נער פוסטרים: שארפ מככב, אבל לא על המגרש
תרומתו של דריק שארפ במגרש השנה היא אפסית, אבל בקדימונים של ערוץ הספורט, בפרסומות ל-HD ובהצגת השחקנים בהיכל נוקיה הוא מככב. כך הפך קפטן מכבי ת"א משחקן קלאץ' לדוגמגיש מבוקש

רק אתו הם רצו להצטלם. ושארפ, שלא ברור מה כושר המשחק שלו, אבל הוא בהחלט ניחן בכישרון משחק, מרגיש נוח מאוד מול המצלמות. בשבועות הקודמים לאותו אירוע הוא היה אחד מכוכבי מסע יחסי הציבור האגרסיבי לקראת משחקי מכבי ת"א ביורוליג, בעיקר על ידי ערוץ הספורט, שקנה את זכויות השידור של המשחקים.
הוא היה הדמות הבולטת בפרסומת המשותפת לכוכבי מכבי תל אביב ולכוכבי ערוץ הספורט; הוא צולם מלמד עברית את הזרים של הקבוצה לכתבות שהוקרנו בערוץ; הוא כוכב הפרסומות לשידור באיכות HD (עם דיור פישר), הוא מציג את החמישיות לפני משחקים, ועד היום הוא מקדם את השידורים הקרובים של משחקי הקבוצה.
מלבד זה, הקפטן מגיח ראשון בהצגת השחקנים ומלהיב את הקהל בתנועות ידיים, מייצג את הקבוצה באירועים רבים, מצטלם עם ילדי וראייטי או מעניק לפני קהל אלפים עוגת יום הולדת לשמעון מזרחי. לפיכך מבחינת הילדים הוא הקבוצה ומייצגה האולטימטיבי. אממה, כל אבק הכוכבים הזה, זה כבר ידוע, מתפוגג ברגע שנשמעת שריקת פתיחה של משחק. או אז מתיישב כוכב ההמונים על הספסל, קם בפסקי הזמן לדרבן את חבריו, בסיומם שב לספסל וחוזר חלילה.

בשבעת המשחקים הרשמיים העונה - עונתו האחרונה בחוזה בן שלוש שנים - הוא לא נתפס כלל בעדשת המצלמה אחרי שלשה או מהלך הגנתי, אלא רק במקרה, כאחרון נערי הפוסטר.
הפער הזה, בין הכוכבות מחוץ למגרש לעומת התרומה האפסית עליו, מאפשר לומר: דרק שארפ הוא הכול העונה - שחקן בפרסומות, דוגמן פוסטרים, סמל, מנהיג, מעודד ממין זכר, צוות הוויי ובידור של איש אחד ועוזר מאמן שלישי. שחקן? זו כבר שאלה אחרת.
זוהי העונה ה-14 של שארפ (38) במכבי ת"א, ואפילו שמעולם לא הוגדר כשחקן המפתח שלה, טיפח לעצמו הגארד שהגיע בזמנו ממגדל העמק את תפקיד הרול פלייר האולטימטיבי בקבוצה. פעם הוא נכנס כדי לשגע את ריגודו, פעם לזרוק קצת מוטיבציה בשחקנים, ובהזדמנות אחרת כדי לדפוק שלשה מכרעת מהפינה. אם בשלשות עסקינן, שארפ נתפס כאגדה ביציעי ההיכל בעיקר בזכות הסל ההוא מול ז'לגיריס, אירוע מכונן שאולי הבטיח לו את תפקיד הקפטן והארכות חוזה בקבוצה.

עם הזמן נעשו הרגליים כבדות, שיער השיבה בצבץ, ובחמש השנים האחרונות ירדו הממוצעים הסטטיסטים שלו בצורה ניכרת. זה התחיל מ-11.1 נקודות ב-25.8 דקות בעונת השיא שלו במועדון ב-2006-2005, משם צנח לעשר נקודות למשחק בעונה שלאחר מכן, ואשתקד הוא סיים עם 4.8 נקודות למשחק ועם חימום מסיבי של ספסל הקבוצה (אבל תרם לניצחון בגמר הפיינל פור מול מכבי חיפה). תרומתו העונה מסתכמת בשלוש דקות, שש שניות ואסיסט ב-240 דקות של משחקים רשמיים.
"השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא מדוע בגילו הוא עדיין שם? " תוהה
אוהדי הקבוצה אכן מאוהבים באחד הסמלים האחרונים של מכבי, אם לא האחרון שבהם, גם אם אהבה זו עיוורת מעט. מבחינתם מדובר בישראלי לכל דבר, אפילו ששארפ אינו קורא או מדבר עברית שוטפת, והביע לא פעם את כוונותיו לחזור לפלורידה מולדתו לאחר פרישתו. באחד מאתרי האוהדים אף מוצג הקפטן כ"שחקן חודש ספטמבר" באופן לא ממש מוסבר.

"אנחנו רואים את זה כאילו הוא גדל במועדון. הוא התחיל את השושלת הנפלאה של מכבי מהעשור האחרון, ואת זה אף אחד לא ייקח ממנו", מסביר האוהד יגאל קדוש. "הוא מביא זהות ישראלית ולא נבדל ממיקי, מוטי או שאר שחקני הבית. הוא כמו שמעון, מכביסט בדם. במשחקים אתה רואה על הפרצוף שלו שהוא הכי רוצה לנצח וקם בפסקי הזמן לחבק את השחקנים. אחרי סיום הליגה הוא תורם לקהילה ומעביר קייטנות קיץ בלי לקבל על זה כסף. זה דרק".
אילן "השועל" מוסיף: "הוא מספר אחת במכבי, ומעולם לא היינו חייבים כל כך הרבה לאיש אחד. הדבר הכי חשוב הוא שהוא יישאר בקבוצה גם אחרי שהוא יפרוש. שחקנים כבר עזבו את מכבי, אבל כשהוא יעזוב יהיה לי הכי קשה".

גם חבריו לקבוצה של שארפ מתמוגגים מהאגדה. ההתלהבות מדמותו גדולה כל כך עד כי גם הם שוכחים שבתקופה האחרונה הוא לא בדיוק רואה מגרש. "זו הייתה חוויה מדהימה לעבוד לצדו", מספר שחקן מכבי חיפה דרור חג'ג', ששיחק במכבי בעונה שעברה. "קשה לתאר אותו במילים. הוא בן אדם חיובי מאוד, דוגמה מעשית לאיך צריך להתנהג ולשחק".
"דרק הוא בחור מדהים, ומביא לקבוצה המון ניסיון", מוסיף סנטר מכבי דיור פישר. "בכל שנותיי כשחקן לא נתקלתי בחבר לקבוצה פוזיטיבי כל כך, אחד שתמיד חושב שאפשר לנצח, וזה כנראה מה שהופך אותו לקפטן טוב כל כך. הוא מסוג השחקנים שאתה רוצה בקבוצה שלך, אחד שבא לאימון בכל יום, נותן את הכול ואתה יודע שהוא יביא את הניסיון והאהבה שלו למשחק בכל הזדמנות. באמת קשה לומר משהו רע עליו".
דן שמיר, מאמן בני השרון בהווה ועוזר מאמן מכבי בין השנים 2003 ל-2006, מצביע על שארפ כאחד האנשים החזקים במכבי גם בעונה הנוכחית, ומספר כי הוא מתנהל במועדון כדמות רבת-זרועות ורבת-תכליות - הליצן של החבורה, זה שמרים את המורל, האחד שמכניס את השחקנים הזרים לעניינים וגם סוג של עוזר מאמן שלישי של פיני גרשון לצד שרון דרוקר ואבי אבן.

"דרק הוא לוקר רום גאיי. כמי שאימן בקבוצה שלוש שנים אני יכול לומר שהוא עשה לא פעם את העבודה שלנו המאמנים", אומר שמיר.
"בפן החברתי הוא תמיד יהיה זה שיישן עם השחקן החדש בחדר במסעות, ובמגרש הוא אחד שכל יתר השחקנים לומדים ממנו. עוד בתקופה שלי במועדון היה ברור לכולם שמכבי חייבת להשאיר אותו אצלה כמה שיותר, ולי אישית אין ספק שברגע שהוא יפרוש הוא יהפוך לעוזר מאמן בקבוצה. הוא יהיה מאמן גדול, מדובר בדמות פנטסטית שיכולה רק לתרום למערכת".
אף שניכר כי הערך הסמלי של שארפ בקבוצה הוא העיקר, פרשני כדורסל סבורים כי עדיין יש ערך מקצועי בהשארתו. "שארפ חייב להיות בקבוצה העונה, ויש כמה מרכיבים לכך", מציין פרשן ערוץ הספורט אביב לביא.
"קודם כול שחקן כמו שארפ חשוב מאוד לאימונים כי הוא משדרג אותם ברמת האגרסיביות שלהם. אנשים נוטים לזלזל במונח 'אימונים אינטנסיביים', אבל במידה רבה האימונים החזקים הללו הם מה שמחזיק את הקבוצה למעלה. שנית, צריך לקחת בחשבון שיש לו הרבה ניסיון ויכולת מנטלית'לאסוף' את האנשים אחרי הפסד. לאינטליגנציה הרגשית שלו יש ערך, והוא חיובי באופן יוצא מהכלל.

מבחינה מקצועית נטו מכבי הרגישה שהיא חייבת שישה שחקנים ישראלים ברמה לליגה וברוטציה לכל סיטואציה. הוא לא משחק כי לפיני יש עוד כלים וכי הוא יודע שהוא יכול להשאיר אותו על הספסל בלי שיהיה לזה מחיר רגשי. פיני יושיב אותו עד לרגע שהוא יזדקק לו, גם אם יכול מאוד להיות שזה לא יקרה".
ערן סורוקה, סגן עורך מדור הספורט של "מעריב", מזכיר: "מכבי צריכה את שארפ בגלל מקרה גמר הפיינל פור 2009. בסופו של דבר שארפ אולי לא בשיאו המקצועי, אבל הוא אנרג'ייזר לא קטן, ובקבוצה שהקשר בה בין רוב השחקנים למועדון רופף במקרה הטוב, מכבי חייבת סמל כמו שארפ במערכת. הוא האיש שמחבר בין כולם ומנגד הוא הפרצוף שמחבר בין הקבוצה הנוכחית לאוהדים".
את המיתוס סביב מספר שש בצהוב, המשתקף מהדברים לעיל, הפנימה מכבי. היא יודעת שהאוהדים משוגעים עליו, שהוא הדבק, הזיכרון של שושלת פארקר-וויציץ'-שאראס, השחקן המנוסה ועלה התאנה "הישראלי" של הקבוצה. זו הסיבה שהיא מחצינה אותו ושמה אותו במרכז, על אף המיעוט הבולט של דקות המשחק שלו. צעד זה כמובן אינו חריג בספורט העולמי, ואפילו טל ברודי, בעונתו האחרונה במכבי, חימם הרבה את ספסל הקבוצה ותפקד על תקן סמל.

את הדברים האלה יודעים גם ערוצי הספורט והמפרסמים. מסייעת להם העובדה כי שארפ הוא כישרון מולד, לא רק בכדורסל; בעבר הביע בתקשורת - גם אם בהומור - את שאיפתו להיות שחקן קולנוע מקצועני אחרי הפרישה, ובאמתחתו כמה התנסויות היפ-הופ.
"דרק שארפ הוא קפטן מכבי ת"א והמנהיג והסמל הבלתי מעורערים של הקבוצה", מסבירים בערוץ הספורט מדוע בחרו בו להוביל את פרסומיהם. "הוא האיש הנכון להוביל את קמפיין שידורי ה-HD במשחקי מכבי תל אביב ביורוליג. דרק נודע ביכולותיו הקומיות מול מצלמה ובקסמו האישי, ולכן הבחירה בו טבעית".
הפרסומאי איילון זרמון מסכים עם צעד זה. "משחק או לא משחק אני הייתי שם אותו במרכז הפרומואים, כמו שעשה ערוץ הספורט", הוא אומר. "שארפ הוא מרכז הקבוצה, ללא כל קשר לדקות המשחק שהוא מקבל, מדובר באייקון שיש סביבו הרבה מאוד היסטוריה וגבורה, ולכן ההחלטה של ערוץ הספורט שהוא יוביל את התשדירים לגיטימית".
"הרי הוא ממילא אף פעם לא קיבל יותר מדי דקות משחק אלא תמיד הגיע אל הקהל בגלל הסלים הגדולים והסיפורים שניצח בהם משחקים אבודים לקבוצה. בכלל, מדובר באדם חיובי וכוכב, וצריך לזכור כי כוכב הוא משהו שהוא מעבר לכדורסל".

פסיכולוג הספורט יאיר גלילי מאשר את הנחת היסוד של זרמון: "מבחינת זיכרון, שארפ הוא במידה רבה החוליה שמקשרת בין מכבי הגדולה ההיא לזו הנוכחית, וכשאחת הבעיות הכי גדולות של מכבי היא איבוד הצביון שלה, שהיא כבר לא נחשבת מותג תל-אביבי, שלא נאמר ישראלי, קל לשים אותו בפרונט".
"דווקא השימוש בשארפ מצביע על צומת הדרכים שהקבוצה נמצאת בו כיום", מוסיף גלילי, "אפילו שהיא מותג חזק, היא כבר לא קונצנזוס, ולכן עליה להילחם. עם כל הכבוד לישראלים האחרים במכבי, הם לא בדיוק שחקנים מובילים, לכן הם מנסים להיתלות עליו. מכבי לא התבלבלה לזרוק כוכבים, אבל אותו הם שומרים. דרק הוא אתרוג מבחינתם שאסור לגעת בו".
דרק שארפ סירב להתראיין לכתבה.







נא להמתין לטעינת התגובות






