לצאת מהאפטר שוק: האנובר תתאושש ממותו של אנקה?
6 ימים אחרי שליוו את רוברט אנקה בדרכו האחרונה, שחקני האנובר שבים לליגה. איך הם יתמודדו עם החזרה לשגרה? איך מתגברים על הטראומה? בוני גינצבורג, שהגיע למכבי חיפה כמחליפו של אבי רן ז"ל: "בדיעבד אם היתה לי האפשרות, לא הייתי עושה את זה שוב"
רוברט אנקה מקבל כבוד אחרון, השבוע בהאנובר צילום: אי-פי-איי
רק לפני שבועיים הוא היה שם ב-2:2 הביתי מול המבורג, ניווט, נתן הוראות וקרא לשחקנים לחזור אחורה. עכשיו יהיה שם מישהו אחר במקומו - בין הקורות, בחדר ההלבשה ובנסיעות - התמודדות לא פשוטה לכל הקבוצה. אז איך אפשר בכלל לחזור להתרכז בכדורגל אחרי טראומה כזו?
פסיכולוג הספורט ליאור זך-מאור מנסה להסביר את ההתמודדות: "זה מאד תלוי בהתנהלות של המועדון, ובעיקר של המאמן. מצד אחד לא צריך להתעלם מזה, אבל כן להמשיך קדימה. אני חושב שחייבים בקבוצה להסביר לשחקנים מה היה מאחורי הקלעים, כי הם יכולים לאבד את הבטחון במועדון".
"השחקנים יכולים לחשוב שאם הוא יתאבד, אז אולי המועדון לא התנהל נכון מול שחקן עם משבר פסיכולוגי. הם יכולים לחשוב: 'למה המועדון לא סייע לו ברמה כזו שלא מנעו ממנו להתאבד?", או "זה הבית שלי, ואם יהיה לי משבר, אז לא ידאגו לי', מזה המועדון צריך להיזהר".
זך-מאור מספר מה צריכה להיות ההתנהלות במקרים טרגיים כאלו: "בדרך כלל אוספים את השחקנים ועושים פעולה מידית לזכר אותו השחקן. מבחינת האימונים והמשחקים משתדלים לשמור על הלוח המתוכנן. התרופה הכי טובה זה להמשיך לשחק".
החולצה מספר אחת של רוברט אנקה צילום: רויטרס
"השחקנים רוצים להיות ביחד. לרובם יותר קל לעבור את המשברים ביחד - להיות במועדון ולהתאמן. בדרך כלל מציעים לכל מי שרוצה - לעשות שיחה אישית, או לפנות לפסיכולוג. אם יש אימון באותו היום, או יום למחרת, אז מאפשרים לשחקנים לפעמים ללכת הביתה".
בהאנובר אכן עשו את הפעולות המומלצות. קצין העיתונות של המועדון אנדראס קונט מספר ל-nrg מעריב: "נפגשנו ביום רביעי (היום שאחרי ההתאבדות - ב"ז). דיברנו אחד עם השני ונתנו לשחקנים הזדמנות לדבר עם איש דת מאחת הכנסיות וגם עם פסיכולוג".
"היתה להם הזדמנות ללכת הביתה, או להישאר במתקני האימון ולדבר עם הצוות והשחקנים, אבל רובם הלכו הביתה עד להלוויה ונפגשו ביום שני לקראת הליגה". בשאלקה הציעו להאנובר לדחות את המפגש, אבל בקבוצה סירבו ואף ביקשו מיריבתם מחר לקחת את המשחק ברצינות, כאילו זה כל משחק אחר.
"הנשימות והנשיפות של אבי היו בעורף שלי"
גם בישראל נאלצו חלק מקבוצות הכדורגל להתמודד עם טראומות דומות: הפועל ב"ש עם מותו של צ'אסווה אנספואה, הפועל טייבה עם מותו של והיב ג'בארה. אחד האירועים הטרגיים הזכורים ביותר בישראל הוא מותו של שוער מכבי חיפה אבי רן ז"ל בתאונה בכנרת ביולי 87'.
"שוער הוא הביטחון של הקבוצה". אבי רן ז"ל .
יש מספר קווי דמיון בין שני המקרים. האחד, שהמוות אירע מחוץ למגרשי הכדורגל ולא מסיבה בריאותית, והשנייה, ואולי היותר חשובה, היא העובדה שמדובר בשוערים, אשר נחשבים לדמויות מאד דומיננטיות בקבוצות כדורגל.
"מוות של שוער אמור להשפיע כי הוא הבטחון של הקבוצה, בעיקר של החלק העיקרי", אומר זך-מאור ומוסיף, "אם הוא שיחק הרבה זמן כשוער ראשון יקח זמן עד שהבטחון יחזור לשחקנים, במיוחד בחלק האחורי. להיעדרות של שוער דומיננטי יש הרבה יותר משמעות מזה של כל שחקן אחר".
רפי אוסמו, בלם עבר במכבי חיפה, שגדל עם אבי רן ושיחק איתו בבוגרים, מספר על הקושי שהיה לקבוצה להתחיל את העונה, למרות שלירוקים
היתה תקופת הסתגלות ארוכה יותר מאשר יש להאנובר: " אני זוכר את עצמי בתור בלם שמסתובב אחורה, לא רק במשחק הראשון, הנשימות והנשיפות של אבי היו בעורף שלי. לא התגברתי על זה שנה שלמה".
"בוני (גינצבורג) הגיע במקום אבי ואני חושב שאם מסתכלים בדיעבד היתה פה טעות", מספר אוסמו,"מכבי אולי לא היתה יכולה לתת לשוער המחליף לשחק באותה תקופה, אבל להביא את בוני שהיה מתחרה של אבי למכבי חיפה עשה לנו יותר גרוע. שלא שיישמע שיש לי משהו נגד בוני, אבל המהלך לא עזר לנו, מאד היה לנו קשה ולפי מה שאני יודע גם לבוני. כי כל זמן ההשוואה היתה בוני מול אבי, ואז בוני פתאום צריך למלא את מקומו של אבי במגרש".
"מנסים להתרכז במשחק מול שאלקה"
בוני גינצבורג מאשר את הדברים של אוסמו: "אני באתי ממקום נאיבי. הרגשתי שחיפה במצוקה ואני עושה מהלך של שליחות. אבי רן היה חבר שלי עוד מנבחרת הנוער. הרגשתי שאני אהיה מסוגל למלא חלק מהחלל שהוא השאיר. היה ברור לי שזה יהיה קשה, אבל לא הבנתי כמה קשה זה היה אמור להיות. בדיעבד אם היתה לי האפשרות לעשות את זה שוב, לא הייתי עושה את זה".
למה?
"כי הפוקוס עליך הוא מאד גדול. כל טעות שאתה עושה ישר עושים השוואות ולא רק בעניין האישי. זו היתה זירת עבודה מאד קשה באותו הזמן בגלל הטראומה. בפרספקטיבה של זמן היה צריך להיות לנו טיפול פסיכולוגי".
"לא הייתי עושה זאת שוב". גינצבורג צילום: פאביאן קולדורף
לא היה?
"אני לא זוכר. אולי בהתחלה היה משהו. לא היה משהו שליווה אותנו כל השנה. מה שליווה אותנו זה החסרון של אבי והטראומה האדירה. אני מדבר על השחקנים ולא רק על האוהדים, שעברו גם הם טראומה קשה. לשחקנים היה קשה, כי גם אז כל קבוצה היתה מורכבת משחקני בית והיתה קבוצה חיפאית שורשית. הם היו שחקני בית וחברים קרובים".
בהאנובר מי שייכנס לנעליים של אנקה ולהתמודדות לא פשוטה עם הציפיות הוא השוער השני פלוריאן פרומולוביץ. למזלה של הקבוצה לא מדובר בטירון חסר ניסיון. מתוך 12 משחקי הקבוצה בליגה העונה, פרומולוביץ שיחק בשישה ומאזנו כמעט זהה לזה של אנקה: השניים רשמו שני נצחונות, שני הפסדים ושתי תוצאות תיקו, אך בעוד אנקה ספג רק חמישה שערים, פרומלוביץ הוציא מרשתו תשעה כדורים.
"כרגע הוא מנסה להתרכז במשחק נגד שאלקה", מספר אנדראס קונט על התנהלותו של פרומלוביץ בימים האחרונים. "הוא מדבר הרבה עם המאמן וגם עם המנהל הספורטיבי. הוא אומר: 'לא קל לי, אבל אני רוצה לעבוד ואני רוצה להיות מרוכז בשביל המשחק". אז אנחנו נתנו לו הזדמנות לדבר עם הצוות".
זך-מאור מסביר מה אסור לשוער המחליף לעשות: "הוא צריך להתמקד רק בלהיות השוער הכי טוב שהוא יכול. לא לנסות לכפות את עצמו מבחינה חברתית ומבחינת ההיררכיה הקבוצתית, אלא לחכות שהשחקנים יחבקו אותו. הוא יצטרך להוכיח את עצמו על המגרש ואז יהפוך לחלק אינטגרלי של הקבוצה".
הלכה העונה?
מעבר להתמודדות של פרומולוביץ, נשאלת השאלה כיצד ישפיע האירוע הטראומתי על המועדון בהמשך העונה. לא שהאנובר היתה מראש מועמדת לאליפות, או אפילו לכרטיס לליגה האירופית, אבל הקבוצה, שמדורגת כרגע במקום התשיעי במרחק שבע נק' מהקו האדום, יכולה בהחלט לקחת את האסון למקום רע ולהידרדר לקרבות תחתית.
הנרות שהדליקו האוהדים. איך ממשיכים הלאה? צילום: אי-אפ-פי
"באופן פסיכולוגי יהיה להם קשה", אומר אוסמו. "מה שיכול להציל אותם זה הצלחות. אם ניצחון יגרור עוד ניצחון זה אולי יביא לחיזוק. מצד שני, באותו משקל: הפסד ועוד הפסד יביא אותם לחיים קשים". בלם העבר של חיפה נזכר בעונה ההיא, 87/88 תחת דרור קשטן: "הקטע הזה של לנסות ולדבר על ליבנו - גם ההנהלה וגם המאמן ניסו לעשות את זה בכל דרך. שום דבר לא עזר. כלום. באותה שנה מכבי חיפה נלחמה על החיים שלה בפלייאוף התחתון".
זך-מאור: "קבוצה כזו לא צריכה להיפגע, אלא אם השוער היה מאד טוב ולא ימצאו לו תחליף. כבר ראינו מקרים שקבוצות התעלו והוציאו מעצמן יותר ממאה אחוז בעקבות היעדרות של שחקן. אבל מעט מאד פעמים יכולנו לבחון את זה, כי נסיבות כאלו יותר מתרחשות בגלל פציעה של שחקן".
בינתיים בהאנובר עשו לא מעט מחוות לזכרו של אנקה. בקבוצה הודיעו כי אף שחקן לא ילבש יותר את החולצה מספר אחת, אתר האינטרנט של המועדון נפתח עם תמונתו של השוער, ומול שאלקה אישרה הנהלת הבונדסליגה לשחקנים לעלות עם חולצה ועליה הדפס של הספרה "1" עם עיגול שחור מסביבה.
"במובן הפסיכולוגי השחקנים רוצם להרגיש שהם עושים משהו", אומר זך-מאור, "מצד אחד, להרגיש כמעט כרגיל ומצד שני לעשות משהו שונה. זה מאפשר את האיזון".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם