמה קשה לעשות זאת."
אמרו עליה: “הטכניקה שלה פנטסטית ולא פחות טובה משל גברים. למעשה, בחלק השני של הקפיצה שלה היא טובה יותר כנראה מכל קופץ ממין זכר שמתחרה היום" (סטיב ריפון, מאמן הקפיצה במוט של בריטניה, אוגוסט .(2005
סיפרה על חוויית הקפיצה: “אני עדיין נהנית מהתחושה של לעוף. נכון שזו בערך חצי שנייה, אבל אני עפה, ואם הקפיצה מצליחה, אני מתענגת על הרגע."
הצלף - קובי בראיינט
קובי בין בראיינט נולד ב-23 באוגוסט 1978 בפילדלפיה, ארצות הברית.
בין העונות 1999/00 ל-2008/09 קלע קובי בראיינט מלוס אנג'לס לייקרס 21,065 נקודות ליגה, ועוד 4,053 נקודות פלייאוף. בשתי הקטגוריות הוא מוביל את הליגה בעשור הזה בהפרש ענק: אלן אייברסון מפגר אחריו בכמעט 2,000 נקודות ליגה, ושאקיל אוניל מפגר אחריו ביותר מ-700 נקודות בפלייאוף.
בראיינט זכה באליפויות בעונה הראשונה והאחרונה בעשור. יש לו בסך הכל ארבע אליפויות והוא השתתף ביותר סדרות גמר מכל שחקן פעיל בליגה: שש (פעמיים הפסיד, ב- 2004 וב-(2008. הוא גם מדורג שביעי בקלעי כל הזמנים במשחקי פלייאוף עם 4,381 נקודות.
קובי נבחר לכל משחק אולסטאר מ-2000 והלאה, נבחר שבע פעמים לחמישיית העונה ושבע פעמים לחמישיית שחקני ההגנה המצטיינים, זכה בתואר MVP אחד (השחקן היעיל ביותר בליגהMVP ,( אחד של סדרת הגמר ופעמיים הוכתר כמלך הסלים.
את עונת 2005/06 סיים בראיינט ללא אליפות, אבל היא היתה מדהימה במיוחד עבורו מבחינת הישגי קליעה. בלילה קסום אחד נגד טורונטו, בינואר ,2006 הוא סיים עם 81 נקודות, הכמות השנייה בגובהה שנקלעה אי פעם במשחק . NBA רק ווילט צ'יימברליין קלע יותר, עם 100 נקודות בשנת .1962 באותו חודש היה ממוצע הנקודות של קובי 43.4 למשחק.
בראיינט מדורג במקום ה-16 ברשימת קלעי כל הזמנים, עם יותר מ-24 אלף נקודות. הוא קלע לפחות 40 נקודות במשחק 100 פעמים בקריירה, לפחות 50 נקודות 24 פעמים ולפחות 60 נקודות חמש פעמים. במארס 2007 הוא קלע 50 נקודות ומעלה בארבעה משחקים רצופים.
קובי מחזיק במשותף בשיא ה- NBA לשלשות במשחק עם עוד 12 שחקנים, ובשיא לשלשות במחצית עם עוד שמונה. בנוסף, הוא מחזיק ב-33 שיאי מועדון בלייקרס, וזכה במדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארה"ב בבייג'ינג .2008
בעוד קובי הוא פנומן, יש גם כמה כתמים צמודים לשמו. התפרקות הקבוצה הגדולה של תחילת העשור, עם שאקיל אוניל שעזב והמאמן פיל ג'קסון שפרש זמנית, מיוחסת לו ולהתנהגות וג'קסון אף כינה אותו בספר שכתב “בלתי ניתן לאימון;"
בין 2003 ל-2004 הוא עבר משפט ממושך לאחר שהואשם באונס צעירה בקולורדו, ובסופו יצא זכאי ופיצה את המתלוננת בתביעה אזרחית; וב-2007 הוא דרש פומבית לעבור קבוצה והשמיץ שחקן אחר, בקלטת שהופצה ביוטיוב. במהלך הקריירה נחשב לעתים כאנוכי מדי, רודן, שחצן, חסר כריזמה וחקיין אובססיבי של מייקל ג'ורדן. רוב ההשמצות התעמעמו עם הזמן.
אמרו עליו: “הוא הכדורסלן הטוב ביותר כיום, בזכות הניסיון והכישרון שלו. הוא מבוגר יותר מאיתנו, חכם יותר, טוב יותר" (דוויין ווייד, כוכב מיאמי, אחרי האליפות האחרונה של הלייקרס).
אמר על עצמו: “אפילו לא חלמתי על זה. זה פשוט קרה. קשה להסביר. לא תכננתי, והערב הפך למשהו מיוחד. לומר שאני מעכל, יהיה שקר" (אחרי 81 הנקודות נגד טורונטו).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם