אגאסי: אני שונא טניס, תמיד שנאתי
הביקורות מהללות, בערוצים המסחריים מתחננים לראיונות והצפי הוא לרווח של מיליוני דולרים. הפרק האחרון מהספר של אגאסי פורסם באינטרנט והאמריקאים כבר לא יכולים לחכות שהוא ייצא לחנויות
כשהיח"צנים למיניהם החליטו להדליף קטעים שנויים במחלוקת מהספר, בהם סיפור הסמים ועניין הפאה, הרבה גבות הורמו. אך מהרגע שפרק הסיום המלא שוחרר אתמול (ו') לאינטרנט, ערב יציאת הספר לחנויות, היה קשה לאמריקאיים להישאר אדישים ליצירה. על פי הביקורות בארה"ב, הספר כתוב בצורה "מדהימה, מרגשת, אנושית, ומהווה עונג צרוף לקוראים".
אנדרה אגאסי, התחנן שהקריירה תסתיים צילום: אי-פי
הפרק האחרון בעלילות אגאסי עוסק במשחק הפרישה שלו באליפות ארה"ב הפתוחה ב-2006. על היום שקדם למשחקו האחרון בקריירה הוא מספר: "פתחתי את העיניים ולא ידעתי מי אני ואיפה אני. לא שזה יוצא דופן, הרי ביזבזתי חלק גדול מהחיים שלי בלי לדעת מי אני, אבל הפעם ההרגשה הזאת היתה מפחידה בהרבה".
"שכבתי על הריצפה ליד המיטה, לא יכולתי לזוז מרוב כאבים. ספרתי עד שלוש, ואמרתי לעצמי: 'אתה צעיר אנדרה, רק בן 36, אבל הגוף שלך מרגיש כמו בן 96'. אחרי שלושה עשורים של ספרינטים, קפיצות, נחיתות ובלימות, הגוף שלי כבר לא מרגיש כמו הגוף שלי".
אגאסי, נפרד בפעם האחרונה בארה"ב צילום: אי-פי
"אחרי שהתאוששתי במעט והדם זרם למוח ניסיתי להריץ במוח את הדברים הבסיסיים שאני יכול לעלות על הדעת: השם שלי הוא אנדרה אגאסי, אני גר בלאס וגאס, יש לי אישה בשם שטפי גראף ושני ילדים בני שלוש וחמש, וכרגע אני במלון ארבע העונות בניו יורק כי אני משחק באליפות ארה"ב הפתוחה בפעם האחרונה בקריירה. למעשה- הטורניר האחרון שלי אי פעם. אני משחק טניס למחייתי, למרות שאני שונא טניס, ותמיד שנאתי- זה הסוד הגדול והאפל שלי".
אגאסי ממשיך לספר את עלילות אותו הערב ומגלה: "כרעתי על הברכיים ולחשתי: 'בבקשה אלוהים, תעשה שזה יגמר. תעשה שאהיה כבר אחרי הטורניר הזה'. באותה נשימה אמרתי לעצמי שאני לא באמת רוצה שזה יגמר".
"כשתפסיד נוכל לקנות סוף-סוף כלב"
בהמשך הפרק מתאר הפנומן האמריקאי, שזכה בשמונה תארי גראנד סלאם ונחשב לאחד מהגדולים בהיסטוריה, את התהליך שעבר עם עצמו לקראת היישורת האחרונה: "הפיזיוטרפיסט שלי, ג'יל, אמר לי: 'אנדרה, הגוף שלך פשוט רומז לך שהוא לא רוצה לעשות את זה יותר (לשחק טניס). השבתי לו: הגוף שלי כבר אומר לי את זה הרבה זמן, ממש כפי שאני אומר את זה לעצמי'.
שטפי גראף צילום: אי-פי-איי
"מאז ינואר, בכל אופן, לכל אורך השנה האחרונה שלי כמקצוען, הגוף לא אמר את זה, הוא צעק את זה. הגוף שלי לא רצה לפרוש, הוא כבר פרש מזמן. הגוף שלי קנה דירה בפלורידה והיה כבר בשלב שאחרי, אבל אני בכל זאת ביקשתי ממנו לחזור מהפרישה שלו לכמה שבועות פה וכמה שבועות שם. מזל שיש קוריטזון (משככי כאבים אנטי דלקתיים), שאיפשר לי למשוך עוד ועוד".
עוד קטע מרגש מהספר: "בבוקר המשחק, הבן הקטן שלי ג'יידן הגיע ושאל אותי האם היום זה היום. אמרתי לו שכן. אז הוא שאל אותי: 'אחרי היום אתה באמת פורש, אבא?'. עוד מילה שהוא ואחותו למדו לאחרונה- פרישה. כשהם אומרים את זה הם משמיטים את האות האחרונה, וגורמים לזה להישמע כאילו זה בלשון הווה. כאילו לתמיד".
"אולי הם יודעים משהו שאני לא. אמרתי לג'יידן: 'אם אבא ינצח היום אז הוא עדיין לא יפרוש, רק כשהוא יפסיד'.
הוא ענה לי: 'כשתפסיד אז סוף סוף נוכל לקנות כלב כמו שהבטחת הרבה זמן?'. עניתי לו שכן, כי אני ושטפי הבטחנו לילדים שכשאני אפרוש נוכל לקנות כלב, כך שבשביל הילדים המשמעות של הפרישה היא כלב חדש".
"הוא הסתכל עלי וחייך, הוא מאד מאד רצה שאבא שלו יפסיד. הוא לא מבין כמה אבא שונא להפסיד. ואני לא יודע אם אני אי פעם אוכל להסביר לו למה אני שונא להפסיד, ולמה אני בעצם שונא לשחק, אם לעצמי לקח לי 36 שנים להסביר".
"הסתכלתי על עצמי במראה, וניסיתי לדמיין את עצמי בתור הילד שרק התחיל לשחק,אותו הילד שרצה לפרוש ובאמת פרש מס' פעמים באופן מעשי, ולמרות שהוא שונא טניס הוא עדיין משחק. חשבתי לעצמי, מה הילד הזה היה חושב על עצמו אם היה יודע שיגיע לגיל 36 במצב כזה. האם זה יפתיע אותו? יצחיק אותו? יעשה אותו גאה? השאלה הזאת תמיד הטרידה אותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם