הכדור הוא הכל: התרבות הפוליטית בראי הספורט
תרבות הספורט משקפת באופן ישיר גם את התרבות הפוליטית. אין פלא שבמדינה שבה "השופט בן זונה", יכול ירמי אולמרט להלום באגרופו בפניו של כתב ספורט. אם הציבור רוצה חיים פוליטיים תקינים, עליו לדרוש "פייר פליי" באירועי הספורט
כך לדוגמא, שיטת הניקוד בתחרויות הספורט בארה"ב תחייב תמיד הכרעה. במשחקים כמו פוטבול אמריקאי רווחות תוצאות בהפרשים של עשרות נקודות – בדומה לשיטת winner takes all בבחירות לנשיאות ולקונגרס. באירופה, לעומת זאת, יודעים העמים המורגלים בתהליכים פוליטיים איטיים ומדודים, לקבל גם תוצאת תיקו.
עמר בנוביץ' לאחר האגרוף מירמי אולמרט צילום: מתוך הטלוויזיה
תרבות הספורט משקפת את נכונותו של הציבור לשחק בכללי המשחק המוכרזים בתחילתו, לקבל את ההכרעות השונות של סמכויות השיפוט במגרש ולנהוג בהגינות כלפי השחקנים האחרים. כך – במשחקי כדורגל בבריטניה – הכרעתו של השופט היא מוסד בלתי מעורער, והוא זוכה להערכה מצד השחקנים, ההנהלות, ומכאן שגם מצדם של האוהדים. בליגת ה-NBA מוכרזים העיתונאים כאורחים רשמיים של הליגה, וזוכים למעמד מיוחד.
משוואת הספורט והפוליטיקה נכונה, למגינת הלב, גם לגבינו כאן בישראל. במקום שבו "השופט בן זונה", יכול ירמי אולמרט - יו"ר איגוד הכדורסל לשעבר ונציגה של ישראל באיגוד הכדורסל הבינלאומי בהווה - לתקוע אגרוף בפניו של כתב ספורט. לא מפתיע גם שאותו האדם הוא אחיו של ראש ממשלה לשעבר (גם הוא חובב ספורט מושבע), שעומד בימים אלה לדין בגין הפרת כל כללי השלטון.
אין לנתק את הפרשיות בהן מעורבים ראשי הספורט בישראל למתרחש בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות. קיים קשר מובהק בין אובדן האמון במערכת הפוליטית, המתבטא גם בירידת אחוזי ההשתתפות הפוליטית, ובין התהום בה נמצא הספורט הישראלי.
האצטדיונים הריקים ואחוזי הרייטינג הנמוכים של אירועי ספורט מרכזיים מעידים כי הספורט בישראל מצוי במשבר עמוק ששורשיו בהתנהלות פרנסיו, יחס המדינה וההשקעה בחינוך לתרבות ספורט. תרבות הספורט, כמו התרבות הפוליטית בישראל, נמצאים בהליך שקיעה מתמשך ומדאיג, שכן הדבר מצביע על התפוררות תחושת הקהילתיות והמחויבות של הציבור הישראלי לסמלים מרכזיים המרכיבים את זהותו.
בהניפו את האגרוף זלזל אולמרט לא רק באותו כתב ספורט, אלא בעצם סמכותו שלו עצמו. כמו במקרים רבים מדי, הוא לא ראה את תפקידו כמי שאמון לתת דוגמא ומופת לכלל הציבור ולנהל את ענייניו ביושר ובשקיפות,
אלא כאחראי על תחום או קופה בהם הוא רשאי לעשות את שלו בכוחנות, ומבלי לתת לאיש דין וחשבון.
עולם הספורט הוא "שולחן החול" של ההתנהלות האזרחית. במגרשים ובאולמות ניתן לשחק את המשחק – בתנאים דומים לתנאי האמת, ותוך הבנת המשמעויות של המקרים והתגובות על המגרש ובסביבתו.
מניסיון העבר, ומאופייה של התרבות הפוליטית הישראלית, ברור כי אולמרט לא יפנה את מקומו מרצונו החופשי. על הציבור להוקיע אותו כאדם שאינו ראוי לייצגה בפורומים רשמיים. ואם חפץ הציבור בחיים פוליטיים תקינים, עליו לבוא לאירועי הספורט ולדרוש fair play. אולי משם תבוא הישועה.
הכותב הינו מנכ"ל משותף של פורטל "מזיעים", לקידום תרבות הספורט בישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם