טריקי ניקי: עלייתו ונפילתו של ניק לוין
בין הדיווחים על התאבדותו של מוני פנאן השתרבב שמו של ניק לוין. יהודי מבטיח, שכל המי-ומי השקיעו אצלו את כספם ומאז לא ראו אותו. הוא ופנאן הכירו, קשר עסקי ביניהם לא הוכח, אבל המילה האחרונה עוד לא נאמרה
"יש פה מצב שאני צריך להתמודד איתו, ולטובת המועדון אני מגיש את התפטרותי." ששת האחוזים של לוין בקבוצה מוקפאים בצו בית משפט, שמונע מכירת נכסיו עד שפעילותו הפיננסית תיבחן. לפני שבועיים הוכרז לוין כפושט רגל, ולפי החוק הבריטי פושטי רגל אינם יכולים להיות דירקטורים בחברה. כעבור פחות מיממה, אלפי קילומטרים משם, תלה את עצמו מוני פנאן בסלון ביתו, ברמת אביב.
העיתונות הישראלית מלאה השבוע שמועות על הקשר בין הטרגדיה של פנאן והבנק הפרטי שניהל לכאורה עבור כדורסלנים ישראלים, ובין נפילתו של לוין, אחד הברוקרים המוזהבים של הסיטי בלונדון. השמועות עודן שמועות: איש לא יכול היה להוכיח בוודאות כי כספו של פנאן, כספם של "לקוחותיו," הושקע אצל לוין. ואולם ברור שהשניים הכירו זה את זה וברור שמוני פנאן דיבר על קשריו עם לוין, שהסתובב במעגלי הספורט הישראלי כאילו היה שייח סעודי עשיר.
למעשה, הוא לא רצה להשקיע, אלא חיפש שישקיעו בו: הסכום שהוזכר השבוע הוא 12 מיליון ליש"ט, שלוין היה לכאורה חייב לפנאן. מקורות בריטיים ששוחחו עם "מעריב" פקפקו בכך שנפילת פנאן קשורה כל כולה ללוין. "כדאי להיות זהירים בסיפור הזה," אמרה עיתונאית בריטית שסיקרה את פרשת לוין מהרגע הראשון, "אנחנו לא יכולים לומר הרבה עדיין. עד כמה שידוע לי, לוין לא הבטיח ריביות חודשיות (בניגוד לפנאן, נ"א), אלא השקעה במניות. לא כדאי לקפוץ למסקנות."
ובכל זאת, פרשת פנאן הפנתה את הזרקור לסיפורו של לוין (45), שהיה מאושפז עד לאחרונה ב"פריורי," אחד המוסדות היוקרתיים בבריטניה לבריאות הנפש, שמתמחה בטיפולי גמילה. מהות הטיפול שלוין עבר ב"פריורי" איננה ברורה, אולם אחד העיתונים טען כי מדובר ב"לחץ נפשי." אפשר להבין מדוע: עלייתו של הברוקר היהודי מצפון לונדון לצמרת הייתה דרמטית. כך גם נפילתו.
הזינוק של לוין מעמדה של איש עסקים מבוסס שמתמחה בנגזרות פיננסיות לאיל הון שמנהל עשרות ומאות מיליוני ליש"ט לוט בערפל. הוא מבוסס כולו על הפרטים שהולכים ונחשפים בימים האלה ומציירים את האנטומיה של נפילתו.
אחד העיתונים הבריטיים דיווח השבוע כי לפני חודשיים עצר רכב מסחרי לצדו של לוין שעה שזה הלך בסיטי של לונדון. מתוכו יצאו "כמה ג'נטלמנים מגודלים," כלשון העיתון, שהציעו ללוין להצטרף אליהם לסיבוב. נאמר לו, בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, כי עליו להחזיר כמה מיליוני ליש"ט ל"לקוח זר." אם לא, איימו הבריונים, אתה אדם מת מהלך.
לוין פחד, ושילם. עיתון בריטי אחר דיבר על לקוח ששכר בלש פרטי שהשתמש ב"טקטיקות שלא כדאי לדבר עליהן." לוין החזיר
הקשר עם ישראל הדוק. ידיעות עיתונאיות ספוראדיות הופיעו בשנתיים האחרונות על "מגעים" שהוא מנהל לקניית חלק ממכבי ת"א או הפועל ת"א. ה"דיילי מייל" מספר כי יש לו וילה בהרצליה פיתוח ובה ציור של שאגאל, וכי הוריו ואחותו מתגוררים לעתים בישראל בבתים שרכש להם.
בכלל, ככל הנראה כמה וכמה ישראלים השקיעו את כספם אצל הברוקר המרשים מלונדון: הכרזתו של לוין כפושט רגל על ידי בית המשפט העליון באה בעקבות בקשה ממיקי דורסמן הישראלי-בריטי. דורסמן אמר השבוע לתקשורת בישראל כי ההשקעה הייתה באמצעות בנק השקעות. הוא סירב לציין את הסכום והבהיר שלא היה מזהה את לוין ברחוב, אם כי נפגשו לפני כמה שנים.
עיקר המשקיעים היו בריטים. כמה מהם הם דמויות בולטות בקהילה היהודית. הסכומים אדירים, אם כי רחוקים מאוד משערוריית מיידוף. המספר הגבוה ביותר שמוזכר הוא 200 מיליון ליש"ט. כמה גופי חקירה, ובהם הרשות הפיננסית הבריטית ומשטרת לונדון, קיבלו תלונות נגדו. שורה של אנשי עסקים בריטיים מבקשת עיקול על ביתו. חשבונות הבנקים שלו מוקפאים והוא צריך להפקיד את דרכונו. הפרסומים האחרונים טוענים - ואין לכך הוכחה - כי לוין פתח חשבונות בנק בצפון קפריסין הטורקית, הרחק מידו של החוק הבריטי.
"בינו" הוא אדם שמצטיין בחברים וקשרים. הוא הכיר את כולם וכולם הכירו אותו: מהטייקונים ועד לבולטים שבקהילה היהודית בלונדון. הוא היה ברוקר, שותף בחברת השקעות וסגן היו"ר של מועדון לייטון אוריינט. אבל אלה היו שאיפות צנועות עבורו. הוא שימש כדירקטור ב-18 חברות ועבד במיטב החברות הפיננסיות של לונדון.
הוא פילס את דרכו בשתי ידיו להזמנה ל"רויאל אסקוט," מירוצי הסוסים השנתיים בנוכחות המלכה אליזבת. היה לו תא פרטי בשווי 150 אלף ליש"ט בשנה. תא כזה יכול לקדם אותך די מהר בסולם החברתי הלונדוני. חבריו ומכריו תיארו אותו בעיתונות הבריטית כמצחיק, תקשורתי, כייפי, פטפטן, נועז, ראוותן ושנון, אבל לא חכם במיוחד. וכן כמהמר וכאדם שמילתו היא מילה.
לאון סיימנס מ"הג'ואיש כרוניקל" ראיין את לוין לפני שלוש שנים. "מדובר היה באדם בטוח בעצמו, שמבין בעסקים ובעסקים שלו," אמר השבוע, "הוא לא נתן את הרושם שהוא שחצן מדי. צריך לזכור שזה היה לפני שלוש שנים, הרבה לפני שהבועה הפיננסית התפוצצה."
השיחה עסקה בתרומה לקהילה. לוין אמר לסיימנס שהוא "איננו אוהב להתחייב לקרן צדקה אחת, אלא מעדיף ספונטניות." הוא הוסיף כי הוא רוצה לתמוך בתרבות ה"יידישקייט" בבריטניה ובחסידות חב"ד. "זה היה צירוף מוזר," מסכם סיימנס.
הפרסומים מדברים על ראוותנות ותאווה לגדול, למהיר ולנוצץ. הוא נהג לצאת לחופשות בדרום צרפת במטוס פרטי וליהנות ממסעות ציד של פסיונים שעלו אלפים רבים של ליש"ט ביום. כמובן שהייתה לו מכונית בנטלי, עם נהג.
מילה של אזהרה: היום, התיאורים האלה נשמעים מופרזים. בימים הטובים של בועת הכסף הלונדונית, זה היה הסטנדרד בשווקים הפיננסיים. בנקאים מתחילים, בשנות ה-20 לחייהם, נהנו מבונוסים של מאות אלפי ליש"ט ולוין היה מבוגר יותר, מקושר יותר. הוא גם הבטיח יותר.
כעיקרון, נראה שלוין הבטיח למשקיעים אצלו גישה מועדפת למניות. זו המילה החשובה: "גישה," או "קשר." הם העבירו לו כספים כדי שינהל אותם וישקיע עבורם באותן מניות. כל העניין היה מאוד "בלתי פורמלי," שזו מילת קוד לכך שאף אחד לא שאל שאלות כל עוד הרווחים זרמו.
לא ברור עד כמה המשקיעים עצמם ידעו על הסיכונים. אן קלוג ובריאן סאוטר, הבעלים המייסדים של חברת האוטובוסים "סטייג'קוץ"' הם שהגישו את התביעה שהחלה את מפולת השלג. הם ביקשו ממנו להשיב להם 17.8 מיליון ליש"ט ובתוך כמה חודשים הבקשה הזו הפכה לדיון משפטי, שבו נטען כי לוין לקח מהם את כספם והבטיח להשקיע אותו במניות מסוימות של ענקית כרייה ובנק .HSBC
הם האמינו שכל אחד מהם הרוויח למעלה משלושה מיליון ליש"ט, וביקשו לפדות את הרווחים והקרן. במהלך ההליכים התברר כי לוין לא קנה עבורם את המניות מלכתחילה. בית המשפט הוציא צו שמורה לו לשלם. הוא לא שילם. הוא גם לא שילם לחברות הימורים שלהן חב כספים על הימורים כושלים עוד ב-.2007 הידיעות הללו הפכו לרכילות, והרכילות טענה שלוין ניהל תוכנית שבה הרווחים לכאורה שולמו מהמשקיעים החדשים - פירמידת הונאה בסגנון ברני מיידוף. המשקיעים נכנסו לפאניקה. כנראה בצדק.
לוין, מול הר ההאשמות והשמועות, נאבק להכחיש אותן. הוא ככל הנראה שילם לחלק מנושיו, לא ברור לכמה ואיך. החל מאוגוסט, לוין שמר על דממת אלחוט מוחלטת שכללה נסיעה לישראל ופגישה מסתורית באילת עם "משקיעים," אם להאמין ל"דיילי מייל."
העיתונים הבריטיים בישרו שהוא נעלם, ואז ציינו כי הוא אשפז את עצמו ב"פריורי." הוא הוכרז פושט רגל וחברת החשבונאות והייעוץ דלויט מונתה לנהל את נכסיו וחובותיו. גורמים בחברה מתארים את המקרה כ"אחת מפרשיות פשיטת הרגל הגדולות ביותר זה זמן רב." לפחות 30 נושים פנו כבר לדלויט.
"השאלה נותרת פתוחה," כתבה השבוע לואיז ארמיסטיד ב"דיילי טלגרף," "האם פעולותיו של מר לוין, שאי אפשר להשיגו לצורך תגובה, הן בבחינת הונאה או פשוט החלטה עסקית גרועה שהמשקיעים יכולים להאשים בה רק את עצמם."?
ביום רביעי בערב הפכה השאלה בוטה יותר, כאשר ה"משרד להונאות חמורות" (SFO) הבריטי הודיע על פתיחת חקירה רשמית נגד לוין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם