אנחנו פה במקרה: קריסת הכדורסל האיטלקי
רומא אמנם מושלמת אחרי שלושה מחזורים ביורוליג, אבל זה מעלה בעיקר שאלה על מצב הכדורסל האירופי. באיטליה יריבת מכבי ת"א הערב (21.30) מדורגת רק תשיעית עם שלושה הפסדים, וגם שם הליגה רחוקה מימי הזוהר כשוארזה, קאנטו, מילאנו והבולונזיות שלטו ביבשת
כשמנסים להבין מה סוד קסמה של רומא, ואיך הגיעה עד הלום על רקע כשלונותיה בליגה האיטלקית, רוב המשיבים עוברים תהליך דומה. כמה שניות של שקט בניסיון לחפש הסבר יצירתי מובילות למבוי סתום, ואחריו קונצנזוס סביב אותה הנחה. אולי בעצם אין סודות ואין קסמים, מקסימום צירוף נסיבות שגרם לאיטלקים לפתוח את היורוליג בסערה מדומה.
אכן, כשמפרקים את ההישגים של רומא לגורמים ובודקים אובייקטיבית את מרכיביה נשארים עם קבוצה הרבה פחות מזהירה מהמאזן המאיים שלה. סטטיסטיקה שמלמדת קצת יותר על צרות היורוליג והרדידות המתסכלת מתחת לשלוש-ארבע הגדולות באמת, וקצת פחות על עוצמתה הספורטיבית של נציגת הבירה האיטלקית.
מה שבטוח, הרבה דברים השתנו מאז חגגה מכבי ניצחון היסטורי ראשון של ישראלים על אדמת איטליה, אי שם בסוף ינואר 1985 מול בנקו רומא. 15 אלף צופים הגיעו למשחק ההוא, וראו את מוטי ארואסטי מדהים גם את עצמו עם 17 נקודות, ויחד עם מיקי ברקוביץ' ולי ג'ונסון מוביל את מכבי לניצחון .90:94 הליגה האיטלקית נחשבה אז לאגרסיבית ולמאיימת ביבשת, ושלחה שתי נציגות לבית הגמר מתוך שש קבוצות.
רומא היתה אלופת אירופה המכהנת. לפניה זכתה בתואר קאנטו, עם אנטולו ריבה ומרזורטי. שנתיים אחריה הוכתרה פעמיים ברציפות טרייסר מילאנו של בוב מקאדו ומייק דאנטוני. בשנות ה־70 שיחקה וארזה עשר פעמים ברציפות בגמר גביע אירופה, וזכתה בחמישה תארים. מסוף שנות ה־90 היו שש שנים בהן הגיעו שתי נציגות איטלקיות לפיינל־פור. בקיצור, הכדורסל האיטלקי שלט.
בשנים האחרונות העסק התרסק. ניהול כושל חירב אימפריות כמו בולוניה ובנטון טרביזו. הליגה איבדה גובה, התקציבים ירדו וגם העניין הציבורי. שיא השפל הגיע לפני שנה, כשנבחרת איטליה המפוארת עפה בטורניר המוקדמות
בשלוש השנים האחרונות מאזן הפלייאוף של סיינה עומד על 2-29 (שני ההפסדים היו מול רומא.( חלק מהמשחקים הוכרעו ב־40 הפרש. הפערים גדולים עד כדי כך, שבתחילת העונה, כשסיינה נתקעה עם זר מיותר, דייויד מוס, היא שחררה אותו בשלווה לאחת הקבוצות היותר בכירות בליגה, וירטוס בולוניה. עדיין, גם סיינה רחוקה מאוד מהיווניות הגדולות או מהספרדיות הבכירות.
בתוך כל זה, אחרי חמישה מחזורים בליגה המקומית, רומא מדורגת רק תשיעית עם שלושה הפסדים. לא בהכרח מאריות הליגה. איך זה מסתדר עם המאזן האירופי? תלוי את מי שואלים. המאמן ננדו ג'נטילה מדבר על עומס גדול וקושי לשלב בין שתי המסגרות. אל ההישגים ביורוליג הוא מתייחס בשבועות האחרונים כסוג של נס שמיימי. במציאות, אפשר למצוא הסברים יבשתיים יותר.
קצת פרופורציות. את שלושת הניצחונות האירופיים השיגה רומא בתזמון מאוד נוח. אחרי שתפסו את ויטוריה פצועה ומבולבלת במשחק פתיחת העונה, יצאו האיטלקים למוסקבה (ששיחקה באותו ערב ללא לנגדון.(
מה צסק"א שווה ראינו בשבוע שעבר, ויסלח לנו פיני גרשון שנעלב בשם הרוסים ו-24 שעות לפני שנשחטו בהיכל טען כי רק בישראל מזלזלים בכזו קבוצת פאר. הניצחון השלישי הושג מול מארוסי היוונית, אחת הקבוצות החלשות ביורוליג. קבוצה שאמנם גרה באתונה, אבל הקשר היחיד שלה לצמרת היבשת מסתיים בחלוקת אולם ביתי עם פנתינאייקוס.
בדומה ללא מעט מועדונים ברחבי היבשת, גם רומא עברה בקיץ מסע קיצוצים משמעותי בתקציב. ההערכות מדברות על צמצומים של 30 אחוז, שהשאירו לג'נרל־מנג'ר דיאן בודירוגה כעשרה מיליון דולר בלבד לבניית הקבוצה. בודירוגה, אחת מאגדות הכדורסל הגדולות באירופה ובעבר הלא רחוק שחקן רומא בעצמו, הבין את הרעיון והתפטר.
עוד קודם נפרדה רומא מעוד שם גדול, מאמנה הקרואטי יסמין רפשה, שעזב באמצע העונה שעברה למרות הצלחה גדולה בשלב הראשון של היורוליג, אחרי רצף אכזבות בליגה המקומית וחיכוכים בתוך המועדון. עוזרו, ג'נטילה, שהתמנה במקור כמחליף זמני, מוביל את הקבוצה מאז.
העונה, לראשונה מזה שנים, אין לרומא כוכב על. סאני בצ'ירוביץ' עזב, גם ברנדון ג'נינגס. את הסגל הנוכחי מוביל איברהים (איבי בשבילכם) ג'אבר. גארד אמריקאי, שהגיע לרומא לפני שנה וחצי והפך העונה לבורג המרכזי במערכת. ג'אבר הוא הנווט והמנוע, שמוביל את רומא באסיסטים ,(4.7) בחטיפות (3) וגם באיבודים .(4.3) הוא המנהיג, קולע 14.3 נקודות בערב, כמעט לא יורד מהמגרש ובאופן כללי מנהל את ההצגה.
פיני גרשון, אגב, מכיר אותו מצוין מהימים בהם שיחזר ג'אבר את שורשיו הבולגריים, והוביל את הנבחרת כמתאזרח, תחת גרשון, עד לעלייה לאליפות אירופה. לפולין ג'אבר כבר לא הגיע. לטענתו, מכיוון שהאליפות נערכה בחודש הרמדאן.
מודיעין ממקור ראשון יש למכבי גם על הפורוורד אנדרה האטסון, ששיחק בעבר אצל שרון דרוקר באוראל גרייט הרוסית. הצלע השלישית בחבורה המובילה הוא קנדי ווינסטון, שחקן עם מספרים מאוד יפים מימי הקולג' העליזים באלבמה, שיחק בפניוניוס, עלה כיתה לפנתינאייקוס ולריאל מדריד, הגיע לאירופה עם הרבה הבטחות ובינתיים קצת פחות מקיים.
הקוריוז של הסגל מגיע מכיוונו של רודריגו דה לפאונטה. הספרדי ששיחק ברומא בעונה שעברה נזרק בקיץ מהקבוצה, אבל סירב לעזוב. האיש, ששיחק רוב הקריירה בברצלונה, והיה קפטן האימפריה שזכתה באליפות אירופה עם שאראס ובודירוגה, נשאר באיטליה ללא קבוצה, התאמן לבד וחיכה. בסוף אוקטובר, כשרומא הסתבכה עם פציעות, הוא נקרא שוב לדגל וחזר לסגל ממנו נזרק. במשחק היורוליג הראשון הוא עוד לא שותף. נגד צסק"א ומארוסי הוא כבר שודרג ל־22 דקות עם 8 נקודות לערב.
מההרכב האיטלקי יחסר הפורוורד אנג'לו ג'יגלי, שמושבת לחודש עקב פציעה בברך. היעדרות שמחריפה את בעיות הגובה של האיטלקים, שמראש, בדומה לצסק"א, סובלים מחוסר איזון קיצוני בין יכולות הקו האחורי למגבלות הקו הקדמי. עד כדי כך שג'אבר, ממרומי ה־1.88 מ' שלו, מוביל את הסטטיסטיקה הקבוצתית גם בריבאונדים .(4.7) מן הסתם, בשורות מעודדות לגבוהים של מכבי, שאיך נאמר בעדינות, מרגישים בנוח ליד גבוהים עדינים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם