אל אל נתנאל
נתנאל וייס התגלה בפארק במיאמי, נשלח למנצ'סטר סיטי ומשם המשיך לספרד, אירלנד, שבדיה וסרביה. החלום היחיד שלו, לשחק במכבי ת"א, מעולם לא התגשם. בקרית שמונה הוא נלחם בכאבי בטן, בב"ש הוא לא התאים, וגם לא להפועל ר"ג. העולה מאמריקה רוצה להישאר בישראל: "אני אפילו לא יודע למה. כנראה שזה ב-DNA"
בורבה, שכיכב פעם בהפועל ת"א, מסיים את התרגול בנשימות כבדות, אבל עם חיוך מאוזן לאוזן. "לא טעיתי," הוא אומר. "לבחור הזה יש המון כישרון. רק שיהיה פה איזשהו מאמן עם סבלנות שייקח אותו, ותוך תקופה קצרה ישמעו עליו בכל מקום." נתנאל וייס מקשיב אפילו שהוא עוד לא מבין הכל בעברית. הוא בסך הכל משתוקק לשחק פה כדורגל ומקווה שמישהו כבר ייתן לו את ההזדמנות.
זה סיפור על בחור יהודי ממיאמי שיכול היה להתגלגל למקומות אחרים. הוא יכול היה להשאיר את הכדורגל כתחביב ולמצוא איזושהי עבודה בעיר הגדולה, כך שספק אם מישהו היה שומע עליו אצלנו. אלא שנתנאל וייס רצה לשחק כדורגל מקצועני, ויותר מזה - לשחק כדורגל בארץ הקודש.
"מעולם לא הייתי בישראל," הוא מודה. "גם המשפחה שלי בקושי מגיעה לכאן מארה"ב. כשחגגו לי בר מצווה, אמא ואבא רצו שנעשה את זה בכותל ובבית כנסת בישראל, אבל היה איזשהו טורניר כדורגל לילדים במיאמי ומאוד רציתי להשתתף בו, אז בסוף לא נסענו."
מיאמי עיר מדהימה. לא מעט אנשים מרחבי העולם מגיעים אליה אחרי הפרישה. גם האנגלי טוני סטיבנס השתקע בה לעת זקנה. באחד הטיולים שעשה עם כלבו בפארק הוא הבחין בווייס ששיחק עם חברים.
"הייתי בסך הכל בן ,"16 נזכר וייס. "טוני עמד והביט בי ואחרי שסיימנו הוא ניגש ושאל היכן אני משחק. אמרתי לו שיש איזו קבוצה של בני נוער שאני משתייך
שלוש גיחות עשה וייס למנצ'סטר סיטי. בכל פעם שהה חודש במתקן האימונים. "התאמנתי עם שחקנים שמשחקים היום בפרמייר ליג," הוא אומר, "מיקה ריצ'רדס היה חבר טוב שלי. הרגשתי שאני יכול להשתלב."
בסיטי היו כנראה שחקנים קצת יותר טובים מווייס והוא נשלח לספרד לקבוצת אראנל במאיורקה. "זו קבוצה מהליגה השלישית שנתפסת בספרד כליגה בה מסתובבים המון כישרונות. ברצלונה ב' משחקת בליגה הזו וגם אלקורקון, שהדיחה עכשיו את ריאל מדריד מהגביע הספרדי," מספר וייס. "במשך שנה וחצי שיחקתי שם מול שחקנים מצוינים שהקבוצות הגדולות היו עוקבות אחריהם."
גם מחוץ לספרד מגיעים כדי לראות את השחקנים שמשחקים בליגה השלישית, וכך נדלקו על וייס מגלי כישרונות. "הייתי בן 20 והציעו לי חוזה בבולגריה ובאירלנד. האירים היו יותר נחושים. הם גם אמרו לי שאני מתאים לסגנון החזק של הליגה באירלנד. השתכנעתי לחתום בלונגפרד טאון מהליגה הראשונה, שבינתיים ירדה לליגה השנייה."
הרגליים של וייס היו באירלנד, אבל הראש והלב בישראל. "הכי קשה היה לי לעבור שם את פסח," הוא נזכר. "חיפשתי מצות בכל מקום ולא היה. זה היה לא נעים, אבל המשכתי לקוות שיבוא היום בו יתאפשר לי לשחק כדורגל בישראל."
בתחילת נובמבר, בדיוק לפני שנה, חלה התפנית. שי אלמליח, בעל מכון יופי במיאמי שנכנס לעסקי הכדורגל בארה"ב, שמע שבישראל מחפשים שחקנים יהודים מכל העולם. מכבי ת"א היתה בדיוק על הגל הזה וחיפשה כישרונות עם תליונים של מגן דוד על הצוואר. אלמליח דיבר עם אבי נמני ועוזי שעיה, אבל זה לא הסתדר.
"לא אשכח את התאריך הזה," נזכר וייס. "זה היה ב-1 בנובמבר כשקיבלתי את הטלפון ממיאמי שבישר שיש לי מבחנים בקבוצה מישראל. הלכתי להנהלה של לונגפרד טאון וביקשתי לעזוב. בהתחלה לא הסכימו, אבל אמרתי שזה החלום שלי כיהודי לשחק בישראל ואני מבקש שישחררו אותי. למחרת כבר הייתי במטוס בדרך למבחנים בקרית שמונה."
אלה היו ימים קשים בקבוצה של איזי שרצקי. מישל דיין עזב, אלי כהן היה בדרך, ווייס נקלע לעין הסערה. "כבר במטוס הרגשתי רע. מעולם לא הייתי חולה יותר מיום או יומיים, אבל היו לי כאבי בטן נוראיים שהלכו ובאו. לא התלוננתי והתחלתי להתאמן שם. שיכנו אותי באיזה בית על ההר, בלי טלפון ובלי אינטרנט, וכל היום הייתי מחכה לאימון עם כאבים חזקים בבטן. לא אשכח איך גיא צרפתי הזמין אותי לארוחה ופשוט ישבתי מולו ולא יכולתי להכניס דבר לפה. שבועיים הייתי בקרית שמונה, והם היו הגרועים בחיי בגלל הכאבים החזקים. סיפרתי לאנשים בקבוצה והם נתנו לי כדורים, אבל גם זה לא עזר."
אלי כהן הוחתם בקרית שמונה והדבר האחרון שהוא היה צריך זה פרויקט טיפוח. בלחץ הגדול שהיה על הקבוצה המקרטעת, כהן חיפש שחקני חיזוק עם רקורד מוכח. וייס שוחרר היישר לזרועותיו של גיא בוחניק, מנהל פרויקטים טכנולוגיים מהרצליה, שהתבקש על ידי חברו אלמליח ממיאמי לראות למה וייס מרגיש כבר תקופה לא טוב.
"לקחתי אותו מיד למרכז הרפואי מאיר בכפ"ס," משחזר בוחניק. "הם עשו לו בדיקות וגילו שיש לו דלקת חריפה מאוד במעי הגס. אמרו לו שאם היה מחכה עם זה עוד שלושה ימים, הוא היה יכול למות כי הדלקת היתה מתפשטת לכל האיברים הפנימיים. במשך שבועיים וחצי הוא שכב מחובר לאינפוזיה, עם כוס מים ביום." וייס מקשיב וממשיך: "רזיתי 13 קילו בתקופה הזו. כשחזרתי למיאמי ההורים לא הכירו אותי."
אחרי שהתאושש, חזר וייס לשחק כדורגל. סטיבנס, ההוא ממנצ'סטר, הכין לו תוכנית אימונים אישית ובחודש יוני הוא חזר לאירופה, הפעם לדיורגארדן השבדית. "התאמנתי שם שבועיים ורצו להחתים אותי, אבל אז קיבלתי טלפון ממיאמי. אמרו לי שאחד מבעלי הקבוצות בסרביה גר במיאמי והוא מסדר לי חוזה טוב שם. עזבתי הכל וטסתי לחתום. אחרי שלושה שבועות בסרביה אמרו לשחקנים בקבוצה שבעל הבית פושט רגל וצריך לחפש מקום אחר. מיהרתי לחזור לדיורגארדן, אבל הם כל כך כעסו שעזבתי הכל באמצע ולא הסכימו להחתים אותי. עם עזרה גדולה סידרו לי לחתום באדולפסברגס מהליגה השנייה."
ואז שוב הגיע הצלצול ממיאמי. אלמליח סידר מבחנים אצל גיא עזורי בהפועל ב"ש. וייס עלה לטיסה לנתב"ג בפעם השנייה. "לפני קצת יותר מחודש הגעתי והתאמנתי בב"ש בערך שבועיים. בזמן הזה גם עשיתי עלייה וקיבלתי תעודת זהות כחולה. קיוויתי לחתום בב"ש, אבל גם גיא עזורי היה אז בתקופה של המון לחץ בקבוצה והוא חיפש כנראה משהו אחר."
עזורי: "נתנאל וייס שחקן לא רע בכלל, אבל אני מחפש מישהו שיהיה יותר טוב ממה שיש לי. בחנתי אותו כמגן ימני והוא לא היה יותר טוב מאביתר אילוז. יכולתי לצרף אותו לסגל בלי בעיה, אבל אמרתי לו שאצלי הוא לא יקבל הרבה דקות משחק, ולכן עדיף לו לחתום בליגה הלאומית ולהשתפשף טוב עד סוף העונה, כדי שבקיץ יהיו קבוצות בליגת העל שירצו אותו כשחקן הרכב."
מאוכזב, עזב וייס את החדר ששכרה לו ב"ש במלון בעיר. הוא קיבל קצת כסף מהמדינה והחליט לשכור חדר בהרצליה, לא רחוק מהבית של בוחניק. "החלטתי שאני לא מוותר," מספר בוחניק שמטפל בו היום כאילו היה הבן שלו. "תאמין לי שלא הכרתי את נתנאל, אבל הילד הזה כל כך ריגש אותי. הברק בעיניים שלו כשהוא קיבל את תעודת הזהות והרצון האדיר לשחק בישראל גרמו לי לקחת את העניין בשיא הרצינות, אפילו שאין לי הרבה הבנה בכדורגל. צלצלתי לבורבה, אותו אני מכיר מהשכונה מגיל צעיר, וביקשתי שייכנס לעניין ויעזור."
בורבה: "ביקשנו מיובל נעים שיראה אותו באימונים של הפועל ר"ג. גם אני רציתי לראות את החומר, כי עם כל הכבוד אני לא משרד הקליטה ולא ארוץ עכשיו עם בחור שאין לו מושג בכדורגל. הגענו למכתש לאימון הראשון וישבתי בסבבה עם כוס קפה. בוחניק ביקש שאסתכל ופתאום הוא קיבל כדור ועשה דברים נדירים. ראיתי טכניקה, כוח, מהירות. אולי לא היה דריבל כזה מושלם, אבל רק אצלנו מחפשים את זה. בכל העולם משחקים בנגיעה אחת ועם הרבה תנועה."
וייס השתתף בשלושה אימונים של ר"ג, עד שנעים החליט לשחרר אותו. בורבה כועס: "הוא לא ראה אותו בכלל. אימון ראשון לא הסתכל, אימון שני בקושי, ובאימון השלישי היה משחק אימון והוא נתן לו חמש דקות. זה לא יפה ולא מכובד. תאמין לי שנתנאל יותר טוב מכל השחקנים שיש לו בהפועל ר"ג."
נעים בתגובה: "אני רגיל לזה. כשאני לוקח למבחנים אז אני יובל הטוב. וכשאני אומר שלא מתאים אני יובל הרע. תאמין לי שאני חולה על הגניבות האלה. אני אלוף בלמצוא שחקנים. אם וייס היה שחקן טוב, הוא היה אצלי היום. מה, יש לי משהו נגדו? גם עומר פרץ שהתאמן איתו לפני שנה בקרית שמונה אמר לי שהוא לא טוב. אני מאחל לו שישחק בליגת העל. אתה יודע מה? אני מאחל לו שיהיה שחקן הרכב במכבי חיפה ושאני אוכל את הכובע."
אבל יש גם כאלה שחושבים אחרת. גיא צרפתי, שהתאמן עם וייס בקרית שמונה, טוען כי לא יתפלא אם הוא יהיה שחקן לגיטימי בליגת העל: "נתנאל שחקן מוכשר מאוד עם מוסר עבודה גבוה. הוא צריך מאמן שיאמין בו. מאמן שייתן לו הזדמנות ויילך איתו בלי פחד. יש לו הרבה מאוד כדורגל והוא גם משלב דברים שחסרים פה לשחקנים, כמו פיזיות. בעונה כזו, שנותנים הרבה צ'אנסים לשחקנים צעירים, יש מקום גם לתת לו."
גם אילן בכר, המתגורר היום במיאמי ומכיר את וייס, חושב שהוא יכול לשחק אצלנו בשקט. בכר, שעובד שם בחברת תקשורת, ראה את וייס משחק לפני כחצי שנה במשחק בין שתי קבוצות חובבים.
"הבנתי שהוא נבחן בארץ בקבוצות שונות כמגן ימני," הוא אומר. "אני חושב שהוא מתאים דווקא כקשר אחורי וזה התפקיד המקורי שלו. הוא מתאים לליגת העל. מאמנים צריכים לזכור ששחקן במבחנים זה הכי קשה שיש. אחרי שיחתימו אותו, יתנו לו לשחק והוא יצבור ביטחון, אפשר יהיה לראות את האיכויות שלו. אני ראיתי אותו במיאמי, בסביבה הטבעית שלו, במקום שהוא מרגיש בנוח, והוא מוכשר. אני לא צריך להזכיר לך את המקרה של יעקובו או שאלוי, שמאמנים בארץ לא רצו אותם ואחרי זה הם נהיו כוכבים אצל מאמנים אחרים."
וייס ממשיך להאמין שימצא כאן מישהו שיאפשר לו לשחק כדורגל בארץ. "יש לי הצעת חוזה בקבוצת פ.ק. יורמלה מלטביה, שאמורה להיכנס לתוקף ב-25 בדצמבר. יש היום ליגה בלטית, והם ראו אותי בשבדיה והתלהבו. אני יכול לחתום שם, אבל אני לא רוצה. אני רוצה להישאר בישראל. האמת? אני אפילו לא יודע למה אני כל כך רוצה את זה. כנראה שזה משהו שנמצא אצלי ב-.DNA
"אין לי תמיכה מהמשפחה. הם ישמחו אם אשחק כדורגל בישראל, אבל הם לא מבינים את הלהט הזה שיש לי. הם אומרים שאני פסיכי כי אני כזה אובססיבי לישראל, אבל הם הפסיכיים. כבר בגיל צעיר הם היו משתוממים כשהיו רואים אותי מול הטלוויזיה שר את התקווה במשחקים של נבחרת ישראל, בלי לדעת את משמעות המילים. הייתי אומר להם שיום אחד אשחק במכבי חיפה או במכבי ת"א. אני מת להוכיח להם שעשיתי את זה."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם