"כשניר עבר את הניתוחים, חשבו שהוא נוסע לטיולים באיטליה"
ניר דוידוביץ,' שאמו ואביו ניצול השואה שוהים עם מכבי חיפה בגרמניה, אוהבים לפרגן לטאלנט המשפחתי: "חושבים שאולי הוא סנוב, אבל אנשים לא יודעים כמה הוא צנוע וכמה הוא לא רוצה לדעת מכלום חוץ מכדורגל", מספרים ההורים שעדיין חולמים על קריירה אירופאית של הילד
לואיס ואן חאל וניר דוידוביץ', במפגש הקודם צילום: עודד קרני
לא הרבה שחקנים ישראלים יכולים להתהדר בנתון הזה. השוער בן ה-33 יצטרך לעצור מחר את החלוצים של באיירן מינכן, ולקבל הזדמנות להיכנס להיסטוריה הארוכה של הבווארים כמי שמנע מקבוצה שתקציבה 270 מיליון יורו לעלות לשלב הנוק-אאוט באירופה.
עבור דוידוביץ' המשחק מחר מהווה סגירת מעגל מרגשת, שתתחיל קודם לכן היום בדכאו. אביו בני נולד על אדמת גרמניה והתגלגל לצ'כיה. משם נשלח לטרזנשטט ומשם לאושוויץ, שם ניצל בגיל 14 כשהוא צועד בצעדת המוות. היום יצעד בנו ניר, יחד עם חבריו במכבי חיפה, על אדמת מחנה דכאו, בו נרצחו 43 אלף בני אדם, רובם יהודים. נשיא המועדון יעקב שחר יניח זר ויישא דברים.
אביו בני ואימו לאה שהתלוו אליו לנסיעה למינכן יודעים לספר על ילד שהשקיע מאמצים ענקיים כדי להתגבר על שלושה ניתוחים קשים, פציעות בקע ומפשעה. בני שהיה שוער עבר במכבי חיפה מספר שבמשך שנים שתק ולא סיפר לבנו על הזוועות שעבר, אבל לפני מספר שנים החל לאסוף טיפין טיפין את מה שעבר וכתב אותם על דפים אותם הביא לבנו לפני ביקור מרגש אחר שעשתה הנבחרת באוושויץ בעידן שלמה שרף לפני משחק ידידות נגד פולין בקראקוב ב-1998.
בופון ודוידוביץ'. "מה שמעניין אותו, הכדורגל וההתמדה" צילום: עודד קרני
את משחק הבכורה הראשון של דוידוביץ' במדי מכבי חיפה אי-אפשר לשכוח. זה היה באותו ערב בו נרצח יצחק רבין ז"ל בנובמבר 1995. אימו מספרת: "אבא שלו הלך לאיצטדיון והיה בהלם שניר משחק, כי הוא לא אמר לנו כלום. בני קצת חשש שמול בית"ר ירושלים יהיה לו קשה, אבל הוא הציל אותם מהפסד למרות שגם האשימו אותו באחד השערים". אחר-כך גיורא החזיר את בוני גינצבורג לשער, התמנון כעס, אבל בסופו של דבר הציל את מכבי חיפה במשחק אחר מול הפועל פ"ת כשהירוקים נותרו ב-8 שחקנים וניר היה בשיאו. "כמה שגיורא אז נישק אותו", מספרת אימו.
בני אומר שהוא זרק את דוידוביץ' למים הקרים. "כששאלו אותי למה אני לא מדבר עם מאמנים עליו אמרתי שילמד להסתדר לבד. אני לא כמו אבות אחרים". על הבן שלו הוא אומר: "אין מקצוען כזה בליגה. הנה רק אתמול לפני המשחק הוא עוד הלך לחדר כושר".
בני ולאה דוידוביץ'. לאורך כל הדרך צילום: יעקב זיו
אימו מספרת: "חושבים שאולי הוא סנוב, אבל אנשים לא יודעים כמה הוא צנוע וכמה הוא לא רוצה לדעת מכלום חוץ מכדורגל. עיתונאים היו לפעמים מאיימים עליו שיורידו לו ציון כי הוא לא מדליף. הוא מתרחק מרכילות כמו מאש. כל מה שמעניין אותו זה הכדורגל וההתמדה. כשהוא עבר את הניתוחים אנשים לא יודעים מה עברנו. יש כאלה שלא היו חוזרים לשחק מניתוחים כאלה. לו פשוט היה כח רצון בלתי רגיל. חשבו שהוא נוסע לטיולים באיטליה".
על שני דברים הוריו מצטערים. העובדה שלא יצא לו לשחק בחו"ל. אימו לאה שגם היא באה ממשפחה של ספורטאים אומרת שהיום עם הפציעות שעבר זה מאוחר מדי, אבל היא גם צוחקת: "אומרים שמכל האשכנזים אצלנו במשפחה לא היה לו דרכון זר, כי משתי המשפחות שלנו ויתרו על הדרכון הזר כשבאו לארץ".
משפחת דבידוביץ' עדיין מקווה
שניר יחזור לשחק בנבחרת, למרות שלדבר על כך ממש הם לא רוצים. כבר הסתבכתי פעם", אומר בני, אבל כמו אישתו הוא מקווה שאולי בעתיד. “כל מאמן וההחלטות שלו", הם אומרים. על האופי שלו הם מעידים. "הוא מאוד רגיש. תמיד אמרתי שאם מישהו רוצה לומר לו משהו ולמתוח ביקורת שיעשה את זה בארבע עיניים" אומר בני.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם