יוגה למתחילים: דניאל רוט ניסתה להירגע
המורה השאנטי באנטי שכמעט חטף סטירה, הויכוח הנדוש על המזגן והמתיחות המביכות שעושות חשק לבקר באלקטרז. דניאל רוט, מצאה את עצמה בשיעור יוגה. איך זה נגמר? תתפללו לטוב
עושים יוגה sxc
הגעתי לסטודיו שהיה עמוס באנשים מגוונים. הרבה בחורות חטובות, אנשי קריירה מתוחים, ושרירנים שהפגינו נוכחות ליד עדר פולניות. התמקמתי באמצע כדי שלא אוכל לברוח אם אסבול משלוות יתר, ושמעתי את הויכוח הנדוש בין הנוכחים על סטאטוס המזגן.
לשרירנים חם, לפולניות קר ולי נשאר רק התענוג לצפות בויכוח הדבילי המתנהל בין המחנות. האם זה רלוונטי לספר להם שמפתחות לארון בו נמצא מתג המזגן נמצאות בוודאי אצל אב הבית? והסיכוי למצוא אותו הוא בערך כמו הסיכוי שיום אחד מ.ס אשדוד תנצח את ליברפול? אך החלטתי לגנוז את ההתערבות ולהמשיך להתארגן.
בניגוד לכמה "מקצוענים" שהביאו מזרון דק מהבית, לא ראיתי צורך להשקיע על הפעם הראשונה. ולכן, נגזר עלי להשתמש במזרון של הסטודיו העשוי מגומי עבה המתאפיין ברעש שרקני מציק. עודדתי את עצמי שגם ככה לא משנה באיזה מזרון אשתמש, הרי המגבת בחיים לא תכסה את כל השטח שלו והרגליים שלי בסופו של דבר ימצאו על הרצפה הקפואה המלאה בטינופת.
המורה הקירח שדמה לגורו עם טי שירט, ביקש שנתיישב בישיבה מזרחית על מנת להשמיע לכולנו (בפעם המיליון מסתבר) את כל קורות חייו הלא מעניינים על לימודי יוגה באלפי מקומות בעולם. הוא דיבר בשפה גבוהה, מאולצת ובקול שקט שהעלה בי את החשק לקום אל השאנטי באנטי, לסטור לו ולראות האם גם אז הוא יישאר כ"כ רגוע.
עושים יוגה "מיצג נפלא בגן חיות" -צילום: עדי אבישי
נתבקשתי "לנשום ולשאוף" (כמה מקורי), והקשבתי לגיוון הנשימות שבחדר. יש את אלו שעוצמים עיניים תוך כדי הנשימה, יש את אלו שמנסים לעצום עיניים אך מציצים ויש את המורעלים שחייבים להשמיע נשימות כבדות וגניחות, נוסח שראפובה על מנת לזכות בתשומת לב.
במשך השיעור גיליתי את הפוטנציאל שלי להיות מיצג נפלא בגן חיות לאחר שביצעתי שלל מתיחות מביכות בשמות: "חתול, כלב מביט מטה וקוברה נמוכה". ביצעתי גם את תנוחות הסרטים "הלוחם 1" ו- "הלוחם 2" שגרמו לי לרצות לבצע את "הבריחה מאלקטרז" נוסח הסטודיו, לפני שנגזר עלי להיכנס לתנוחת "עובר".
בתנוחת העובר, הישבן של האדם לפניך מכוונן היישר אל פניך וכל שנותר לך לעשות הוא להתפלל לאלוהים שחבריקו ממול לא אכל היום שעועית או כל דבר אחר שגורם לגזים, כי אז באמת הלך עליך.
אך רגע לפני שמסתיים השיעור ואני מצלצלת לצרוח על החברים שלי ששלחו אותי לאשרם המזויף הזה, אני תוהה איך אחרי כל המתיחות, הנשימות וההתבוננות אל הנפש והאושר, כולנו נראים לא פחות מגוויות חסרות דופק?
עם כל הפסימיות לשקט, הציניות לרוגע והגעגועים
להליכון, אני חייבת להודות שכן יש משהו ביוגה. אך אהיה גלויה ואומר שבמשך השיעור היה לי די קשה להתרכז ולא בגלל שאני היפראקטיבית מטבעי אלא מכמה גורמים חיצוניים.
צלצולי הפלאפונים שאנשים שכחו לסגור, ריח הגרביים של הבחור הרווק ששכב מאחוריי והילד מרקו שפרץ את הדלת בחיפוש נואש אחר אימו, הפרו את שלוותי המאומצת. ולכן חבריי, אם ברצונכם לתרגל יוגה כמו שצריך, הנה הפתרון החד משמעתי: תארזו תרמיל ותיסעו להודו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם